יועצי תקשורת חריפים? בואו לעבוד אצלנו!

יועצות תקשורת? מנהלות משברים? נשות יחסי ציבור בנשמה? אנחנו מחפשים אתכן! אז אנחנו מחפשים תותחית יחסי ציבור, עם לב, נשמה, ניסיון ואופציה גם להמשיך אחרי. קורות חיים ל- wanted4pr@gmail.com

ערוץ 2 מתפצל? הנה רשימת העורכים והתחקירנים המלאה של חופית שלו!

אז ערוץ 2 מתפצל לקשת ורשת, ובכלל מי יודע מה קורה בתאגיד, והלו גם בערוץ 14 הכל התבלגן. בעצם זה ערוץ 10, לא? אז כדי לסייע לכם, יועצי תקשורת, מנהלי שיווק, פעילים חברתיים ועוד, יצרה יועצת התקשורת המעולה חופית שלו רשימת קשר מעולה שמכילה את התחקירנים, העורכים, שעות השידור של כל התוכניות הבאות עלינו לטובה.

את הרשימה צירפנו אל ספר הטלפונים הגדול של יחסי ציבור ואסטרטגיה. אז למה אתם מחכים? קליק!

via GIPHY

 

התאגיד קם? שימו לב! (ולנו יש אתר חדש)

בלי קשר לתוצאות הויכוח הפוליטי רב העוצמה שמתחולל בימים אלה מעל הראש של אנשי התאגיד, "כאן" כבר עובד במרץ ואולי זה הזמן להתחיל לשים לב למה שמתחולל שם. ראשית, לתאגיד מהדורת חדשות יומית (עדכון 30/3/17- מי יודע כמה היא תחזיק מעמד…) היא אמנם לא משודרת בשום מקום ונעשית כפיילוטים יומיים, אבל התכנים עולים לאתר התאגיד ובעולם של טלוויזיה לא לינארית, כתבת וידאו מעולה כמו שמפיקים שם (או כאן) שווה הרבה מאוד.

עוד דבר שכדאי לשים לב אליו הוא הפודקאסטים שירכיבו (חלקם) את שידורי הרדיו העתידיים של התאגיד. חיות כיס, על כלכלה, אייכלר על פוליטיקה, גואל פינטו שמפרק את עולם התרבות ומנדי גרוזמן שחושף את מאחורי הקלעים של העולם החרדי, כנראה יככבו אצלנו בעתיד, בלי שום קשר לכיפופי הידיים במתנהלים להם מעל הראש. אז יאללה יועצי תקשורת, להסתער.

אה, ויש לנו אתר חדש. תיכנסו, הוא כיפי http://nirshman.com

100 בתקשורת- תוצאות של שנת עבודה מוצלחת במיוחד

לא, זה לא קורה הרבה. אבל היום זה קרה. הנה מה ששלחו בסדנא לידע ציבורי בניוזלטר לסיכום שנת 2016:

הסדנא לידע ציבורי- 100 הופעות בתקשורת ב- 2016

במידע שהנגישו בסדנא לידע ציבורי באמצעות ניר הירשמן תקשורת נעשה שימוש ב- 75 תחקירים בגופי התקשורת הבולטים בהם ערוץ 2, כלכליסט, דה מרקר, הארץ, ערוץ 10, מעריב ואחריםוהוסיפו:

ותודה לדובר הבלתי נלאה שלנו ניר הירשמן

אז תודה לכם, הסדנא לידע ציבורי, ותודה לך, שבי קורזן המנכלי"ת, שנתתם בי, ובמשרד שלי אמון ואיפשרתם לנו לייצג את אירגון החברה האזרחית המוביל בישראל, הסדנא לידע ציבורי.

יש לכם דקה? הטיפ מס' 1 ליועץ התקשורת

את הפוסט של נורית קנטי, עורכת "מה בוער" בגל"צ, קראתי בתחושות מעורבות. מצד אחד, צודקת. שתיים בצהריים. נוט קול מאן. מצד שני, אני גם יכול להבין את המצוקה של התקציבאי בצד השני. אין לו, פשוט אין לו מושג איך עושים את זה נכון. כי יש כל כך הרבה לחץ, וכל כך הרבה תוכניות ואלה סוגרים ב- 13:00, ואלה ב- 15:00, ולזה רק בסמסים ולהוא רק במייל ויא אללה, הכל נדפק. אז כדי לנסות לסדר לנו, עדת יועצי התקשורת את הראש, הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם לא לחטוף על הראש מעורכים, מפיקים, כתבים ושאר החברים מהתקשורת.

  1. תשאלו- יש לך דקה? זה הדבר הכי חשוב. מבחינתי, אחרי הטיפ הזה תפסיקו לקרוא. כי אין דבר חשוב יותר מלשאול אם לבנאדם מהצד השני יש קשב אליכם. נכון, זה בהחלט נותן פתח לנפנוף מהיר, אבל היי, אם מישהי רוצה לנפנף אתכם, היא תעשה את זה גם אם תתקעו לה את נאום הטלמרקטינג הכי משכנע שדפקתם בחיים. כי זה מכבד. כי זה עושה סדר. וכי זה מאפשר לצד השני לבוא ולהגיד, לא, עניתי לך בשירותים/עם הילדים/בסרט ובכל מקרה אין לי שום דרך בעולם להתייחס ברצינות לפנייה שלך. תתקשר אחר כך. ואגב, זה נותן לכם את מלוא הלגיטימציה להתקשר שוב.
  2. תאזינו לתוכנית שאתם מציעים לה אייטם: רגע לפני שאתם מחייגים, קחו חמש דקות כדי להאזין לאייטם אחד או שניים מהתוכנית. נכון, במרוצת לוח הזמנים הטרוף שלנו אין יכולת לעקוב כל יום, כל היום אחרי לוח המשדרים. אבל האזנה קלילה תאפשר לכם להבין מייד- האם האייטם שאתם מציעים טוב ומתאים. והעיקר, זה יראה לעיתונאי בצד השני שאתם מבינים עניין ולכן, גם אם האייטם הזה לא יכנס, לפחות בפעם הבאה יאזינו לכם.
  3. חטפתם על הראש? תתנצלו ותלמדו: אי אפשר להשתפר בלי ללמוד מטעויות. התבלבלתם? טעיתם? תבקשו סליחה ותתעדו לכם את הדרך הנכונה. אם אתם מצליחים, מתוך ים הצעקות שאתם חוטפים בשיחה, תנסו גם להבין מה בדיוק עשיתם לא בסדר, ואל תעשו אותו שוב. ולא נורא, זה קורה לכולם.
  4. תנסו שוב: כי אין מה לעשות. רק ככה לומדים. בהצלחה.

cap

איך הפכתי לניידת שידור

אחרי שסיימתי את השידור החי משדרות רוטשילד, שהועבר דרך ניידת השידור של הסלולרי שלי, התיישבתי לראות קצת נתונים. אני לא אושיית פייסבוק. ממש לא. אבל 2,200 צפיות בלייב גרמו לי להבין שיש כאן משהו אחר. לא, זו לא התחושה הפוסט מהפכת הנפל בטורקיה, אלא האסימון שנפל לי ברעש. אנחנו, יועצי התקשורת, מתחילים לדווח. מתברר שזה כבר לא מספיק להוציא הזמנה לסיקור או לכתוב הודעה לעיתונות. הגיע הזמן להפוך להיות מכונת קרוס מדיה שנותנת לכל עיתונאי, מה שהוא רוצה, בפורמט הנוח לו ביותר.

hands-smartphone-taking-photo-festival

אז מה בעצם צריך ללמוד מחדש? ואיך נצליח לעמוד בקצב? הנה כמה עצות שיסייעו:

  1. תלמדו לצלם: אין מה לעשות. הצלם, לא בטוח יגיע לאירוע שלכם. אבל אם תוציאו כמה תמונות סבירות, אין סיבה בעולם שלא יעלו אותן. אז על רגל אחת- הנה שלושה טיפים. תצלמו לרוחב, שימו את המצולמת בשליש העליון של התמונה, ותשימו לב שאם היא מסתכלת ימינה, היא צריכה להיות בצד השמאלי של התמונה. ולהיפך.
  2. גם בוידאו: אותם הכללים תופסים גם לגבי וידאו. אגב, טריק של אלופים- אם יש צלמים מקצועיים לידכם, תסתכלו על המסך שלהם, תתמקמו מאחוריהם ותצלמו בדיוק את השוט שהם לקחו. אני מבטיח לכם, הוא מצוין.
  3. לא לשכוח קרדיט: כלי תקשורת חייבים לדעת למי לתת קרדיט. האסון הוא, שאפילו אם לכם לא אכפת ממנו, יש סיכוי סביר שלא יעלו את התיעוד שלכם אם לא תשחררו את התמונות בכתב מזכויות. אז מה עושים? פשוט מאוד- אחרי התמונה תכתבו "התמונה חופשית לשימוש, צילום: יחצ". וכל המוסיף, גורע.
  4. להוציא בוואטסאפ: גם גדולי העורכים מתקשים לשלוף את הסרטון שהוצאתם בפורמט 3gpl או השם יודע מה הטלפון שלכם מצלם, מהמייל. וואטסאפ, לעומת זאת, הוא סטנדרטי. תשתמשו בו, למען השם. אגב, אם אתם משתמשים ברשימות תפוצה, דעו לכם שמי שלא שמר אתכם אצלו בטלפון, לא יקבל את ההודעה.
  5. ואל תשכחו את הבסיס: לכתוב הודעה. להוציא ציטוט. כותרת כמו שצריך. פולו-אפ. אחרי הכל, זה הלחם והחמאה שלנו.

 

חדשים ביחסי ציבור? אנחנו רוצים אתכם!

איזה עונג לספר שאנחנו שוב מתרחבים! ומחפשים אתכם- יועצי תקשורת חדשים, חמים מהתנור, שמוכנים ללמוד להכיר ולהשתפשף במקצוע הכי קול בעיר.

אז מה הסיפור שלנו?

אנחנו משרד יחסי ציבור די ייחודי בנוף. אנחנו מייצגים שורה של לקוחות חברתיים, טכנולוגיים, מאבקים ציבוריים שונים ושורה של חברות שנמצאות בקידמת הטכנולוגיה. אנחנו עושים דברים מעניינים ונמצאים המון. אבל המון בתקשורת. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאנחנו אוהבים ללמד. לכן, אנחנו מחפשים אתכם- את חסרי הניסיון והרעבים ללמידה, לבוא ולהיות בין הראשונים בהצלחה. אנחנו מחפשים עמודי תווך, כאלה שניתן יהיה לבנות יחד איתם את המשרד של העתיד. אנחנו מחפשים אנשים שרוצים לצמוח, כאלה שיהיה אפשר לצמוח איתם, ומהר.

אז אם גם אתם חושבים שאתם מוכנים לאתגר, אל תהססו ותשלחו קורות חיים. הכתובת היא nir@nirshman.com

מחפשים עבודה, מישהו?

נפלתם קורבן למתקפת סייבר? כך תנהלו את התקשורת

את משחק המלחמה של ISACA, אליו הזמין אותי מנהל אבטחת המידע של הבנק הבינלאומי, שוקי פלג, התחלנו בקטסטרופה. הודעה תמימה על באג באנדרואיד הפכה לאסון מתגלגל עבור החברה הדמיונית שהוקמה לצורך הסימולציה. פרטי משתמשים דלפו, חשבונות בנק נפרצו ואפילו, היו בין המשתתפים בסימולציה שהציעו להנהלה המדומה לצאת החוצה ולחפש כרטיסי טיסה, מכיוון שבישראל לא יהיה להם עתיד.

40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת "זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?"
40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת "זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?"

אז אחרי שניגבנו את אגלי הזיעה, ויצאנו החוצה אל מגשי הפוטיפורים, לא יכולתי שלא להמשיך ולחשוב על הנושא. מה באמת עושים מרגע הפריצה? מהם הצעדים שבהם יש לנקוט מהרגע שסייבר הופך מבאז וורד למפלצת שמאיימת לחסל את העסקים של הלקוח? אז הנה כמה נקודות שיוכלו לסייע לכם לנהל את משבר הסייבר הבא:

  1. להבין את מהות המשבר: משבר סייבר הוא בעיקר משבר אמון. המשתמשים מאמינים בכם שתוכלו לשמור על המידע שלהם- סיסמאות, כתובות אימייל, חשבונות בנק ועוד. משבר סייבר הוא כישלון ביכולת הזו. דליפה של נתונים, גניבה של כסף וביצוע פעולות אסורות הם המחשה לכך שאי אפשר לסמוך עליכם. התפקיד שלנו, כיועצי תקשורת הוא לא לפתור את הבעיה הטכנית או לסגור את הפירצה. התפקיד שלנו הוא לטפל בתחושת חוסר האמון שנוצרת ולחזק מחדש את מערכת היחסים בין המשתמשים לחברה שנפרצה. את כל הפעולות התקשורתיות שלנו נבצע לאור ההבנה הזו.
  2. לאמוד את גודל הפגיעה: על מנת להתחיל לטפל במשבר, חשוב להבין את גודל הפגיעה. כמה חשבונות נפרצו? כמה פרטים דלפו? האם הדליפה ממשיכה או התקלה הסתיימה? חשוב לנסות ולהבין את גודל והיקף הנזק, על מנת לשקף את תמונת המצב לתקשורת ולתת דיווח אמיתי וכן ככל האפשר. חשוב להבין: רוב השערוריות הגדולות מתרחשות לא בתקלה הראשונית אלא בשלב שלאחר מכן, כאשר חברה מנסה לחפות על מחדליה או לטייח כישלונות. לכן, כדאי לנקוט בגישה פתוחה, שקופה וכנה, שתאפשר לציבור לסלוח, ומאוחר יותר, לשכוח.
  3. הקמת צוות ניהול משברים: חשוב להבין כי כל התבטאות תקשורתית תשפיע מאוחר יותר לא רק על דעת הקהל אלא גם על סדרה של גורמים נוספים. כך למשל, אחרי סיום התקלה יכולים גורמים שונים לתבוע את החברה ולהשתמש בבהתבטאויות שלה כהוכחה לכך שהיא אחראית לנזקים שונים, מה שיכול לעלות ממון רב. לכן, מייד עם ההכרזה על מצב משברי, יש להקים צוות ניהול משברים אשר כולל את המנכ"ל, יועץ התקשורת, היועץ המשפטי והנציג הטכני הבכיר ביותר, הקשור לתיקון התקלה. הרעיון הוא לאפשר לכלל הגורמים הללו להביע את דעתם, כך שתוכלו לקבל את ההחלטה המושכלת ביותר לגבי ההתבטאויות שלכם בתקשורת.
  4. האחדת מערכת דוברותית: בניגוד למצב העניינים הרגיל, במשבר תקשורתי החברה שלכם תרכז עניין תקשורתי עצום, ולא מסיבה חיובית. עיתונאים יחלו לפנות לכל שדרת הארגון- מהמנכ"ל עד למנקה, מהמנמ"ר עד לנציגי שירות הלקוחות. מהרגע שהוכרז משבר תקשורתי, חשוב מאוד להעביר בע"פ לכל אנשי הארגון מסר שאינו משתמע לשני פנים: אין לדבר עם עיתונאים, בשום פנים ואופן, אלא באישור המנכ"ל בלבד. המסר הזה כולל גם שכבות הנהלה בכירה. הרעיון הוא ליצור נרטיב אחד, סיפור אחד, שיציג את השליטה המלאה ואת אחריות החברה ללקוחות.
  5. מענה לפניות- להבין את הזירה התקשורתית: במקרים רבים, התגובה שלכם היא שתקבע את גובה הלהבות מסביב לחברה. עקרונית, כלל האצבע למענה הוא כזה- פוטנציאל למשבר תקשורתי מתחיל כאשר מתפרסמות יותר משתי כתבות בשני כלי תקשורת שונים על אותו הנושא. כלומר. אם כלי תקשורת אחד עושה על התקלה שלכם כתבה, ואיש אינו עושה פולו- אפ עליו, אין צורך ללבות את הלהבות. ניתן לנסות לסגור את הסיםור בשיחות רקע, ולעבור הלאה. אבל אם הסיפור מתפשט, חייבים לטפל.
  6. מענה לפניות- שיחות רקע: במידה ואתם חייבים לטפל, התגובה הראשונית חייבת להיות כזו שמשאירה לכם את האופציות פתוחות. קחו אחריות, אבל אל תתחייבו. הבהירו שאתם עושים מאמצים גדולים, אבל אל תצאו בהכרזות שלאחר מכן יכולות להתבדות. תנו קצת זמן לתמונה להתבהר. עם זאת, חשוב מאוד להבהיר לכתבים כי המצב בשליטה מלאה. לכן, כדאי מאוד לחבר את המנכ"ל, או בכיר אחר בחברה, ששומר/ת על קור רוח, עם הכתבים השונים, כדי לתת סקירה על המתרחש. הרעיון הוא לתת את התחושה שאיש לא מתחמק וכי אתם שולטים במצב. חשוב להמשיך את הקשר עם כלי התקשורת לאורך כל המשבר ולא לנתק קשר, דבר שיכול להעיד על קריסה פנימית, בילבול או חוסר שליטה.
  7. הפסקת הנזק: הבעיה הראשונית של נפגעים הוא הנזק הישיר שנגרם להם. זה די פשוט- אם נגנב לאדם כסף, אם הפרטים שלו דלפו לרשת, זה מלחיץ. יתרה מכך, אם הפרטים של אדם נמצאים בסכנת דליפה ועדיין לא יצאו לרשת, זוהי סיטואציה קשה במיוחד. לכן, גם ברמה הפנימית של החברה, אבל גם כלפי חוץ- חייבים לשדר את המסר שהמטרה הראשונה במעלה היא הפסקת הנזק והגנה על כל מי שלא נפגע. הרעיון הוא לשקם את היחסים שנפגעו ולאפשר לציבור לחזור ולסמוך על החברה.
  8. לקחת אחריות ולפצות: אחרי שהכל הסתיים, לאחר שהאבק שקע והפרצות נסגרו, חשוב מאוד שלא לשכוח את מי שנפגע. מעבר למחויבות המשפטית, הציבור נוטה לסלוח למי שמתנהל בבגרות. דיברתם אמת במהלך המשבר? דברו אמת גם לאחריו. התנצלו, קחו אחריות על חלקכם בתקלה ופצו ככל האפשר את הלקוחות שנפגעו. משם, הדרך כבר תראה טוב הרבה יותר.
Anonymous_emblem.svg
אנונימוס. שלא יבואו עליכם בלילה.

 

להכניס סטארט אפ לתקשורת

מיליון דולר. מישהו פעם החזיק מיליון דולר ביד? מישהו חווה את החוויה של להסתכל על חשבון הבנק ולראות שם שלושה וחצי מיליון ש"ח, שיכולים לקנות לו דירה מדהימה במרכז ת"א, עם נוף לאנאעארף? ובכן, מתברר שמיליון דולר כבר לא מרגשים איש. אפילו לא שניים או שלושה עלובים כאלה. מכיוון שאם מסתכלים על הסיקור של תעשיית הסטארט אפים הישראלית, מיליון דולר הפכו כסף לפיסטוקים. משהו לבכות עליו אם לא הצלחת בגיוס. יותר מזה. אם לא גייסת לפחות חמישה או אפילו עשרה מיליון דולר, תוכל לחלום על לקבל כתבה, או איזכור בכלי תקשורת מרכזי- כזה שלא עוסק רק בתחום, כי למעשה, גם להם אין ברירה. יש כל כך הרבה גיוסים, כל כך הרבה אירועים, ורק הקצפת יכולה לקבל סיקור.

אז איך באמת אפשר לפצח את זה? איך נכנסים לתקשורת כשהזירה מוצפת בכסף גדול והחדשות על עוד אקזיט מוצלח רודפות אחת אחרי השנייה? ויותר מזה, איך מצליחים לקבל סיקור לפני שגייסתם אפילו שקל אחד?

go-daddy_0
אפילו את בר רפאלי גייסו כדי למכור שרתים

זה הסיפור, טמבל

אולי שכחנו, או התעצלנו, אבל הדבר הכי חשוב הוא הסיפור. מה חדש, מה אחר, מה שונה במה שאתם מספרים. מדוע הסטארט אפ שלכם  מגניב, למה הוא לוקח את הדימיון למקומות אחרים, מה מרגש בו, מה מעניין? מהו הדבר שהופך את המיזם שלכם לזה שיגרום לקורא אשכרה להפסיק לעבוד כדי לקרוא עליכם?

זו הזווית של הקורא

אפילו אם אתם מהפכניים, חדשניים ומרגשים לאין שיעור, אם המיזם שלכם נישתי, זו בעיה. צריך להבין- למרות הבום האדיר של התעשייה בישראל, מי שמסקר אותה הם עדיין כלי התקשורת. והם, מצידם, מצטמצמים והולכים. כן, גם מנכלי"ם של בתי השקעות, כמו מתכנתים ואפילו אנשי שיווק, כולם קוראים כלכליסט, גלובס ודה מרקר. ולשם צריך להגיע. ולכן, אם המוצר שלכם לא מדבר לקהל הרחב והדי מגוון של כלי התקשורת הללו, אתם בבעיה.

אז מה עושים?

מחפשים, ובדרך כלל, מוצאים. כשמושיקו חוגג הקים את מובלי, הוא החליט להטיס שלט מעל המשרדים של פייסבוק שקורא לעזוב את אינסטגראם, וכשחברת השרתים גו דדי ניסתה לקדם רכישת שטחי איחסון היא הביאה את בר רפאלי כדי שתתנשק עם בחור שמנמן בהפסקת הסופרבול. אבל זה לא חייב להיות טריק שיעלה מיליונים. הרעיון הוא למצוא בתוך החברה את הדברים המושכים והמרתקים- מי היזמים? איך זה הולך להשפיע על העולם? אולי משהו על תנאי העבודה בחברה? הכל הולך. הרעיון הוא למצוא את הזווית הייחודית שתאפשר לכם לחדור את המסך הסקפטי והציני לפעמים של כלי התקשורת. כי ברגע שזה יקרה, אתם על הגל.

חייבים להשתגע?

לא. אם תשאלו את רותם גז ששינה את שמו למארק צוקרברג, זה אפילו עלול לעשות נזק ארוך טווח. אבל אם אתם באמת מנסים להכיר את עצמכם ואת היכולות שלכם, סביר להניח שתוכלו לאתר משהו מבריק, מעניין ומושך, גם אצלכם. תשאלו למשל את Hola, חברה מנתניה, שפיתחה שירותי VPN לעסקים. איש לא התעניין בהם עד שהם השיקו תוסף שמאפשר לאנשים מכל העולם לצפות בנטפליקס, הולו ושאר שירותי ה- VOD שעד אז היו שמורים רק לאמריקאים. כעת, לא מדובר בעסק המרכזי שלהם, אבל יישום אחד קטן של הטכנולוגיה, איפשר להפוך אותם לסנסציה עולמית. המסקנה: הדבר המיוחד הזה כבר נמצא אצלכם. רק צריך למצוא אותו, ולצאת. בהצלחה.

דרושים ביחסי ציבור: אני מחפש עובדים

בפעם הראשונה, אני חושב, שהפוסט על דרושים ביחסי ציבור עוסק בחברה שלי. אז הנה, חם מהתנור, מה שאני מחפש:

למי שלא יודע, הקמתי חברה יחסי ציבור משל עצמי. Nirshman's הוא בוטיק יחסי ציבור ותוכן דיגיטלי, שעושה עבודה מחפשים עבודה, מישהו?כיפית ומדהימה למגוון לקוחות בתחום הטכנולוגיה ומאבקים ציבוריים. אני לוקח אירגונים קטנים, סטארטאפים שאיש לא שמע עליהם ונושאים קשים ומעצבנים שנותרו חבויים והופך אותם לכותבות. עשיתי את זה עם המאבק במאגר הביומטרי, עם אירגון מעש ועם עוד רבים אחרים. אבל, לשמחתיף העבודה התרבתה וכעת אני כבר לא יכול להחזיק את הממלכה לבד.

אז אני מחפש להתרחב ומגייס עובדים. אני מחפש אנשים חדשים למקצוע, הגונים וחרוצים, שבאים בעיקר בשביל ללמוד. אני מחפש מי שיבוא בהתחלה בצניעות כדי לגדול אחר כך עם העסק ולהפוך להיות אחד מעמודי התווך של משרד מתפתח ומוצלח, כפי שאני מקווה שיצמח כאן. אני מתחייב לעשות הכל כדי ללמד, להסביר, ולהיות הגון כמעסיק. וכן, יש כאן מעשה ציוני קליל- המשרה במודיעין. אז זה מחוץ לת"א.

איפה נרשמים?

מאוד פשוט. שולחים לי מייל ל- nir@nirshman.com . אני מבטיח לענות ולתאם ראיון במידה והדברים רלוונטיים. אז יאללה. תשלחו.

איך להרוס קמפיין טוב

איזו הבלחה מקסימה מלפמ: סרטון ויראלי חזק, תסריט קולע, חרוזים, הקוליות נוטפת מכל עבר, ואפילו הריפרור לאולד ספייס לא מתאמץ. יתרה מזאת, הקמפיין רק עלה וכבר עשרות אלפי צפיות ותגובות מפרגנות מכל עבר. אבל מה, אחרי שלכדת את האמריקאי/ת היפה, הקול/ית והמלומד/ת, מופיעה הכתובת על המסך Click here, שמבקשת מהגולשים להמשיך לדף הרשמה. ואכן, לחיצה על המילים מביאה את הלוחץ ל… ובכן, לכלום.

על המסך מופיע סמליל של Pause, והסרט מפסיק ומתחיל חליפות, עד שהגולש מתייאש, והולך לחפש את העתיד שלו בקריביים, במקום בבאר שבע.

k

די ברור שבלפמ רצו להכניס לסרטון קישור של אדוורדס שמאפשר אחד משניים: או מעבר לסרטון אחר, או מעברלעמוד נחיתה. כעת, לא מדובר בהנדסת טילים. זוהי פעולה פשוטה שניתן לבצע אותה בשניים- שלושה קליקים. אז אחרי שזרקו למעלה מ- 22 אלף צפיות ויראליות וטובות לפח, נקווה שמישהו יתקן שם את המעוות ויפסיק לזרוק את הכסף של כולנו לפח.

אה, ואם זה מעניין אתכם, הנה הסרטון המלא:

 

לשפוך או לא לשפוך?

הרשת מתמלאת בימים האחרונים במפורסמים שמורידים לעצמם דלי של מי קרח על הראש. המערכת מתגייסת לפתרון השאלה האלמותית: לשפוך או לא לשפוך?

מארק צוקרברג, ביל גייטס, אפילו ג'ימי פאלון, כולם התחילו לשפוך על עצמם דליים עם מי קרח כדי להעלות את המודעות למחלת ה- ALS. אפילו היחצן של המדינה נתן בראש, ועכשיו נשאלת השאלה- האם לרוץ ללקוח ולהציע לו לשפוך דלי מים על הראש?

ובכן, התשובה היא: תלוי.

למי כן? אם הלקוח הוא אירגון שוחר טוב, אמן, סלב או וואטאבר, אז שיתן בראש ויפה שעה אחת קודם. זה טרנד, זה מגניב, זה בכל העולם, ואין סיבה לא להצטרף למאבק נגד מחלה ארורה.

למי לא? אם הלקוח נושא באחריות, אם הוא פוליטיקאי, איש ציבור, או עומד בראש אירגון גדול במשק שקשור לטיפול במחלה, התשובה היא ממש- ממש לא. הסיבה די פשוטה: החשש במקרה הזה הוא שדבר כזה יתפס כהתחסדות. נניח, למשל, שמנכ"ל חברת תרופות ישפוך על עצמו דלי מים, ואפילו יתרום סכום גדול. מה יקרה אז? מה שיכתבו עליו יהיה בסגנון של "אל תנסה לעבוד עלינו, תוריד את מחירי התרופות שבאמצעותן אתה עושק את החולים ואל תתרום כסף". לפוליטיקאי, למשל, יחפרו את כל הצעות החוק חסרות האחריות שהוא הצביע נגדן ויאמרו לו: "אם היית מצביע בעד, לא היית צריך לשפוך דלי מים, כי כבר היה כסף לטיפול במחלה". בקיצור, אם הלקוח יכול היה לעשות משהו בקשר למודעות למחלה לפני כן, אז כדאי לוותר. אם אין לו קשר, יאללה, תוציאו את הדליים.

ולסיום, הנה רני:

 

 

להמשיך לקרוא לשפוך או לא לשפוך?

חותרים למגע באולפנים הפתוחים

מלחמה זה עסק מסריח. אם כבר נקלענו אליה, אפשר להציל משהו בעזרת האולפנים הפתוחים. כך תעשו את זה.

אולפן חדשות ערוץ 2 הוא כמעט קרקע בלתי מושגת לרוב רובם של הלקוחות. הקונטרול בקומה השניה, הכניסה המהוססת לצד התפאורה, לכל זה מתלווה איזושהיא תחושה מיוחדת מהסיבה הפשוטה. אם אתה לא דובר שר, כמה כבר תגיע לשם.

עד המבצע התורן.

צוק איתן, עופרת יצוקה, עמוד ענן, והמבצע הבא שבטח יגיע בעוד שנתיים פחות או יותר, יצרו אצלנו מציאות של שידורים בלתי פוסקים, עם רייטינג בשמיים. מתי בפעם האחרונה, קיבל הספוט של חמש אחה"צ  17.7% צפייה? מתי קיבל הספוט של 10:00 17.1% צפיה? נכון. ביום שישי שעבר.

ולכל הבלאגן הזה מצטרפות שתי עובדות חשובות: הראשונה, אין פרסומות, כך שיש יותר זמן שידור, והשניה, אין שום חדשות פרט למבצע. כלום לא מעניין.

אז מה עושים?

ראשית, מבינים את המצב. לקוחות שאין להם נגיעה למצב חייבים לעבור להקפאה. כל הצעה שלכם לאייטם שאין לה נגיעה ישירה ללחימה, תתקל בבוז או גילגול עיניים צדקני. זה נכון שאתם חייבים להרוויח כסף, אבל חייבים להסתכל לאמת בפרצוף: לאף אחד לא אכפת. שנית, צריך לנסות למצוא את הלקוחות שלהם יש נגיעה למצב, ולתת להם סוג כזה של חשיפה שיכולה, בניהול נכון, לעשות שינוי מהותי בתדמית שלהם.

אז איך נכנסים לאולפנים הפתוחים?

  1. מוצאים את הסיפור הנכון: מצוקת המרואיינים שהאולפנים הפתוחים סובלים מהם לא צריכה לעניין אתכם. לפני שמרימים טלפון חייבים לברר עם הלקוח את הסיפור ולראות שהוא מתאים: אם זה בעל עסק בדרום, מומחה צבאי, או פרופ' העוסק ביחסי חוץ, אתם חייבים לגבש לעצמכם מה האיש/ה שלכם יכולים לומר ורק אז להציע.
  2. בודקים מה קרה בעשר דקות האחרונות: המערכות, להבדיל מכם, יודעות בדיוק מה קרה בכל רגע. אל תתנו לעצמכם לצאת טמבלים ולהציע אייטם על יום כיף לילדי הדרום דקה אחרי שחס וחלילה אירע אירוע טראגי כלשהו. כולם מאוד רגישים במצבים כאלה, וחשוב לבדוק את החדשות שניה לפני שאתם מתקשרים.
  3. בודקים מי במערכת: להבדיל מתוכניות רגילות, באולפנים הפתוחים לעולם אין לדעת מי עורך. הצוותים כל כך שחוקים, שהם מוחלפים בלי התראה ואי אפשר באמת לצפות מי ינהל את השידור. לכן, מומלץ פשוט להרים טלפון למערכת ולשאול מי עורך את השעה הבאה, ולדבר איתם. אין דרך אחרת.
  4. מציעים עוד פעם: זה לא משנה שדחו אתכם, זה לא משנה אם המרואיין כבר הופיע. הערוצים זקוקים למרואיינים, והרבה, ואין סיבה שלא לספק להם אותם. לכן אל תתביישו ותרימו טלפון, שוב ושוב ושוב.
  5. מתפללים שיגמר המבצע: כי לא משנה כמות האייטמים שתשיגו, מלחמה זה חרא.

ובמעבר חד: הנה האתר החדש שלנו. יאללה, תיכנסו.

להמשיך לקרוא חותרים למגע באולפנים הפתוחים

איך מתכוננים לראיון בטלוויזיה?

אין חוויה נפלאה מזה. טלפון מתוק, ואתם על המונית בדרך לאולפן הטלוויזיה. תחקירן נמרץ מתקשר לברר את דעתכם, מפיקה חייכנית ויעילה מקבלת אתכם בכניסה, מאפרת מפנקת מכרכרת סביבכם ואפילו מישהו מציע כוס קפה. ואז, נכנסים, והשחיטה מתחילה.

אז איך לא אוכלים אותה בטלוויזיה?

אין מה לעשות, ראיונות בתקשורת הם חוויה מרגשת וכמו כל חוויה מרגשת, היא מערפלת קצת את החושים. ושהחושים מעורפלים, השטויות יוצאות. אז כדי שלא יקרה לכם מה שקרה לידידנו היפני, אז הנה כמה עצות קלות שיאפשרו לכם לעבור את החוויה בשלום, ואולי לומר אפילו כמה דברים בעלי ערך:

  • דעו למה באתם ומה אתם רוצים לומר: אין טלוויזיה בלי תסריט. גם המנחה הנון-שלנט שיושב מולכם קורא את קטעי הקישור הקלילים מהפרומפטר. ואם הוא שוכח שאלה, לוחשים לו באוזניה. אז גם אתם, בבאכם לאולפן טלוויזיה, הכינו לעצמכם תסריט קצר- עיקרי הדברים המעניינים שלכם, נקודות שאסור לשכוח, קצר והדוק.
  • הכינו לעצמכם שליף: כמו בבחינה מעצבנת במיוחד, אין כמו שליף קטן לרענן את הזיכרון. קחו לכם דף, הדפיסו עליו בפונט 28 את התסריט שלכם ושבו איתו באולפן. אין לכם מספיק מקום בדף? סימן שכתבתם יותר מידי. תקצצו.
  • דברו עד שיבלמו לכם את הפה, ואז תבקשו לומר עוד משהו: טלוויזיה היא לא שיחת רעים. לא באתם לשבת עם המנחה על כוס קפה. הניחו את נימוסי הקשב שלכם בצד, ודברו, דברו, דברו. להבדיל משיחה רגילה, כאן מצפים מכם לדבר. הרי לא הזמינו אתכם לאולפן כדי לשמוע את עודד בן עמי. הוא, נמצא שם כל הזמן. על כן, אמצו לעצמכם קטע נרקיסיסטי ודברו עד שהם יעצרו אתכם. ובסוף, בקשו לומר עוד משהו. תמיד.
  • בואו לבושים נוח וסולידי: די עם כל הצעות הלבוש המוזרות- לא פסים, כן חולצה, שב על הג'קט או השם יודע מה. עיזבו את הטיפים בשקל. בואו לבושים סולידי, עם משהו שאתם מרגישים בו נוח. הדבר האחרון שחסר לכם הוא להתחיל להזיע כמו ריצ'רד ניקסון מול JFK ולסבול מתוצאות דומות. אה, ואת החולצה הפרחונית, או זו עם המחשוף הנדיב, תשאירו בבית. אתם רוצים להפוך לשם דבר בגלל מה שאמרתם ולא בגלל האייטם עליכם ב"מה נהיה".
  • נקו את הראש: די עם הטלפונים, חלאס עם העצות. 15 דקות לפני השידור, תשתדלו לנוח ולהינות. זה עדיין, כיף לא נורמלי.

לפייסבוק יש סרטן והוא אוכל לנו את הפרנסה

הכל התחיל מאיזה בחורצ'יק אחד בשם דרק מולר. לא. לא ממש. הכל התחיל מחמודי מוץ מוץ. חמודי, מוסלמי מטירה, שמאוד אוהב יהודים. הוא כל כך אוהב יהודים, שהוא החליט לעשות לייק על כל אחד ואחד מהפוסטים בדפי ההתחדשות היהודית שאני מנהל. כן, עמודי פייסבוק שמבקשים לקרב אותך למסורת ישראל, לאהבת העם והארץ, ולחבר בין דתיים וחילונים. בעולם מושלם הייתי מרים טלפון לחמודי, ומקשר אותו עם החברים בעיתים, או בכל אירגון גיור אחר. אבל הבעיה היא שככל שהמשכתי לעבוד ולקדם את העמודים הללו, גיליתי שלמר מוץ מוץ התווספו עשרות חברים מסוג "לב שבור", "פאדי עטאללה", ועוד רבים וטובים מבני המגזר. ומה שעוד מעניין, שכבר נכנסתי אל החברים הללו לעמוד, גיליתי שמתברר שהם אוהבים הכל. החברה האלה עשו לייק על אלפי עמודים שונים, מרשימת נץ ועד חד"ש, מגברים מפשקים באוטובוסים עד לאירגון להב"ה ולאלפי מותגים שונים ומשונים, בארץ ובחו"ל.

ואז הגיע דרק מולר.

הסרטון הזה, שצבר למעלה משתי מיליון צפיות, מסביר בשפה פשוטה את הסרטן של פייסבוק. מתברר, שאם אתה משווק רע לב, אתה יכול לקנות לייקים בפייסבוק. הם לא שווים כלום, והם רובם מזויפים, אבל זה עוזר למספרים. כעת, פייסבוק מנסה לצוד את אותם משתמשים שמאוגדים במה שמכונה "חוות לייקים" (Click farms). כעת, אם אותן חוות היו עושות לייק רק למי ששילם להם, פייסבוק היתה מזהה אותם וחוסמת אותם במקום. אז כדי לא להתגלות, הן מנדבות לייקים לכל דורש, ככה, מרצונן החופשי. ויתרה מכך, האלגוריתם של פייסבוק, בצר לו, מפנה דווקא אליהן תנועה, ואז יותר פרופילים מזוייפים שומעים עליך, ופחות משתמשים אמיתיים. אגב, חשוב להדגיש: אלה לא משתמשים ערבים. אלה לא משתמשים בכלל. אלה משתמשים מזוייפים. או בשפה שלנו: פייק.

אסון.

אז מה עושים?

הרעיון המרכזי בפתרון של הבעיה ההרסנית הזו היא להראות לפייסבוק מי הקהל שלכם, ולסנן החוצה את הקהלים הלא רלוונטיים. מהניסיון שלנו, מתברר שפייסבוק הולך לקהלי הפייק רק אחרי שניסה קהלים אחרים, איכותיים יותר. הסיפור עם הפייקים שהם עושים רק לייק, אין מהם תגובות, הם לא עושים שר. ולכן, גם האלגוריתם של הפייס מסתייג מהם, אבל בצר לו, הוא יקצור אצלם את המעורבות שהוא מבקש. אז הנה כמה טיפים כיצד מסננים את התועבה הזו ומחזירים את הסטטוס הממומן למקום הראוי לו:

  1. מיקוד אינטיליגנטי: כל קידום, חייב להתחיל עם מי שברור לכם שהוא קהל היעד שלכם. נכון. מי שעשה לייק על העמוד. תנו לו לרוץ 24 שעות על הקהל הזה בטרם תתחילו לפתוח קהלי יעד חדשים. הפעולה הזו תיתן לפייס את הכיוון הראשוני בו כדאי לו לחפש את מעורבות הגולשים. רק אחר כך רוצו אל ה- Freinds of fans ודומיהם.
  2. לסנן פייקים מהעמוד: חמודי וחבריו מזן ה"לב שבור דואב" הצהירו על אהבתם לעמוד? עיזבו את הסטטיסטיקות. הדבר הכי נכון הוא למחוק אותם מייד ולחסום אותם באמצעות כפתור ה- Ban permanently. אחרת, הרשימה המקורית שלכם תזדהם ואז, חבל על הזמן.
  3. הבונבון- רשימות דיוור: הטריק הכי יעיל בעסק הוא הקהלים הממוקדים של פייסבוק. קחו את רשימת הדיוור של העסק או האירגון אותו אתם מקדמים, וצרו ממנה קהל יעד בפייסבוק. ואז, התמקדו עליה בפרסום. ההצלחה מובטחת. אגב, על הדרך נסו את הריטרגטינג של פייסבוק. לנו אין עדיין מסקנות מבוססות על איך הוא עובד.
  4. יוצרים תוכן איכותי ורלוונטי: זה אולי הדבר הכי חשוב, והכי נכון. די לתמונות של קפה הפוך עם פרח, הרף לכם עם הסטטוסים מז'אנר ה"בוקר טוב" ו"שבת שלום". הם לא מעניינים אף אחד, זה מעצבן ואין אדם נורמלי שיעשה על זה לייק. היחידים שיתייחסו לתוכן הזה הם משתמשי פייק, שבתורם יהרסו לכם את העמוד. תכתבו משהו מעניין, מגניב, מושך. תעלו סטטוסים על אוכל בשעת הצהריים, תיצרו סרטונים מגניבים וממים מצחיקים. אם יש דבר אחד שיעשה אתכם כוכבים, זוהי היצירתיות שלכם.

 

אנחנו מכים שנית: משיקים את הקמפיין נגד המאגר הביומטרי

אז מה עשינו כאן? יצאנו בקמפיין מימון גולשים, הפקנו, יצאנו, והנה אנחנו:

והנה עדי גילת מצטרפת:

גם אתם רוצים? צרו קשר עכשיו ב- 050-6205384 או ב- nir.hirshman@gmail.com

יוצאים לדרך, מאדרפאקרס!

לא לכל אחד יש את ההזדמנות הזו. בין ינואר לאפריל מצאתי את עצמי מונח בארץ לעולם לא של החיים הפוליטיים: הבוס, מיקי איתן, מצא את עצמו מחוץ לרשימת הליכוד לכנסת, ואני מצאתי את עצמי עובד- לא עובד. מקבל משכורת, ואין מה לקדם, לנהל, ליחצן.

אז סיכמתי. ושסיימתי לסכם, חשבתי. ושסיימתי לחשוב, תכננתי. וזה מה שיצא. הרעיון די פשוט: יחסי הציבור, כפי שאנחנו מכירים אותם, משתנים במהירות. שיצא לי לחפש בלוגים אחים בעולם, מצאתי רק כאלה שמתעסקים בניו מדיה. ניחא, חשבתי, זה העניין האינטרנטי הזה. אבל לאט לאט שמתי לב, וכולנו שמים לב: הדיגיטל חודר בצורה מאסיבית לתקשורת. צינור לילה, תוכנית שולית בערוץ מקרטע, הפכה להיות מובילת דעת קהל, מושא לחיקוי ו #חי_בלילה היא רק דוגמה אחת לניסיונות החוזרים ונשנים של החברה מצפון ת"א להעתיק את הנוסחה של בית הורד.

הטוויטר הפך לזירה החמה של העיתונאים. את הידיעות קוטפים בפייסבוק ואין כמעט משבר תקשורתי שלאבי לן מסטטוסים מצייצים לא היה חלק בהבערתו. הרייטינג הופך לטראפיק, והטראפיק הוא מה שאנחנו בתחום, מחפשים. הבעיה היא שהזירה שונה. מכמה עיתונאים בתא כתבים, עם כללים ברורים, אנחנו פתאום נדרשים להיות מובילי דעת קהל, אושיות רשת, ולסחוף אחרינו את הקוראים. וזה כבר קורא לדיסציפלינה חדשה. להסתכלות אחרת על החיים. לפירוק ובנייה מחדש של המקצוע הזה שכולנו אוהבים. למשהו אחר, אבל דומה. ליחסים אמיתיים עם הציבור ולא גזירה חוזרת ונשנית של אייטמים מהעיתון.

אז פתחתי לי משרד קטן בפתח תקווה, דחוק בין מפתחי אתרים לסוכנות נסיעות של דתיים, מימיני בהדונס, ומתחתי תרנגול, ומשם אני מנסה לעשות משהו אחר, שונה. כמו זה:

כי זה לא מספיק כבר. זה כבר לא מספיק להוציא הודעה לתקשורת. לא מספיק להיות ראשוני, ובלעדי, ומקורי. צריך ליצור את הקהל, צריך לדבר עם הקהל, ולראשונה, להיות גם עצמאי מולו. וכאילו לא עשינו זאת בעבר, צריך, מחדש, לנהל יחסים אמיתיים עם הציבור, ולא רק דרך המתווכים הידועים. זה הזמן שגם אנחנו נלמד קצת על פירסום, וקריאייטיב, ותקשורת, ועל איך לעזאזל מושכים את הקוראים ומה עובד ומה לא. זה העולם החדש שלנו, ואם לא נענה לאתגר, נישאר מאחור, בודדים וגלמודים, מוקפים בשדכנים, מרקרים, ופגרים של פקסים.

כי בעולם החדש הזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמינו שוב ושוב מי אנחנו: האם אנחנו יועצי תקשורת ותיקים, שמחליפים ביניהם מספרי טלפון של תחקירנים בתוכניות בוקר, או שאנחנו מעצבי דעת קהל, כאלה הפועלים להוציא לאור את הלקוח, לשים אותו על המפה, לשתול אותו בתודעה ולגרום לו לבלוט על רקע הרעש הסטטי ההולך וגובר?

אני יושב וכותב את הדברים בבית קפה במרכז תל אביב. מסביבי יושבים שלוש עשרה איש ואישה, שפרט לאחת מהם, חולקים כולם את התופעה הבאה: מידי פעם בפעם, כמעט כל שלוש דקות, אור לבנבן וחיוור מציף את הפנים השקועות שלהם. זה לא בית הקפה הראשון לזומבים בכיכר רבין. לא, הם כולם מתעסקים בסמארטפון. סמסים, וואטסאפ, אינסטגרם, פייסוש, יו ניים איט. הם שם ולא שם. וזו המשימה שלנו. שחלק מהתנועה האדירה הזו, תעבור דרככם.

 

המוניציפלי כבר כאן: צרור עצות דיגיטל למקצוענים

רוב הקוראים לא יודעים, אבל בשעה שאנחנו סובלים מהחום, עשרות מתמודדים מענים את עצמם בישיבות אסטרטגיה וצופים בעיניים כלות בשעון ההולך ומתקצר לקראת יום הדין- ה- 22 לאוקטובר. ובכן, אם לא שמעתם, וסביר להניח שלא, יש בחירות נוספות. בחירות מוניציפליות. והן כבר מעבר לפינה.

אז כאקט של רצון טוב, וכדי לומר לכם, שאם לא התעסקתם בזה עדיין אז אתם כבר באיחור, הנה צרור עצות דיגיטל קצרות למקצוענים בתחום:

פייסבוק. קודם כל, פייסבוק

אין רשתות חברתיות, אין אינטרנט. הרוב המכריע של הטראפיק באינטרנט בישראל עובר היום דרך פייסבוק. לא פלא שאפילו Ynet מתנים קריאה של חלק מהתכנים שלהם בלייק לעמוד הפייסבוק. למה? כי גם הם הבינו שהקוראים מגיעים רק משם, וחוזרים לשם אחרי הקריאה. וגם אתם חייבים, אבל חייבים להיות שם.

לא, גם אם יש לכם עמוד, זה לא מספיק 

יצא לי בימים האחרונים לעשות רשימה בפייסבוק שמכילה את רוב המועמדים בבחירות המוניציפליות (קליק לרשימה). רואים שמישהו משקיע שם. אבל מה לעשות, גם 40 לייקים לא יובילו אתכם לשום מקום. רק לשם ההבנה, 40 לייקים אומרים שמשהו כמו 500-600 איש ראו את הפוסט. זה לא משהו.

אתם מבינים, פייסבוק, מאז ההנפקה, עברה שינוי מהותי. הם רוצים להרוויח. בגלל זה, מתברר, מי ששם כסף ולו מעט מאוד, יכול להגיע לתוצאות מדהימות. בעלות של מודעת עמוד אחת בידיעות תקשורת, אפשר לממן שבועיים של קמפיין אכזרי בפייסבוק, שיגיע למאות אלפי גולשים. יתרה מכך, במקום העמוד הזה, שמי כבר מגיע אליו, המודעות שלכם יגיעו אל קהל היעד בכל מקום- בסלולר, במחשב, באייפד. שם, הם כבר לא יוכלו לדלג על עמודים.

דואר אלקטרוני- זה קילר זה

מאז הימים הראשונים של האינטרנט, יש אפליקציה אחת בלבד ששרדה. לא, לא מדובר בוויז. מדובר בדבר הזה, שבזמן שאתם לא בפייסבוק, אתם איתו. הדואר האלקטרוני. דוא"ל, וכתובות אימייל מדויקות, הוא עדיין אחד הכלים השיווקיים הכי חזקים שקיימים בשוק. תחשבו כמה זמן ביום אתם מקדישים לתיבה שלכם- למחוק, לסדר, לרוקן אשפה. ועכשיו חישבו שוב על אסטרטגיית הדוא"ל שלכם בקמפיין. אתם חייבים לדוור.

אבל אין לי אימיילים של אף אחד!

נכון. ולכן, הגיע הזמן לאסוף. אימיילים אפשר לאסוף בכמה שיטות:

  • העבירו דף עם איסוף כתובות בכל חוג בית. נדוש, אבל עובד.
  • בכל דיוור, הוסיפו קישור להצטרפות לרשימת התפוצה. אתם אף פעם לא יודעים למי יגיע המייל.
  • אפשרו לאנשים להצטרף לרשימה בפייסבוק ובאתר: יש כמה חברות אינטרנט קטנות ומגניבות (זו למשל) שמאפשרות לעשות את זה בחיני-חינם.

ועוד דובדבן לסיום- רימרקטינג

משרדי פירסום נוהגים לעשות מידי פעם טריק נלוז במיוחד. הם בודקים מהו מסלול הנסיעה של מנכ"ל החברה אותה הם מפרסמים ומרצפים את הדרך בשלטי חוצות, על חשבון שאר הפריסה. ואז, כולם מרוצים- המנכ"ל, שרואה את הפרסומות בכל מקום, ומשרד הפירסום, שלקח את הכסף.

עכשיו חישבו מה היה קורה אם הדבר הזה היה קורה לכל אחד מהמתעניינים במועמד שלכם. זאת אומרת, מה היה קורה אם ברגע שמישהו היה מביע התעניינות במועמד, הוא היה מוצף בשלטי חוצות בכל מקום בו הוא היה נוסע? ובכן, יש דבר כזה. גוגל השיקה לא מזמן שירות שנקרא שיווק מחדש. במסגרת השירות, כל לקוח שנכנס לאתר של המועמד שלכם, כאשר יצא ממנו, המודעות של גוגל ישדרו אליו את הבאנרים של המועמד שלכם.

הקטע הנחמד במיוחד הוא שהמודעות הללו מופיעות באלפי אתרים וגם באתרים המרכזיים ביותר בישראל, כמו וואלה ו- Ynet. וכך, בעלות שווה לכל נפש, גם המתמודד לראשות חבל חצוצלת יכול לזכות במודעה באתר חדשות מוביל, שתופנה אך ורק לקהל היעד.

טוב, גם ככה הארכנו. אני חותך.

שאלות? צרו קשר!

 

בלעדי: מה קרה לרייטינג באינטרנט השנה

הנה, התפרסמו שוב נתוני הרייטינג באינטרנט. "שוק בשוקן" זעקה כותרת אחת, "וואלה מביס את Ynet" הדהימה כותרת נוספת, ורק אני, נותרתי, אעפס, בלי להבין כלום. אז הנה, כשירות לציבור, ובאופן מפתיע גם בלעדי, השוואה של 12 החודשים האחרונים במונחי גלישה לאתרים המרכזיים באינטרנט הישראלי. זהו ריכוז ראשון של נתוני הגמיוס החודשיים, כפי שאיש, במפתיע, עדיין לא עשה:

נענע 10 מדמם

לא צריך להיות סטטיסטיקן גדול כדי להבין את זה: חמשת האתרים הראשונים (פרט לתפוז) הם אתרי חדשות, הרלוונטיים אלינו, יחצנים מטריפים שכמונו. גם 10-15 הם אתרי חדשות, ואליהם נגיע תכף. אז מה באמת קורה? לעומת יציבות של האתרים הגדולים,נענע 10 (בסגול) מדמם, ללא כל סיבה נראית לעין, ובאופן עקבי ביותר. בקצב הזה, בשנה הבאה נענע יפלט לא רק מחוץ לחמישייה אלא גם מחוץ לעשירייה. למקו, לעומת זאת, יש למה לצפות. אם ישחזרו שם את ההשגים של העונה הקודמת של האח הגדול (איזור מרץ 2012) האתר הזה יכול אפילו לגרד את המעמד של ynet.

ועוד נקודה מעניינת: שימו לב מה קורה ל- ynet בנובמבר 2012. מבצע עמוד ענן, למי ששכח. שבוע של לחימה, שנותן לכולם עוד קצת גלישה, אבל את ynet הוא ממש מקפיץ.

שוקן, אני מקווה שאתה עושה מזה כסף

הדבר הראשון שמדהים כאן הוא שלוואלה יש יותר גולשים מלהארץ, xnet, כלכליסט, וגלובס ביחד. הדבר השני שעולה מייד הוא הירידה המשמעותית של הארץ. אבל זה פשוט. מה שמעניין הוא שהירידה הזו גוררת אחריה את דה מרקר, שלא נמצא מאחורי חומת התשלום.

ואחרון חביב: נרג' מתאושש. המנויים אולי עוזבים, אבל האתר מראה מגמת התאוששות ברורה בחודשים האחרונים. אז אולי יש עוד תקווה.

הנה אני

אם כבר מדברים על שנקלים, הסדנא לידע ציבורי מגייסת כסף למובייל, וגם אני, בהופעה אחרונה כיועץ שר, תורם שני משפטים.

והפעם, שיעור מיאיר לפיד

כדאי לשים לב לשינוי שיאיר לפיד ונפתלי בנט מנחילים לא רק לשיח הפוליטי אלא גם לשיח התקשורתי. רוצה לומר: בא לך לשמוע מה יאיר באמת חושב? תתחבר לפייסבוק.

למה הכוונה? יאיר לפיד, ונפתלי בנט, מוצאים את ההודעות לעיתונות שלהם קודם (או ליתר דיוק, במקביל) לפייסבוק. בכך, מי שמנוי על העמוד מקבל את האינפורמציה הטובה, המהירה והטרייה ביותר. יש כאן עקיפה של המנגנונים הישנים ויותר מזה, אפשרות לדבר עם התומכים מעל הראש של התקשורת.

lapid

 

מדוע זה חשוב?

דמויות פוליטיות, עסקיות וכיוב', נזקקות מידי פעם לחשיפה כזאת או אחרת. הפוליטיקאים רוצים את הבמה על מנת שיוכלו להסביר, לנמק ובעיקר לשכנע מדוע הצעדים שלהם נכונים ומדוע הם ראויים לתמיכת הציבור. עד עתה, על מנת לקבל את החשיפה הזו התנהלו יחסי סחר-מכר: אני, הבכיר, אתן לך ידיעה על מישהו אחר, ובתמורה, אתה תיתן לי חשיפה שאני אזדקק לה. כמובן, שהידיעה הראשונה לא יכולה להיות אייטם בסגנון של "החברה מימנה מחשבים לילדים נזקקים" אלא יותר בכיוון של "החברה מימנה מחשבים לילדים של המנכ"ל". אחרת, זה לא חדשות. ואם זה לא חדשות, אין סחורה. ואם אין סחורה, אין תמורה.

ופתאום, הכל מתהפך

בעבר, היו יועצי התקשורת שומרים את הידיעות לאתרי החדשות, ורק אז מעלים לאוויר באתר האישי. הבאז השולט היה שעורכי החדשות מגלגלים את הידיעה לפני שהם מעלים אותה לאוויר ואם האחרונה הופיעה במקום אחר, הידיעה מתה. ובכן, הזמנים השתנו. הדברים נכתבים בפייס והאתרים עושים פולו אפ (nrg, וואינט, מקו, נענע 10 ועוד).

שונה, אבל טוב יותר

אז עכשיו הדברים שונים. אבל השינוי הוא לאו דווקא לרעה. בסופו של עניין, אנחנו אנשי יחסי ציבור, ולא אנשי קשרי עיתונות. הרעיון הוא להביא את המסרים ישירות אל הציבור, וכעת, עדיין, הדרך הטובה ביותר היא דרך עיתונאים. אבל הדרך החדשה הזו מאפשר לנו למשוך קוראים אל תכנים עמוקים יותר, שקשה בדרך כלל להוציא אותם לתקשורת. נימוקים, הסברים, עידכונים, הדברים המעניינים, אבל לא אלה שנכנסים בדיוק לידיעה שתעלה עכשיו, אלה הדברים שיכולים לעלות כעת לפייס, וליצור את הבאז משם. ומה שטוב יותר הוא שכתוצר לוואי, העידכונים הללו יגיעו קודם כל אל התומכים, אלה שעשו לייק כבר קודם ורק אז לכל העולם.

אם ככה, לזרוק את רשימות הכתבים?

לא ממש. עדין, מרבית האנשים יקראו ב- Ynet שיאיר לפיד כתב דברים בפייסבוק, ולא יגלשו אליו לעמוד, או יגלו אותו בניוזפיד. להודעה שעולה בפייסבוק צריך להתייחס כמו אמירה בהרצאה: היו אנשים ששמעו, אבל עכשיו צריך לידע את הכתבים. הם לא תמיד שם, הם לא תמיד מחוברים, אבל בשביל זה אתם קיימים.

חכו לסבב ב': מוקדש ל- B

אני יודע שאתם טובים. מעולים. בליגה של היחצנים אתם מקום ראשון. מקסימום, שלישי. אתם רציניים, מוכשרים, טובים במה שאתם עושים, אבל אין מה לעשות, תאלצו לחכות לסבב ב', חלון ההעברות של הפוליטיקה הישראלית.

הכנסת. קצת קשה להיכנס

מי שמצוי בתחום מכיר את זה: הכנסת החדשה מתכנסת, וכל זב חוטם שאי פעם עבר ברחוב ליד פקולטה למדעי המדינה מציג עצמו כיועץ בכיר לחברי כנסת חדשים, או שרים בפוטנציה. בשבילכם זו הזדמנות מעולה, בשבילם זה נידנוד. וזה תופס הכי גרוע דווקא את המנוסים שבנינו. ממש שלב הכאפה המצלצלת.

כי אתם הכי יודעים איך זה. אתם מבינים כמה זה קשה להתחיל, להבין את הדינמיקה העדינה של המקום העוצמתי הזה- את מנהלי הסיעות, המכסות, המזנונים והמסדרונות. אתם יודעים שכל פניה יכולה להוביל לזינוק, אבל גם לכישלון, והכי חשוב, הייתם שם כבר קודם. אבל אם לכם זו הזדמנות, תחשבו איך זה נראה מהצד שלהם: טירוף ארוך ומתמשך של מתדפקים על הדלת שמציעים את עצמם ללא הרף במחירי סוף עונה.

מבאס? לא ממש. מכיוון שכמו בכדורגל, גם בפוליטיקה יש סבב ב'. משהו כמו חצי שנה- שמונה חודשים אחרי הגל הראשוני, חברי הכנסת מתחילים להבין איזה דבילים הם לקחו לעבודה. החיפושים בשלב השני לא ארוכים ומתישים כל כך. הם מבינים שמה שצריך זה מישהי/מישהו שהם יוכלו לסמוך עליו ושבפשטות, ידע לעשות את העבודה. לא כוכב נופל או מטאוריט, לא המקושר מספר 1, פשוט אדם שמבין. וזה יהיה השלב שלכם. בינתיים, תחזיקו את האוזניים פתוחות וספרו לכל החברים שזה מה שאתם רוצים לעשות. ומשהו יצוץ. הבטחה שלי.

ואם לא בא לי?

הנה הצעה קלילה למי שלא בא לו: למי שלא מכיר, כאן, באתר הצנועה הזה מתחבאת הרשימה המעודכנת ביותר והמקיפה ביותר של לשכות ועוזרים פרלמנטרים. הרשימה מתעדכנת מידי יום, אבל חיפוש קצר יוביל אתכם למי שעדיין מחפש. זה פשוט מאוד: לכל חבר כנסת אמורים להיות שני עוזרים. אם יש רק אחד, או שאין בכלל, הוא עדיין מחפש. כאשר יתמנו יו"רי ועדות ושרים, יתפנו תפקידים נוספים. אבל עד אז, זו הדרך הטובה ביותר.

כך תדעו ראשונים את תוצאות הבחירות: למי כדאי להקשיב הערב בטוויטר

לפני כמה שבועות התפוצץ רכב מחוץ לחלון המשרד שלי. שמעתי את הבום, ולא יחסתי לזה חשיבות. שהרמתי את הראש מהמחשב היתה השעה 13:12. בוואינט לא היתה מילה, בגל"צ דיווחו שהיה פיצוץ. אבל בטוויטר, יא קרועים, בטוויטר, כבר ב-13:07 הופיעה תמונה של הרכב בוער.
יותר מזה: בפריימריס של הליכוד ישבנו כולנו טרוטי עיניים מול המסכים, מחכים לאיזו מילה. "אנחנו בחוץ", מילמלה מישהי מירכתי החדר. עמית סגל צייץ בטוויטר שאנחנו בחוץ. כן, כן, לפני שעלה לשידור בערוץ 2, לפני שנתן דיווח רדיופוני, עמית סגל כבר חלק עם הברנז'ה בטוויטר את מה שההמונים עוד לא ידעו.

segal

אז זהו. זה נראה שהטוויטר עשה סוף סוף עלייה, וגם כאן הוא תופס את מקומו ככלי התקשור המיידי, המהיר ביותר, הארסי והנשכני ביותר שנראה אי פעם. אל תגידו, "יש לי נוטיפיקציות לפייס". לא, לא. הפייסבוק, במהותו, פחות זריז, פחות מיידי. הפייסבוק משדר אליכם בעיקר את החדשות שאתם אוהבים לשמוע: את אלה שעשיתם להם לייק, את אלה שהגבתם להם, לאו דווקא את אלה שדיווחו אחרונים. אבל הטוויטר, אוי הטוויטר, נותן לכם בראש את האחרון שצעק. אפילו סקר מיום הבחירות, לפני המדגמים, אפשר למצוא שם.

הטיפ שלי: אצל מי תדעו את התוצאות ראשונים

כנראה שאין שום ברירה, אם אתם רוצים לדעת ראשונים תצטרכו עוד היום להוריד את האפליקציה של טוויטר, ולעקוב אחר כמה דמויות מפתח מעולות, שמדווחות את החדשות הכי חמות שם. אז למי צריך להאזין החל מ- 21:30 היום?

המקושרים:

@amitsegal: כתב הכנסת- פוליטי של ערוץ 2, ה-איש שלנו בטוויטר. הסיבה די פשוטה: פרט להיותו כתב מעולה, סגל עובד בחדשות 2. ומי לא רוצה שההדלפה שלו תופיע בחדשות 2. לכן, הכל רץ מהר אל סגל שממהר להעלות לטוויטר.

@talschneider: התופעה מס' 1 של בחירות 2013 היא טל שניידר. שניידר היא עיתונאית שחזרה לפני כשנתיים מחו"ל, ופתחה בלוג פוליטי. מאז התברגה שניידר בצמרת הסיקור של התחום הפוליטי מפלגתי בישראל, תוך שהבלוג שלה הופך לאחד ממקורות המידע האמינים והטובים ביותר לאינפורמציה נטולת פניות על המערכת הפוליטית. שניידר זכתה להכרה נרחבת, הבלוג שלה אומץ ע"י אתר הארץ והיא משמשת כפרשנית ברשת ב' ובערוצי תקשורת אחרים. שווה להקשיב לשניידר היום בערב.

המצייצים:

@barakravid: הכתב המדיני של הארץ. נותן בלי חשבון לצייצן. במקרה הזה שווה גם להזכיר את @talshalev1, אותו תפקיד אבל בוואלה!. שניהם נוטים לפרסם לפני שהדברים עולים לאתרים, מה שהופך אותם למעניינים במיוחד. לדוברי האנגלית יש גם את @LahavHarkov המצוינת מהג׳רוזלם פוסט.
גורפות העניין:

כאן שווה להזכיר שתי אושיות טוויטר. אני לא בטוח שהן יביאו את המידע הראשוני, אבל בשל העניין האדיר שהן מרכזות, שווה להקשיב להן. סביר להניח שפיסות מידע מעניינות יצופו אליהן במהירות הערב: האחת, אשת שר ועיתונאית בפני עצמה, האישה ששכחה על צוויצר דברים שאנחנו עוד לא הספקנו ללמוד, 15,000 עוקבים ביום חם, נו, מה עוד תבקשי וגו'. תעשו פולואו ל- @JudyMozes

השניה, והאחרונה להיום, היא @kereneubach מגישת "סדר יום" ברשת ב', צייצנית על שמחוברת לכל מי שמדווח משהו.

שיהיה לכם מדגם שמח, ואל תשכחו: לכו להצביע. לכו להצביע. לכו להצביע!

הבחירות בסושיאל: הטוויסט הוא הפואנטה

מערכת הבחירות מתקרבת לסיומה, ורצף קלישאות הסושיאל מאיים להציף את המדינה. להקשיב, לענות, לשים סטטוס אישי? משעמם רצח. זה הטוויסט שעושה את הבלגן. אז הנה תעודת הגמר שלי, לחברים העושים במלאכה:

naftul

נפתלי בנט: האיש שמבין את העסק

עושה רושם שכולם כבר הבינו את כללי הבסיס של הסושיאל. נו טוף, תכתוב אישי, תקשיב, תעלה תמונה עם הילדים. אויש. שיעמום. זירקו את כל הכללים הללו לפח, ו קחו את נפתלי בנט, למשל.  בתחילת מערכת הבחירות, בכל פעם שפתחת וואינט בסמארטפון, או כמעט כל אתר חדשות אחר, קיבלת את הפרצוף המחייך של הבחורצ'יק מסיירת מטכ"ל בשלל פוזות.
לא פלא שהוא עשה מיליונים בהיי טק. הבחור פשוט זיהה את הנישה. כאן הטוויסט הוא קניית מדיה יעילה. ולמי שלא הבין: הבאנרים האלה לא יקרים כמו הבאנרים באתרי האינטרנט המסורתיים, אבל להבדיל מאלה שמופיעים במחשב, את הבאנרים באפליקציה אי אפשר לסנן. אתה רואה אותם בטוח. וחוץ מזה, הסיסמה של "משהו חדש מתחיל" מתכתבת כל כך יפה עם האייפון, שזה פשוט נעים- נעים- נעים.

יאללה, 4.5 רני. (מתוך 5!)

raniraniraniranihalf-rani

 #ארץחדשה: לא יעברו, אבל אחלה קמפיין

הנה מתכון לקמפיין קילר: 1 במאי, רצוי הכי טוב בישראל, 1 מספר סיפורים, עם ארומה של קונספירציה 3/4 כוס מוזיקה דרמטית ושוטים קופצניים, ותקבל פוטנציאל בלתי רגיל. אבל איך באמת מגיעות כל הצפיות לסרטונים של יניב? גם כאן יש עבודת קניית מדיה מדוקדקת:

erezhadasha

ולא לשכוח באנרים:

shita

אגב, למרות טענות הקיפוח וההשתקה, יניב כבר הצליח לקבל את מנת התקשורת המסורתית כאשר קיבל כתבה מפנקת מציון נאנוס וראיון ויראלי להפליא אצל גיא רולניק. בעצם, הטוויסט של יניב הם הסרטונים, שמבלי קשר למידת האמת של התוכן שלהם, מרתקים בצורה בלתי רגילה. והנה דוגמה מהשיטה, על פי יניב:

יאללה, 4 רני.

raniraniranirani

שלי יחימוביץ': דווקא היא מהסיירת

הטוויסט של שלי במדיה החברתית לא בא בצורה שכולנו יכולים לראות אותו. מסתבר ששלי יחימוביץ' מפעילה כבר כשנתיים "סיירת" אינטרנטית של מגיבים בהתנדבות. וכך היא מאפשרת לעצמה להיות יותר ויותר ויראלית, בעזרת התומכים שלה. מדוע זה חשוב? מתברר שפייסבוק מציג לכל אחד מהמשתמשים סדרה מצומצמת מאוד של חברים, בעידכונים שהוא מספק לנו. כך למשל, אדם שיש לו למעלה מ- 500 חברים, יראה לכל היותר עידכונים מ- 10-15 חברים שאותם הוא אוהב לקרוא במיוחד. כעת, כאשר שלי מפרסמת סטטוס, היא חייבת לשבור את המעגל הזה. ואיך שוברים אותו? על ידי הפצה יזומה שלו למתנדבים, אשר יפיצו כל אחד לחברים שלהם. הבעיה העיקרית באסטרטגיה של שלי היא שפייסבוק, בניסיון שלה להיות יותר ויותר רווחית, בולמת את הניסיונות הללו ומאפשרת ליצור הפצה אמיתית ונרחבת של סטטוסים ופירסומים רק באמצעות פירסום במזומן.

כנראה שגם צוקרברג חושב שאת רעה, רעה, רעה. 3.5 רני.

raniraniranihalf-rani

 לסיכום: זה הטוויסט שחשוב

כולם יכולים לקנות מדיה. כולם יכולים לענות, לדבר אישי ובלה בלה בלה. הדברים השחוקים, כללי היסוד, לא מביאים את המכה. כדי לבלוט, כמו תמיד, צריך להביא משהו חדש, בולט, מרענן. אחרת, אתם פשוט חושבים כמו סאחים.

 

 

 

 

 

 

חדש: רשימת הדוברים השלמה וגם דרושים

ימים רבים עברו, והנה קצת עידכונים חמים מהתנור:

  1. ספר הטלפונים הגדול עודכן, וכעת הוא כולל  גם את דוברי הממשלה השונים. שיהיה בכיף. 30/9/15: הספר עדיין מעודכן! יאללה, להצטרף!
  2. יועץ התקשורת הבכיר זאב ינאי נפרד ממשרדו של רונן צור. זו הזדמנות לחטוף את אחד הדגים השמנים בעסק. מישהו עדיין לא מכיר את המשרד של זאב ינאי?
  3. ואם אתם בעניין של להחטף, אצל סילבן שלום מחפשים יועצת תקשורת, במקום לי גת שטסה לברלין, ודוברת למשרד, במקום ענת קונפורטס שעוברת לשטראוס. 22/1/13: עדיין אין. מיי גוד. נסגר. ותודה למחפשים.
  4. אנחנו עדיין מחפשים עורכ/ת ליוזמת הממשל הפתוח. ברכות, שרון קפלן!
  5. אל תשאלו. גוגל ישראל מחפשת אנשים לדוברות. תודה, אשרת 🙂
  6. ואיזה חמודה טל שניידר? ככה לפרגן? לי? אני נמס…

לוח שידורים חדש לערוץ 1: הכינו את הרשימות!

לכל מי שפיספס, ישן או לא ראה ערוץ 1 בשנה- שנתיים האחרונות, הנה ניז פלאש: החליפו שם את כל התוכניות. אכן, החדשה היתה נכונה. אין יותר הערב עם גאולה אבן בשש, או בשבע. אך לא אלמן ישראל, ומטחנת האייטמים הבלתי נלאית לא נעלמה אלא דווקא השתדרגה. אז למי שלא יודע, ומבקש קצת אורות אולפן כדי לשזף את פרצופו החיוור של הלקוח, הנה מה שקורה שם כבר לפחות חודש:

ערב טוב ישראל: בשעה 17:34 מתחילה בכל יום תוכנית אקטואליה יומית, בהגשת ויצטום ועוד מישהי. האנשים החשובים עבורינו, אנשי יחסי ציבור חרוצים ושקדנים הם העורכים- אבי פירסט ושרון חזן. (פרס הבלוג לראשון שמביא את הטלפונים שלהם לטוקבקים).

בואו לאכול איתי: צולמה כבר. פיספסתם.

יומן אולימפי: 19:30 היא השעה ליחצני הספורט שבנינו. החשודים הרגילים מובילים את השידור.

מבט ב- 19:52: מהדורת החדשות הוקדמה וגם החליפה עורכים. עדיין, מומלץ לעבוד דרך הכתבים, כך שדבר,כמעט לא השתנה.

המוסף: חצי שעה של ראיון אחד על אחד עם גאולה אבן, בעריכתו של ישי צ'רניאק. בוננזה אמיתית לאלמונים. אגב, יש רייטינג: ביום רביעי שעבר (16/5) היו שם 5.1% מהצופים. סביר יחסית לשעת בית הקברות של החברים מרוממה.

אז למה אתם מחכים?

קצרים ועניבות

  1. משרד האורגיה והמים: המיזבלה מפציצה עם פישול קולוסאלי של משרד האנרגיה והמים.
  2. הבלוגר שמכסח את כלכליסט: אחד, יהודה בלו, עושה צרות צרורות לאורן הוברמן מכלכליסט. תענוג לראות איך הוא שוחט את הטיעונים שהופיעו בכתבה הנקראת ביותר של כלכליסט אי פעם, על לא פחות מפטריות. אגב, משעשע לא פחות לקרוא את התגובה של הוברמן לשחיטה, ואת סדרות הטוקבקים המחמיאים בטירוף לאורן הוברמן, אישיותו, ידענותו ועליונותו הברורה על כל בן אנוש באשר הוא.
  3. עידו קינן עבד עלי: אמנם הוא הודיע על סגירת הבלוג, אבל עוד אשת יחסי ציבור הביאה לו את הסעיף. מומלץ. להמשיך לקרוא קצרים ועניבות

תגובות 2: איך לחזות את העתיד

משום מה, אחרי הפוסט של התגובות, שעסק בשאלה הנצחית- כיצד להכניס תגובות לתקשורת, היתה לי תחושה שמשהו התפספס. אמנם היו הרבה עצות מועילות, אבל אחת נותרה סתומה במיוחד: איך לעזאזל חוזים את העתיד? קוביות? קלפים? כדור בדולח? ובכן, יש לי תשובה. חוזים את העתיד באמצעות תגובון.

להמשיך לקרוא תגובות 2: איך לחזות את העתיד

להכניס תגובות לתקשורת: קשה, מעצבן, אבל אפשרי.

אני שונא תגובות. להגיב בשם לקוח, זה כמו לעמוד בקהל של משחק כדורגל עם שלט: זה כבד, מסורבל, והעיקר, זה פשוט עניין של מזל אם נכנסת לפריים או לא. אצלי, תמיד עדיפה יוזמת יחסי ציבור שנונה- שם אפשר לשלוט בתזמון, בצורה, באופן, וגם אם זה יוצא קטן, הלקוח תמיד המלך של כלי התקשורת, ומי שקופץ מאחורה, נו, שיקפוץ.

אבל מה לעשות, לפעמים זה פשוט לא הולך. לא מיד יש יוזמות מבריקות ומעוררות השראה, ולעיתים, אתם עלולים ממש להיזדקק לתקשורת מהסוג הזה. אז איך עושים את זה? הנה כמה טיפים שיוכלו לעזור:

  • להיות מהירים כמו יוסיין בולט על סמים: הדבר הכי חשוב בתגובה, שאתם גם רוצים להכניס, הוא מהירות הוצאת ההודעה. שנייה אחרי האירוע, לא יותר, ההודעה שלכם צריכה לעוף החוצה. בתגובות, מהירות הוצאת ההודעה היא הכל. אם התרחש אירוע ועברה יותר מחצי שעה, עיזבו. אין סיבה להתקשקש על ניסוחים, בכל מקרה מי שיקרא את זה יהיה רק הג'ימייל שלכם.
  • להכין רשימות תפוצה לפנים: אם אתם רוצים להיות מהירים בתגובות, חובה קדושה היא לתחזק רשימת תפוצה מעוררת קנאה- כל הודעה צריכה לכלול את כתבי התחום ואת ריכוזי המערכות, כדי שברגע שההודעה מנתקת מגע מכם, אין צורך ללכת לדוג את האימייל של הכתב ההוא של וואינט שהרגע התחלף. זו לא מהירות.
  • לבנות גרופים בסלולר: בין אם אתם בעליו הגאים של אייפון משוכלל, או טפש-פון נוקיה מהזן הישן, בכל הסלולרים שיוצרו אחרי 2006 יש אפשרות ליצירת קבוצות סמס. תכניסו את הכותרת של התגובה, תרשמו "הודעה מלאה במייל" ותעיפו. הראשון שיגיע לכתב ינצח.
  • לחזות את העתיד: תגובה טובה, היא כזו שנכתבה לפני האירוע. אין כאן שום בעיה, זה רק תרגיל מחשבתי קטן: נאמר ומדובר בהחלטת בג"ץ שיכולה ללכת לשני כיוונים: עתירה מתקבלת, או לא. מכינים עם הלקוח שתי הודעות, האחת במקרה כזה והשנייה במקרה האחר, ונוצרים אותן. עם זאת, אני נוהג תמיד לעשות טאצ' בייס קטן עם הלקוח, אפילו אם יש הודעה נצורה, כדי למנוע פאלטות קולוסאליות.
  • ללחוץ ללחוץ ללחוץ: תגובה לתקשורת היא כמו ירי טרור: אין זמן להיכנס בין כוונות, חייבים לשחרר כדור. אז אם מתחילים להתקשקש אתכם אם להשתמש במילה "קטסטרופה", "אסון" או "מחדל זועק לשמיים", תגידו להם שהמילה היחידה שאפשר להכניס היא "חלאס" כי אין זמן לקישקושים האלה. אגב, אם הלקוח מעדיף משהו, פשוט כדאי לוותר, לטובת המהירות.
  • לקלל בשקט ולקוות שלא תצטרכו להמשיך ככה: כי להוציא תגובות על נושא שלא שלכם זה מלחיץ, לא רציני ובעיקר, לא אפקטיבי.

יאללה, חתכתי.

מחפשים עוזרים פרלמנטריים, או את תחקירני התוכניות החדשות של ערוץ 2? המערכת מתגייסת לעזור!

גם אתם מאבדים את הידיים והרגליים בדרך לכנסת? או שגם אתם איבדתם את הדרך אל התחקירנים והעורכים החדשים של ערוץ 2 המפוצל, ערוץ 10 והתאגיד (חדש חדש!) אז הנה, תנו לנו לעזור. בהמשך הפוסט תוכלו למצוא קישור לספר הטלפונים הגדול של יחסי ציבור ואסטרטגיה. יש שם כמעט את כל הטלפונים שאתם מחפשים, אבל כדי לא לפגוע בפרטיות של מי שמוצג כאן, תצטרכו להגיש בקשה כדי להחשף לקובץ, ותקבלו סיסמה. עם הסיסמה תוכלו להיכנס לפוסט, וסיימנו. אז קדימה:

הקישור לפוסט: http://nirhirshman.com/?p=1107

כדי לקבל את הסיסמה מלאו את הטופס הבא, וקבלו אותה מייד במייל:

דואר אלקטרוני (חובה)

לא עובד? שילחו לי מייל ל- nir.hirshman@gmail.com

הגדולים חוטפים בפייסבוק: אנחנו מתנדבים לעזור!

זה לא היה שבוע פשוט בשביל כמה מאושיות הסושיאל הישראליות. הפוליטיקאים דיברו, הגולשים היכו בחזרה, חטיפים נזרקו לכל עבר ונוצר סלט, שבטוח לא סייע לאף אחד מהצדדים. אז מה עושים?

במדיה חברתית, הגולשים מאמינים שיש בין האישיות לבינם חוזה בלתי כתוב. מצד אחד, הפוליטיקאי או החברה המסחרית קוראים להם לעמוד שלהם, שם הם שמים את המסרים שלהם. בתמורה להגעה שלהם לעמוד, הגולשים רוצים להביע דעה, לשאול שאלות וגם לקבל תשובות, ויש להם אפס סבלנות להתעלמות או ניפנוף, לא משנה מה הסגנון שלהם. אז איך מתמודדים עם זה? איך נותנים תשובה אישית לכל אחד מאלפי הפונים, לשאלות קשות, לאמירות מקוממות, ולפעמים גם להטרדות של ממש, כל זאת במגבלות העובדה שאין יותר מידי אנשים שיושבים יום- יום שעה שעה על הפייסבוק?

  • לכתוב את החוזה הבלתי כתוב: בפייסבוק חשוב להצהיר מראש מה קורה בדף: מי עונה, על מה, את מה מוחקים ולמה מתייחסים. הסיפור בפייסבוק הוא שהתנהלות שרירותית נתפסת מייד ככוחניות, והגולשים מגיבים אליה מאוד בחריפות. עם זאת, אם מצהירים מראש על כללי משחק פשוטים וקובעים מראש שמוחקים קללות, אמירות פוגעניות וספאם, גם אם לאדם ספציפי יש טענות, שאר הגולשים לא יצטרפו אליו ולא יפציצו את הדף בתגובות זועמות.
  • אם יש לך מה להסתיר, אל תיכנס לסושיאל: הנקודה השנייה היא הבעייתית יותר. מה עושים עם השאלות הקשות שעומדות על העמוד? מה קורה אם מישהו לא מקלל, אבל מעמיד אותנו בפני עובדות כואבות? קודם כל, הפייסבוק מקדש שקיפות. אם יש לחברה או פוליטיקאי עמדות להסתיר, שלא יכנס לפייסבוק.
  • שקיפות זו לא קללה: מצד שני, פוליטיקאים נבחרים על סמך העמדות שלהם במגוון נושאים. אם כך, דווקא החשיפה הזו עשויה לחדד עמדות ולאפשר לפוליטיקאי לענות לשאלות הקשות שהוא נשאל ואפילו לגייס תמיכה. במערכת הבחירות האחרונה למשל, הבוס שלי, מיכאל איתן הגביל את התרומות אליו לפריימריס לסף של 500 ₪ לתרומה, ופנה לציבור בבקשה לתת כתף. מהר מאוד הוא קיבל שאלה מגולש: "אם אתה מבקש מאיתנו כסף, אולי תספר גם מה אתה עושה איתו?". במקום להתעלם או למחוק מיקי העלה מאותו הרגע את כלל ההוצאות באופן קפדני לאתר, וכל מי שתרם יכול היה לראות עבור מה משמש הכסף. בצורה הזו הוא לקח שאלה קשה ששאל אדם אחד והפך אותה לתשובה טובה לכולם. אגב, לא עבדתי אצלו אז. את זה למדתי ממנו.

בעצם, הסיפור כאן קצת יותר רחב. המדיה החברתית מקדשת שקיפות, אבל היא גם מחייבת פתיחות. שפוליטיקאי נכנס לפייסבוק או לטוויטר הוא חייב לא רק להשמיע, אלא גם להקשיב, לתת תשובות וגם לקבל עצות או הצעות. ומכיוון שהיום אי אפשר בלי המדיה החברתית, אולי דווקא הפייסבוק והטוויטר יקחו אותנו לעידן פוליטי טוב יותר, שיתופי יותר, ומנוכר פחות.

משרות מתפנות ונסגרות

בשבועות האחרונים אני מנסה לעזור לכמה חברים להתברג בחזרה לתחום, משימה שכנראה לא הופכת להיות קלה יותר, הולכת ומצטיירת לי תמונה עגומה במיוחד: מתברר שבתחום, בייחוד במשרות הנחשקות, אין מה להגיש קורות חיים למודעות פומביות. עושה רושם שכולם (ואני לא מדבר על משרות ציבוריות שחייבות במכרז), סוגרים עובדים די מהר, ורק אז השמועה עושה לה כנפיים ומתפרסמת. אני אישית מעריך שמדובר בחוסר בגרות של התחום, והרבה אנשי מקצוע טובים נשארים ככה בחוץ. מה שכן, הנה עצה קטנה שיכולה לסייע: תתפקדו, תתנדבו, ותאמצו חברים מהתחום. זו השיטה היחידה להיכנס. מה שאתם קוראים בעיתון כבר מת.

ושניים מוולווט

מתברר שגם בתכנות לא קל יותר. הנה פוסט מוולווט על זה. ואגב, דבורית חידשה (לפני כמעט שנה, תודה דבורית) את מדור הדרושים בתקשורת ויחסי ציבור התוסס שלה.

תעלומה משפחתית

את הבוקר התחלתי בבית קברות בנתניה. סבא שלי מונח שם, קבר אחד לפני סבתא. היה גשם וקראנו קדיש מהאייפון. אחר כך עצרתי לקפה וקראתי ידיעות. נח קליגר כתב על יום השואה בינלאומי וסיפר על מחנות השמדה נשכחים. מאחד מהם, בלז'ץ, ניצלו רק שניים. "שטויות" חשבתי לעצמי, "הרי סבתא שלי, זו שביקרתי לפני כמה דקות, יצאה משם יחד עם ברכה, דודה שלי". אני מהתחום, אז הרמתי טלפון לקליגר, שחשב בדיוק את אותו הדבר שאני חשבתי, רק הפוך. "שטויות", הוא פסק ללא היסוס. "מהמקום הזה יצאו רק גופות, ואחד מאלה שיצאו חי, עשה את זה עם כדור בראש ומת מייד אחר כך".  ביקשתי רשות לבדוק ולחזור אליו. נח הסכים. נראה מה יהיה.


דרושים יחסי ציבור: גם בלי ניסיון!

בעקבות הפוסט של עופרי, יצא לי לקבל כמה וכמה פניות דומות, שאומרות "אין לנו ניסיון, איך מתחילים?" אז הנה כמה משרות שיסייעו לכם להכניס רגל בדלת:

  • קשבים למחלקת ניו מדיה במשרד ראש הממשלה http://bit.ly/vvf3vL
  • קשבים דוברי רוסית למשרד ראש הממשלה http://bit.ly/vfy8w0
  • ממלאי מקום ללשכת מנכ"ל משרד ההסברה http://bit.ly/ukuhjp
  • ועדכון מהגורו: מלקי אלירן מחפש אנשי יחסי ציבור ללא ניסיון להתנדבות malki.eliran@gmail.com

 

מזל שנזכרתם, או שיר הלל ליד ימין

בשבילנו, המציאות הזו של הדרת נשים לא התחילה אתמול. היא התחילה כשאורי הלכה לסופר בתלפיות, לא איזה שכונה חרדית או משהו, ואיזה חרדי ירק. עליה. אורי לא סיפרה לי. היא ידעה שאתעצבן. היא גם לא סיפרה בפעם השניה שביזו אותה בצעקות ויריקות. רק חודשים אחר כך, בשיחת אגב. סתם, כאילו זה היה על השולחן מעולם. ומה הייתי צריך לחשוב? הרי הייתי איתה באוטו ביום ההוא במאה שערים, שהג'י פי אס כיוון אותנו למרכז השכונה, ביום קיץ חם. מה, לא ביקשתי ממנה להתכסות? שלא ירביצו לנו? שלא יפרקו לנו את האוטו?

בספטמבר נכנענו. ארזנו את החפצים למשאית קטנה ונסענו מערבה, למודיעין. אורי דווקא אהבה את ירושלים. יש בה נשמה, היא אמרה. זה כאילו שלכל רחוב יש משהו, לא סתם ריק, בלי עבר, ובטח בלי עתיד. בספטמבר השלכנו את ירושלים מעבר לכתף. כמו קצת מלח שזורים למזל טוב. השלכנו, כדי לא לראות אותה יותר. לא את החילונים המתמעטים, לא את החרדים האלימים, ולא את הנשים, ההולכות וקטנות, הולכות ומתכסות.

מזל שהתעוררתם. מזל שהבנתם שזה בא אלינו, ובגדול. מזל שקלטתם, מהבועות הקטנות, מהרחובות המטופחים, שהסכנה הקנאית הזו מרחפת מעל הראש של כולנו. היא סוגרת עלינו מכל מקום- מהמדסניקיות שמאמנות רק בנות, מהנשים שרוקדות מאחורי וילון, ומושלכות לקצה האחורי של האוטובוס, ומאלה, שהם כל כך רגישים, שכל היום צריך ללכת על בהונות, רק כדי לא לפגוע בציפור נפשם.

מזל שנזכרתם, כי אנחנו כמעט שכחנו. כמעט שכחנו איך נראית נורמליות, איך נראה כבוד לנשים, איך נראית פמיניסטית. מזל שנזכרתם, כי כמעט שכחתם. כמעט שכחתם את בית שמש, כמעט שכחתם את בני ברק, כמעט שכחתם את ירושלים. מזל שנזכרתם, כי מי יודע, אולי גם עכשיו, אחרי שהתחלתם כבר לזוז, תצטרכו עדיין להשתמש ביד ימין.

זה אינסרט, לא סינק, ובונוס מיוחד לחנוכה

לפני יומיים יצא לי לשבת במשרד עם חבר ולצפות בו בתדהמה כאשר הוא משוחח בטלפון עם לקוח, שמבין דבר אחד או שניים בתקשורת ואומר לו משהו בסגנון: "כן, אז סגרתי לך סינק בגל"צ, הם יבואו להקליט אותך עוד שעתיים". טוב, אז הבחור לא סתום, והוא מקצוען רציני, אבל לכולנו מתפלקות פלטות מידי פעם. אם כך, ובעיקר אם לא הבנתם מה הוא אמר שלא היה בסדר, מערכת הבלוג מתגייסת לסייע:

מה זה סינק?

סינק בא מהמילים lip- sync מושג שמתייחס לסנכרון בין תנועות השפתיים לקול בטלוויזיה. מכירים את זה שמורידים סרט צרוב והקול רודף אחרי השפתיים? מכירים את זה שאי אפשר לצפות בזה? זו הכוונה. אז זהו: כאשר צוות טלוויזיה בא לצלם את הלקוח, זה סינק- כי יש גם קול וגם תמונה.

מה זה אינסרט?

אינסרט, ברדיו, הוא קטע מוקלט שמוכנס לתוך כתבה. כלומר, שהגלצניק בא להקליט אותך עם הטייפ, זה אינסרט. זה לא יהיה סינק, כי אין עם מה לסנכרן את הקול הענוג שהוקלט על הטייפ. הבנתם?

להמשיך לקרוא זה אינסרט, לא סינק, ובונוס מיוחד לחנוכה

2 מיליון סיבות טובות להפסיק מבצע

אני חייב להוריד את הכובע. טוב, אין לי כובע, ואולי טוב יותר שהיה לי, כי שיער כבר כמעט ואין לי, אבל לו היה לי, הייתי מוריד. בטוח. כי צריך ביצים אמיתיות להסתכל אחורה, לראות משהו שהשקעת בו המון, שנתת כל כך הרבה בשבילו, שבסך הכל הוא טוב, עם כוונות מצוינות, ולסגור אותו בלי היסוס כשהוא מתחיל להסב לך נזק. בלי להתבלבל, בלי להסתכל אחורה. לסגור וגמרנו. אני לא יודע מי בבנק לאומי החליט שנמאס, והגיע הזמן לסגור את מיזם "שתי מיליון סיבות טובות", אבל הוא (או סביר להניח היא, או היא), צדקו.

קיבה רגישה? אולי מעי רגיז

מיזם שתי מיליון סיבות טובות נולד בשנה שעברה. הרעיון היה פשוט: תחרות לייקים בפייסבוק שתחלק מיליון ש"ח בין עמותות על פי הצבעת הגולשים. הרעיון עבד כל כך טוב, שהשנה החליטו להכפיל את הסכום. הבעיה החלה כאשר "אם תרצו" נכנסו לתחרות, שלום עכשיו איימו בחרם והופ, לפני שהצליחו לומר "מארק צוקרברג" בלאומי, כבר קמה קבוצה בפייסבוק תחת הכותרת "2 מיליון סיבות לעזוב את לאומי", הרשת געשה ואפילו יוסי שריד כתב שהיה סוגר את החשבון בלאומי, לו רק היה לו אחד כזה.

אז תריבו לבד

לאסונו, מצא את עצמו לאומי במצב נטול מנצחים: אם הוא יוריד את "אם תרצו" מהתחרות, מסיבה כלשהי, ציבור הלקוחות הימני יראה זאת כאקט פוליטי, כוחני וכניעה ללחץ תקשורתי ומסעות הפחדה, אותם הדברים שיחשבו האקטיביסטים השמאליים מבין לקוחות הבנק אם "אם תרצו" תישאר שם. נומך הויכוח, וחוסר יכולת ההתעלות של מי מהצדדים, הביא את בנק לאומי לנקוט בפתרון ההגיוני היחיד, פתרון שכאילו נלקח מעולם החינוך לגיל הרך: אין מספיק בינבות לכולם, אז אם אתם לא מפסיקים לריב, ננעל את אותן במחסן. כואב, מעצבן, אבל לפחות תפסיקו ללכת מכות. להמשיך לקרוא 2 מיליון סיבות טובות להפסיק מבצע

מישהו לא שכח לומר משהו?

זו היתה מערכת בחירות קטסטרופלית. גורדון בראון, האיש שקיבל את הממלכה המאוחדת במצב פחות או יותר סביר מטוני בלייר, הצליח בשנה אחת לרסק אותה. אבל היה לו עוד סיכוי, עד שהדובר שכח לומר לו: "אדוני ראש הממשלה, מקליטים אותך". טוב, הוא לא אמר, ובראון, בצ'ארם אופייני, התחיל לקלל את הגברת שהרגע שוחחה איתו:

אז מתברר שכששמים לך מיקרופון אלחוטי על דש הבגד, הוא נשאר אלחוטי. ושמצלמים אותך, זה נשאר מצולם. גם אם זה ממש לא מתאים. אבל אצלינו אין סיכוי שזה יקרה. הרי כאן, כאן כולם מקצוענים, לא?

דרושים יחסי ציבור: עונת הנדידה שוב כאן

מתברר שעדיין סתיו כאן, כי עונת הנדידה של הדוברים החלה:

  • צח סער, הדובר הוותיק של יו"ר ועדת החינוך, ח"כ אלכס מילר, התקבל לקורס צוערים, וכעת מחפשים שם דובר/ת. דפנה מאייס מספרת שאהוד טנא התקבל. מז"ט!
  • גיל סימה, גם הוא דובר, עוזב לערוך את מודיעין news. הנה ההזדמנות שלכם להפוך להיות הדוברים של ח"כ משה (מוץ) מטלון. ברוכה הבאה, מרינה!
  • די עם ישראל ביתנו. אילן לייזרוביץ' התותח סיים לעבוד אצל שר התחבורה ישראל כץ, וגם שם יש כסא פנוי.
  • קצת שמאל: ליאור פינקל נסעה ללנדון וכעת ח"כ אילן גילאון זקוק אף הוא לאשת יחסי ציבור מעולה. נמצא דובר. תודה אביבית!
  • ואי אפשר בלי חרדים: אחרי שרועי לחמנוביץ' סיים את תפקידו אצל השר אלי ישי משרת יועץ התקשורת נותרה פנויה.
  • משהו מהגורו: לנענע10 דרוש/ה כתב/ת טכנולוגיה וסלולר, עם הבנה מעמיקה בתחום. ניסיון קודם ואנגלית מעולה חובה. משרה מלאה בגבעתיים.
    קורות חיים למייל: joinNana10@yahoo.com
  • ניסים דואק מחפש: ל- unik מבוקש בדחיפות מנהל תיקים מסחריים, הניחן ביכולות הפקתיות ושת"פיות. תנאים טובים למתאימים.
  • ועודד פריד מעדכן: למשרד ייעוץ תקשורת ויח"צ המטפל בגופים מובילים בתחום הקמעונאות, הבריאות והציבורי דרוש: תקציבאי מתחיל בעל ניסיון של כ- 6 חודשים. רעב, עצמאי אשר מעוניין ללמוד ולצמוח ורואה את עתידו בתחום זה. קורות חיים ל alon@at-p.co.il

נו? אתם עדיין כאן? זה הזמן לזוז:

משולשים, טרכטנברג, וכמה מוצרים גרועים במיוחד

מה זה יחסי ציבור? מסתבר שלא רק לנו קשה עם המקצוע המשתנה שלנו, והאגודה האמריקנית ליחסי ציבור החליטה להגדיר מחדש את המושג, יחד עם הגולשים. כן, גם אתם יכולים להשתתף. והנה קצת הסברים על למה לנסות להגדיר מחדש יח"צ.

טרכטנברג חוזר: בשבוע שעבר יצא לי להרצות בכנס איגוד יחסי הציבור, ולספר על איך באמת משתפים את הציבור, ועל הדרך מרוויחים גם קצת יחסי ציבור טובים. אז למי שפספס, הנה המצגת:

מוצר איום: טל מנקס הוא קופירייטר. והמוצרים שלו ממש גרועים.

ולסיום, אני דווקא חשבתי שהמשולשים של ראש הממשלה היו סבבה. אז היתה קצת ביקורת, מה קרה?

לייקים בקבלת החלטות: ניצנים ראשונים של רומן בין הממשלה לסושיאל

אז ככה. אחרי תקופה ארוכה, אני מרגיש שבאמת יצא לי להיות חלק ממשהו חשוב. למי שלא יודע, כחלק מתפקידי אצל השר מיכאל איתן, עמדתי מאחורי אתר ההידברות של ועדת טרכטנברג, וכחלק מפרויקט שיתוף הציבור של השר, גייסנו צוות וביצענו עבודה שונה לחלוטין מהנהוג בעולם. רסמי. לא עשו קודם. אז כחלק ממדיניות הבלוג, להביא חשיפות בראש, תהיה כאן איזה סדרה של פוסטים שמסבירה איך, ואולי גם קצת למה. ואם צ'עמם לכם, הנה וידאו של חתולים.

בשנתיים וכמעט חצי האחרונות, אני משמש כיועץ התקשורת של השר מיכאל איתן. או כמו שהוא הגדיר את זה פעם: "הוא חשב שהוא בא להיות רק דובר, אבל מכיוון שאין משרד, הוא קיבל עוד כמה משימות…". אז איך בעצם, מהעוד כמה משימות, מצליחים להביא לטרכטנברג בשיא המחאה החברתית למעלה מ- 50 אלף מבקרים ו 186 אלף דפים נצפים לאתר ממשלתי, מושכים 3,336 הצעות ו- למעלה מ- 1,500 תגובות מהציבור ומוחקים בסך הכל 6 הצעות ו- 23 תגובות? ואיך, בשיא הביקורת והלהט, מצליחים דווקא לגזור מחמאות על פתיחות? על שקיפות? על רצון טוב?

הכל התחיל ברפורמה

הרפורמה בתכנון ובנייה הביאה איתה דבר חדש ביחסים בין הממשלה לבג"ץ. זו הפעם הראשונה שבג"ץ ביטל ישיבת ממשלה, בטענה שלא ניתן לציבור לומר את דברו, ומכאן נעשה מאמץ כן לפתוח צוהר של שיתוף ציבור. זה התחיל בקטן באתר של השר מיכאל איתן,

והגיע אפילו לכאן:

בפרק הבא, מה לזה ולטרכטנברג?

משרדי יחסי ציבור: תנו צ'אנס לעופרי!

עופרי גרשונוביץ' רוצה לעבוד ביחסי ציבור. אין לה ניסיון, אבל יש לה הצעה: "אתם תעסיקו אותנו בשכר זעום ואנחנו נראה לכם למה אנחנו מסוגלים, כשרק מאפשרים לנו"

נו, אז מי מרים את הכפפה?

כבר חצי שנה שאני מנסה להיכנס לתחום יחסי הציבור וזה פשוט לא עובד! הלכתי לכמה וכמה ראיונות למגוון משרות בתחום- ממזכירה במשרד יח"צ ועד תקציבאית, ובינתיים, לא יצא מזה כלום מלבד ימי כיף בת"א.

אני מרגישה "רעב" פנימי לעיסוק בתחום יחסי ציבור, ובטוחה שכמוני יש עוד כאלה שמרגישים כך, אבל נתקלים בקשיים בדרך להשבעת תאבונם. לכן, בשמי ובשמם, ברצוני לומר לכל בעלי  משרדי יחסי הציבור שמטרטרים אותנו לראיונות ובסוף זורקים אותנו הביתה עם תשובה שלילית ופרצוף חמוץ: לידיעתכם, יש לכם מה להפסיד בכך שאתם מונעים מאיתנו את דריסת הרגל הראשונית, ומעדיפים תמיד את אותם 'בכירים', או סתם את אלו שניחנו במנה מכובדת של "ויטמין P" . רובנו אמנם לא התנסינו עדיין בכתיבת קומוניקטים ובמו"מ מול לקוחות עקשניים, אבל אחרי הכול, איך בדיוק נתנסה בזה,  כאשר כמו בכל תחום אחר, המיומנויות מגיעות עם הניסיון- ולא מאפשרים לנו לחוות ולו קמצוץ מהניסיון הזה?

נכון, יש כאלה שבוודאי חוששים שנבזבז את זמנם בשאלות, או בפאשלות שנעשה, אבל זה חלק מהתהליך, מזה לומדים! בואו נתפשר: אתם תעסיקו אותנו כמתמחים בשכר זעום ואנחנו נראה לכם למה אנחנו מסוגלים כשרק מאפשרים לנו. בחייכם, תחשבו רגע: גם היח"צנים המבריקים ביותר טעו לא פעם בתחילת הדרך. אם לא נטעה- איך נלמד מהטעויות?

אני, אישית, ניחנתי באישיות מבריקה, חרוצה ונמרצת. אני נחושה בדעתי 'להתאבד' עבור הלקוחות שלי. אבל תכונות של אשת יח"צ מבריקה, כמו גם תוצאות בפועל, לוקח זמן לגלות. אם לא תנסו אותי, לא תגלו אותן.

עידכון: עופרי מצאה עבודה בזכות הפוסט. מגניב לא?

רוצים גם אתם לכתוב ליחסי ציבור ואסטרטגיה? יש לכם משהו לספר על עולם היח"צ ויעוץ התקשורת? שילחו מייל ל- nir.hirshman@gmail.com

אתר הידברות: להקשיב זו אסטרטגיה

פתאום ראיתי שחודש לא כתבתי. אוגוסט שלם עבר, ואפילו פוסט אחד לא יצא מבית היוצר של יחסי ציבור ואסטרטגיה. הסיבה היא שיש לי רומן. עם אתר אחר. בשבועות האחרונים אני עסוק בהקמתו של אתר ועדת טרכטנברג וקידומו באמצעות צוות נפלא בראשות ניב ליליאן.

הידברות הוא (קחו נשימה, זה הולך להיות ארוך:) דוגמה למהלך אסטרטגי שאינו יחסי ציבור במובן הקלאסי. זהו ניהול משברים אמיתי וכן, שבא לתקן את מה שהתקלקל, ולהחזיר את ההקשבה למקום שבו, לפחות בתחושה, נותרה רק אטימות. המחאה של הקיץ האחרון היא ארכי- משבר תקשורתי. זהו משבר עומק קשה שנגע כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו. אבל גם על משבר ענק מסדר הגודל הזה, ניתן להתבונן מזווית של ניהול משברים.

אז מה בעצם קרה כאן?

המשבר שלפנינו הוא משבר אמון חריף ביותר. כעת, מבחינת המומחה שלנו לניהול משברים, יש למנוע נזק נוסף ולסייע לאנשים להתמודד עם המשבר. עם זאת, הבעיה העיקרית של מי שניסה לתת תשובות למשבר הזה, היתה שהנזק ממשיך להיגרם מידי יום ביומו, ולא ניתן לתת באמת פתרונות שיפסיקו באחת את הסבל.

אבל על נקודה אחת ניתן היה להתעכב, וניתן היה לשנות גישה. האטימות, שנטעו כי היא אחד החוליים המרכזיים של הממשל בישראל, היא נושא שניתן בצעדים לא גדולים לשנות ולהיפתח כראוי לציבור.

טוב, אז אולי אתם זוכרים את אתר שיתוף הציבור שהקמנו ביולי שנה שעברה. הרעיון מאחורי האתר היה לתת הזדמנות לגולשים לקחת חלק קטן בפעילות הממשלה ולקרב קצת יותר בין הציבור, לגוף הגדול והמרוחק הזה.

אתר הידברות, שהוקם על הפלטפורמה של שיתוף הציבור, לוקח את הרעיון הזה ומכפיל אותו עשרות מונים: הוא לוקח את הגולש ומכניס אותו אל תוך דיוני הועדה, בשידור אינטרנטי חי, הכולל אפשרות להגיב לדיון, הוא מאפשר להציע הצעות לועדת טרכטנברג ואפילו, רחמנא ליצלן, מתחייב שיקשיבו להצעות הללו. הוא פותח את הדלת של הממשלה ומאפשר לאזרחים, כמעט לראשונה, לא רק להציץ פנימה, אלא ממש לקחת חלק, ולרפא מעט ממה שהתקלקל. ובגלל זה לא היה לי זמן לנשום. סורי 🙂

העצובים של גלית גוטמן

גלית גוטמן ישבה אצלי בסלון, לפני כמה ימים, ושוחחה בטון רציני עם איזה פסיכיאטר אמפתי "אז מה זה אומר עלינו?״ היא שאלה ״אם אנשים נפרדים בגלל עיצוב של דירה?״ ואני לא יכולתי שלא לחשוב על זוג המסכנים הזה שהיא ריאיינה דקה לפניכן, ששפכו את המעיים בשביל אלוהים יודע למה. אז גלית שלנו מגישה את ״בטבעת זאת״, תוכנית זוגיות שובת לב בערוץ 10, שמתמקדת בעיקר בחלום ובהתנפצות הקולוסאלית של הנישואין אל קרקע המציאות. זו מעין קריאת אזהרה לזוגות: ״אם לא תשימו לב, תסיימו כמו אלה".

אז ישבנו, אני וגלית הטלוויזיונית, ולא הצלחנו להגיע להבנה. גלית רצתה שאחשוב על עצמי, אשתי והמשפחה. גלית רצתה לעורר אצלי אמפתיה והזדהות. אבל כנראה שלא כזו. כי אני, לא יכולתי להאמין כיצד אנשים, אינטיליגנטיים למראה וחביבים, מוכנים לדוש בסיבות הקטנות שגרמו להם לזרוק את הדבר הכי חשוב בחיים, המשפחה.

כי מה הם חושבים, על עשר דקות התהילה המפוקפקת שגלית מעריפה עליהם, שזה יעזור להם במשהו? שמחר בפינת הקפה לא יסתכלו עליהם בבוז מהול בחמלה, כמו המבט הזה שמעניקים אנשים בסופר לאם התורנית שמנסה לקלף את בנה הבוכה והצורח מהרצפה? שלא ישאלו אותם למה ואיך ואולי, ויעירו הערות טורדניות לגבי הפרטים הכי אישיים בחיים שלהם?

רוצים תקשורת? תהיו אינטרסנטים!

כיועצים אסטרטגיים ומקצועני יחסי ציבור המטרה הראשונה שלנו היא להשיג חשיפה חיובית ללקוח. לא חשיפה סתם. והרי עשרים שנה לאחר השוד האחרון שלו, מי לא זוכר עדיין את רוני לייבוביץ', האופנובנק? ומה עזרה לו החשיפה? האם הוא יוכל לרוץ לכנסת? למכור יותר מוצרים?  לשקם את חייו?

הרעיון המרכזי הוא להתמקד באינטרס. מדוע אתם מבקשים להיחשף? מהי המטרה שעומדת מאחורי הרצון לאייטמים ותמונות בתקשורת- האם זה קידום עסק? קידום פוליטי? בניית שם טוב? או אולי אפילו השגת קמפיין לסלב כלשהו?

האינטרס מגדיר את אופי החשיפה. סלב עבר שרוצה קמפיין יסכים לכל סוג של חשיפה, גם אם זו כרוכה בצילומים לא מחמיאים בבתי קפה ובחוף הים. מישהו שמנסה לבנות שם טוב, ברור שלא ילך לשעשועון והפוליטיקאי שלנו ימנע מהשתתפות בתוכנית ריאליטי. הרעיון הוא לשמור על קומון סנס ולבחון כל הזדמנות חשיפה לגופה- לאור האינטרס שלכם. לא, אל תילחצו. גם אם הדבר אומר שמוותרים על אייטם, לא נורא. גם אם נופל פריים טיים בערוץ 2, קורה. הכי חשוב שלא תביאו את הלקוח שלכם למקומות מביכים שיזיקו לו. הכי חשוב שלא תציגו את מי שמבקש מכם את עצתכם הטובה בתקשורת כשחקן בסרט פורנו ריגשי, ותותירו אותו חשוף וחבול לאורה המסמא של המצלמה.

על הביצים והקוטג' של רמי לוי: תשובה לאלה ברייר מאייס

כבר שעה שאני מתרגל את הדיאלוג הזה. איך אני יושב ומסביר לאלה ברייר, כתבת מאייס, שהיא לא הבינה נכון את מה שהיא קוראת. שלמרות הניסיון, כאן היא פיספסה.

כבר שעה שאני רוצה להגיד לה שיועצי תקשורת, כמו כל שכיר חרב אחר, לא ניגשים למלאכה לפני שמישהו שוכר אותם.כבר שעה, אולי שעה וחצי, אני רוצה לומר לאלה, שיש מיטות חולות שאפילו יועצי תקשורת לא רוצים להכניס את הראש המחוסן שלהם. כי במשבר הזה, אלה, לא צריך קוטג'. צריך ביצים.

רמי לוי עשה את זה מהיום הראשון, בשפה די פשוטה. "אתם רוצים הנחות?" הוא אמר, "תקבלו".  והוריד את המחיר. את מבינה, אלה, זה לא עניין של לצבוע את המציאות בצבעים אחרים או להתנצל על תקלה. המחירים הם מדיניות שלאיש אין עניין לשנות. ושרמי לוי מוריד את המחירים הוא מראה שאין כאן צורך בניהול משברים מתוחכם, אלא רק בקומון סנס. המחירים גבוהים? נוריד. עושקים אתכם? נילחם. את מבינה, אלה, רמי לוי עשה מזה קריירה. כשמגה ושופרסל שופכים מיליונים לפרסומות בערוץ 2 רמי לוי שופך את אותם המיליונים לתזרים המזומנים שלו ועושה מה שכולם מצפים ממנו: נשאר הכי זול.

רמי לוי, את מבינה, הוא אמן של יחסי ציבור. הוא לא קונה אף שלט, לא משלם על דקה פרסומת. רמי לוי עושה יחסי ציבור. רמי לוי מוציא הודעות לתקשורת על מהלכים אמיתיים, חסרי תקדים. רמי לוי הוא הפוליטיקאי של רשתות השיווק, רק שההבטחות שלו מתגשמות במזומן. שנשאר בכיס שלנו.
את מבינה, אלה, אין כאן משבר לנהל. תשובות שנונות לא יעזרו בפייסבוק שאין התייחסות אמיתית למהות המשבר, שאין ניסיון למנוע את המשך הנזק הנגרם לצרכנים ושאין התנצלות אמיתית ושינוי כיוון של החברות. ועד שזה יקרה, עשו בשכל יועצי התקשורת שהשאירו את הלפטופים בחנייה. מי שרוצה לנצח במשבר הזה חייב לגדל ביצים, לא יועצי תקשורת.

אפילוג: והנה, עברו יומיים או שלושה, עופרה שטראוס התנצלה, זהבית כהן דיברה ונושאים ביטחוניים יותר חטפו את החדשות. ואולי תסריטים דימיוניים טיבם להתגשם במציאות?

גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה באייס. וואי גדול!

ספקולציה דמיונית בהחלט: יצרניות הקוטג' משיבות אש

מהבוקר אני לא מפסיק לחשוב על זה. מה יעשו יצרניות הקוטג'? הרי תנובה ושטראוס ראו כבר משבר אחד או שניים, אבל כאן יש משהו שונה. לא מדובר בתקלה במוצר, או בטעות אנוש. אין כאן על מה להתנצל או ממה לסגת. יש כאן קו ברור של החברות, שכל נסיגה ממנו ידפוק את שורת הרווח בסוף השנה. ולזה, הן לא יכולות להסכים.

תסריט דמיוני בהחלט

מחאות ציבוריות רצות על דלק מאוד נפיץ: זה בוער חזק, אבל דועך מהר. גם בנושא הקוטג', עם למעלה משישים אלף חברי פייסבוק ומחאה שמרוחה על כל כותרות העיתונים ובמדורים הכלכליים הבוקר, אין ספק שמהר מאוד הרוח העיתונאית תשתנה וכלי התקשורת שמרוממים כעת את המחאה, יספידו אותה וישאלו שאלות שחוקות כגון "מדוע מחאה אמיתית לא מצליחה להתרומם בישראל?". כעת, בחברות הגדולות לא צריך לעשות הרבה- רק מינימום טעויות יחסי ציבור, הרבה סבלנות ואולי טריק אחד, מתוחכם מאוד. מה היה קורה, אם אתמול היתה מתנהלת שיחה כזו בין בכיר בחברות החלב לאחד המשווקים הגדולים:

"יוסי?"

"כן?"

"תשמע, יש לי רעיון. אנחנו ניתן לכם הנחה לתקופת זמן מוגבלת על הקוטג', משהו כמו 20%. אתם תוסיפו עוד 20% על חשבונכם וביחד, ככה לחודש נוריד את המחירים והמטורפים האלה ירגעו. אחר כך נחזור לאותו רווח שלך שהיה מקודם. סבבה, לא?"

"וואלה…"

"אה, ורק דבר אחד אחרון…"

"כן?"

"כדי שכל זה יצליח, אם ישאלו אותך עיתונאים, תגיד להם שיש אחלה מכירות של קוטג'. לא רק קוטג' יודע מה, גם גבינה לבנה, והיופלה שמופלה הזה, אנא עארף… יוסי?"

"כן?"

"תודה".

יחסי ציבור או עבודה בעיניים? רן ליאור לא מרוצה מבנק ישראל

הקומוניקט של בנק ישראל הרס לרן ליאור את חג השבועות. מעשה בקישקוש יחצני

מספר ימים לפני חג השבועות בנק ישראל שיבש לי את התוכניות. בשעות הצהריים המוקדמות הודיעו בבנק כי בישראל יש "תעסוקה מלאה". למעשה, כ-5.8% מובטלים בלבד שזה מהווה סוג של "אבטלה טבעית". לפי הודעת הבנק שהועתקה במלואה בעיתונים במסווה של כתבה, מהשיעור הזה כבר כמעט בלתי אפשרי לרדת. מייד החלטתי לבטל את כל התכנונים שהיו לי לאותו יום שמשי. 

 

ניגשתי לבוידעם במטרה למצוא את תוף המרים שלי ולצאת במחולות במרכז העיר. הרי מה זה כבר 5.8% בין חברים? "תעסוקה מלאה" זו סיבה למסיבה.

יחסי הציבור של בנק ישראל נתנו את ההוראה לפתוח בחגיגות וחלק מהעיתונים כבר עמדו בתור לבר, אחרי שברכו כמובן את חתן השמחה. אז למה לעזאזל הבורסה ירדה באותו יום? המשקיעים האלה לא יודעים לפרגן? ככה בין נכבה לנכסה, ניצחנו את האבטלה והם מושכים את הכסף? משהו פה לא מסתדר.

כרגיל במקרים כאלה צריך לבדוק את האותיות הקטנות. כך מגלים ש"מובטל" הוא מי שחיפש עבודה במשך שעה לפחות בארבעת השבועות האחרונים ולא מצא. בישראל, כך מתברר, לא כולם מחפשים עבודה. הרבה אנשים כבר התייאשו מזה. לפי מכון טאוב, בשנת 2008 לא פחות מ-18.8% מהגברים בגילאי 35-54 בישראל לא עבדו. זהו שיעור הלא-מועסקים הגבוה ביותר באותה שנה בקרב מדינות הOECD-, כמעט פי שניים מממוצע המדינות הללו. שיעור האבטלה, אז כמו היום, היה נמוך להפליא: 7.7%, מתחת לממוצע ה-OECD. המשמעות: יש לא מעט אירופאים שלא עובדים, אבל מחפשים עבודה. כאן כבר התייאשו, אבל את המיואשים לא סופרים. כולם מרוצים: האירופאים מחפשים מקומות עבודה ואנחנו מרוויחים נתונים יפים.

בבנק ישראל, אגב, יודעים את החומר מצוין. הם לא טרחו להדפיס את האותיות הקטנות הללו. ההיגיון: הכתבים המסקרים אותם אמורים להבין בכלכלה, הם אמורים לדעת את החומר בעל-פה. אבל לכל כתב, יש עורך שלא בהכרח למד כלכלה. כך הצליחו בבנק להפוך את החיסרון ליתרון בשבילם. הטריק הזה עובד בכל תחום. הפעם הוא שרת את הבנק, מחר את משרד החינוך ומחרתיים את סלון כלות מזל בבקעת אונו.

אז יהיה מי שיאשים את החרדים ויהיה מי שיאשים את הערבים. זו האשמה בעייתית בפני עצמה שכן קצבאות הביטוח הלאומי מגיעות במקרים רבים לפי מפתח הכנסה ולא לפי אמונה. ובכל זאת כשחופרים בנתונים של מכון טאוב מ-2008 מגלים שכמעט 15% מהגברים היהודים הלא חרדים אינם עובדים, רבע יותר מממוצע ה-OECD. בקרב נשים הנתונים שלנו דווקא טובים בהרבה ממדינות אירופה.

המבחנים הבינלאומיים במדעים ובמתמטיקה שמראים כל שנה כיצד תלמידי ישראל שוב התברגו למקום ה-41 מסבירים לא רע איך זה שבמדינה שמבוססת לא מעט על היי-טק, יש לא מעט אנשים שנותרו מאחור. כל כך מאחור שאפילו כבר לא סופרים אותם כשמדברים על "תעסוקה מלאה". אם בהישגי המתמטיקה שלנו אנחנו נלחמים ראש בראש מול קירגיסטן, למה שבתעסוקה ננסה בכלל להשתוות לאיחוד האירופי? לא גם אם החדשות האחרונות מתחום החינוך והרפורמה שנחתמה עם המורים יישאו תוצאות, זה לא יפתור נתון אחר שמספק לא מעט חשש: בעוד 29 שנים, מגלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 14% בלבד מהתלמידים ילמדו בכיתה א' בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים, בעוד ש-78% ילמדו במסלול החרדי והערבי. המדינה בעצמה נתנה פטור מלימודי מתמטיקה ואנגלית למוסדות החינוך החרדיים. כשזה המצב אז מה הפלא שהבורסה מסרבת ליישר קו עם העיתונים ולהתפעל מנתוני בנק ישראל?

תוף המרים, בכל אופן, נשאר בינתיים בבוידעם.

רן ליאור הוא סטודנט ועורך בעיתון ישראל היום. בעבר שימש ככתב החינוך של ערוץ 10 ודובר השרה לימור לבנת. וחוצמזה הוא הלך את שביל ישראל. בשביל מה?!

 

לא לומר מילה

20110509-101901.jpg

עכשיו 10:10 ואני בדרך להר הרצל. זה טקס כמעט ידוע בשבילי, האיחור הזה לצפירה. תמיד אני מוצא את עצמי באוטובוס, שומע את הצפירות של השיירות וצופה בעיינים כלות בפקק המתארך. כאילו שמשנים את השעה של זה מידי שנה. אעלק.

הגעתי לשערי צדק. מבט זריז בשעון, יש מצב להספיק. צריך לרדת בתחנה, לרוץ לעמדת החיילים בכניסה, לשאול, שוב, איפה ניר קבור ולרוץ. לעבור נחילים של חיילים המומים, בחלקות הולכות ומתמלאות מידי שנה. ולהסתכל על הדשא ולשאול מי ימלא אותו בשנה הבאה. מי ישכב מתחתיו ומי יבכה מעליו.

להגיע. לראות שיש יותר מדי אנשים. לסמן שלום עם הראש לחברים מהסדיר, לנסות לתפוס את המבט של המשפחה, שאני בקושי מכיר. חם. מישהו מתעלף במעבר. ערוגות הפרחים נרמסות. נאום ברמקולים עייפים. נגמר.

ועדיין, קצת יחסי ציבור

יש ימים בשנה שבהם עדיף פשוט לשתוק. יום הזכרון, הוא יום כזה. לא, שום יוזמה בעלת מעוף לא תתקבל בברכה היום. שום טוויסט בעלילה,שום הברקה של רגע. הכל יתפס ציני, מרוחק וחסר רגישות, או סתם לא אותנטי, במקרה הטוב. עדיף לנוח, לכאוב ולחזור ביום רביעי בכוחות מחודשים. חג עצמאות שמח.

 

טיפ קטן: שבועות (!) בפתח

אין מצב שאתם לא מכירים את הסיטואציה הזו: היום, יום לפני ערב פסח, יתקשר אחד הלקוחות ויגיד: "וואי! יש לי אטרקציה מה זה מדהימה לפסח, את יכולה להכניס לי את זה למוספים של החג?" עכשיו לכי תספרי לו שהמוספים סגורים מראש, שכל הכתבים מסרו את החומרים ורחמנא ליצלן, חלק מהמוספים של סוף החג אפילו כבר ירדו לדפוס.

אז מה עושים?

חברים, אל דאגה, שבועות בפתח. אין שום בעיה לומר ללקוח שהוא איחר את הרכבת, רק אם באותה נשימה נותנים אופציה נוספת ומנסים לעשות מזה קצת יחסי ציבור:

  1. גבינות: כל דבר שקשור לגבינות, שמן זית ובעיקר אוכל ישראלי שורשי, תופס לפני שבועות. כרם זיתים? סבבה. מטע אפרסקים? הולך. קטיף עצמי? וואי וואי וואי, שיחקתם אותה.
  2. קיבוצים: אפילו אם הלקוח הוא רשת צימרים בצפון, כדאי מאוד לחפש איזו תהלוכת שבועות בקיבוץ קרוב- משהו בסגנון של "לאחר לינה אצל יבשושית ב"תענוגון הצפון", תוכלו לבקר בתהלוכת השבועות המאלפת של קיבוץ תל עניים, בה יוכלו הילדים ללטף עיזים, לחלוב גדיים ולהימנע מדריסה ע"י טרקטור הנהוג בידי זקן חברי הקיבוץ והפיליפיני שלו".
  3. סיורים: מכיוון שמדובר בשבועות, כל דבר (כמעט) יכול להחשב כביכורים: יין שיוצר השנה, תפוח אדמה שזה עתה נקטף, או חומוס שיוצר ממש הרגע. כל עוד אתם עוטפים את זה באריזת הצלופן של "ביכורים" יש מצב להכניס את זה לתקשורת.
  4. אתרי אינטרנט: כמוכן, אם יש לכם אתר אינטרנט העוסק בטיולים, צימרים או אפילו גני ילדים, זה הזמן להרים ריכוז אירועי שבועות וללכת על זה מול הפרינט.

זה קילר מדיה חברתית זה

בשבוע שעבר הפסקתי לנשום. וגם לעבוד. כי קצת קשה לעבוד שלא נושמים, ותוחבים את הראש בכרית בניסיון להבין למה העולם מסתובב כל כך מהר, שאתה דווקא תקוע במקום. אז נו, ביום שלישי זה הסתיים, כמעט באותה הפתאומיות שזה התחיל, וישר הוטלתי לתוך מחזה סוראליסטי לא פחות. פאנל בלוגרים של איגוד האינטרנט.

פאנל בלוגרים הוא האולד ניוז של הניו מדיה. מספר כתבני רשת משופשפים, יושבים על במה ומספרים לכמה עוברי אורח תמימים על ייסורי הכתיבה הלוהטים, בסצנת הבלוגספירה ההולכת ונכחדת. אך דווקא מתוך מעמקי היאוש, הקרקרים והבוריקטס הקטנים-קטנים האלה עם הקצח ומילוי גבינה, תפו"א, תרד וסמסומונים יפניים (סחה!) צפה ועלתה אמירה די מוצלחת מהפאנל: "יאללה,  מה 'תם עושים עניין? תיכנסו לעסק וקדימה, לפרסם!"

אנשי יחסי ציבור חייבים להכיר ניו מדיה

תשאלו את עצמכם, דוברים שבעי קרבות, יועצי תקשורת ממולחים ושועלי קונטרולים, כמה אתם מבינים בניו מדיה. הרבה? עכשיו תסתכלו במראה ותגידו לא. ל-א. לא. אתם לא מבינים כלום. מכיוון שעד שמשפטים כמו "גוגל מאנדקס גבוה על פי קצב הריפרשמט של האתר" או "פייסבוק הורידו את הFBML" לא מובנים לכם, סימן שאתם לא יותר מגולשים, קוראי עיתונים פשוטים. ואתם, חברים, חייבים להיות מקצוענים.

תיכנסו לזה בעצמכם

אנשי יחסי ציבור חייבים להכיר את הז'רגון של הניו מדיה בדיוק כמו שהם מכירים את הז'רגון של הטלוויזיה, הרדיו והפירסום. כי בדיוק כמו שלא הכרת את המשפטים מקודם, אין מי שלא יודע מה זה סינק, ומה ההבדל בינו לבין אינסרט, איפה הקונטרול,  ומה הקשר בין בריף לסלוגן ולקופירייטר המעושן ששוב פעם קם בחמש (לא בבוקר). מה שאוסף הכשרונות הנדיר הזה שישב שם על הבמה סיפר, שהניו מדיה היא בעיקר הדרך להעיף את הכשרון שלהם החוצה, אל העולם. לא שהם מתכנתי על או מפתחי ווב בחסד. ממש לא. וגם אתם לא צריכים להיות.

ללמוד את זה. וגם אנחנו נעזור.

כדי להבין את המדיה החברתית אי אפשר סתם להחזיק פרופיל בפייסבוק. אתם צריכים להיכנס לעומק- לניהול של האתר, לתשובות בדף הפייסבוק של הלקוח, לראות מה אחרים עושים- האם הם פוזלים לטוויטר? אולי הם מציעים מבצעים בפורסקוור? האם האתר שלם נגיש לאנדרואיד? כל אלה כבר מזמן לא שאלות לגיקים, מכיוון שהפקצה עם האייפון, שרוצה לצאת לקניון שרונים והיא רוצה לדעת עכשיו, אם המבצע של אפריל עם אסתי גינצבורג בולסת זה שם, אין מצב שהיא תדע את זה מהטלפון הנייד, מהמונית, אם לא עניתם "כן" לשאלה הקודמת.

אז מה עושים?

בשלב הראשון, מתחילים לשים לב, למה אחרים עושים במדיה החברתית. בשלב השני, מחכים לפוסט הבא בסדרה, שיקרא בישראל "למה פייסבוק הוא רשע מרושע שגונב סוכריות מילדים?"

נ.ב. היה ממש מפגש מגניב. אני מזמין בפעם הבאה.

איך מתחילים ביחסי ציבור?

אחד הגולשים לאתר שאל אותי את השאלה שלי לקח המון זמן להבין איך לפצח: "למדתי יחסי ציבור, דוברות, תקשורת וכו', וכעת אני רוצה להכנס לתחום". אך אבוי:

"הבעיה היא שכולם דורשים שנה ומעלה ניסיון. מה עושים?"

 

אל תדאג שגיא, הנה באות התשובות

  1. תתנדב: מצא לך אגודה, עמותה, או אירגון שזקוק לדובר פרו-בונו ותתנדב להיות הדובר. זה אמנם קצת קשה, אבל בדרך כלל לא תובעני מידי. אגב, אם העבודה מתחילה להיות תובענית, זה רק טוב בשבילך, מכיוון שכנראה התקשורת מתעניינת בך, מה שמסייע לצבירת הניסיון שלך. אגב, ניתן גם לשלוח מייל לחברי כנסת ולבקש להתנדב אצלם, הם בדרך כלל יסכימו. הבעיה היא ששם תהיה, ככפי הנראה, רחוק מהתקשורת.
  2. תתמחה: ישנם מספר לא קטן של משרדי יחסי ציבור שמוכנים לקלוט מתמחים בשכר נמוך. כדאי לבדוק בקבוצות הפייס המצויינות של זאב ינאי או תמיר האס שמעלים מדי פעם משרות כאלה.
  3. תעבוד מהבית: הכי מבאס, אבל ככה גם אני התחלתי: הרעיון הוא למצוא יועץ תקשורת עצמאי, פרילאנס, שמחפש עובדים שיעבדו מהבית. לא, זה לא סימן ל"צורת העבודה החדשה" או "אתה אחראי על הזמן שלך" אלא זה קשור רק לעובדה שלזה שמעסיק אותך אין כסף לשכור משרד. ובכן, גם זה בדרך כלל בשכר רעב, אבל אין מה לעשות, זו הדרך להיכנס.
  4. תיעזר בחברים: הכי חשוב, תמיד, לעולם צריך להיעזר בחברים. לשאול, לבדוק, אם מישהו שמע, מישהו ראה וכיוב'. אגב, גם אחרי אסור לשכוח את החברים- הם אלה שישיגו לך את הכתבות המתוקות ביותר והאייטמים המפתיעים שישאירו את הלקוח עם פה פעור. אבל זה כבר לפוסט אחר.

מסלונה ועד xnet: זירת הלייפסטייל מתעוררת לחיים

עם השקת xnet, פורטל הלייפסטייל החדש מבית Ynet התגייסה מערכת הבלוג לעשות סדר בזירת הלייפסטייל האינטרנטית המתעוררת בשאגה לחיים, בעיקר עבורה אבל גם בשבילכן, יחצניות ניו מדיה שכמותכן…

Saloona

ראשונה היתה הגברת סלונה, יפיפיה אקזוטית ועצמאית שייסדה אימי עירון. עירון, פירסומאית לשעבר, גילתה חוסר בתחום הנשים והלייפסטייל בישראל: מעבר למגזיני הכרומו הכבדים וקישקושי המספרות, אין אף אתר תוכן עמוק באמת שעוסק בנשים כפי שהן תופסות את עצמן כיום- עצמאיות, משוחררות ובעיקר, בדיכאון. סלונה מבוססת על בלוגים שנכתבים במסגרת האתר סטייל האפינגטון פוסט. אגב, מי שקורא את הפוטר של האתר מתרשם מכתבותיו המרשימות של האתר בהן דנה וייס, בילי מוסקונה לרמן ואפילו עינת שרוף, שמתפעלות כולן בלוג (חי, בדקנו) באתר.

OnLife

אך חגיגת הראשוניות של סלונה היתה מוקדמת. למרות הכותבים המרשימים, כאמור, סלונה לא נתמכת על ידי אף גוף תוכן אמיתי ומשמעותי. ב"הארץ" זיהו את הנישה וכך חברה לה קבוצת שוקן ובכירתה לשעבר, הדס גולשטיין לחברת KCS ויצרה אתר מרהיב בשם Onlife. מפוצץ בשיק ותוכן שיווקי, Onlife מביא חוויה מגוונת במיוחד לגולשת ואפילו מקודם מהראשי של אתר הארץ. אך עם זאת, גם ל onlife היו אספירציות להקים איזה בלוגייה משגשגת ואכן כיום מכבבות בה אושיות הרשת אלינור למפל (?) סאלי תדמור (?!) ומקס שפקס מהישרדות (?!#$%!!!) אגב, באותה הרוח, כמעט בכל מקום באתר יש באנר שמציע לגולשת לפתוח בלוג חדש. הבאנר, כצפוי, מוביל לדף שלא קיים.

Xnet

ההבטחה הגדולה של הרשת, מגובה בכוח האינסופי של קבוצת מוזס (ynet, ידיעות, כלכליסט ועוד), סמקאץבםץןך נותן בראש בחזית שכולם נכשלו עד כה: שורה ענקית של כותבים, ים של תוכן ובעיקר עיצוב מוקפד שנתפר בדיוק למידותיו של אייפד ממוצע. עם זאת, חובת ההוכחה מוטלת עדיין על Xnet: האם הכותבים ימשיכו לכתוב או שהתוכן ידלדל והאתר ישמש בימה לבלוגרים אנונימיים כמו באון לייף או בסלונה.

ולמה אנחנו צריכים לדעת מזה?

כל אתר תוכן ועיתון חדש פותח זירה חדשה של יחסי ציבור. נכון, יש מצב שמדיה חדשה תאבד את עולמה, די מהר, ויעידו על זה רשימות הכתבים של עיתון "ישראלי" שמשום מה עדיין נמצאות אצלי איפשהו במחשב. אבל אף פעם, לעולם, אסור להתעלם ממה שמתרחש. לכו תדעו מתי יפציע ה"ישראל היום" הבא, זה שיהפוך לנו שוב את המפה התקשורתית על הראש.

ואם לא נרגעתם, אז תנו לויטני להרגיע:

טיפ ששווה זהב: להיפגש עם כתב

היום חוויתי חוויה מעולם אחר. בעודי צועד במסדרון הכנסת ניגש אלי בחור אחד וסיפר לי שהוא קורא את הבלוג. "זה אתה?" שאלתי בשמחה, תוך כדי שאני מחבק אותו ומייבב חליפות "ידעתי שמישהו קורא את זה, אני אני…" קינחתי את האף בשרוול של הבחור הנדהם "אני קיוויתי, אבל לא ידעתי!!!" איבדתי את עשתונותי ונפלתי פרקדן על הרצפה תוך שאני בוטש בקרקע ומכה בחוזקה בשטיח העתיק, שענני האבק שעלו ממנו גילו שאולי כדאי שמישהו יטאטא את הכנסת מדי פעם.

מייד החלתי לתחקר אותו, כדי להבין את נפש הקוראים. "אז אתה קורא את הבלוג באינטרנט?" "לא" הוא ענה, "אני קורא את הפרינט". "ו…ו… איך הולך בדוברות?" "תשמע", סיפר בחביבות "אני די חדש, אבל יוצא לי להכיר כתבים". "ופגישות עשית?" "פגישות?" הוא ענה "מה?"

להיפגש עם כתב שווה זהב

הרעיון המרכזי בפגישות עם כתבים הוא לתת לכולם להרוויח. לא, הכוונה לא לפגישה סוליקו על כוס קפה. שתהיו משה דבי או רני רהב, תזמינו כתבים לארוחה איתכם. כרגע, יש להם כמה דברים יותר מעניינים לעשות. הכוונה היא להפגיש את הלקוח עם הכתב, כאשר אתם אירגנתם את הפגישה ואתם נוכחים בה.

 

זה טוב לכולם

  • זה טוב ללקוח: הוא זוכה לזמן איכות עם הכתב, נוצרים יחסים אישיים, נוצר אמון ויש הזדמנות לדבר על נושאים שלא במרכז החדשות או שמטבעם הם אוף דה רקורד. דבר נוסף הוא, שגם אם אותו כתב ירצה לבקר את הלקוח, עדיין הביקורת תהיה ממותנת במעט. דמות שטוחה שמכירים רק מכתבות וסיפורים, אפשר להצמיד ללוח מטרה ולזרוק עליה אינדיקים. לבקר אדם שמכירים זה משהו מורכב הרבה יותר.
  • זה טוב לכתב: גישה בלתי אמצעית לאישיות, לסיפור ולאחורי הקלעים שווה המון לכתבים ויכולה להניב כמה וכמה סיפורים, חלקם אפילו בלעדיים. בסופו של עניין, כל כתב חייב להביא סיפורים. פגישה כזו יכולה לעשות פלאים בעניין.
  • זה טוב לדובר: בבית הספר לתקשורת מלמדים את הכתבים שדוברים ואנשי יחסי ציבור הם השטן, או לפחות האחיינים שלו. מספרים להם שהם ינסו להרחיק אותם ממושא הסיפור, למדר אותם מאינפורמציה ולבסוף גם להרעיל את כוס הקפה שלהם. דובר שמתנהג הפוך והופך להיות קיצור הדרך לאישיות במקום מחסום דרכים, הופך את היוצרות ועשוי להיות אשכרה מועיל לכתב. נקודה נוספת הינה ייצור הפעילות התקשורתית שפגישות כאלה יוצרות. פתאום מתגלה שדברים שאתם לאו דווקא מצאתם מעניינים דווקא מתאימים לכתב או למדור שלו, או שפעילות שלא עניינה את הכתב קודם, עכשיו, משהוצגה כראוי, פתאום נראית מגניבה במיוחד.

על מה צריך להקפיד?

  • בלי לחץ: הרעיון המרכזי בפגישות הוא לעשות אותם בזמן שכולם רגועים- הרבה לפני הדד ליין, ביום לא עמוס. תקבעו את הפגישות חודש מראש, ואל תשכחו לוודא יום קודם את קיומן.
  • תקדישו זמן: פגישה צריכה לקחת בין שעה לשעה וחצי. מספיק זמן כדי קצת לפטפט, קצת לרכל וקצת להגיע לתכלס.
  • אוף דה רקורד: בפגישות יוצא הרבה מידע, חלקו מידע מוכמן. חשוב להדגיש לפני הפגישה כי היא אוף דה רקורד ולסכם כי אם הכתב רוצה לצטט הוא חייב לבקש אישור מפורש. המהדרין מוסיפים את המילים "לא לציטוט ולא לייחוס".
  • תהיו שם: לעולם אל תתנו ללקוח להיפגש לבד עם כתב. העניינים נוטים להסתבך ולצאת משליטה בדרך הזו. פגישות אישיות ללא דובר מערערות את המסר של הפגישה, את מעמד הדובר והופכות את הלקוח לפגיע במיוחד.
  • פולו- אפ: לא לשכוח לרשום את סיכום הפגישה ואת הדברים שאתם צריכים לעשות אחריה. חבל לפספס כתבה סתם בגלל שלא הבאתם פנקס.

כבוד לניסים דואק

אני לא מכיר את ניסים דואק. פעם הייתי אצלו במשרד, אבל זה לא נחשב. כי היום צריך לתת לו כבוד. ניסים דואק הוא יועץ התקשורת שליווה את א' מבית הנשיא לאורך המדבר התקשורתי, תחת התקפות וכנגד כוחות אדירים שאיימו למחוץ את המתלוננת. מול המקורבים, באי כוחו, עורכי הדין והטוענים מטעם, ניסים דואק התייצב לצד החלשה ונלחם.

ולא, אי אפשר לומר "זה משתלם", "ברור שהוא עשה את זה" וכיוב'. ניסים דואק לא היה צריך את המתלוננת כדי להתפרסם. ברוך השם, הוא היה די מוצלח גם לפני. ובעיקר, הנזק הכלכלי שעלול היה להיגרם לו ולמשרד יחסי הציבור שבבעלותו, בעיקר בשל ההתייצבות כנגד העוצמות הכל כך גדולות שהיו מעורבות במאבק, הזה הופך כל רווח אפשרי לאפס: כי איזו חברה כלכלית, או משרד עורכי דין ירצו שזה שמסוכסך עם בכירים ומתייצב מולם בכל זירה אפשרית, ייצג אותם?

אז מה שנשאר זה לתת כבוד. אז הנה. כבוד.

חשוב לקום מוקדם

באחרונה נתבקשתי לבדוק סוגיה שלכאורה היא סוגיה מתבקשת. רייטינג. בהתחלה לא הבנתי בשבילך מה "הרי אנחנו יודעים את זה" טענתי "חדשות 2 מובילים אחריהם חדשות 10 ובערוץ 1 לא צופים". אך ההתעקשות של הבוס הובילה אותי לגלות שנתונים עדיפים על תחושות בטן.

אתר ועדת המידרוג. אכן, תמונות קשות

וכך, מצאתי את עצמי נודד אל אתר הוועדה הישראלית למדרוג, שבגרפיקה מזעזעת נותן מידע שכל איש יחסי ציבור חייב לקרוא.

קשה לקום בבוקר?

לא התעצלתי והחלטתי לבצע מדגם ארוך ומסודר- להשוות ימים, שבועות, חורף, קיץ קהלי יעד: זה יהיה מפואר! עם זאת, עד מהרה גיליתי שהנתונים כל כך מוגבלים, שאין מצב לדייק ולקחתי לי מדגם מייצג של שלושה שבועות, מסוף פברואר ועד תחילת מרץ השנה (2011). אז נכון, חדשות ערוץ 2 מסתובבות סביב ה- 23%, חדשות ערוץ 10 סביב ה- 9-10% ולמבט אין זכר. אבל מה שהיה מפתיע במיוחד היו תוכניות הבוקר.

יותר טוב מלונדון וקירשנבאום

אברי גלעד ומי שלא יהיה, ודן שילון וטלי מורנו מבקיעים את ה- 7% כמעט כל שבוע ואפילו נושקים ל- 8%. הנתון הזה מעניין אפילו יותר כאשר בודקים אותו מול לונדון וקירשנבאום היוקרתיים, שלא עוברים את ה- 5.6% באף יום בשבוע. מי שעוד נותן בראש הוא גיא פינס, שממריא ל- 7% עם מהדורת הלילה והווינרים הרגילים שש עם (כ- 8.5%) ותוכנית חסכון (כ- 13%). מתברר שיותר ויותר ישראלים פותחים טלוויזיה בבוקר ורואים את הלקוח שהתקשה לקום ב- 05:30 מספר על גזירי נייר או אנאעארף מה.

סימני חיים מרוממה

נקודה מעניינת נוספת היא התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון. פוליטיקה, תוכנית מלל ארוכה עם מספר מרואיינים שלא היה מבייש קבוצת פוטבול בינונית (הגנה והתקפה ביחד) ועודד שחר אחד, היא נציגה יחידה של הערוץ הראשון בטבלת 20 התוכניות המובילות מידי שבוע. עם 4.7% היא אפילו משתווה למהדורת חדשות ערוץ 9 (רוסית) שנדחקת אף היא מידי פעם לטבלה. אגב, חשוב לציין כי לערוץ 9 זהו נתון מעולה, מכיוון שחדשות ישראל פלוס משודרות ברוסית בלבד, ואם כמעט חמישה אחוז צופים בה, סימן שזהו אחוז אדיר מתוף דוברי הרוסית בישראל.

אז מה עושים?

  1. הולכים לתוכניות בוקר בערוץ 2: לתוכניות האלה יש פרדוקס נוראי- מצד אחד הן עמוסות ברייטינג (יחסית) אבל המרואיינים, אעפס, לא ממש ששים להגיע. מדוע? צריך לקום ממש מוקדם כדי להגיע לרמת החי"ל או לאולפני הרצליה, ואין, אין אולפן אחר. אגב, אם תבקשו יפה והם ממש ירצו את האייטם, הלקוח יכול לקבל מונית הלוך- חזור.
  2. לילה כלכלי, הצינור והיום שהיה נותנות עבודה: התוכניות הלכאורה שוליות האלה מביאות 6-7% רייטינג. נראה אתכם מביאים את זה.
  3. "ערב חדש" מתה. ללכת לשם לראיון זה באמת, באמת אם אין שום ברירה אחרת. אם כבר, אפשר ללכת ל"עושים סדר" עם בן כספית וגל גבאי, רק תשימו לב שלא שמים אתכם בחלק שמשודר רק בערוץ 23. שם, באמת, רק אתם והמשפחה תצפו באייטם.
טבלת הרייטינג המדגמית. אל תלכו עם זה לרב

 

לויראליות, חייגו באותיות: נוי אלוש

אין כמעט מי שלא מדבר על ויראליות ברשת. הרעיון המדהים הזה של זרע יוטיוב קטן, הנובט למיליוני כניסות ואייטמים רבים ככוכבי השמיים, מדיר שינה מעיניהם של לא מעט אנשי יחסי ציבור בעולם, שמפנים מאמצים גדלים והולכים לכיוון. אבל מה, זה לא ממש הולך. לא פעם הסרטון הויראלי המושקע מדשדש עם 257 כניסות קנויות והיחיד שמרוויח הוא זה שהפיק. אבל, מתברר שדווקא במולדתינו הקטנטונת קם איזה אחד שיודע איך עושים את זה.

להמשיך לקרוא לויראליות, חייגו באותיות: נוי אלוש

לעוף על הפרינט

אני חושב שכמעט הכיף הגדול ביותר הוא לפתוח בוקר עם מספריים. כן, למאותגרי היפעת ולמחוסרי הטראפיק שבנינו, לפתוח בוקר עם מספריים הוא סימן שהעבודה שלכם השתלמה והכתבה נכנסה. הגזירה העדינה, עם כותרת ומספר עמוד, להכניס לניילונית ולהעביר ללקוח הופך לטקס דתי של ממש ועונג אמיתי. אבל, מתברר שלמרות הפרסטיז'ה והפרפורמנס, לפרינט יש השפעה הולכת ומדרדרת.

זה לא זולג

לפני מספר חודשים העלנו את אתר "שיתוף הציבור" לאינטרנט. רצנו על זה חזק עם ידיעות אחרונות ואפילו קיבלנו עמוד כמעט שלם, עם תמונה יפה. אבל מבט אחד בסטטיסטיקות של אותו בוקר גילה לנו דבר אחד: זה לא זולג. מתברר, להפתעתינו הרבה, שאין כמעט אף אחד שקורא על משהו בעיתון ורץ לחפש אותו בגוגל. חשוב לספר שתופעה דומה קרתה לנו גם עם ערוץ 2.

להמשיך לקרוא לעוף על הפרינט

שי ודרור הפתיעו גם אותי

זה כבר מלפני כמה שבועות, אבל רק עכשיו היה לי אומץ להעלות את זה.
עורך הבלוג מסר בתגובה: "פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח". להמשיך לקרוא שי ודרור הפתיעו גם אותי

דרושים יחסי ציבור: הפינה של הגורו

זאב ינאי, בעל האוזניים ששומעות, אוסף ברחבי שוק התעסוקה והרשת משרות פתוחות בתחום שלנו. את כולן הוא מרכז בקבוצת הפייסבוק prguru (לייק!) אז מה חדש?

פשוט לומר לא

מסיבת העיתונאים ההיא נפתחה בחשש גדול. החדר היה מלא בעובדים, מוזמנים, צלם הבית ועיתונאי אחד. דקה לפני פתיחת מסיבת העיתונאים התגנב לחדר עיתונאי נוסף ושניהם ישבו, מכונסים בעצמם, בתוך עדר של מקורבים, חברים וסתם כאלה שעברו בסביבה. באותו הרגע ידעתי, היה שווה לומר לא.

הסיפור החל שבוע קודם לכן. הלקוח, חברה הקשורה בתחום הספורט, מכונס בעצמו ומפוחד ממהלך מרשים שעומד לבצע המתחרה העיקרי שלו, החליט כי הגיע הזמן לצעד תגובה מרשים. הוא גייס כספים, חסויות והחליט לצאת בהכרזה בומבסטית. הטלפון הבא היה אלי, לאיש יחסי הציבור. "אני רוצה מסיבת עיתונאים" הכריז "תארגן לי בעוד שלושה ימים ככה עשר-עשרים עיתונאים ונכריז". להמשיך לקרוא פשוט לומר לא

תמימותם של משקיעי הגז הקטנים תגרום להם להפסיד הכל

בקרב הגדול של השבוע עומדים משני צידי המתרס כוחות לא שווים במשק הישראלי. מצד שמאל של הזירה, במכנסיים הכחולים, משרד האוצר. מצד ימין, חמושים בניצולת שואה ומשקיעים זועמים, אנשיו של מוטי מורל. והקרב? מסקנות ועדת שישנסקי, או בשפתינו- מי יעשה את המכה מהגז.

ועדת שישינסקי היא ועדת מומחים של משרד האוצר שהוקמה לאחר גילוי מאגרי גז הישראלים. הועדה באה לבדוק את רמת המיסוי על מחצבים טבעיים ולהחליט כמה כסף תרוויח המדינה מחומרים יקרי ערך שחופרים מאדמתה.  המסקנות של הוועדה היו נחרצות- המיסוי לא רק שיעלה, הוא כמעט יוכפל, מה שנתן את האות לקרב תקשורתי רווי כותרות. את הקרב הזה מנהלת בשבוע האחרון קבוצת משקיעים, המיוצגים ע"י אנשי משרדו של מוטי מורל, שגררה למסיבת עיתונאים קבוצה של ארבעה משקיעים וניצולת שואה, כדי להסביר מדוע כדאי למדינה לאפשר להם להתעשר בשקט, בעוד שאר אזרחי ישראל ממלמלים "נו טוב, בפעם הבאה נשקיע אחרת". להמשיך לקרוא תמימותם של משקיעי הגז הקטנים תגרום להם להפסיד הכל

אל תאייתו לי את השם ואל תעשו טובות

את השבוע שעבר סיימתי בניסיון הנואל להבין מה עבר בראש לאלה ששלחו מכתבי איום לאנשי תקשורת במטרה לקדם איזה חטיף שוקולד. מתברר שבמשרד יחסי ציבור כלשהו החליטו למתוח את גבולות האתיקה השברירית משהו של מקצוע יחסי הציבור ושלחו עשרות מכתבי איום כתובים בכתב יד במטרה לזכות בקצת תהילה, פירסום חינם ולינקים לרוב. את המטרה לא הצליחו להשיג, אבל הסירחון עדיין מרחף. מתברר שבמקצוע שלנו יש עדיין כאלה שחושבים שכל עוד מאייתים את השם שלך נכון, זה לא ממש משנה מה אומרים עלייך. להמשיך לקרוא אל תאייתו לי את השם ואל תעשו טובות

זאב ינאי מצליף: קמפיין המודעות לסרטן השד הוא אונס וירטואלי

זאב ינאי, יועץ תקשורת בכיר, סולד מקמפיין המודעות לסרטן השד ומכנה אותו "אונס וירטואלי". היכונו לביאת פוסט התגובה "אויש תנוחי".

עיתונאים, בלוגרים ומכורי פייק-בוק רבים שחקו את עטיהם ועיתותיהם על תמיכה והתנגדות לקמפיין להעלאת המודעות לסרטן השד בימים האחרונים. הספין-דוקטורס טענו לשבחו של הקמפיין האונלייני הוויראלי וגידפוהו עד עפר. השאלה הגדולה שמתנוססת היא: האם המטרה מקדשת את האמצעים?

דבר ראשון – כן, להעלות את המודעות לסרטן השד זה חשוב. אני גם חלק ממשפחת הסרטן. זכרון ילדות שלא יימחה הוא חבל הכביסה של סבתא ועליו מתנוססת כדגל אזהרה חזייה לשד יתום. אני מעודד את חברותיי לבדוק את עצמן לפחות פעם בשנה, ואת חבריי לשים לב לגושים חשודים כשהם מפשפשים בציציות זוגותיהם. אבל דרכים רבות מובילות לרומא, ואין חובה לקחת את הנתיב המסוכן. להמשיך לקרוא זאב ינאי מצליף: קמפיין המודעות לסרטן השד הוא אונס וירטואלי

לפוצץ את השכחה במכות: ערוץ 1 שידר את עצרת רבין

יש לי חבר שהיה בלש במשטרה. בחור רגיל, שמנמן וממושקף, שלא ברור איך התמודד עם עבריינים אלימים ברחוב. "אתה לא מבין" אמר לי יום אחד, "זה לא משנה כמה גדול או אכזרי הוא נראה. לי בכיס יש אלה מתקפלת. פיצוץ אחד לפיקה של הברך והוא נופל".

את הבוקר של לפני מספר ימים פתחנו עם מציאות כזו מול העיניים. ההחלטה של ערוצי הטלוויזיה שלא לשדר את עצרת רבין, היתה רק סימפטום אחד של מציאות של שכחה מגעילה, שמנה ואלימה, שהתיישבה לכולנו על הפרצוף וניסתה לצעוד עוד צעד אחד אל עבר השכחה של ראש הממשלה ומעשה הרצח הארור שלו.

למצוא את הפיקה

הרעיון המרכזי בניסיון שלנו להזיז את המציאות מדרכה היה למצוא את הפיקה. למצוא את הנקודה הספציפית, הנכונה והאמיתית שאי אפשר להתכחש להגיון המסדר שלה. והנקודה הזו היתה ברורה. מי שחייב לשדר הוא רשות השידור. ואיך מזיזים את רשות השידור? צועקים.

להמשיך לקרוא לפוצץ את השכחה במכות: ערוץ 1 שידר את עצרת רבין

דרופ איט לייק איטס הארד

לפעמים יש רגעים, שהלקוח בא עם יציאה כל כך מגניבה, מטורפת ופצצה שחייבים טו דרופ איט לייק איטס הוט. (שימו פליי ותמשיכו לקרוא…)

מה זתומרת?

ביחסי ציבור חייבים ללמוד לנצל הזדמנויות. אם יש לכם אמירה שתעשה כותרות, אולי אפילו נזקים והבהרתם ללקוח את היתרונות והחסרונות יש דרך אחת להעיף את זה: לכולם, מייד, בלי בלעדיות.

כן, זה ברור. הם יגידו לכם- תחזיקו את זה, תנו לנו פירסום ראשון, רגע-רגע-רגע, אבל אתם חייבים לדעת: מה שחזק, הארד ניוז אמיתיות, חייבות ללכת לכולם. אגב, במצבים כאלה כל הכללים נשברים- גל"צ ורשת ב' יכולים לשדר ראיונות מקבילים וערוץ 2 יעשה פולו-אפ על כל המסיבה. הארד ניוז אמיתי הוא פיצוץ אטומי, שאסור להחזיק אותו אפילו לא לרגע. להמשיך לקרוא דרופ איט לייק איטס הארד

דרושים- יחסי ציבור: חודש ספטמבר

זה לא יאמן, אבל כאילו מישהו הפסיק את המוזיקה, ואחרי שהמכרז לדובר עיריית נתניה הסתיים, מנהל לשכת העיתונות מונה ואפילו למשרד התרבות והספורט יש דובר חדש, נראה כאילו כולם התיישבו על הכיסאות. אז המדור מתגייס לטובת אלה שנותרו ללא כיסא ומתחננים לגננת לסיבוב נוסף!

יוני יצחק עזב לגיתם, והכיסא של יועץ התקשורת של סגנית השר לאה נס פנוי. בהצלחה.

כואב מאוד מה שקרה כשניסו לחפש יועץ תקשורת לאישיות פוליטית בכירה ואייתו לא נכון את כתובת הדואר האלקטרוני. להמשיך לקרוא דרושים- יחסי ציבור: חודש ספטמבר

תנו לפרופ' להסביר: ככה מנהלים משברים

תוך כדי שיטוטי באינטרנט נתקלתי בפרופ' טימותי קומבס (Coombs) מבית הספר לניהול של אונ' אילנוי בארה"ב. והנה, סוף סוף יש מישהו שמדבר ברור על איך מנהלים משברים ושומו שמיים, אפילו בדק את זה לעומק:

להמשיך לקרוא תנו לפרופ' להסביר: ככה מנהלים משברים

שובם של ה"ספין דוקטורס"

אלא אם שהיתם על הירח, אין מצב שלא שמתם לב לזה:

אמנון אברמוביץ', למי שעדיין מעדיף קריאה על צפייה, חשף מסמך שנכתב לכאורה ע"י משרד יחסי ציבור ומשחק בסבב המינויים של צה"ל. מעבר לבחישה הברנז'אית של מי כתב את זה, חשוב לומר דבר אחד:  הספין דוקטורס חוזרים ובגדול.

כן, יועצי התקשורת, מסובבי הכותרות, ממליכי המלכים, אלופי המניפוציות, הפינקלשטייינים וכוחם השטני חוזר לשלוט ולהפעיל מניפולציות על האזרחים. כן, אנחנו אלה האשמים בכל הרע: בתככים במשרד הבטחון, במשכורות הבכירים, במאבקים הפוליטיים וברני רהב. כן, אלה הם אנחנו ואנחנו גאים בזה. להמשיך לקרוא שובם של ה"ספין דוקטורס"

ברוכים הבאים למהפכה: ישראל היום is here to stay

את הבוקר פתחתי ברכבת. בתור ירושלמי לעת עתה, זו חוויה די שמחה- מיזוג, אנשים נינוחים, מקום לשבת, וימבה ישראל היום בכל מקום. את שלב ההלם עברתי עוד אתמול, אבל היום התחלתי להבין מדוע. זה היה כל כך ברור: עיתון קטן, נוח ביד, ומחולק בחינם. מה יותר פשוט מזה.

סקרי TGI- מקור, ישראל היום

רעידת אדמה, לא פחות. המשמעות האמיתי של ה- TGI  מאמש היא שישראל היום פה בשביל להישאר.  הרי עד עתה היו מי שאמרו שכמו לבן צבי בשעתו, שלאדלסון יגמר הכסף או החשק, העיתון הזה ילך איתו. אבל ישראל היום יוכל עתה לגבות על פרסומות כמו ידיעות- הרי פירסום זה לא יחסי ציבור ולמפרסמים זה לא ממש משנה מה נושא את המודעה שלהם, העיקר שיותר ויותר גלגלי עיניים ישזפו את המודעה שעליה שילמו במיטב כספם. השילוב של מערכת רזה וניהול עסקי חכם יכול בהחלט, אם המגמה תימשך, להחזיק את ישראל היום מעל המים ואפילו, שומו שמיים, להפוך אותו לרווחי.

אז מה חושבים אנשי יחסי הציבור?

הסיפור של ישראל היום משנה את המפה גם עבור אנשי יחסי הציבור. לראשונה, מתחיל להתהוות תחליף לעמודי החדשות של ידיעות אחרונות. להמשיך לקרוא ברוכים הבאים למהפכה: ישראל היום is here to stay

שיתוף באוויר: שקיפות היא יחסי ציבור מצויינים

אחד הדברים הקשים לאנשי יחסי ציבור היא ההתמודדות עם פאשלות שעושים הגופים הביצועיים. כלומר, מישהו עשה מהלך ואתה, לצערך צריך לדברר, להתנצל וליחצן.


שיתוף הציבור: לידיעות יש מה לומר

אתר שיתוף הציבור, מבית היוצר של השר מיכאל איתן, שהעלנו ביום רביעי האחרון אמור לפתור חלק מהבעיה ולתת צ'אנס לשקיפות.

הראשונים שהרימו את הכפפה ונכנסו עם כל הראבק לעניין היו הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה). לראמ"ה נוצרה בעיה אמיתית. לפני מספר שבועות התגלגלה טיוטת חוק שלהם

לידי אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח שהביט בה והזדעזע. מבחינתו, הצעת החוק שעליה שקדו בראמ"ה היתה המאגר הביומטרי, גרסת התלמידים. אלא שבראמ"ה לא חשבו על זה בכלל. מבחינתם, כל הרצון היה לייצר מדידה אפקטיבית בחינוך, כזו שלא תהיה תלויה בקפריזות של שר חינוך כזה או אחר ותיתן תמונת מצב אמיתית שתאפשר למערכת להשתפר.

בעצם, מבחינת יחסי ציבור, נוצר לראמ"ה פוטנציאל למשבר תקשורתי. כתבות בעיתונים, טוקבקים זועמים ובעיקר, במה מפרגנת למתנגדים, מונעת ע"י החשש הגובר לפרטיות ומפני אגירת מידע ע"י השלטונות.

וכאן נכנס אתר שיתוף הציבור. ראמ"ה, בצעד לא אופייני לרשות ממשלתית, אמרה בצורה מפורשת: למרות שיש כאלה שאומרים שאנחנו מנסים "לקדם בסתר הצעת חוק", לנו אין מה להסתיר, וחשפה את הצעת החוק בפרוטרוט באתר שיתוף הציבור. יותר מזה, פרופ' מיכל בלר, מנכלי"ת ראמ"ה, התייצבה בעצמה לשיחה, לעיתים לא נעימה, עם הגולשים ועמדה מאחורי הצעת החוק. להמשיך לקרוא שיתוף באוויר: שקיפות היא יחסי ציבור מצויינים

אמברגו מיי לאב

אמברגו הוא התאום הסיאמי של דילמת הבלעדיות. המכסה של הסיר, הסמרטוט של הדלי. אמברגו הוא מכשיר ארור שאומר ככה: אני נותן את הסיפור לכל הכתבים, אבל לא מאפשר להם לפרסם עד זמן שקבעתי. לאחר מכן, הסיפור של כולם.

בשביל מה צריך את זה?

אמברגו הוא כלי של הילדים הגדולים. שמבקר המדינה מפרסם את הדו"ח השנתי, הוא יודע שיש בו המון חומר לחדשות, ושהעיתונאים חייבים זמן לעכל אותו לפני הפרסום. עם זאת, כמעט לא בא בחשבון לתת בלעדיות לכלי תקשורת אחד בשל כובד הניוז והעובדה שמבחינת המבקר זה לא מעניין- בכל מקרה כולם יתעסקו עם זה.

אמברגו נועד לתת לכולם את הזמן לקרוא וללמוד את החומר, ולפרסם בבת אחת, מבלי שאיש יעלב או יופתע. אמברגו חשוב במיוחד כאשר הניוז ענק, וכתבי הטלוויזיה חייבים לברבר עליו מייד אחרי החשיפה, ולכן עדיף שבמקום הגמגום המוזר הזה וה-"אני אבדוק, תחזרו אלי מיד, יונית" כדאי שיהיה להם מה לומר. בשביל זה צריך זמן, וזמן קונים עם אמברגו. אגב, אמברגו יכול לסייע במיתון ציפיות מסביב למסיבת עיתונאים בהולה, ולאפשר לאנשי יחסי ציבור לחוש את השטח ואת תגובת העיתונאים עוד לפני האירוע.

לצאת דביל

הבעיה העיקרית היא, שכמו בנושא הבלעדיות, גם כאן הסיפור עלול להיות קטן מדי, עד לא מורגש כלל, והעיתונאים אכן יכבדו את האמברגו כל כך, עד שלא יכתבו על הנושא כלל. להמשיך לקרוא אמברגו מיי לאב

זהירות: חושפי אוף דה רקורד או היבריס זה קקה

אחת הבעיות הקשות  שעומדות בפני אנשי יחסי ציבור היא חשיפת שיטות פעולה. בדומה דווקא לאירגוני ביון, עבודת יחסי הציבור הטובה ביותר היא זו שנראית כאילו נחתה מהירח או נבעה מכשרונו חסר הגבולות של הכתב. הסיבה לכך היא פשוטה: להבדיל מפרסום בו אתה מספר על עצמך, יחסי ציבור אמורים להיות אפקטיביים מכיוון שמישהו מספר עליך משהו. ברגע שמגלים שמאחורי הכתב עומדת מערכת יחסי ציבור משומנת, הסיפור נראה יותר כמו מניפולציה מרושעת ולא העברת דעות לגיטימית.

השבוע, מביאה ולווט חשיפה איכותית במיוחד של אוף דה רקורד שיצא מדעתו. מתברר שבמשרד הבטחון כתבו את האוף דה רקורד וסיפרו לכתבים, שחור על גבי מודפס, בדיוק הם חושבים על פקידי האוצר. להמשיך לקרוא זהירות: חושפי אוף דה רקורד או היבריס זה קקה

ככה עושים יו-טיוב: חיילים תותחים רוקדים בחברון

אלף סרטוני הסברה מהוקצעים, עם קריינות דרמטית ותופים רועמים לא יוכלו להעביר את המסר שצה"ל הוא צבא שמורכב מאנשים מוסריים, חייכנים וטובים מיסודם.

אבל סרט אחד ביו-טיוב יודע להעביר את המסר הזה מצוין:

להמשיך לקרוא ככה עושים יו-טיוב: חיילים תותחים רוקדים בחברון

ניצחון הקולה: 89% מהציבור סולח

בשבועות האחרונים אני עסוק בניתוח קצת יותר מקצועי של אחד המשברים התקשורתיים הגדולים שהיו בשוק הקמעונאות בשנה האחרונה, הידוע בכינויו "לקוקה קולה יש ריח של ביצה". ובכן, למי שלא זוכר (וזה רוב האנשים, כך מתברר) בדצמבר האחרון הורידה קוקה קולה כמות מאסיבית של בקבוקים מהמדפים מכיוון שנדף מהם לא ריח של רוח נעורים אלא דווקא ריח של ביצה רקובה, ובשפה המקצועית, גופרית.

כפי שנזעקנו אנחנו לנתח, יצאו כלי התקשורת בזעקות שבר על הכישלון ההסברתי של קוקה קולה : "בזמן שעובדי החברה היו עסוקים בלהסיר עוד ועוד מוצרים מהמדפים, נראה כי הריח הרע שעלה מהבקבוקים הספיק לדבוק היטב בתדמית של קוקה קולה. יועצי התקשורת סבורים שהפעם הצרכנים לא ישכחו את הפרשה כל כך מהר. "הציבור יכול לסלוח על תקלה, אבל לא על הסתרה" (מעריב, 2/12/09).

ובכן, טעות. להבדיל מרבים, יצאנו אנחנו לבדוק האם אכן הניתוחים המלומדים שלנו שווים משהו. מתברר, שלא ממש. מנתונים שאספנו בשבועות האחרונים עולה תמונה שונה מהתחזיות השחורות שצפו המומחים לקוקה קולה. ובכן, למרות ש- 70% מהציבור זוכרים שאירעה תקלה כלשהי בקוקה קולה, רק 12% חשבו לשנות את הרגלי הקנייה שלהם. ורק 4% אכן שינו את הרגלי הקנייה. להמשיך לקרוא ניצחון הקולה: 89% מהציבור סולח

דף מסרים

דף המסרים הוא אחד מכלי העבודה המתוחכמים ביותר ביחסי ציבור. לעין הבלתי מזוינת נדמה דף המסרים כעוד חתיכת הודעה לעיתונות, רק עם מיספור לפסקאות. אבל למי שמבין עניין, דף מסרים הוא כלי עבודה אדיר שמביא תקשורת וממקד את המסר.

מה זה דף מסרים?

דף מסרים הוא עמוד אחד בו מופיעים בין שלושה לארבעה משפטים אשר ממקדים את עיקרי המסר שאנו מבקשים להעביר לתקשורת. דף המסרים, הקרוי באנגלית Message Box משמש למיקוד מסר ותיאום בין מספר מרואיינים בכלי תקשורת על מנת ליצור מסר תקשורתי אחיד.

מסר אחיד? מי צריך את זה?

אחד העקרונות של עבודה תקשורתית יעילה הינה יצירת מסר תקשורתי אחיד להמשיך לקרוא דף מסרים

דרושים: יחסי ציבור- משרות לחודש יוני

רן ליאור, הדובר של שרת התרבות והספורט לימור לבנת, עזב. למי ששואל את עצמו, המשרה עדיין פנויה. מז"ט מוטי!

אורי מאירוביץ, בעל משרד יחסי ציבור שעוסק בפיננסים וחברות הייטק, מתרחב בשעה טובה. להמשיך לקרוא דרושים: יחסי ציבור- משרות לחודש יוני

המשט לעזה: בישראל מתחילים להבין איך לעבוד עם יו-טיוב

אמש חזרתי ממילואים. לא, אני לא בשייטת, סך הכל טנקיסט, והסערה של המשט תפסה אותי בין הדיונות של צאלים. אך מעבר לכל מה שנאמר והופץ, עושה רושם שלמישהו התחיל ליפול האסימון וגיליתי בתיבת המיילים שלי שני מיילים מרון ורבר, מהמבריקים שבאסטרטגים הפוליטיים הישראלי. שני סרטונים פשוטים שמראים בדיוק את התמונה כפי שהיא צריכה להשתקף בעולם:

והמילה האחרונה שמורה ל"לאטמה":

כמה גולשים יש ל- ynet?

אחת השאלות הכבדות ביותר כאיש יחסי ציבור היא למי לתת סיפור, וכמה אנשים יחשפו אליו. והנה, גוגל, בשיתוף דאבל קליק מספרת לכולם כמה גולשים לכל אחד מאתרי התוכן המרכזיים בישראל ובעולם.

אז מה מספרים בגוגל?

מתברר כי ל- ynet, למשל, יש 2.6 מיליון גולשים ייחודיים בחודש, שמבקרים בממוצע 22 פעם בחודש באתר, ומבלים בו כ- 12 דקות בממוצע. רוצים לראות את גרף הכניסות היומיות מישראל? בבקשה:

גרף כניסות יומיות ל- ynet מישראל, הערכה

לוואלה, המתחרה המוביל, יש נתונים טובים קצת יותר אבל שם, יא אללה כל משתמש מבלה 26 דקות ו 40 שניות בממוצע, עם 600 מיליון דפים נצפים בחודש. לא יאמן.

מעניין לראות שדה מרקר יותר גדול מגלובס, וש- nrg  נשאר לדשדש מאחור. אבל יותר נחמד אפילו לגלות עד כמה חברים עושים חיל, ולשמוע איך שוקי גלילי מביא 20,000 גולשים רעבים בחודש לאתר, קלינגר עם 5,300 ועידוק חותם את הסקירה עם 10,000 קוראים נאמנים.

חשוב לציין- גוגל מכריזה באתר שהכל הערכות, ומעניין לדעת עד כמה הן קרובות למציאות. אם תשאלו אותי, הן קרובות מספיק.

רוצים גם אתם לגגל את עצמכם? הנה הכתובת לקסם: https://www.google.com/adplanner

דילמת הבלעדיות: פתרון חדש

בתקופה האחרונה הולך וצובר תאוצה שינוי בתחום יחסי הציבור. אפשר היה לראות את הסנונית הראשנה אצל שלי יחימוביץ', שבמקום לתת בבלעדי את טיוטת תקציב המדינה למי מהעיתונים, ולריב ישר אח"כ עם כולם, העלתה את הטיוטה לבלוג ופתרה את הבלגן. גם פירסום, גם קרדיט וגם בלי לריב.

שניה שעשתה מעשה כזה היתה לא אחרת ממנכלי"ת בנק לאומי, גליה מאור. להמשיך לקרוא דילמת הבלעדיות: פתרון חדש

לקפוץ ראש לרדודים: סיכום זמני על מדיה חברתית

זה פוסט אחרון בסדרה. אתם יכולים להתחיל כאן, להמשיך כאן ולקרוא גם כאן. בכל מקרה אתם יכולים גם סתם לקרוא…

  1. מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור: אם רוצים שכל המדינה תרעש, תבער ותדבר על נושא אחד ויחיד, שתי השיטות היחידות שקיימות הן פרסום מאסיבי ויחסי ציבור מעולים. וגם יחסי ציבור מעולים לא עוזרים אלא אם כן הגעתם למדיה מרכזית- עמודי החדשות של ידיעות אחרונות או המהדורה המרכזית של ערוץ 2.
  2. המדיה החברתית היא בור ללא תחתית של זמן: כל מי שערך תוכן באתר אינטרנט או ניהל בלוג באופן קבוע יודע: הסיפור הזה של ניהול תדמית ברשת אוכל לך את הזמן בלי מלח, וקל מאוד להסחף ולהזניח דברים חשובים אחרים. מדיה חברתית היא כמו הבריכה של המים הרדודים: כדי ללמוד לשחות חייבים להיכנס אליה, אבל אם תקפצו אליה ראש, תסיימו רע. להמשיך לקרוא לקפוץ ראש לרדודים: סיכום זמני על מדיה חברתית

מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- הפינאלה של הביומטרי

זה כבר פוסט שלישי. אם לא קראתם, תתחילו כאן, ואז תעברו לכאן.

את הדוגמה האחרונה לנושא קיבלתי מהמאבק על חוק המאגר הביומטרי, שאיים לקחת את תביעות האצבע ותצלומי הפנים של כל אזרח בישראל, לאגור אותם, ולאפשר לממשלה לבלוש אחרי האזרחים תוך איום מהותי על הפרטיות.

ובכן, הבלוגספירה הישראלית געשה בנושא הזה מדצמבר 2008, התקופה בה עבר החוק בקריאה ראשונה. אפי פוקס כתב על זה, בתנועה לזכויות האזרח שמו פוסט, קלינגר הבעיר את האש, ואפילו בישרא-בלוג היגגו על זה. גם לתקשורת הסיפור החל לחלחל אך רק למדורי המחשבים והאינטרנט. הסוגיה הבעייתית כל כך, שעלולה היתה לגרום לכולנו ללבוש כפפות לנצח, בכדי לשמור על הפרטיות, היתה נחלתם של הגיקים בלבד.

אז מה הביא את השינוי?

כמו במספר רב של מקרים בעבר, היחיד שהצליח לראות את הנולד ולהבין את המשמעויות היה השר מיכאל איתן. כחלק מהאסטרטגיה התקשורתית פנה השר לעורכי העיתונים והסביר את הסוגיה והרלוונטיות שלה לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו ולא רק לגיקי ארצינו. עבודת יחסי הציבור המשמעותית הזו הביאה את הגרף הבא:

גרף גוגל טרנדס למילת החיפוש "ביומטרי" מחודש מאי 2009-מאי 2010

להמשיך לקרוא מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- הפינאלה של הביומטרי

מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור: פוסט שני בסדרה

פוסט שני בסדרה. לא קראתם? תתחילו כאן.

התנועה הירוקה מימד, קמפיין שמתחיל מספר קטן של חודשים אחרי הקמפיין של דב חנין. הכוחות שהובילו את דב בבלוגספירה מתפצלים: צביקה בשור הולך לחד"ש, שוקי גלילי לתנועה הירוקה מימד. ושוב, קמפיין מדיה חברתית מפואר. נועה פרג אפילו כותבת בגלובס במהלך הקמפיין כי "ניתן לומר, כי גולש מחו"ל, לו היה נוחת באתרים הישראליים, היה חושב כי המפלגות המובילות בישראל הן התנועה הירוקה-מימד (תי"מ) וחד"ש. כך למשל, באתר בשם אפלטון, שקיבץ אליו יותר מ-100 בלוגרים פוליטיים, מסתמן כי הרוב הגדול הולך לשתי המפלגות הללו, ורק מיעוט מבוטל מזדהה עם המפלגות הגדולות".

אז מה בעצם חסר?

למרות הייפ האדיר, וכ- 223 אייטמים בטווח הקמפיין האגרסיבי היה חסר דבר אחד. אייטם משמעותי במדיה מרכזית. הכל היה שם- אברי גלעד, ריקי בליך, שי אביבי, ג'קי לוי, אהוד בנאי, קובי אוז, כולם התגייסו למען התנועה הירוקה מימד. אז מה לא עבד? אותו אייטם חסר שהיה אצל דב חנין, והיה גם במאבק על המאגר הביומטרי. להמשיך לקרוא מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור: פוסט שני בסדרה

מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- פוסט ראשון בסדרה

נכון, לכולם יש חשבון בפייסבוק, וחלקנו אפילו פתחנו יוזר בטוויטר והספקנו לנטוש את הבלוג בדה מרקר. אבל מה שמטריד אותי, כמי שמנסה להתייחס לכל הסיפור הזה של יחסי ציבור ברצינות תהומית, זה האם הטרנד הזה באמת עוזר ליחסי ציבור. להמשיך לקרוא מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- פוסט ראשון בסדרה

דרושים יחסי ציבור: הגלגל מתחיל שוב לזוז

בעסקי יחסי הציבור בפוליטיקה, כמו אצל עופות מסוגים אחרים, מתברר כי מתרחשת, כמעט כתופעת טבע, עונת נדידה. ואם בכנסת אנו מדברים על מספר חודשים לאחר הבחירות, כאשר חברי הכנסת מואסים אט-אט בעוזרים הלא מוצלחים ששכרו לעצמם ומשיגים אחרים, מתברר שבממשלה הטווח הוא בערך שנה. והנה, לאור תחילת הסבב, מערכת יחסי ציבור ואסטרטגיה מביאה שוב את המשרות החמות ביותר שמתפנות בשוק. אגב, כיאה למשרות פצצה כעין אלו, אין לי שמץ של מושג איך לפנות למבקשי המשרות. זו, מסתבר, תהיה עבודתם של המועמדים הפוטנציאליים:

  1. דוברת סיעת הליכוד בכנסת, נילי רייכמן, עזבה, וכעת היא משמשת כדוברת "פורום ראשי המשק". על כן, משרת דובר/ת הליכוד פנויה זהו, אויש. יש לציין כי התחילו לחפש שם כבר, אבל מי יודע, אולי אם תזדרזו…
  2. יועץ התקשורת של שר החינוך, שרון אחדות (שהחליף, אגב, את המחליף של נילי רייכמן) עזב אף הוא וכעת גדעון סער נותר אף הוא ללא דובר אויש. ברוכה השבה ליטל אפטר, הדוברת לשעבר של שרת החינוך יולי תמיר.
  3. יועצו המקצועי של השר ברוורמן, דוד, אשר שימש בעבר דובר השר עבר לשמש כמנהל קשרי הקהילה של מיקרוסופט ישראל (!!!). אי לכך, המשרה פנויה זהו, אויש.
  4. המשרד להגנת הסביבה פירסם מכרז לדובר/ת: רוצו להירשם, יש עוד חמישה ימים. תם הזמן. הנבחנים מתבקשים להניח את העפרונות.

ותודה לידיד הבלוג אלירן אוחיון על התיקונים!

ענת קם: המדריך למדליף

את הסיפור על ענת קם שמעתי לפני כחודשים מחבר. היו לסיפור את כל המרכיבים הנכונים: עיתונאית צעירה במעצר, עיתונאי בכיר שברח לסין מפחד הרשויות ואווירה של צנזורה חסרת מעצורים. עם הפרסום, והדיווחים על גודל ההדלפה, נוצרה אצלי תחושה אמביוולנטית, שלא מדובר ב"גרון עמוק" חדש, ושאולי מישהו נסחף קצת, וראוי שיענש. עם זאת, מכיוון שלא מדובר כאן בבלוג של ביקורת תקשורת, והפעם היחידה שהייתי באנדרגראונד היתה בטיול בר המצווה שלי, העיסוק שלי בדקויות העיתונאיות היה מוגבל. וכך מה היתה גדולה הפתעתי שמצאתי את המשפט הבא אצל רז שכניק  "קם ביקשה במפורש מבלאו שלא לפרסם צילום של המסמכים, אולם בפועל, בידיעה שפורסמה בהארץ, הופיעו המסמכים. "ברור שאם המסמכים לא היו מתפרסמים הפרסום היה עובר בשקט יחסי והחיסיון היה נשמר… הוא פשוט מכר אותה" (ע' 3, ידיעות ראשי, 9/4/10).

אז לחיי הגרונות שבדרך, אני מגיש מספר הצעות למדליף המתחיל, כולן על פי פרסומים זרים, ולא שיש לי ניסיון בזה: להמשיך לקרוא ענת קם: המדריך למדליף

דוברים פוליטיים: היזהרו מ"בדיקות הפסח"

חג הפסח ממשמש ובא ואני נדרש לבדוק יותר ויותר את תיבת האימייל שלי, ולבקש מחברי למשרד לעשות את אותו הדבר. מדוע? ובכן, על פי טריק ידוע ושחוק למדי נשלחת פניית ציבור לתיבות האימייל, הפקס והדואר בלשכות השונות. הפנייה, מרגשת בדרך כלל, פונה אל ליבו הרחום של איש הציבור ומבקשת אותו להושיע.

ובכן, זה לא שביום-יום אנחנו לא עונים ביעילות לפניות, רק שלכתבות הללו יש נטיה לצאת צדקניות ובדרך כלל פניות שיתעכבו טיפה יהפכו את הלקוח לאטום ויהיר. על כן, יעשה נכון איש יחסי הציבור אם ישים לב טוב יותר למה שקורה מסביבו בייחוד בתקופה הזו.

אגב, מתברר ששחיקה ברעיונות היא לא רק בעיה ישראלית:

להילחם בעולם האמיתי- מוקדש ליונית

את השישי האחרון התחלתי בריב מרגיז עם חברה טובה, על התוצאות של מהלכי יחסי ציבור בעולם האמיתי. הטענה, מסביב לשולחן הפרלמנט שאליו הגעתי כאורח, היתה שהמאבק בנושא הביומטרי, בו היתה לי נגיעה מסוימת, נחל כישלון חרוץ ואסון מתרגש על ראשינו. אני, לאור העייפות הרבה המתלווה ללידת בתי הבכורה, הגבתי בחריפות, אבל לא הצלחתי באמת להסביר את עצמי. נו, אז בשביל זה יש בלוג.

להילחם בעולם האמיתי

שהסתיים מאבק המרצים האחרון, ביליתי את השעות מתום המו"מ ועד כניסת השבת בטלפונים לכתבים בניסיון להסביר את עוצמת ההישג. "24.7% תוספת שכר בשנתיים" זעקתי, אך איש לא הקשיב. "מאבק המורים היה מוצלח יותר, הציבור נסחף איתם" אמרו לי. והנה, ברטרוספקטיבה של שנתיים התוצאה ברורה- מצב המורים נותר זהה, בעוד שהמרצים נמצאים במקום אחר לחלוטין. אפילו נציגי האוצר מודים- היה כאן הסכם חסר תקדים, תוספת שכר אדירה, וכן, אפשר ללחוש, ניצחון. להמשיך לקרוא להילחם בעולם האמיתי- מוקדש ליונית

אל תבהיל אותי, או צרור עצות ללוביסט המתחיל

הנה פוסט שכתבתי בבלוג העוזרים הפרלמנטריים, על הפחד שלי ממבקרים.

כנסת ישראל היא מקום ייחודי לעבודה. בכנסת, כאילו קפא הזמן מלכת. אין טלפונים, פקסים ומיילים הם שמועה רחוקה. לא ולא. בכנסת ממאמינים בעבודת רגליים. בכל יום שני (אז מתחיל כאן השבוע) מתמלא הבית בעשרות ומאות לוביסטים מטעם עצמם ומטעם אחרים. חלקם מקצועיים עד אימה, מסוגלים בטלפון אחד לסובב שלושה שרים ולהקפיץ על הרגל איזה יועמ"ש, וחלקם ירוקים עד טירוף, שאדם טבע ודין משפחת עופר לידם. להמשיך לקרוא אל תבהיל אותי, או צרור עצות ללוביסט המתחיל

כלכליסט כבלעם: איך עיתון מסדר למשרדי יחסי ציבור לקוחות

כתושב ארעי, או זר שנקלע למגורים בעיה"ק ירושלים, לא יכולתי שלא להיסחף אל אווירת השבת שאפפה אותי, ודווקא מתוך הקור העז שניבע מתוך הקירות והחלונות הסתננה לה קרן אור קטנה, שהזכירה לי את חום יולי אוגוסט וחודש תמוז. ובכן, בחודש תמוז קוראים (מי שקוראים) את פרשת בלק, שם ניצב בלעם ומקלל את עם ישראל "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותייך ישראל". מקלל, ויוצא מברך.

לכלכליסט, כקודמו בקודש בלעם, התפלקה איזו הבלחה כזו השבוע: "חגיגת היועצים הכפולים: היחצנים הפרטיים משתלטים על המגזר הציבורי"

ומתחת לכותרת, כבתחרות יופי, שמות ותמונות הזוכים: זמיר דחב"ש, מוטי שרף ומשה דבי (בעיתון זה נראה הרבה יותר טוב):

להמשיך לקרוא כלכליסט כבלעם: איך עיתון מסדר למשרדי יחסי ציבור לקוחות

דרושים אנשי יחסי ציבור: הכנסת רוצה אתכם

אחרי התמהמהות ארוכה (מדי) יצאו השבוע מכרזים לדוברי ועדות הכנסת השונות. דוברי הועדות, שלושה במספר, פוטרו ע"י מנכ"ל הכנסת הקודם עם ההודעה על פיזור הכנסת, כאקט של חיסכון בכספי ציבור. לצער כולם באופן לא מפתיע מאז שומעים פחות ופחות על הועדות. יחד עם זאת יש חדשות מצוינות, מעתה ימונו שמונה דוברים מקצועיים במקום שלושה עד כה.

אז קדימה, יש עד ה- 24/2/10 לשלוח קורות חיים וכו'.

רוצים את הפרטים? הנה הם:

"00311510
הכנסת
מינהל הכנסת
מודיע על משרה פנויה במנגנון הכנסת
מכרז עתודה (פומבי ) מס' 02/00/10

תואר משרה: דובר ועדה
שם המחלקה: אגף בכיר תקשורת דוברות הסברה וקשרי ציבור
להמשיך לקרוא דרושים אנשי יחסי ציבור: הכנסת רוצה אתכם

ניטור תדמית אינטרנטית: עזבו אותי, באמא שלכם.

היה קשה שלא להבחין בזה. פתאום, באמצע שיחת קיטורים על אורנג' בפייסבוק הפציע איש אחד, יוגב בוחבוט שמו, ופלט את התגובה המגוהצת הבאה:

ובכן, יוגב שלנו הוא לא חבר של אף אחד מהנוכחים. למעשה, אל השיחה הזו הוא הגיע ממש משום מקום, רק כדי להוכיח לכולנו שזה עולם חדש של יחסי ציבור. להמשיך לקרוא ניטור תדמית אינטרנטית: עזבו אותי, באמא שלכם.

זהירות: דובר במאי

את הכותרות בחדשות החוץ השבוע סיפקה נזיפה לשגריר הטורקי שהסתבכה והפכה למשבר תקשורתי ואף בין לאומי. עם זאת, מכיוון שמערכת הבלוג לא מבינה דבר וחצי דבר בדיפלומטיה, כדאי אולי להפנות את הזרקור למהות הנפילה: הדובר כבמאי.

זה תמיד קורה, גם למנוסים שבמנוסים. רגע קטן של זחיחות, של ניסיון להשיג עוד גרם אחד של שליטה על סיטואציה. למי שלא היה בארץ בשבוע האחרון, עיקר ההשפלה נבעה מהעובדה שנאמר במפורש לצלמים: "תראו שאנחנו יושבים גבוה והוא נמוך, ואנחנו לא מחייכים". בעיני העיתונאים זהו רגע של אמת- רגע ללא מסכות, הקרביים של המכונה ללא הצגות, יחסי ציבור או קומוניקטים. להמשיך לקרוא זהירות: דובר במאי

להתחיל מהתחלה

אז יצאתי למילואים, וחזרתי, וכל הסיפור לקח כמעט חודש. חודש שלם. 1/12 של השנה ללא פירסומים, כתבות, איזכורים וציטוטים. ואוו.

אז איך מתחילים מהתחלה? איך עושים יחסי ציבור כמו שצריך, אבל לא כחלק מעבודה שוטפת אלא מההתחלה, מאפס? איך מתחילים מחדש עם לקוח ועושים שוב את הכל מההתחלה?

  1. קודם כל, תירגעו: אם עשית עבודה טובה עד עכשיו, אין סיבה שלא ילך בהמשך. מה גם שאם בניתם קצת תדמית תקשורתית היא לא הולכת לאיבוד אלא רק קצת שוקעת.
  2. לחזור ליסודות: מהו תא הכתבים שלכם? מהם הנושאים של הלקוח? להמשיך לקרוא להתחיל מהתחלה

דרושים: יחסי ציבור

גם מערכת "יחסי ציבור ואסטרטגיה" החליטה להיאבק בנגע האבטלה ועל כן אנו פורסים בפניכם מספר לינקים שימושיים למציאת עבודה בענף שאנחנו כל כך אוהבים: יחסי ציבור.

והנה כמה משרות חדשות- דנדשות.

1.אינדקס אייס לדרושים ביחסי ציבור: הכי מקיף, הכי מעמיק, הכי עדכני. אי אפשר לחפש עבודה ביחסי ציבור מבלי להכנס לדרושים של אייס.

2. עולם התקשורת- יחסי ציבור , עיתונאות ופרסום: איש יחסי הציבור תמיר האס מחזיק קבוצת פייסבוק מאסיבית בה הוא מעלה משרות, הגיגים וכיוב' מומלץ במיוחד לאנשי יחסי ציבור בתחילת דרכם.

3. PRGuru: גם איש יחסי הציבור זאב ינאי פתח לאחרונה קבוצת פייסבוק מעניינת בה הוא מחזיק משרות חמות מהתנור, לבכירים, אך גם למתמחים.

4. ג'וב מאסטר: ג'וב מאסטר הוא אתר הדרושים היחיד שנותן משרות אמיתיות ועדכניות ליחסי ציבור. ותרו מראש על נרג', ואללה, העיר,ווין-ווין וג'וב נט. גם לוח הדרושים של שתיל נותן תוצאות לא רלוונטיות בדרך כלל.

5. סקופר: המתחרה של יפעת נותן בראש גם בזירת הדרושים.

5. PRNET: במסגרת מתיחת הפנים שעבר חידש PRNET את לוח הדרושים שלו. כדאי לבדוק.

6. גוב ג'ובס: הוא אתר דרושים למשרות בשירות הציבורי. לצערינו, המודעות לא תמיד עדכניות. עם זאת, למה לא?

6. פורום יח"צ ב- ynet: לפעמים מבליחתו בפורום הזה משרות נאות למחפשים. ובכלל כדאי להתעדכן שם מידי פעם.

7. נציבות שירות המדינה: אל תשאלו, אבל לפעמים יש שם משרות בונבון.

יש גם משרדי יחסי ציבור שמציעים כתובות למשלוח קורות חיים והצעות עבודה משל עצמם (קליק לעמוד):

1. ארד תקשורת- יורו

2. GCS

3. עמירם פליישר

4. יאיר כחל

יש לכם עוד הצעות? כתבו לנו!

עידכונים: קוקה קולה: משבר בלייב

קצת עידכונים על משבר הגופרית בקוקה קולה שלנו: החל מאמש, יום ג', התחילו להתעורר בקוקה קולה וטל רבן, מנכ"ל החברה לייצור משקאות החל להופיע בכלי התקשורת ולהתנצל. הדבר מגיע יחד עם ירידה של בין 25%-35% במכירות המוצר, למרות אמירות הפוכות של החברה:

להמשיך לקרוא עידכונים: קוקה קולה: משבר בלייב

קוקה קולה- משבר בלייב

סוף השבוע המתרגש עלינו הביא עימו הסלמה נוספת במשבר שתוקף את ידידתינו רבת השנים, הקולה. ובכן, בתחילת השבוע התברר כי לקולה מסדרת יייצור אחת או אחרת יש ריח של ביצה, או בשפה מקצועית ומפחידה טיפה יותר, גופרית להמשיך לקרוא קוקה קולה- משבר בלייב

אל נקמות הוא ידיעות

את התקציבולטור גיליתי אמש. מדובר בקובץ אקסל "קטן ושרירי", של תנועת עיר לכולנו התל אביבית, המאפשר לכל אחד להבין איך עובד תקציב עיריית תל אביב. אך הגילוי היה מוזר- קודם ראיתי כתבה גדולה בידיעות אחרונות, עם תמונה והכל ואחר כך ראיתי את אותה הכתבה בהארץ, וכדי להוסיף חטא על פשע, אותה הכתבה ממש חיכתה לי ב- Ynet. וואו, אמרתי לעצמי. כיצד ידיעות אחרונות, שדורשים בלעדיות על כל דבר שזז, יגיבו על כך שידיעה גדולה שפורסמה אצלהם פורסמה גם אצל המתחרים? האם הם הסכימו לכך, או שמישהו שבר את ההבטחה שניתנה לידיעות? והאם גם "התקציבולטור" ועיר לכולנו יזכו לנקמה קשה וקרירה ויצטרפו לטניסאית לגלות נצחית מדפיו של ידיעות אחרונות?

הטניסאית, למי שלא יודע, היא שחקנית טניס מקצועית שעד לא מזמן היתה בין המאה הראשונות בעולם. התמזל מזלה והיא ובת זוגה בחרו להביא ילדה לעולם. ברור שצעד מסיבי שכזה היה חייב להיות מלווה ביציאה מתוקשרת מהארון וידיעות אחרונות קפצו על כך כמוצאי שלל רב. אז שבע ימים כותב, הצלם מצלם ומגיע יום רביעי והמדפיס- מדפיס, כי ככה עובד שבע ימים. להמשיך לקרוא אל נקמות הוא ידיעות

שווה פוסט: מהדורת השישי של "ישראל היום" יוצאת לדרך

"ישראל היום", החינמון מביתו של שלדון אדלסון מזעזע פעם נוספת את ענף העיתונות ומוציא השבוע, בפעם הראשונה, מהדורת סוף שבוע.

הראשון שיביא את רשימת הכתבים והעורכים יזכה בחולצה ותקליט.

לפעמים עדיף לסתום

השבוע קיבלתי דוגמה חיה לטיפ על אוף דה רקורד, עליו כתבתי לפני שבועיים. מתברר שעיתונאי הארץ הצליח לחשוף בעיות בלשכתו של אחד השרים והחליט במהרה לכתוב על כך. הכתב הגיע למשרדו של השר וחילץ שורה של אמירות מביכות מפי הדובר. חדי הלשון שלנו יבקשו להצליף בדובר ולצחקק קלות, אבל חשוב לדעת: זה עלול לקרות לכולם, וכדאי ללמוד ממה שקרה.

  1. הגדרת משבר: ניהול נכון של משבר מתחיל בהגדרת מצב משבר. מצב משברי הוא זה שאתה יודע שקרתה תקלה, וברור לך שהולכים לחפש אותך.
  2. הגדרת משבר מחייבת את איש יחסי הציבור לחפש היכן יכולות להיווצר בעיות נוספות והיכן נמצאים הסדקים הנוספים. למשל, אם רכבת ההרים תתקע ביום א' בלונה פארק, צפו לכך שיגיע צוות של ערוץ 2 יום אחר כך לבדוק את כללי הבטיחות במקום. הגדרת המשבר תופסת גם לגבי התבטאויות איש יחסי הציבור וצריכה להפוך אותו לזהיר במיוחד בכל מילה.
  3. להשתמש ב"אוף דה רקורד" באופן פרנואידי: כל ציטוט בלתי מוצלח שלכם, עלול לחשוף אתכם לביקורת בלתי עניינית מצד הלקוח. למה הכוונה? הלקוח פישל באופן קולוסאלי, אבל הדבר היחיד שהוא יוכל לומר לכם שתדברו איתו זה "למה אמרת כך וכך". זו פסיכולוגיה פשוטה שעובדת בעיקר במשברים- בוא נמצא את האדם הקרוב ביותר ונאשים אותו על מנת להתחמק מרגשות האשם שלנו. על כן, ולמנגינת ליבם של הכתבים- השתמשו כמה שיותר ב"אוף דה רקורד", "לא לציטוט ולא לייחוס" וכו'.
  4. לחשוב לפני שמדברים: במצב משברי יש צורך לשים לב שבעתיים לכל מילה שיוצאת מהפה. צריך להבין את הצד השני: המשבר שלך הוא ההזדמנות הנהדרת של הכתב, המקום שלו להראות את רמתו העיתונאית ואת ירידתו לפרטים. זה הסקופ, זה הסיפור של הקריירה, זה הפוליצר המתקרב. זה המקום בו העיתונאי נלהב ביותר להעמיק את הסיפור ולגלות כמה שיותר על הדברים שלא עובדים אצלך. על כן, במצב משבר, ששואלים אותך שאלה שאין לך תשובה מנוסחת מראש עדיף פשוט, לסתום.
  5. להבין את משמעות המילים: כתב שיתקשר למטה בחירות אחרי הפגנה מאכזבת ישאל "נו אחי, מבואס?" אם תענה ב "אתה יודע, נשרוד" פתיחת הכתבה תראה כך: "אכזבה נרשמה במטה מפלגת ה…" והכתב ימשיך ויפליג בתיאוריו. אם תבין את הסיטואציה ותענה אחרת: "היתה הפגנה מצוינת, אנחנו ממשיכים קדימה לאתגר הבא", הכתב יחפש סיפור אחר בתוך העסק.
  6. ועדיין, לשתוק: הדבר אמור גם לגבי מצבים בהם נתפסת עם המכנסיים למטה: השניצלים של טבעול מזיעים בשמש, הלשכה של ברוורמן פרוצה, יחיאל חזן מחזיק את פאנל ההצבעה: בכל המקרים הללו עדיף היה פשוט לשתוק. המילים היחידות שיכולות לצאת לכם מהפה באותם הרגעים הם "אני אברר". כל תירוץ מגומגם אחר יראה נורא ברטרוספקטיבה, ועלול להותיר אותנו עם אמרות שפר בלתי נשכחות כגון זו של מיודענו יחיאל חזן: "השארתי את המוח במחסן".

ותודה לנחום ברנע

את הסערה הזו פשוט פיספסתי. אולי פשוט לחץ בעבודה או חמור יותר, ולא קראתי את ברנע בשבוע שעבר, אך התבר שהאיש והאגדה פתח פה על הבלוגספירה מה שיצר סערה זוטא בביצה הקטנטונת שלנו. אז תודה לך, נחום, כי מתברר שלמרות שאנחנו, הבלוגרים, מוקפים בעצמנו מדי יום, ומחזיקים מעצמנו מי יודע מה, אנחנו עדיין לא ממש שם.

בואו נדבר על זה קצת:

קמפיין הבלוגרים המרשים של התנועה הירוקה-מימד: 30 אלף קולות בקלפי. לא הצלחה גדולה.

טוויטר לא מצליחה להחזיק את הראש מעל המים.

מתברר שבישראל גם גברים לא מרוויחים מבלוגינג.

שוקי גלילי לא ממש מחזיק ממומחי המדיה החברתית.

אהרון וול, מי שהמציא את ה SEO: המדיה החברתי חסרת תועלת.

ואפילו ההרווארד ביזנס סקול מתנדב לעשות סדר במדיה החברתית. להמשיך לקרוא ותודה לנחום ברנע

טיפ קטן: אוף דה רקורד

בתקופה האחרונה יוצא לי לשבת עם כתבים לכל מיני שיחות. מדברים, מעבירים, מפלברים, ולפעמים לא כל כך ברור לי מה עלול לצאת החוצה. והלא המטרה של כל השיחות הללו היא להכיר קצת יותר טוב, לחשוף קצת יותר חלקים ולתת לשני הצדדים- העיתונאי והלקוח, להבין שהשד מצידו השני של המתרס אינו נורא כל כך.

אבל הדברים אף פעם לא פשוטים. ומה קורה אם יחשפו דברים בשיחה ויווצרו כותרות ענק שאיש אינו רוצה בקיומן? מה אם הסיפור המוכמן ביותר יחשף בלהט השיחה? להמשיך לקרוא טיפ קטן: אוף דה רקורד

צרור עצות לרבקה, שלא מצליחה בתקשורת

דבורית שרגל, מאושיות הבלוגספירה הישראלית, נתנה לפני מספר ימים את מפתחות הבלוג לאחת, רבקה פריסלר, ששטחה את טענותיה על כתבי הדרום הנעלמים. למי שלא מכיר את הפרקים הקודמים, רבקה עלתה על סיפור שערורייתי בדרום, שלחה מייל לתוכניות תחקירים, דיברה עם דרוקר, שהפנה אותה לכתב ערוץ 10 שהפנה אותה לכתב הארץ שלא חזר אליה וכו' וכו' וכו'.

אח רבקה רבקה, ברוכים הבאים לחיי איש יחסי הציבור. זהו בדיוק המצב שבו אנחנו נתקלים מדי יום. אבל, מכיוון שזה לא יום טוב לקיטורים, וגם לא בלוג טוב לקיטורים, אני מתנדב לתת כמה עצות מועילות:

  1. אל תיבהלי. אין לך מושג מה עומד אצלהם על הפרק. לפעמים התוכניות או הכתבים עמוסים עד הגג וכדאי לחפש מי מהם בדיוק מחפש חומרים, ולא לנצל את הזמן להתבאסות מיותרת על אלה שלא מפרסמים.
  2. תחשבי קצת יותר לעומק הסיפור. נכון, הוא מתרחש בדרום והאינסטינקט ללכת לכתבי דרום הוא מצוין, אבל תמיד כדאי לבדוק איזה אספקטים נוספים יש לו, ואז להגיע לכתבים אחרים שאולי יטפלו בסיפור. לדוגמה, האם זה קשור לעובדים זרים (כתבי עבודה ורווחה)? בתי ספר (כתבי חינוך)? בתי חולים (כתבי בריאות)? להמשיך לקרוא צרור עצות לרבקה, שלא מצליחה בתקשורת

איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

בימים האחרונים נדרשתי לצידו השני של כרטיס הביקור שלי, זה באותיות הלטיניות. כמתעניין בתחום, העדפתי שלא רק אני אבין את הכיתוב אלא גם אלה ששפת עבר אינה שגורה בפיהם, בייחוד האמריקנים שבהם.

התחלתי עם Communications consultant- ה"יועץ תקשורת" בתרגום מילולי. ואז התברר שמי שמשתמש בביטוי הזה מתכוון בעיקר לרשתות סלולריות ותקשורת מחשבים. לא ממש מה שרציתי. משם עברתי ל Public relations consultant, אבל מישהו העיר לי שלומר יועץ יחסי ציבור זה קצת מוזר ובמקום זה אומרים באמריקנית Publicist. להמשיך לקרוא איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

המדיה החברתית- לא מה שחשבנו

הברנז'ה הווב 2.0יימית מתחילה לקרוע בשבועות האחרונים את המסכה מסביב לטוויטר, פייסבוק ואולי גם לעמעם קצת את הילת הבלוגספירה כמשפיעה החדשה של סדר היום הישראלי. מתברר שיחסי ציבור טובים עדיין לא איבדו את מגע הקסם והזמן עד שנצטרך לעשות כולנו הסבה לשיווק ברשת מתברר כארוך, ואפילו ארוך מאוד:

יובל דרור כותב על איך להשיג 100,000 עוקבים בטוויטר, שלא שווים כלום.

שוקי גלילי מספר מדוע שיווק בטוויטר הוא ביזבוז זמן.

וארד אקיקוס, שעושה קמפיינים וויראליים למחייתו, מספר למה הויראליות לא ממש עובדת: להמשיך לקרוא המדיה החברתית- לא מה שחשבנו

דובר פנימי או משרד יחסי ציבור- אז מה עושים?

אז מה בעצם עדיף לכם- דובר או משרד? לאחר שבדקנו מה טוב (ורע) בכל אחד מהם הגיע הזמן לתת כאן תשובות אמיתיות:

פרויקט זמני/ראשוני- קחו משרד: אם אין לכם דובר ויש לכם פרויקט זמני, או פרויקט שגדול עליכם בכמה מידות- זה הזמן לקחת משרד יחסי ציבור, ועדיף משרד בינוני- גדול עם התמחות בתחום שלכם או בתחומים משיקים לו. שימו לב שמי שמתעסק רק בצרכנות או רק בתרבות יתקשה בשלב ראשון לעשות את המעבר למדורי החדשות או הכלכלה. משרדים שמתמחים בעמודי חדשות יוכלו, בדרך כלל, לעשות את הדרך ההפוכה, מתוקף העובדה שמדורי החדשות הם השמנת של העיתונות, ומי שיודע לעשות שם עבודה יוכל לזרום גם לכל השאר.

דובר זה בשביל הילדים הגדולים: לדובר יש עלות די קבועה- משכורת, עיתונים, סלולרי ונסיעות. העלות הזו לא משתנה כמעט בין אם מדובר בדובר של תנובה, או בדובר של הועד למען פליטי דרפור. רק שלתנובה העלות הזו לא תזיז, בעוד שבדרפור בטח מוציאים על זה את רוב התקציב. להמשיך לקרוא דובר פנימי או משרד יחסי ציבור- אז מה עושים?

משוגעים , רדו מאיקאה!

קצת פרופורציות באדיבות נתן אלתרמן:

הלשון השוודית / נתן אלתרמן

 

מעטים הם יודעי הלשון השוודית,
מי דובר בה, אולי רק השוודים עצמם.
כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת
וקטן ומוצנע העם.

ועת שוודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים",
נוכחו וראו כל עמי החלד
כמה דל הוא בשוודית אוצר המילים. להמשיך לקרוא משוגעים , רדו מאיקאה!

לינקים ליום טוב

מעיין כהן, מבלוג 140 מגלה שיחצנים חייבים להכיר את המדיה החברתית. צודקת.

שוקי גלילי שופך מים קרים על טוויטר, וגם הוא צודק.

רן שריר מספר שמקומונים חשובים יותר לעורכי דין מאשר תקשורת ארצית. בהתחשב בכמות החשיפה המעטה של המקומונים בכלל, זוהי דעה מקורית, שלא לומר חריגה.

קמפיין חדש של לינור אברג'יל למען נפגעות תקיפה מינית. תודה אורי!

וכבר 2254 אנשים הצטרפו למיקי רוזנטל במאבק שלו על חופש העיתונות. ככה עושים יחסי ציבור.אגב, הנה לינק להצטרפות.

דובר פנימי או משרד יחסי ציבור?

בראשית, היו דוברים. או לפחות כך הרוב חושבים. האמת למעשה, שונה. אייווי לי, עיתונאי צעיר מסידר טאון, ג'ורג'יה, קנה את עולמו כשפתח את משרד יחסי הציבור הראשון בהיסטוריה (שהתמחה בתאונות רכבת) ופיתח את הפורמט הידוע בשם "הודעה לעיתונות".

בישראל, הסיטואציה שונה במקצת. כאן התחילו עם דוברים: ממשלה גדולה, הרבה קודקודים, יועצים וכמובן, דוברים. וכשהשוק הפרטי לא מפותח, רבים בחרו להשאר במשרה המדינתית המפנקת. אך עם התעצמות תופעת ה"ספין דוקטורס", ועליית קרנם של היועצים: פינקלשטיין, מורל, ארד, ואחרים, החלה תנועה מאסיבית לכיוונם של משרדי יחסי ציבור. כולם רצו להתהדר בזה שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה, או בזה שמסובב את התקשורת על אצבעו הקטנה. אז מה עדיף לכם? בואו נתחיל לברר.

מדוע לקחת משרד יחסי ציבור?

  1. בגלל קשרי העיתונות: למשרדי יחסי ציבור טובים יש מארג קשרי תקשורת עצום. הם מדברים מדי יום עם הכתבים, עם העורכים ועם המפיקים. הם מבצעים עבודת מטה שמסייעת להם להכיר טוב יוצר את התקשורת- איזה מדור עולה, ואיזה מדור נסגר, אלו כתבות בעבודה, ועל מה לא כדאי לבזבז זמן.
  2. בגלל הניסיון: בדרך כלל בראשם של משרדי יחסי ציבור עומדים אנשים שעשו דבר אחד או שניים בשוק התקשורת. בחרת אדם רציני/ת? הניסיון שאתה עשוי להנות ממנו גדול.
  3. בגלל ההתמחויות השונות: ניהול משברים, הפקת אירועים, מסיבות עיתונאים ואפילו עבודה מול מקומונים: לכל משרד יחסי ציבור יש מספר התמחויות בפיקים תקשורתיים שונים, שיכולים לסייע לאירגון לצלוח אירועים חדשים לחלוטין עבורו אך נורמליים עבור המשרד.
  4. לא טוב? תחליף: היתרון הגדול ביותר של משרד יחסי ציבור הוא היכולת להיפטר ממנו בכל רגע. להבדיל מדובר, שחתום על חוזה, יש אליו מחויבות אישית, פנסיה, פיצויים ועוד, עם משרד יחסי ציבור אפשר לחתוך. להמשיך לקרוא דובר פנימי או משרד יחסי ציבור?

שטפון של תקשורת- חלק ב'

לאחר שקראנו על שיבוץ מרואיינים, האחדת המערכת הדוברותית ושירותיות, הגיע הזמן לדבר קצת על טיפים לשיטפון. אז הנה כמה פכים קטנים שיסייעו לאיש/ת יחסי ציבור לעמוד בפרץ:

טיפ מס' 1: לסגור את הטלפון

לשיטפון יש נטייה מוזרה להכנס מכל חור אפשרי. על כן, אם אפשר, כדאי לקחת, פיזית, את הטלפון ללקוח ולצייד אותו בסלולרי אחר- של אישתו, הבת שלו או המזכירה. להמשיך לקרוא שטפון של תקשורת- חלק ב'

שיטפון של תקשורת- חלק א'

בעסקי יחסי ציבור, רוב הזמן עובר עלינו בניסיונות להשיג קצת פוקוס. אנחנו מנסים לזהות טרנדים, נושאים חשובים, ולחבר אליהם את הלקוחות. לזכות במעט סיקור מתוך הים האינסופי של ידיעות, מוספים, אתרי אינטרנט ועוד.

אבל פעם בכמה זמן נופל עלינו נושא שאנחנו או הלקוח, במוקד שלו. במקרה הזה הלקוח הוא הסיפור, הוא רלוונטי באופן מובהק לנושא ואין אפשרות לגעת בנושא כמעט מבלי לתת ציטוט שלו.

בעבור רוב אנשי יחסי הציבור שטפון הוא מתנה משמיים, והזבר היחידי שנותר זה לנוח על זרי הדפנה. אבל כמו במציאות, למרות ששיטפון מביא המון מים, ושיטפון תקשורתי מביא המון תקשורת, הים הזה של האייטמים עלול לגרום למתחים והתפוצצויות אם הוא לא מנוהל היטב ומצד שני הוא עשוי למלא את מאגרי המים שלכם לחודשים אם הוא מנותב כהלכה. אז איך עושים את זה?

להמשיך לקרוא שיטפון של תקשורת- חלק א'

לעצור את המאגר הביומטרי

שימו לב לקמפיין יחסי הציבור של השבוע: המאבק נגד המאגר הביומטרי.

לרמן, שוקי, קלינגר, וואינט, דה מרקר, ידיעות אחרונות, ולווט, השר מיכאל איתן ואפילו ועדת וינוגרד(?), כולם רואים את הבעיה במאגר של מאיר שטרית. עכשיו נקווה שנוכל גם לעצור את זה.

דילמת הבלעדיות

יש לכם סיפור חם ביד. לא משהו מפוצץ, אבל בהחלט שווה פירסום. האצבעות מרפרפות על המקלדת, ההודעה לעיתונות מוכנה, רשימת הכתבים כבר בסטנד ביי והלקוח אישר. ופתאום, חולפת מחשבה בראש: בלעדי או לא?

ככלל, לעיתונאים יש יחסי אהבה-שנאה עם סיפורים בלעדיים. הם מאוהבים בסיפורים בלעדיים שעוברים אליהם עד מעל לראש, אבל כאשר קולגה קיבלה סיפור בלעדי, הם עלולים לרתוח מזעם, לכעוס ולפעמים אפילו להחרים.אז איך מתמודדים עם תפוח האדמה הלוהט של הבלעדיות?

מה התועלת בבלעדיות?

כאמור, עיתונאי שיקבל בלעדיות ישמח מאוד, ויזכור אתכם לטובה. זה תמיד עוזר לפתח קשרים טובים עם עיתונאים, ובלעדיות היא אחת מהדרכים לייצר קשרים שכאלה. כמוכן, לידיעה בלעדית, בהנחה שהיא טובה מספיק, יש סיכוי להכנס בגדול יותר או סיכוי להכנס לידיעות אחרונות, אשר ממעטים להכניס סיפורי כרוניקה לעמודי החדשות (ההודעה שהוצאתם אמש בנאטו- אלא אם אתם דובר האוצר- לא תיכנס לעיתון). כדי להבין את שרשרת המזון של כלי התקשורת כדאי לפנות לולווט.

מה הסכנות בבלעדיות?

  1. שבירת בלעדיות: הבטחתם בלעדיות? תקיימו. הסיכון הכי גדול שלכם הוא להבטיח ידיעה בלעדית ולראות אותה מתפרסמת בכמה מקומות גם יחד. צריך להבין את הפוזיציה של העיתונאי: הוא הלך למערכת והבטיח סיפור בלעדי, שריין מקום מיוחד ושם את האמינות שלו מול המערכת על הכף ואז הוא קם בבוקר כדי לגלות אותה בעוד עיתון. עבור הכתב, ובעקבות כך גם עבורכם, זה אסון. על כן, מחובתכם לברר עם הלקוח ולהבהיר לעיתונאי מה מידת השליטה שלכם במידע. כלומר, אם למשל חוק מסוים עולה לדיון, אתם לא יכולים להבטיח בלעדיות על הידיעה אלא רק לומר: "תשמע/י, אני אומר את זה רק לך, אבל שתדע שזה מופיע באינטרנט/בבלוגים/בהודעות מייל שמפיצה האגודה לזכויות הכלב הפומרני…". כמוכן, אם אין לכם שליטה מלאה על הלקוח, אתם חייבים או להבהיר את זה לעיתונאי, או להתפטר. לבחירתכם. ככלל, גילוי נאות יציל אתכם מפדיחות. עשיתם תקלה? קחו אחריות, תתנצלו ותעשו את כל מה שאתם יכולים שזה לא יקרה שוב. קרה שוב? יש מצב לנזק בלתי הפיך לאמינות שלכם. מודעות הדרושים מחכות גם לכם.
  2. עיתונאים כועסים: כל המטרה של בלעדיות היא לשפר את הפרסום ואת היחסים עם הכתבים. קחו בחשבון תגובות קשות מצד הקולגות לתא הכתבים, בתלוי בגודל הסיפור- ככל שהסיפור גדול יותר, התגובות יהיו קשות יותר.
  3. אי פרסום: סיפור בלעדי עלול להתקל ביום לא טוב, או במצוקת מקום בעיתון. מעבר שלכם עם הסיפור בין העיתונאים עלול ליצור לו סטיגמה של סיפור משומש שאף אחד לא רוצה, או לגרום לכם לפספס את הטיימינג היחודי לסיפור, מה שעלול לגרום לאי פרסום מלא של הסיפור.

אז מה עושים?

דילמה היא הכרעה בין שתי אופציות שבצידן סיכויים וסיכונים שווים. החלטת על בלעדיות- יש סיכונים ויש סיכויים. החלטת על נאטו? סיים סיים.העצה שלי היא לשמור בכל מקרה על מספר כללים:

  • אמינות, אמינות ושוב אמינות. הבטחתם, תקיימו. לא יכולים להבטיח? אל תבטיחו. טעיתם? קחו אחריות ותתנצלו. שקר תמיד צף על פני המים.
  • תשקלו את כל הסיכונים והסיכויים, כולל את האופציה שלא יפרסמו את הסיפור כלל.
  • זיכרו: אם הכתב עלה לבד על סיפור, ואתם אישרתם לו את נכונותו, זה לא שנתתם לו בלעדיות. זה מצב שונה.

ובסופו של עניין, צריך לשקול כל מקרה לגופו. כמו שהאורקל אומרת לניו במטריקס: It's a pickle, no doubt about it

איך כותבים תוכנית יחסי ציבור?

התחלתם לעבוד עם לקוח חדש וכעת והגיע הזמן לתת תוצאות. שמחים ומאושרים אתם ניגשים לכתוב את ההודעה הראשונה לעיתונות ועד מהרה אתם כבר אפופים בעבודה.

האם זו הדרך הנכונה? האם זה יביא לתוצאות טובות? לא תמיד. אז למסודרים שבנינו הנה מתכון קליל לאפיית תוכנית יחסי ציבור ללקוח. אגב, גם אם אתם רוצים לבנות תוכנית יחסי ציבור לעצמכם, כדאי לקרוא. פשוט תחשבו שאתם אנשי יחסי הציבור של עצמכם. אגב, אם לא הבנתם, או בא לכם ליווי מקצועי, אפשר ליצור איתי קשר.

להמשיך לקרוא איך כותבים תוכנית יחסי ציבור?

לינקס ג'טנלמן, לינקס

בלי קשר לפוליטיקה, יוזמת יחסי ציבור מבריקה של קדימה מביאה את האזרחים לנאום בכנסת ואת קדימה לכל אמצעי התקשורת. שאפו!

ולווט חושפת את ערוץ התוכן השיווקי של nrg. לא ברור לי אם הם באמת מבינים את הסיפור הזה של יחסי ציבור.

שוקי מספר על יחסי ציבור באינטרנט וגם נותן בלינק

אמיר שחר מגלה את הסוד הכמוס של הודעות לעיתונות בשבת בבוקר

אני לא אוהב את הסגנון של אבינועם שחר, אבל לפעמים יש גם לו כמה הברקות

הקוף מכה שנית: מי שעשה בן חורין אלכסנדרוביץ', אתם גאונים. נשמח שמחנו לתת קרדיט.

מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

המערכת מתכבדת להביא בזאת פוסט אורח של יובל לידור!

למי שלא מכיר, יובל לידור הוא דובר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ולשעבר ראש דסק חינוך בעיתון מעריב. והפעם: מה זה ספין!

ספין הוא כינוי גנאי למהלך בו מסיט היחצן את תשומת הלב מסיפור שלילי על ידי הפצת סיפור חיובי או כל סיפור אחר אשר יגזול את זמן המסך והמרחב בעיתון מהסיפור השלילי.

כדי להסביר את המילים הגבוהות, ניקח לרגע את דמויות הסידרה פולישוק: בואו נניח ששר המשפטים, חומי שליט, הוזמן הבוקר לחקירה במטה היחידה לחקירות הונאה. השר ויו"ר מפלגת מל"ל נחקר במשך עשר שעות. לאחר מכן, ומכיוון שכל כתבי המשטרה/פוליטיקה/משפטים לוחצים חזק כדי להביא כותרת למהדורה מתחילות ההדלפות ומהם עולה שנגד השר מתנהלת חקירה על הונאה, מירמה והפרת אמונים.

בשלב הזה יש ליועץ התקשורת של השר, במקרה הזה מדובר בקוזו אביטל, בדיוק שתי ברירות – להיכנס למגננה או לעשות ספין. נניח שבשעה 18.00 לאחר שלשכת השר כבר הוציאה תגובה לאקונית על החקירה (משהו כמו "… השר משוכנע שצוות החקירה יפעל לחקר האמת והוא מתכוון לשתף פעולה בצורה מלאה …") משחרר היועץ אביטל לכלי התקשורת מידע על כך ששר המשפטים החליט שלא לבטל את סדר יומו והוא ינאם הערב בטקס ההסמכה של בוגרי לשכת עורכי הדין. כמובן שלצדו של השר שליט יהיו נוכחים באירוע בכירי המשפטנים, השופטים ואפילו נשיאת בית המשפט העליון. בקיצור, שום ערוץ חדשות לא ירשה לעצמה לפספס את הסיפור. להמשיך לקרוא מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

חגיגת הלידה של שרי אריסון

לאור המסיבה התקשורתית שממאנת להסתיים, החליטה גם מערכת הבלוג להתגייס לחגיגת הלידה של שרי אריסון.

1. סיגל אביטן מגוננת

2. תני גולדשטיין מצנן

3. הדר חורש וליאת שלזינגר מתלבטים

4. דן מרגלית מכסח

5. ושוקי טאוסיג של העין השביעית חותך בבשר החי:
"רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם ראש הממשלה – או אפילו סגן שר הבריאות – היה אומר שנגלים אליו יצורים שמיימיים המייעצים לו בענייני סל הבריאות. המחאה הציבורית שהיתה קמה היתה מעיפה אותו למקום משכנם של אותם יצורים. הסטיריקנים היו רוקדים על התם, מגישי החדשות היו פותחים את המהדורה בקריצה וחיוך מבודח, עורכי העיתונים היו נשארים ערים כל הלילה כדי למצוא את המכתם שישמש הכותרת הראשית המושלמת (הכותרת הזוכה, שתופיע בשלושה מארבעת היומונים: "נפל על הראש")… אבל כשמדובר באריסון, העיתונים בחרו להדגיש דברים שאמרה על פרשת בנק הפועלים (שבזמן-עיתונים היא סיפור מהעבר הרחוק), על מי שהיה בן זוגה עופר גלזר, ואפילו לצטט בכותרות את משנתה הרוחנית בלא מלת ביקורת. ההצהרות שלה בדבר מפגשים מהסוג השלישי, הרביעי והחמישי – הוצנעו, הוחלקו, ובעיקר – לא נחגגו בראש שערים".

ולמי שפיספס, הנה אריסון חושפת

pxa2fm6nbh

דובר ויחצן, זה לא אותו דבר?

יש אלף ואחד שמות אבל הפוסט הזה בא לעשות סדר: מה ההבדל בין דובר ליחצן וליועץ תקשורת

לא פלא שאצל אנשי התדמית יהיו אלף ואחד שמות שונים ומשונים לתפקיד. על כן התגייסה מערכת הבלוג לעשות פעם אחת ולתמיד סדר ולהסביר להדיוטות מה ההבדל בין יחצן, דובר ויועץ תקשורת:

היחצן

היחצן, או איש יחסי הציבור הוא האחרון בשרשרת המזון. זהו התקציבאי  שחוקר את הלקוח, מביא את הסיפורים, מוכר אותם לעיתונאים ורואה בעינים כלות כיצד אחרים גוזרים את הקרדיט, הקופונים והכסף. חוויות התקציבאי מגוונות עד מאוד: החל מצפייה במאמרים שכתב כשהם מתפרסמים תחת שם של מישהו אחר, המשך בשעות ללא שינה בניסיון לתפוס איזה תוכנית בוקר שעובדת בערב וכלה בצפיה בתלוש משכורת בן ארבע ספרות עם מס הכנסה שלילי.

הדובר

הדובר הוא יחצן שהתמזל מזלו לנחות בתפקיד רשמי של ניהול יחסי הציבור של גוף או אישיות כלשהי. לתפקיד יש שמות שונים- מנהל קשרי עיתונות, יחסי ציבור, דוברות,אסטרטגיה תקשורתית ועוד. הדוברים מתחלקים לשניים: היחצנים והפוליטיקאים. הדוברים הפוליטיקאים הם חיה חלקלקה, בעלת אג'נדה משל עצמה, שחיה מהדלפות ונהינת מפרסום עצמי. היחצנים הם תקציבאים לשעבר, שנשלפו באורח פלא מחיי שפל, מונו לתפקיד אחראי יחסי הציבור אצל הלקוח, מקבלים ממנו משכורת ויחס של בני אדם. הפוליטיקאים מתקשים לזהות כי בעיתון יש עמודים שאינם עמודי חדשות. היחצנים לעומתם מתעוורים משמחה מאייטם אצל צחי קומה ("אל תשאל- כולם קוראים את זה!!!!")

יועץ התקשורת

יועץ התקשורת, כפי שהוא מוגדר לרוב, הוא עצמאי, פרילנסר או בעל משרד משל עצמו שעוסק בדוברות ויחסי ציבור של מספר גופים שונים. היועץ הוא רב היחצנים, אלוף הדוברים, האיש/ה שיצא/ה מעבדות לעצמאות וכעת נהנה מכל העולמות: הוא זה שגוזר את הקופון, אוכל את הקצפת, מייעץ, מתדרך ומתחכך ואחר כך מספר לחבר'ה. אגב, יש משרדי יחסי ציבור שמגדירים את התקציבאים שלהם כ"יועצי תקשורת". מכובד ונעים, יש לציין וכולי תקווה שגם תלוש המשכורת שלהם גדל בהתאם.

עדכונים

ידיד הבלוג דן-דן מבקש לחלוק על דעת המערכת: "היחצן זה שם על של כל מי שעוסק בסיפור של יחסי ציבור, דוברות ויעוץ תקשורת, ובעצם מי שאתם קוראים לו יחצן הוא בעצם התקציבאי". אנחנו לא כל כך מסכימים עם דן-דן. כמו שמנהלי בתי החולים, מנתחי הלב והאורולוגים כולם רופאים, כמו ששופטים, מנהלי משרדים ויועצים משפטיים כולם עורכי דין, כך גם כל יועצי התקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, תקציבאים, מנהלי מחלקות ועוד הם יחצנים. וזה לא רע.

לינקים רבותי, לינקים

באזילה מספרים איך עושים באמת קמפיין בלוגרים

האיראנים מלמדים אותנו משהו על אומץ לב ואיך צוברים אהדה ציבורית אמיתית, בצעד פשוט.

האם מיר חוסיין מוסאווי ישחרר את חוסיין דרחשאן?

והאם אחמדיניג'אד שוב משתמש יותר מידי בפוטושופ?

עוד משבר מתחיל- excellnet D.M.O חוטפים חזק משושנה חן וגם מהיו"ר

אם הלקוח מקסים, גם זבוב טורדני יהפוך אותו לגדול:

מי ומי בצלמי היח"צ

אז אחרי שהבנו למה צריך צלם בתשלום, ועל מה צריך להקפיד עם הצלמים, כדאי לספר קצת על צלמים שכיף לי לעבוד איתם:

סוס העבודה: ישראל הדרי

הדרי (לקח לי שנתיים לגלות שיש לו גם שם פרטי) הוא אחד מבכירי צלמי היח"צ בישראל. ממרומי גילו וניסיונו הוא עדיין צנוע, נטול מניירות ופוזה, מבין עניין ומקצוען מהדרגה הראשונה, למרות שגם ברק אובמה ואריק שרון כבר הספיקו לחייך אליו למצלמה. גילוי נאות: הדרי צילם בחתונה שלי. תירגעו. שילמתי.

היוקרתי: סיוון פרג'

סיוון פרג' הוא שם דבר בסצנת היח"צ המקומית. בפעם היחידה שיצא לי לעבוד במחיצתו, הגיע סיוון יחד עם שותפה למשימה ויחד תיקתקו את האירוע בסטייל ואפילו הספיקו לתת טאצ' פוטושופ פה ושם. התמונות, כצפוי, יצאו מעולות.

הרכילאי: אביב חופי

למרות שלא ברור לי אם אביב עשה עבודות פרילאנס, אין ספק שהוא לא יחמיץ אף פרצוף מוכר, אף סלב ואף כוכבנית לרגע שתפציע באירוע. אין ספק, בשביל יחצנים זהו נכס מדהים.

המקומי: רן אליהו

אם יש לכם אירוע באיזור השרון או המרכז, רן אליהו הוא אופציה נהדרת. יש על מי לסמוך, אין פוזות ואין עניינים. לקחת.

שתי הערות לסדר:

  1. צלמים שלא הכנסתי מוזמנים (בחפץ לב) להוסיף את עצמם בתגובות, עם אימייל ולינק לאתר. תבורכו.
  2. אין פרסומות או תוכן שיווקי בפוסטים. אף אחד לא שילם לי ולא ישלם עבור פוסט אוהד.

היחצן וצלמו: פוסט שני בסדרה

אז הבנו למה צריך להזמין צלם ואפילו שכנענו את מי שצריך והאירוע מתקרב. אז איך עובדים עם צלמי יח"צ? הנה כמה טיפים שיעזרו.

  • סיקור מהשטח: ודאו שהצלם מגיע עם ציוד משלו להוצאת התמונות מייד בתום האירוע למייל. לא מהבית, לא דרך המחשבים של הלקוח. אין דבר מתסכל מלהסתובב חסר אונים עם כרטיס SD ולגלות שלאף אחד אין מעביר מתאים, ואז לחכות חמש שעות עד שהצלם יגיע לבאר שבע וישלח את התמונות.
  • תעשו הכרות: תגידו שלום לצלם ותציגו את עצמכם. חשוב: תדאגו שהלקוח מבהיר לצלם כי אתם אלה שנותנים לו הוראות. למה? בדרך הטבע, פרילאנסרים נוטים להיענות למי שמשלם להם את הכסף. על כן חשוב להבהיר כבר בתחילת האירוע שאתם אלה שנותנים את ההוראות בכל מה שקשור למי מצלמים ומתי. זה נשמע קשוח אבל זה חשוב.
  • הכירו לצלם את השטח: ספרו לו מי הדמויות החשובות, את מי ואת מה צריך לצלם ומה האירוע המרכזי של הערב מבחינתכם.
  • קחו את מספר הסלולר של הצלם ותוודאו שהוא זמין. אם מנהל המתנס לא יקבל תמונה של רוה"מ מנשק אותו רק בגלל שהצלם יצא לסיגריה והטלפון שלו לא היה זמין, אבוד לכם.
  • תדאגו להם: אוכל, שתייה, כיסא- הצלם הוא עובד שלכם. אם אתם לא תדאגו לו לדברים שעושים טוב על הלב אף אחד לא יעשה את זה.
  • תנו לו חופש פעולה- אבל אל תשחררו לחלוטין: לא צריך להסביר לצלמים איך עושים פוקוס, אבל עדיין מותר להסתכל איך יצאה התמונה. חשוב: כל כך קל לעשות תמונה מחדש בזמן האירוע. בלתי אפשרי לחלוטין לשחזר תמונות אחר כך.

דבר אחרון: לפעמים, ממש לעיתים רחוקות, קורה שנופלים על צלם שעושה בעיות. לא מקשיב, מצלם מה שבא לו או מתנהג בניגוד לסיכומים. מה עושים? התשובה ברורה וקשה. תספגו. אין לכם ברירה. סיימו את האירוע בצורה טובה ככל האפשר וסמנו לעצמכם לא לשכור את הצלם הזה יותר לעולם.

לינקים רבותי: אובמה נותן שיעור

גם בחו"ל זה עובד ככה: The bad pitch blog (ההצעה הגרועה לכתבה) מפרט את הכללים לאיך להפוך ליקיר התקשורת.

יחצן טוב חייב גם קצת שיק. הגרסונייר (דירת רווקים בצרפתית) הוא בלוג עיצוב מקסים שישאיר אתכם מעודכנים בטרנדים. בינתיים כדאי שתקראו על חזרתו של הכובע.

יואב לרמן מ"עוד בלוג תל אביבי" נותן מידי שבוע מקבץ לינקים שעלול לחסל לקורא הממוצע את כל שעות הפנאי. זה המקום להודות ליואב על הרעיון 🙂

שמדברים על אסטרטגיה תקשורתית כדאי לשים לב לשיעור האדיר שברק אובמה עשה לעולם כולו בנושא "עיצוב דעת קהל". האיש הזה הצליח לעמוד על במה בקהיר ולומר למוסלמים את מה שכל העולם מפחד לומר להם כבר שנים

גם בחו"ל זה עובד ככה:  The bad pitch blog (ההצעה הגרועה לכתבה) מפרט את הכללים לאיך להפוך ליקיר התקשורת.

יחצן טוב חייב גם קצת שיק. הגרסונייר (דירת רווקים בצרפתית) הוא בלוג עיצוב מקסים שישאיר אתכם מעודכנים בטרנדים. בינתיים כדאי שתקראו על חזרתו של הכובע.

יואב לרמן מ"עוד בלוג תל אביבי" נותן מידי שבוע מקבץ לינקים שעלול לחסל לקורא הממוצע את כל שעות הפנאי. זה המקום להודות ליואב על הרעיון 🙂

שמדברים על אסטרטגיה תקשורתית כדאי לשים לב לשיעור האדיר שברק אובמה עשה לעולם כולו בנושא "עיצוב דעת קהל". האיש הזה הצליח לעמוד על במה בקהיר ולומר למוסלמים את מה שכל העולם מפחד לומר להם כבר שנים: שדמוקרטיה זה טוב, והטבח בדארפור, שנעשה ע"י מוסלמים זה רע, שצריך לתת זכויות לנשים וששואת היהודים התקיימה. אין ספק שהחדשות הללו, על האירוע שהתרחש לפני למעלה מ-62 שנים היכו בהלם חלקים נרחבים בעולם הערבי, שמעולם לא שמעו אפילו ברמז על הסיפור הזה.

מתברר שנאום אובמה היה כל כך חזק עד שהוא הצליח להזיז אפילו את אחד הכותבים הרפובליקאים החריפים ביותר בעיתונות הישראלית, בן דרור ימיני, שבבוקר הנאום הבטיח בשידור ברשת ב' כי ברק אובמה לא יאמר שום דבר חדש. וכך הוא כותב: "מתברר שאובמה מסוגל. הוא לפחות מנסה. הוא אפילו דיבר על חשיבות הדמוקרטיה ומעמד האשה. הוא לא ילחץ, והם רשאים להתנהל בדמוקרטיה מהסוג שיבחרו לעצמם, כי הוא הרי לא בוש.
אובמה הוכיח שהוא מסוגל לומר את האמת בפנים. כשמדובר בישראלים. כך בעניין ההתנחלויות. זו אמירה הוגנת. בגובה העיניים. אמירה שמכבדת את הישראלים, גם אם היא מרגיזה חלק מהם. כשמדובר במוסלמים, זה קצת יותר מסובך. ולכן, צריך פרק ארוך של טיוח, של מריחות, של תקינות, כדי להגיע למשהו קצת יותר רציני. במחשבה שנייה, אם זה המחיר כדי לומר למוסלמים שהם צריכים להפסיק את הטרור ולהכיר בישראל כמדינה יהודית, אז אולי זה מחיר כדאי".

אגב, במאמר לאחר מכן בן דרור הופך נלהב אף יותר.

ולמי שהפסיד את הנאום, הנה תקציר. ההנאה מובטחת.

להזמין צלם?

משפט שמכניס אותי לחרדות הקשות ביותר לפני אירוע עם לקוח הוא זה על ורדה. "ורדה" ממתיק הלקוח סוד "עברה קורס צילום. על חשבוננו. וגם יש לה מצלמה ממש מקצועית, גדולה כזאת". התוצאות ברורות מיד. את התמונות אני אקבל באיחור של שלושה ימים, הם יצאו מטושטשות עם ים של שמים ברקע וזאת מכיוון שורדה היא בכלל מנהלת חשבונות וכמו שלא הייתם נותנים לצלם לחתום על משכורות, כך עדיף שורדה תמשיך לצלם באירועים משפחתיים ותחסוך לכולנו את הטרחה.

אז למה בעצם להזמין צלם בתשלום?

באופן עקרוני, לאירועים שמעניינים את כלי התקשורת לא תהיה בעיית צילום. הבעיה היא שהרוב המכריע של האירועים אותם אנו נשכרים ליחצן אינם מעניינים עד כדי כך. ומכיוון שצלם עולה כסף, גם לעיתון או אתר האינטרנט, הם מעדיפים לחסוך. אז מה הסיבות שאנחנו נשלם?

* תמונה טובה מאירוע דינה להתפרסם. לא תמיד בכל מקום, ולאו דווקא בעמוד הראשון, אבל היא תתפרסם.
* לצלמים טובים יש עין לבחירת תמונות. במקום להיות מוצפים בים של אלפי מגהבייטים תוכלו פשוט לבקש את התמונות הטובות מייד.
* השקעתם כל כך באירוע, הזמנתם, פירסמתם, ניקיתם וקניתם כיבוד, לא מגיעות לכם תמונות איכותיות?
* לכלי התקשורת יש דרישות ייחודיות: דד ליין בהול עד אימה, זוויות עיתונאיות, סיפור שהתמונה מספרת. תמונות לא טובות לא יכנסו. תמונות שיגיעו אחרי שבוע לא יכנסו. צלמים מקצועיים מכירים בדרך כלל את הביזנס ויכולים לעמוד בלו"ז.

אז איך בוחרים צלם ועל מה צריך לעמוד? על זה בפוסט הבא!

המשפט שמכניס אותי לחרדות הקשות ביותר לפני אירוע עם לקוח הוא זה על ורדה. "ורדה" ממתיק הלקוח סוד "עברה קורס צילום. על חשבוננו. וגם יש לה מצלמה ממש מקצועית, גדולה כזאת". התוצאות ברורות מיד. את התמונות אני אקבל באיחור של שלושה ימים, הם יצאו מטושטשות עם ים של שמים ברקע וזאת מכיוון שורדה היא בכלל מנהלת חשבונות וכמו שלא הייתם נותנים לצלם לחתום על משכורות, כך עדיף שורדה תמשיך לצלם באירועים משפחתיים ותחסוך לכולנו את הטרחה.

אז למה בעצם להזמין צלם בתשלום?

באופן עקרוני, לאירועים שמעניינים את כלי התקשורת לא תהיה בעיית צילום. הבעיה היא שהרוב המכריע של האירועים אותם אנו נשכרים ליחצן אינם מעניינים עד כדי כך. ומכיוון שצלם עולה כסף, גם לעיתון או אתר האינטרנט, הם מעדיפים לחסוך. אז מה הסיבות שאנחנו נשלם?

  • תמונה טובה מאירוע דינה להתפרסם. לא תמיד בכל מקום, ולאו דווקא בעמוד הראשון, אבל היא תתפרסם.
  • לצלמים טובים יש עין לבחירת תמונות. במקום להיות מוצפים בים של אלפי מגהבייטים תוכלו פשוט לבקש את התמונות הטובות מייד.
  • השקעתם כל כך באירוע, הזמנתם, פירסמתם, ניקיתם וקניתם כיבוד, לא מגיעות לכם תמונות איכותיות?
  • לכלי התקשורת יש דרישות ייחודיות: דד ליין בהול עד אימה, זוויות עיתונאיות, סיפור שהתמונה מספרת. תמונות לא טובות לא יכנסו. תמונות שיגיעו אחרי שבוע לא יכנסו. צלמים מקצועיים מכירים בדרך כלל את הביזנס ויכולים לעמוד בלו"ז.

אז איך בוחרים צלם ועל מה צריך לעמוד? על זה בפוסט הבא!

לינקים רבותי: והפעם סוזן בויל

סוזן בויל, AM:PM, הטוקבקיסטים של חברת חשמל, יובל דרור ושר האוצר. הכל בלינק.

עמית פלג מקומפיוקל, בלוג קידום האתרים, מספר איך אפשר לעשות כסף מסוזן בויל.

דיברנו על ניהול משברים? הנה אחד בהתהוות: כתבה לא טובה על AM:PM בעיתון העיר צוברת תאוצה והופכת תחת ענינו המשתאות למשבר תקשורתי אמיתי. היה כבר פולו אפ ב"שש עם" וגם הרשת רותחת. אפשר לקרוא את זה אצל שרון גפן, קלינגר ושוקי. האמת, גם אני מפסיק לקנות שם.

אגב שש עם, המותג קלינגר מחזק את עצמו בהופעת אורח מרשימה בתוכנית, על שערוריית הטוקבקיסטים בתשלום של חברת החשמל. יובל דרור לעומת זאת, טוען בגיליון החדש של העין השביעית שזה סתם רעש.

פך אחרון למשבר שהולך ונעלם, שימו לב איך לאחרונה מתגמדות הכותרות השליליות נגד שר האוצר שטייניץ. לי זה די ברור שניתן לקשר בין מינויו של היועץ המיוחד משה דבי, להתפוגגות המשבר. והנה דבי מסביר קצת על ההתמודדות שלו עם המשבר.

תיק תקשורת 14.5.09- חלק 1 from the7eye on Vimeo.

תוכניות אקטואליה: לסחוט את הלימון

בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

ההודעה לעיתונות יצאה, פולו-אפ לכתבים בוצע, ואפילו, שומו שמיים, יש מצב שהאייטם הולך להתפרסם. זה הזמן לפרוש ידיים, להתמתח, ולטפוח לעצמכם על השכם. ואולי לא?

את איש יחסי הציבור, בייחוד במציאות של ריבוי לקוחות, תמיד צריכה להטריד השאלה הבאה: מה אם מחר יבוא יובש? מה אם מחר, ללקוח לא יהיו את הכוחות המתאימים להרים אירוע שראוי ליחסי ציבור, ואז אתם, בושים ונכלמים, תגיעו אליו עם טבלת סיכום אייטמים צנועה וחסודה? מה תגידו- הרגשתי טוב עם עצמי?

ובכן, בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

הסוד הראשוני טמון בהפצה. הקפידו להפיץ את ההודעה גם לכתבי גלצ, רשת ב' והתחנות האזוריות (אם יש). במהלך הפולו-אפ תשאלו אם ניתן "למנף" את האייטם. כדי להמתיק את הסיפור כדאי מייד גם להציע מרואיין פוטנציאלי. הלך? יופי. בשרו למרואיין ורוצו לאייטם הבא. לא הלך? תשובות מתחמקות? בקשו רשות להציע בעצמכם את האייטם לתוכנית.

הסוד השני קשור ללו"ז תקשורת: אם לא הלך עם הכתב והפנו אתכם לתוכנית, תנו צילצול. הזמן להתקשר לרשת ב' יהיה ערב קודם עבור יומן הבוקר, ב- 06:30 עבור סדר יום ו07:30 עבור הכל דיבורים והציעו את האייטם. בתוכניות קול ישראל עורכים ומפיקים ותיקים ומנוסים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם ירצו יהיה אייטם. אם לא, יאמרו לכם מייד.

בגלצ המצב טריקי קצת יותר. בשל אופי התחנה מערכת החדשות כולה מורכבת מצעירים, דבר שיוצר שידורים חדשנים וקצביים אך מערכת מתוחה, עצבנית ונוטה ללחץ. על כן שם כדאי שבעתיים לעבוד דרך הכתבים. עם זאת בגלצ חובה להכיר את לוז המערכת: ניב רסקין ורזי ברקאי סוגרים כמעט לחלוטין את הליין אפ ערב קודם, ואז כדאי לשוחח איתם. התוכנית של יעל דן היא תוכנית לייפסטייל המכוונת לקו קליל יותר, וניתן לכוון אליה מאמצים. 1700 בערב היא תוכנית כתבות שבה ראיון הרד ניוז אחד או שניים. תעזבו. התוכנית הכלכלית מוקלטת בדרך כלל מראש. איך מגלים את הלו"ז? שואלים. מתקשרים למערכת, מבקשים את המפיק ואחרי עבודה סיזיפית שכרוכה בלתפוס אותו/ה תקבלו בדיוק מה הם רוצים, מתי ואיך.

תחנות הרדיו האזוריות, בייחוד אלה הפועלות באיזור גוש דן יכולות גם הן להיות כר פורה לאייטמים. גבי גזית בבוקר וגוני מרדור בערב ב- 103FM, תוכניות הצהריים של רדיו לב המדינה ורדיו חיפה, ובייחוד רדיו קול הים האדום ישמחו לקבל מכם אייטמים כלל ארציים או שיש להם נגיעה לאיזור הכיסוי הגיאוגרפי.

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה: שש עם, לונדון וקירשנבאום, ערב חדש פועלות על פי הגיון דומה. גלו את לו"ז המערכת והדרך סלולה. רפי רשף פועלת בצורה טיפה שונה בייחוד בשל הניסון של התוכנית להוות תוכנית יותר "רכה" וצבעונית.

הסוד השלישי טמון בהגינות: לא נותנים את אותו האייטם לתוכניות מתחרות במדיה זהה- סדר יום וניב רסקין, מה בוער והכל דיבורים. אם מתעקשים איתכם ניתן לתת את האייטם תוך שאתם מדווחים לכלי התקשורת השני כי הראשון ישדר גם אייטם ומוודאים כי השני משדר אחרי הראשון. איך יודעים מי ראשון? הראשון הוא מי שהבטחתם לו קודם, מי שסגרתם איתו קודם.

מה עושים אם כלי תקשורת חזק יותר רוצה את אותו האייטם? ובכן, אם הבטחתם, תעמדו במילה שלכם ותנו את האייטם לחלש. אגב, לא חייבים להבטיח ולא חובה לסגור. הבטחתם משהו שלא יכולתם לקיים? טעיתם? תתנצלו וקחו אחריות. אל תבלפו, ותקפידו שזה לא קורה לכם יותר.

thumb-up-icon-thumb3363545 אז מה למדנו?

  • אחרי הודעה מוצלחת חייבים לסחוט את הלימון, ולהציע אייטמים נוספים לתוכניות אקטואליה.
  • תוכניות אקטואליה תלויות בהעדפות ולו"ז המערכות. כדי להציע אייטמים חייבים להכיר אותן.
  • כדי להציע אייטמים חייבים להכיר את התוכנית. חייבים לראות אותה או לשמוע אותה, אחרת אתם יורים באפלה ועלולים לגרום לעצמכם נזק.
  • רדיו ארצי: ללכת דרך כתבים. רדיו איזורי ותוכניות טלוויזיה: ישירות למערכת.
  • הגינות: גם בנושא אייטמים יש לעמוד בהבטחות. לעומת זאת, לא חייבים להבטיח.

אהבתם? יש לכם הערה? תנו בטוקבק!

יחסי ציבור בכנסת

אז זהו, הזמינו את הלקוח לכנסת. הוא עומד להיות מומחה בוועדה כלשהי, עניינו נידון במליאה או עולה כהצעת חוק- ואתם קורנים מאושר. הראש עובד שעות נוספות וחלומות על כתבות, כותרות ואייטמים לרוב ממלאים אתכם בשמחה ואושר. אתם מתקשרים אחד- אחד לכתבים הפרלמנטריים, מתא הכתבים שהוצאתם מיפעת, והנה, הסיפור המדהים שלכם זוכה לתגובות, אעפס, צוננות. אז איך מונעים את הדיזסטר הפוטנציאלי ומחזירים את הצבע ללחיים? הנה כמה נקודות שיסייעו לכם.

* כדי לעשות יחסי ציבור אפקטיביים בכנסת צריך להכיר בראש ובראשונה את כתבי הכנסת. הכתבים הללו הם שועלי המסדרונות, ומלכי הכיתה של הפוליטיקה הפרלמנטרית. אצלם, העומס

אז זהו, הזמינו את הלקוח לכנסת. הוא עומד להעיד כמומחה בוועדה כלשהי, עניינו נידון במליאה או עולה כהצעת חוק- ואתם קורנים מאושר. הראש עובד שעות נוספות וחלומות על כתבות, כותרות ואייטמים לרוב ממלאים אתכם בשמחה ואושר. אתם מתקשרים אחד-אחד לכתבים הפרלמנטריים, מתא הכתבים שהוצאתם מיפעת, והנה, הסיפור המדהים שלכם זוכה לתגובות, אעפס, צוננות. אז איך מונעים את הדיזסטר ומחזירים את הצבע ללחיים? הנה כמה נקודות שיסייעו לכם.

  • כדי לעשות יחסי ציבור אפקטיביים בכנסת צריך להכיר בראש ובראשונה את כתבי הכנסת. הכתבים הללו הם שועלי המסדרונות, ומלכי הכיתה של הפוליטיקה הפרלמנטרית. אצלם, העומס לא נובע מפניות של יחצנים ודוברים. הקודקודים האמיתיים מחכים אצלם בתור. כתבי הכנסת יגיעו לסקר נושא אך ורק אם לא יהיה באותה השעה בדיוק אייטם חשוב יותר, שתמיד יהיה. עם זאת, אי ההגעה לא תמנע מהם לכתוב אם ההתרחשויות בדיון יעניינו אותם. אגב, אם נקבעה הישיבה לימי ראשון או חמישי, או בזמן פגרת הכנסת, המצב יהיה קשה שבעתיים.
  • כתבי תחום: אסור בשום פנים ואופן להחמיץ את כתבי התחום. פנקו אותם, תדאגו להם לטרמפ, סדרו להם אישורי כניסה, ספרו להם שיש וויירלס רק במזנון החלבי רק אם הולכים קודם לתמיכה הטכנית בכל מקום. למה? מכיוון שדיון בכנסת כמעט תמיד שווה כתבה. כתבי התחום הם הבייבי שלכם ביחסי ציבור בכנסת: הם ירוקים בדיוק כמוכם בבית וזקוקים לסיוע רב על מנת לסקר כהלכה את המתרחש במקום. אגב, וכפי שהעירו ליבי ואופיר, לפני הפנייה לכתבי התחום צריך לתאם עם כתבי הכנסת כדי למנוע תסבוכות מיותרות.
  • תזמון ההודעה לעיתונות: הודעה לעיתונות מהכנסת חייבת לצאת בטווח של עד שעה מתום הישיבה. עברה שעה ולא שלחתם את המייל? פיספסתם. קצב ההתרחשיות בכנסת כל-כך גבוה, וכמות הסיפורים המתרחשים במקום כה גבוהה שהודעה שאינה חדשה לגמרי לא תיכנס.
  • יעד ההודעה לעיתונות: ההודעה צריכה להישלח לשלושה גורמים: כתבי כנסת, כתבי תחום וריכוזי מערכות. פולו אפ צריך לעשות רק לכתבי התחום. אם הם יפנו אתכם הלאה, תמשיכו.
  • להתחבר לדובר: דוברת הוועדה (כל וועדה) יכולה להיות השותפה הטובה ביותר שלכם. בקשו ממנה לכלול אתכם בהודעה שלה לעיתונות ואף כיתבו בשבילה את ההודעה. את ההפצה תעשו יחד. לה תהיה פחות עבודה בכתיבת ההודעה לעיתונות ואתם תהנו מרשת קשרים ענפה שמחזיקים הדוברים בבניין. חשוב להבין: הקשר בין הדוברים לכתבי הכנסת הוא אינטימי הרבה יותר מקשר של כל יחצן לכתב. להבדיל מתחומים אחרים בכנסת עובדים הכתבים והדוברים באותו הבניין בדיוק, והם נפגשים לפחות שלוש פעמים בשבוע.
  • הסתייעו בלוביסטים: אם יש לוביסט שעובד עבור הלקוח, בקשו ממנו עזרה. הלוביסטים מכירים בדרך כלל את כל מי שיש להכיר ויוכלו לסייע לכם לנווט בין המסדרונות והקשיים שהבית מעמיד בפניכם.
  • אמינות: אל תחשבו על לשקר או להטעות את כתבי הכנסת. הם מכירים יותר מדי טוב את הבית ויגלו אתכם מקילומטר. חוץ מזה שלשקר זו תמיד אסטרטגיה גרועה מאוד.
  • תהנו: פרגנו לעצמכם חצי שעה להסתובב בין הוועדות, דיוני המליאה, מזנוני הכנסת והעתיקות. פרט לוועדת חוץ ובטחון כל הדיונים בבית פתוחים לקהל, ואין ספק, זה כיף אמיתי.

10 כללי הברזל ליחצן

בכתבה משנת 2003 ריאיינה אורנה רביב (YNET דאז) את הלוביסט החשוב ביותר במדינה, בוריס קרסני, יו"ר פוליסי. בכתבה מפרט קרסני את עשרת הכללים ללוביסט. הפכו את המילה "לוביסט" ליחצן, וקבלו, באופן מדהים, את עשרת כללי הברזל ליחצן:

"… 10 עצות ללוביסט מתחיל: כללי העבודה של בוריס קרסני: הצצה מרתקת אל האני מאמין המקצועי של הלוביסט מספר 1

1. אל תאשים. עזוב את העבר. רוב הלקוחות יגיעו אליך בשל מצב משברי שנקלעו אליו: בזמן משבר, הדבר האחרון שהם צריכים הוא לנתח את מה שהיה. עזוב את העבר, וזוז קדימה.
2. הגדר את המטרה. בלובינג מדברים על קידום של מטרה מסוימת, או על הגבלת רגולציה על תחום. זה לא אותו הדבר, ופעמים רבות הלקוח מגיע אליך בטרם הגדיר את מטרתו. זה נובע, בין היתר, מחוסר היכרות יחסי של התחום. עליך לסייע ללקוח להגדיר את מטרתו.
3. חפש את התחום האפור. לובינג קיים רק במקרים בהם יש יותר מאמת אחת. במקרה שברור שהפיתרון הוא חד משמעי – שחור או לבן – אין מקום ללובינג. כדאי להודיע על כך ללקוח. אם אין סיכוי להצליח, הצע ללקוח לרדת מזה. אמור לו שחבל על הזמן. גם במקרה ההפוך, שבו ההצלחה בטוחה מבלי קשר לפעילותך, ספר לו על כך. היתרון ברור: אמינות, אמינות, אמינות.

בכתבה משנת 2003 ריאיינה אורנה רביב (YNET דאז) את הלוביסט החשוב ביותר במדינה, בוריס קרסני, יו"ר פוליסי. בכתבה מפרט קרסני את עשרת הכללים ללוביסט. הפכו את המילה "לוביסט" ליחצן, וקבלו, באופן מדהים, את עשרת כללי הברזל ליחצן:

"… 10 עצות ללוביסט מתחיל: כללי העבודה של בוריס קרסני: הצצה מרתקת אל האני מאמין המקצועי של הלוביסט מספר 1

  1. אל תאשים. עזוב את העבר. רוב הלקוחות יגיעו אליך בשל מצב משברי שנקלעו אליו: בזמן משבר, הדבר האחרון שהם צריכים הוא לנתח את מה שהיה. עזוב את העבר, וזוז קדימה.
  2. הגדר את המטרה. בלובינג מדברים על קידום של מטרה מסוימת, או על הגבלת רגולציה על תחום. זה לא אותו הדבר, ופעמים רבות הלקוח מגיע אליך בטרם הגדיר את מטרתו. זה נובע, בין היתר, מחוסר היכרות יחסי של התחום. עליך לסייע ללקוח להגדיר את מטרתו.
  3. חפש את התחום האפור. לובינג קיים רק במקרים בהם יש יותר מאמת אחת. במקרה שברור שהפיתרון הוא חד משמעי – שחור או לבן – אין מקום ללובינג. כדאי להודיע על כך ללקוח. אם אין סיכוי להצליח, הצע ללקוח לרדת מזה. אמור לו שחבל על הזמן. גם במקרה ההפוך, שבו ההצלחה בטוחה מבלי קשר לפעילותך, ספר לו על כך. היתרון ברור: אמינות, אמינות, אמינות.
  4. אל תיתן ללקוח תשובה מיידית. בדוק אפשרות של ניגוד אינטרסים אצלך. המקצוע הזה עוסק בחומרים רגישים. אל תיקח לקוח שפעילותו נוגדת ערכים בסיסיים שלך. אל תחבור לאינטרס ההופך קליינט מהעבר, גם אם אינך עובד איתו כרגע, לאויב של מחר. לובינג הוא תחום מאוד רגיש ואינטימי.
  5. אל תהפוך לז'אן דארק. זהו, בעצם, הכלל החשוב ביותר. אל תזדהה עם הלקוח באופן מוחלט. אל תמות למענו, אל תהפוך להיות חלק ממנו, כי ככה לא תוכל לעבוד. זכור: לובינג הוא, בהגדרה, עניין דו-כיווני. התפקיד שלך הוא למצוא אינטרס משותף של שני הצדדים. זהו עצם העניין: הקטנת התנגדויות במטרה להפוך מלחמה לשלום. אתה לא ז'אן דארק. אתה יועץ, לא מטיף. יש לכך סיבה נוספת, טריוויאלית: כל פרויקט, אפילו החשוב ביותר, הוא לא הפרויקט האחרון שתעסוק בו. אל תמות מוקדם כל כך.
  6. אל תשקיע בנחמדות. חבל על הזמן. לי אין יומרה להיות סימפטי ללקוח. זה מיותר. כל משפחת התכונות החברתיות יעילה, אולי, לטווח קצר, אך מיותרת בטווח הארוך. זה היופי של המקצוע הזה: אתה נמדד לפי התוצאה. נקודה.
  7. זכור שאתה חלק מצוות. הלקוח האידיאלי יודע לבנות צוות רחב, שבו משתתפים לוביסט, יועץ משפטי, איש יחסי-ציבור ופרסומאי. ההתלבטויות וההחלטות צריכות להתבצע במשותף.
  8. התיכנון האסטרטגי הוא החלק העיקרי של העבודה. השקע בו 80% מהמאמץ שלך. לעבודת הרגליים השאר רק 20%. אל תיגרר לשתדלנות הישנה, שהתבססה על משיכת השרוול של מי שעומד להיכנס לדיון ועל תחינות של הרגע האחרון.
  9. אל תהיה עורך-דין. המצא את העתיד. כלומר: אל תחפש תקדימים. זה תפקידם של עורכי הדין. אתה אמור לייצר את העובדות של העתיד, קרי: לבנות את התקדימים הבאים.
  10. אל תתראיין ואל תעלה לבמה. זה תמיד יבוא על חשבון הלקוח. הקייס הוא של הלקוח, כמו גם הפיתרון. הלקוח הוא שזכאי לכותרת, לא אתה. לעתים תצטרך אמנם לערוך שיחות רקע עם עיתונאים, אבל אף פעם אל תיקח את הכותרת מהקליינט. תן ללקוח לשבח אותך אצל אחרים. תן לו לקדם אותך…"

לכתבה המלאה

ניהול משברים למקצוענים: איך עושים את זה בארה"ב

כמו השניצלים של טבעול, שחיכו בשמש לאמנון לוי, דומינוס פיצה העולמית מאפשרת לנו לראות איך מנהלים משברים אצל הילדים הגדולים.

כמו השניצלים של טבעול, שחיכו בשמש לאמנון לוי, דומינוס פיצה העולמית מאפשרת לנו לראות איך מנהלים משברים אצל הילדים הגדולים. מתברר ששלושה נערים אמריקאים יצרו עבור דומינוס משבר בקנה מידה עולמי: סרטון שבו הם תוחבים לאפם חלקים מפיצה ואז מגישים אותם לאורחי המסעדה גרם לרשת הפסדי עתק.


אז איך הגיבו בדומינוס? די מהר. כמו שניתן לראות בכתבה, בתוך יומיים מתחילת ההפצה של הסרט הועלה סרטון תגובה ליו-טיוב, בכיכובו של יו"ר דומינוס העולמית, ובליווי מסע יח"צ מתוזמר יכלו הלקוחות לראות את היו"ר לוקח אחריות, מכריז על אמצעי התיקון ומתנצל.

המכה של דומינוס מעניינת במיוחד בדמיון המרשים שלה למשבר השניצל-תירס של טבעול (אוסם). למי שלא זוכר, אמנון לוי חשף בתוכנית התחקירים שלו כי השניצלים שהיו אמורים להישמר בקירור נשמרו בשמש הקופחת. משה תאומים, שניהל את המשבר עבור אוסם פעל בנחישות: התנצלות מלאה, השמדת מוצרים ופתיחת המחסנים. אך גם כאן היה תחכום לא מועט. תאומים שלח את גזי קפלן, המנכ"ל, להתראיין בחדשות ערוץ 10 ובלונדון וקירשנבאום. ערוץ 2, נבוך מהחשיפה, אכן העניק פולו-אפ לידיעה אך לא היו לו את המרואיין הבכיר שכן זה התראיין באותה העת בערוץ 10, ובכך, הסיפור נמוג: מרבית אזרחי ישראל לא היו ערים לסערה שהתחוללה למרות פתחיות תקשורתית שלא השאירה מקום לאי הבנות או טענות על הסתרה שהיו מתדלקות את הסיפור. יתרה על כן, יומיים לאחר האירוע, במהירות האור מבחינה תקשורתית, נתן המנכ"ל גזי קפלן ראיון לדה מרקר בו יוצאים כלל המסרים לניהול משברים מוצלח: לקיחת אחריות, תיקון ובקשת סליחה. מתברר שלניהול משברים יש עקרונות דומים, כאן ובעולם.

זה כל כך פשוט?

כן. תקראו על זה כאן ותבינו.

ניהול משברים למקצוענים

את צמד המילים "ניהול משברים" ניתן למצוא בפורטפוליו של כל משרד יחסי ציבור כיום. כדי למנוע בילבול התגייסה מערכת הבלוג כדי להסביר מהו ניהול משברים ואיך עושים את זה.

את צמד המילים "ניהול משברים" ניתן למצוא בפורטפוליו של כל משרד יחסי ציבור כיום. כדי למנוע בילבול התגייסה מערכת הבלוג כדי להסביר מהו ניהול משברים ואיך עושים את זה.

כדי לנהל משבר צריך להבין ולהגדיר, לפני הכל, מהו משבר. משבר תקשורתי הוא כתבה שלילית הגורמת נזק ללקוח והגוררת פולו-אפים מרובים מצד כלי תקשורת שונים. משבר תקשורתי הופך כתבה פשוטה לשיחה ציבורית שעלולה לייצר תוצאות הרסניות עבור המסוקר. כדי למנוע את המשבר חיוני לזהות אותו בשלב הפוטנציאל ולטפל בו מיידית.

איך מזהים פוטנציאל למשבר?

יועצי תקשורת ומשרדים שעוסקים במשברים נוטים להתייחס לכל כתבה גרועה כמשבר בהתפתחות, וליצור מחול שדים במהלכו מערבים צוות לניהול משברים, משביתים סופרוויזרים ממלאכתם ומפנים למנכ"ל את הלו"ז ובכך מרוקנים לכולם את הבטריות. על מנת למנוע לחצים מיותרים כדאי להשתמש בכלל אצבע פשוט שעשוי לעזור בזיהוי פוטנציאל למשבר:

thumb-up-icon-thumb3363545פוטנציאל למשבר נוצר מכתבה או אייטם הזוכים או עלולים לזכות לפולו-אפ באותו כלי תקשורת ולפחות בשני כלי תקשורת נוספים.

עם זאת, אין דרך לצפות את דרך ההתגלגלות של כל משבר ומשבר ועל כן איש יחסי הציבור חייב להשתמש בניסיונו האישי ולגשת לכל מקרה לגופו.

ניהול משבר

המפתח לניהול משבר תקשורתי הוא הכנה מוקדמת. יועץ התקשורת, או איש יחסי הציבור צריך למפות את האירגון התחילת העבודה עם הלקוח ולהבין מי יוכל לטפל במשבר במידה ויתרחש: מנכ"ל, יו"ר, יועץ משפטי, מנהל שיווק ועוד. באופן עקרוני כדאי לבצע את ההכנה הזו עם הלקוח, אך דומה כי עצם ההכנה עלול לייצר חרדות מיותרות  ועל כן אם לא ניתן לבצע במשותף יש צורך לעשות את זה לבד.

מהרגע שזוהה פוטנציאל למשבר יש צורך לשנות את כלל ההתייחסות:

  1. הגדרת מצב משבר: איש יחסי הציבור צריך להבהיר ללקוח כי הוא נמצא במשבר תקשורתי. אגב, זה עובד גם להיפך: אם התפרסמה כתבה גרועה שאין בה פוטנציאל משברי, איש יחסי הציבור צריך להרגיע את המערכת.
  2. תמונת מצב: כמו במבצע צבאי, יש צורך להבין את הזירה: מה פורסם, מתי פורסם ומה צפוי להתפרסם. איסוף המידע לתמונת המצב צריך גם להתבצע אצל הלקוח: מה קרה, מתי קרה, מי אחראי ומהם הצעדים האופרטיביים בהם יש לנקוט על מנת לתקן את התקלה.
  3. האחדת מערכת דוברותית: אם לא ביצעתם את זה קודם, זה הזמן. יש חשיבות עליונה לכך שהאירגון, הלקוח או הגוף הנמצא במשבר ידבר בקול אחד. לכן, במקביל לפתיחות תקשורתית מצד איש יחסי הציבור והדובר/ת המוסמכים יש להבהיר לכלל העובדים, המזכירות, עובדי הניקיון והמנהלים שאסור בתכלית האיסור לדבר עם עיתונאים. כל פנייה חייבת להיות מופנית לאדם אחד. טיפ לאיש יחסי הציבור: פרץ משבר תקשורתי, קח איתך מטען לסלולרי ותטען. בכל הזדמנות. אין סיכוי שהטלפון שלך ישרוד אחרת.
  4. תגובה: התגובה כוללת בדרך כלל שלושה חלקים: לקיחת אחריות, הכרזה וביצוע של פעולות לתיקון התקלה ובקשת סליחה. בשלב זה חיוני לצרף ייעוץ משפטי לצוות על מנת להבין את ההשלכות המשפטיות של הצעדים התקשורתיים. התגובה יכולה להיות במסיבת עיתונאים או בחשיפה חלקית בכלי התקשורת. הכל על מנת לנסות ולמזער את בסיקור התקשורתי של התקלה.
  5. ניהול דוברותי: חשוב להיות זמינים לשטף הבקשות לאייטמים שיגיע מאמצעי התקשורת. יש לדאוג לריכוז ומעקב אחרי האייטמים. יש לתת תשובה לכל בקשה ולהשאר זמינים למרות העומס. אם צריך להכניס עוד אדם ללופ של ניהול המשבר, תכניסו. מילת המפתח היא שירותיות כלי התקשורת צריכים אתכם עכשיו ואתם מחויבים לתת להם שירות טוב ואדיב. שירות טוב יצור סיקור הוגן. שירות רע יוביל לסיקור מרושע
  6. צפה פגיעה: כלי התקשורת ינסו להחמיר את המשבר ולהגדיל את הסיפור על מנת לשמור עליו בחיים. הדרך: מציאת תקלות ובעיות חדשות שטרם נחשפו. לדוגמה: את אסתרינה טרטמן תפסו קודם על התואר השני ורק אחר כך מצאו כי גם התואר הראשון לא היה קיים כפי שנטען. במקרה הזה צביקה ברוט, כתב ידיעות בכנסת, בדק אישית עם האוניברסיטה המדוברת לאחר שנתגלה כי התואר השני אינו אמיתי. החדשה היתה כל כך חמה עד כי ידיעות העלו אותה כאייטם ב YNET. המסקנה: מצאו אצלכם פרצה אחת, גדודים של כתבים יגיעו כדי לחפש את הפירצה הבאה. ולהדגשה: יש לצפות לכך שכתבים יציפו את הארגון וינסו למצוא בו פרצות ותקלות נוספות. יש להיערך לכך בהתאם.
  7. דפי מסרים: תמצית התגובה חייבת להיות מוקלדת ומודפסת בפונט גדול ומחולקת לכל מי שמתראיין בנושא.
  8. שיחות רקע: יש צורך מהותי לדבר ואף להיפגש עם העיתונאים המסקרים את המשבר. חשוב לתת לכתבים את התחושה שיש מישהו שמחזיק במושכות ושיש ניהול אמיתי של ההתרחשויות. הבסיס לשיחה יהיה תמיד דף המסרים. במשברים מתמשכים יש צורך לשקול קיום פגישות מערכת על מנת לייצר חיבור בלתי אמצעי בין הלקוח לכלל הכתבים והעורכים.
  9. לשמור כוחות: תשתו, תאכלו ותקפידו לתפוס שינה מידי פעם. אי הקפדה על הדברים הטריוויאליים האלה תפגע ביכולת שלכם לקבל החלטות טובות: במשברים יש נטייה להסחף לעבודה בלתי פוסקת. איש יחסי הציבור עלול למצוא את עצמו בישיבת בריינסטורמינג ב 04:00, או מתבקש להוציא תגובה ב 01:00. ובכן, הבריינסטורמינג היחידי שתקבלו בשעה כזו היא הניסיון לארגן את המחשבות למשהו קוהרנטי אחד, מה שלא יצליח. תירגעו, תישנו, תאכלו. ככה הכל יגמר מהר יותר ועל הצד הטוב ביותר.
  10. תחזיקו מעמד: הכל נגמר בסוף. גם מנכ"ל רמדיה לשעבר התמנה לסמנכ"ל בחברה אחרת. אופס, הוא פוטר.

אצלנו לא משקרים

אי אפשר לומר את זה אחרת, אי אפשר לסובב את זה. תפסיקו לשקר. תפסיקו לעוות את האמת, תפסיקו לנפח בלונים בלתי מציאותיים. שקר, כהנחת יסוד, יכול לשמש כל שחיין, שייט או נוסע במטוס המתרסק למים, מהסיבה הפשוטה שבדומה לחרא, הוא לעולם יצוף על פני המים.

כל פעם שתנפחו כותרת מעבר לגודלה האמיתי, כל פעם שתעוותו נתון, כל פעם שתמכרו בובה-מעייסס לכתב, שימכור את זה לעורך, שיזרוק לו את זה לפנים ויקרא לו אידיוט, תינזקו. לעולם עדיף לצאת טיפש, אידיוט או האדם שמחוץ ללופ ולא לצאת שקרן.

והרי ברור שתפשלו מתישהו. המידע שיעבירו לכם יהיה מוטעה, הנתונים עקומים, זה חייב לקרות וזה קורה לכולם. אבל לפחות יהיה לכם את היכולת לומר- טעיתי, עבדו עלי, לא התכוותי להטעות. האינטגריטי שלכם שווה הרבה יותר מכל כותרת, כל ציטוט וכל כתבה. אתם צריכים לדעת: אין חבר נאמן יותר מיושר פנימי.

לא תמיד חייבים לספר הכל. מטבע הדברים ישנם נושאים בהם לא צריך לדון. אבל אם הפתיעו אתכם עם שאלה ישירה, שלא היתם מוכנים אליה- אל תמציאו. אל תבלפו. אל תמכרו לוקשים.

אם שמים את השיקולים המוסריים בצד, ההכרעה האישית של היחצן על "לא לשקר" היא הכרעה מקצועית נטו. כאשר כתבים ידעו שהם יכולים לסמוך עליכם, הם לא יהססו להשתמש בכם כמקור מידע נוח וזמין וישמחו לעבוד איתכם ולקחת מכם סיפורים. יחצן שנוח לעבוד איתו הוא יחצן שמביא פירסומים ללקוחות.

אם תצאו שקרנים, לכל הודעה שתוציאו, ולכל משפט שתאמרו יתווסף מייד סימן שאלה. כל סיפור שתספרו יצטרך לעבור שבעה מדורי גיהנום של אימות ולכו תדעו מתי הוא יתפרסם. לשקר, כך מתברר, זה לא טוב לעסקים.

יש לנו, היחצנים, תדמית גרועה. אולי אנחנו לא יודעים לייעץ לעצמנו כפי שאנו יודעים לייעץ לאחרים. אך לפני תדמית כדאי קודם כל לאמץ הכרעה אישית, מקצועית, ערכית. אצלנו, לא משקרים.

הדלפות

הדלפה היא המינוח הספרותי-עיתונאי לסיפור שהועבר לכלי תקשורת אחד, כאשר זהות המעביר אינה נאמרת בפירוש בסיפור. הדלפה היא סיפור הגורם נזק: לאדם, לחברה או לגוף ציבורי ומשום כך היא מעוררת עניין בקרב כלי התקשורת. זהו כלי מסוכן אך יעיל, שיכול לייצר ליחצן קשרים מועילים עם עיתונאים, להביא לפרסום רב ועיסוק גדול בלקוח אך גם עלול להרוס קשרים עם עיתונאים מאוכזבים או לייצר סיקור תקשורתי שלילי, שיזיק ללקוח. פקיד בכיר שמלכלך על רעהו, דו"ח שיוצא לקשורת לפני המועד המסוכם, כולן הדלפות וכולן גורמות נזק למישהו.

איך מדליפים?

אי אפשר להדליף סיפור לא מעניין. העובדה שנינט יצאה אמש למכולת לא יכולה להיות מודלפת, למרות שהיא עשויה להתפרסם. לעומת זאת, מקורב לנינט יכול בהחלט להדליף כי היא יצאה למכולת לאחר ריב קולוסאלי עם יודה. מעניין: שווה דליפה. לא מעניין: לא שווה.

להדליף זה די פשוט. לוקחים את רשימת הכתבים וניגשים לכתב שאצלו מתקיים השילוב הבא: הסיפור מעניין את הכתב וסביר להניח כי הוא יוכל לפרסם אותו. למשל, הדלפה לכתב הפוליטי של ערוץ 2 על קרע במפלגת הירוקים לא תועיל. מדוע? מכיוון שאין סיכוי כי הידיעה תכנס למהדורה. הדלפה כזו תועיל אם תגיע ל YNET או גלי צה"ל, שם תשודר ויש סיכוי לפולו אפ. (אפשר לקרוא עוד קצת על שרשרת המזון ליחצן אצל ולווט).

מלחמת בוץ

אסור, בשום פנים ואופן, לגרום נזק ללקוח. איזה נזק יכול להגרם? העיתונאים שלא קיבלו את ההדלפה עלולים להתנקם, לחפש זוויות שליליות או להמנע מפולו-אפים. תוצאה לא רצויה נוספת של הדלפה היא יצירת תדמית של "מלחמת בוץ" בה כל הגורמים מטילים רפש האחד בשני.

דליפה לא מתוכננת

לעיתים, עלול היחצן למצוא עצמו בצד השני של ההדלפה ולקרוא על עצמו או על הלקוח בעיתון, או באתר החדשות החביב עליו. הבעיה העיקרית במקרה זה היא שהיחצן עלול להפסיד מכל הכיוונים: מצד אחד העיתונאים שלא קיבלו את הידיעה כועסים, ומצד שני היחצן לא מרוויח את הקשר הטוב עם עיתונאי שקיבל סיפור בלעדי. במקרה של דליפה חשוב לפעול מהר: להבין מה התפרסם ולהוציא מייד הודעה מרחיבה לכלל העיתונאים בכדי לייתר את הסיפור הבלעדי שהודלף. אם אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים, או אירוע גדול בו היתה אמורה להחשף הידיעה, כדאי לשקול מחדש את אופן קיום האירוע והדברים שיאמרו בו.

מייד לאחר מכן, במסגרת הפולו-אפ להודעה המרחיבה, חשוב מאוד לשוחח עם כלל הכתבים ולשקם את האמון שנפגע בשל ההדלפה.

תאי כתבים

צבר העיתונאים המכסה תחום מסוים נקרא "תא כתבים". כל העיתונאים שמכסים את תחום החינוך שייכים ל"תא כתבי החינוך" כל כתבי הצבא שייכים ל"תא הכתבים הצבאיים" וכן הלאה. אז למה זה מעניין אותנו? בראש ובראשונה שנדע לאיזה צבר כתבים להוציא את ההודעה, ובהמשך כדי לא להפוך לנודניקים.

המטרה הראשנית של אשת יחסי הציבור היא להפוך להיות מקור מידע עדכני וחשוב לכתבים. כזו שאפשר לסמוך עליה, לקחת ממנה ציטוטים ואפילו כתבות שלמות. אם את נודניקית, את לא כזו. ולכן, חשוב שתדעי מי תא הכתבים הספציפי שמכסה את הלקוח שלכם.

איך עושים את זה?

רשימת כתבים: מישהו בטח הכין את זה פעם, מישהו שלח לכם, מישהו העביר. תבדקו אם זה קיים, זה עשוי לחסוך לכם המון עבודה.

אינפור: חברת "יפעת" מרכזת (תמורת תשלום כמובן) את מרבית הכתבים במאגר מידע. המאגר מקיף מאוד אך לא מעודכן, ועשוי לגרום לפדיחות או מיילים שלא יגיעו.

סקופר: המתחרה הכבר לא כל כך צעיר של אינפור. רשימות כתבים פחות או יותר באותה הרמה, בממשק עכשווי קצת יותר.

להכין לבד: שיטת האולד סקול של יחצנים המשקיענים. טלפון לכל מערכת עיתון, אינטרנט וערוצי טלוויזיה ושאלה פשוטה: "מי מכסה אצלכם X?". כדאי מאוד להכין את הרשימה כאשר קיבלתם את הלקוח מכיוון שהכנתה דורשת זמן רב. אגב, כדי לממש את השיטה הזו, הנה שתי אופציות נוחות למציאת פרטי התקשרות:

PRGURU: קבוצת הפייסבוק המפוארת של זאב ינאי מעלה מידי יום שירשור 144. אל תנסו לשים את השאלה שלכם על הוול, זה יהיה הסוף שלה, ואולי גם שלכם בקבוצה. השירשורים נותנים מענה מספק וטוב לשאלות ותשובות על פרטי התקשורת של כתבים. שווה לנסות.

קבוצות וואטסאפ: 255 של דוד רוזנטל וקבוצות יחצנים אחרות, הן מענה מטורף לפרטי ההתקשרות המוכמנים ביותר בעולם התקשורת. תעשו לעצמכם טובה ותתאפסו על קבוצה כזו. ואם לא הצלחתם להיכנס? בנו לעצמכם אחת כזו. אין כמו כוח ההמונים במציאת פרטי התקשרות רלוונטיים ועכשווים.

טיפ: אני מחזיק את רשימות הכתבים שלי על טבלאות אקסל או בגוגל דרייב משותף. רשימות נייר נוטות להתקמט ולהתמלא בשינויים עם כל כתב שעובר משרה, ורשימות באאוטלוק או בטלפון דורשות תחזוקה גדולה מידי.

עידכון אחרון: 12 ליולי 2015.

החובה הראשונה של היחצן: פולו-אפ

ככלל, קשה מאוד להכניס הודעות לעיתונות לתקשורת, אך מתברר שרבות מההודעות לא נכנסות רק משום שהכתב לא ראה את ההודעה, ולא היה לו מושג שההודעה התקבלה. על כן החובה הראשונה במעלה של היחצן היא הפולו-אפ. אחרי ששלחנו את ההודעה לתא הכתבים הספציפי, חייבים להתקשר אחד אחד לכתבים ולוודא שהם קיבלו את ההודעה. השימוש בשיטת שגר ושכח, האהובה כל כך על יורי טילים למיניהם לא תעבוד על כתבים.

thumb-up-icon-thumb33635451כללים לפולו-אפ מוצלח:

  1. לכו על הגבול הדק בין וידוא לנודניקיות. ככל שההודעה בעלת ערך חדשותי גבוה יותר, ניתן להציק יותר. אם אתם עוסקים בתחומי לייפסטייל או כל דבר אחר שיכול לחכות, תרגיעו.
  2. לו"ז תקשורת: לא יעשה פולו-אפ לאחר מועד סגירת הגיליון/התוכנית: טלפון לכתב מוסף עסקים ב- 18:00 יוביל לטריקת טלפון נזעמת. טלפון לתחקירניות של ניב רסקין ב- 07:00 יתפוס אותן בלחץ היסטרי באמצע הקלטה, ולא יוביל לאייטם. איך יודעים את הלו"ז? פשוט- שואלים את הכתבים מתי ואיך נוח להם לקבל את ההודעות. זה תמיד עוזר.
  3. מתקשרים לכולם: הכינו לעצמכם מראש רשימת כתבים. עיברו אחד אחד וודאו שהם קיבלו.
  4. ביפרים וSMS: אם יש לכתב ביפר כדאי לשלוח הודעה הכוללת את הכותרת עם המילים "הודעה במייל" ופרטי הקשר. גם SMS לא יזיק. אם זאת חובה לזכור את הכלל: לא יותר משני מסכים- לא בSMS ולא בביפר, ואם אפשר מסך אחד, עדיף.

איך כותבים הודעה לעיתונות?

כותרת, גוף, ציטוט: הדברים שאתם חייבים עבור הודעה מוצלחת לעיתונות

בארגז הכלים של היחצן ההודעה לעיתונות היא הפטיש- הכלי הראשון שקונים, שמשתמשים, ששולפים. להודעה טובה יש ארבע חלקים עיקריים: כותרת, גוף, ציטוט ואמצעי יצירת קשר. כלל אצבע חשוב: הודעה לעיתונות לעולם לא תעבור אורך של עמוד אחד.


הכותרת: החלק החשוב ביותר בהודעה לעיתונות. הכותרת היא תמצית הידיעה בחמש- שש מילים: בלי התחכמויות, בלי משחקי מילים. מי שקורא את הכותרת צריך להבין על מה מדברת הידיעה. מדוע? מכיוון שהעיתונאים מופצצים בים אדיר של הודעות מייל, פקס, ספאם ושטויות נוספות. בקשו פעם מעיתונאי להראות לכם את תיבת המייל שלו ותגלו מאות הודעות שלא נפתחו ולא יפתחו לעולם.  ולכן, אתם חייבים להבהיר מה אתם רוצים מייד. משחק המילים המוצלח ביותר לא יסייע כאן.היחצן צריך לומר בדיוק את מה שיש לו להגיד, ובקיצור נמרץ. אם יחצן היה צריך להוציא הודעה על מותם הטרגי בטרם עת של רומיאו ויוליה, הכותרת היתה נראית ככה: "זוג נמצא מת בוורונה, חשד להתאבדות על רקע רומנטי", ולא "הנאהבים והאמיצים כבר לא בחיים" למשל.

מתחת לכותרת הראשית ניתן להוסיף כותרת משנה שתרחיב קצת את הכותרת. מטרת כותרת המשנה היא לתת לעיתונאי כלים לשכנע את העורך להכניס את הידיעה. זה גם המשפט שתאמרו לכתב כשתתקשרו לפולו-אפ. אם לא הצלחתם הכניס את הלקוח בכותרת, זה המקום להכניס אותו.

גוף ההודעה: כאן חייב היחצן להכנס לעורו של העיתונאי: המטרה לכתוב את הידיעה בשפה עיתונאית על מנת להקל ככל הניתן על עבודתו של העיתונאי. כאן (ורק כאן) זונחים לרגע את הלקוח, מתמסרים לסיפור ומנסחים ידיעה עיתונאית על פי חמשת הממי"ם וכיוב'. המטרה הינה לאפשר לכתב להשתמש בחלקים נרחבים ככל האפשר מהטקסט במינימום עריכה.

ציטוט: הסיבה העיקרית שהיחצן כותב את ההודעה היא הלקוח. הוא המטרה, הוא הסיבה והוא משלם את הכסף. על כן, אם הלקוח לא נכנס לידיעה ועדיף לכותרת המשנה של הידיעה, לא עשיתם כלום. הציטוט חייב להתייחס לידיעה, לפרש אותה ולהרחיב לגביה, ולא לספר מחדש את הסיפור. אם נחזור לרומיאו ויוליה, ובהנחה שהלקוח הוא מפכ"ל המשטרה הציטוט יראה כך:

במהלך ביקור במקום אמר מפכ"ל המשטרה ג'יאני פרנקו כי: "זוהי טרגדיה אנושית מכמירת לב. עוד הערב יוקם צוות חקירה מיוחד לבחינת נסיבות המקרה". חשוב לציין שכדאי להאריך מעט את הציטוט של הלקוח: ציטוט יותר גדול, יותר חשיפה ללקוח.

פרטי יצירת קשר: בסיומה של כל הודעה לעיתונות יש לרשום שם וטלפון סלולרי. שם המשחק הוא להקל על העיתונאי. טלפונים קווים, ביפרים או חו"ח הודעה שאין יודעים מהיכן הגיעה עושה לעיתונאי חיים קשים, ומונעת פירסום.