ווטסון מכה שנית: משיקים את הקמפיין נגד המאגר הביומטרי

אז מה עשינו כאן? יצאנו בקמפיין מימון גולשים, הפקנו, יצאנו, והנה אנחנו:

והנה עדי גילת מצטרפת:

גם אתם רוצים? יאללה בואו- אנחנו ב- http://watson.co.il . נו, לא הקלקתם? יאללה!

ווטסון, מאדרפאקרס!

לא לכל אחד יש את ההזדמנות הזו. בין ינואר לאפריל מצאתי את עצמי מונח בארץ לעולם לא של החיים הפוליטיים: הבוס, מיקי איתן, מצא את עצמו מחוץ לרשימת הליכוד לכנסת, ואני מצאתי את עצמי עובד- לא עובד. מקבל משכורת, ואין מה לקדם, לנהל, ליחצן.

אז סיכמתי. ושסיימתי לסכם, חשבתי. ושסיימתי לחשוב, תכננתי. וזה מה שיצא. ווטסון. הרעיון די פשוט: יחסי הציבור,

Watson, working with pros, by Nir Hirshman

כפי שאנחנו מכירים אותם, משתנים במהירות. שיצא לי לחפש בלוגים אחים בעולם, מצאתי רק כאלה שמתעסקים בניו מדיה. ניחא, חשבתי, זה העניין האינטרנטי הזה. אבל לאט לאט שמתי לב, וכולנו שמים לב: הדיגיטל חודר בצורה מאסיבית לתקשורת. צינור לילה, תוכנית שולית בערוץ מקרטע, הפכה להיות מובילת דעת קהל, מושא לחיקוי ו #חי_בלילה היא רק דוגמה אחת לניסיונות החוזרים ונשנים של החברה מצפון ת"א להעתיק את הנוסחה של בית הורד.

הטוויטר הפך לזירה החמה של העיתונאים. את הידיעות קוטפים בפייסבוק ואין כמעט משבר תקשורתי שלאבי לן מסטטוסים מצייצים לא היה חלק בהבערתו. הרייטינג הופך לטראפיק, והטראפיק הוא מה שאנחנו בתחום, מחפשים. הבעיה היא שהזירה שונה. מכמה עיתונאים בתא כתבים, עם כללים ברורים, אנחנו פתאום נדרשים להיות מובילי דעת קהל, אושיות רשת, ולסחוף אחרינו את הקוראים. וזה כבר קורא לדיסציפלינה חדשה. להסתכלות אחרת על החיים. לפירוק ובנייה מחדש של המקצוע הזה שכולנו אוהבים. למשהו אחר, אבל דומה. ליחסים אמיתיים עם הציבור ולא גזירה חוזרת ונשנית של אייטמים מהעיתון.

אז פתחתי לי משרד קטן בפתח תקווה, דחוק בין מפתחי אתרים לסוכנות נסיעות של דתיים, מימיני בהדונס, ומתחתי תרנגול, ומשם אני מנסה לעשות משהו אחר, שונה. כמו זה:

כי זה לא מספיק כבר. זה כבר לא מספיק להוציא הודעה לתקשורת. לא מספיק להיות ראשוני, ובלעדי, ומקורי. צריך ליצור את הקהל, צריך לדבר עם הקהל, ולראשונה, להיות גם עצמאי מולו. וכאילו לא עשינו זאת בעבר, צריך, מחדש, לנהל יחסים אמיתיים עם הציבור, ולא רק דרך המתווכים הידועים. זה הזמן שגם אנחנו נלמד קצת על פירסום, וקריאייטיב, ותקשורת, ועל איך לעזאזל מושכים את הקוראים ומה עובד ומה לא. זה העולם החדש שלנו, ואם לא נענה לאתגר, נישאר מאחור, בודדים וגלמודים, מוקפים בשדכנים, מרקרים, ופגרים של פקסים.

כי בעולם החדש הזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמינו שוב ושוב מי אנחנו: האם אנחנו יועצי תקשורת ותיקים, שמחליפים ביניהם מספרי טלפון של תחקירנים בתוכניות בוקר, או שאנחנו מעצבי דעת קהל, כאלה הפועלים להוציא לאור את הלקוח, לשים אותו על המפה, לשתול אותו בתודעה ולגרום לו לבלוט על רקע הרעש הסטטי ההולך וגובר?

אני יושב וכותב את הדברים בבית קפה במרכז תל אביב. מסביבי יושבים שלוש עשרה איש ואישה, שפרט לאחת מהם, חולקים כולם את התופעה הבאה: מידי פעם בפעם, כמעט כל שלוש דקות, אור לבנבן וחיוור מציף את הפנים השקועות שלהם. זה לא בית הקפה הראשון לזומבים בכיכר רבין. לא, הם כולם מתעסקים בסמארטפון. סמסים, וואטסאפ, אינסטגרם, פייסוש, יו ניים איט. הם שם ולא שם. וזו המשימה שלנו, של ווטסון. שחלק מהתנועה האדירה הזו, תעבור דרככם.

אז מה אנחנו עושים בעצם?

הרעיון של ווטסון הוא פשוט: קחו כוס של פייסבוק, תוסיפו קורט טוויטר ושתי כפות מלאות של יחסי ציבור אולד פאשן, תבלו קצת באינסטוש, ותגיש חם. ואל תשכחו לטעום, ולבדוק: כמה אימיילים אספת? כמה אנשים ביקרו ראו את התוכן שלך? מה זה גרם להם לעשות? וכיצד את, או אתה, הרווחתם מזה?

ובלי קישקושים מיותרים- אנחנו תופרים חבילת שיח דיגיטלי ללקוחות: אנחנו מקימים ומפעילים קמפייני מדיה דיגיטלית ויחסי ציבור. אנחנו מקימים פרופילים ברשתות החברתיות, צוברים קהלי גולשים נאמנים ומפעילים אותם, תוך העברת המסרים של הלקוח. כל זאת אנחנו עוטפים ביחסי ציבור, שבתורם שולחים עוד ועוד אנשים אל תוך הנוכחות ברשתות החברתיות. אנחנו מנהלים משברים תקשורתיים (ויוצרים אותם לאחרים) ומביאים את דעת הקהל אל הנושאים שחשובים ללקוחות שלנו.

רוצים לדעת עוד? יאללה, תקליקו, זה פשוט: watson.co.il

מוניציפלי- מתחילים! (צילום- פייסבוק)

המוניציפלי כבר כאן: צרור עצות דיגיטל למקצוענים

רוב הקוראים לא יודעים, אבל בשעה שאנחנו סובלים מהחום, עשרות מתמודדים מענים את עצמם בישיבות אסטרטגיה וצופים בעיניים כלות בשעון ההולך ומתקצר לקראת יום הדין- ה- 22 לאוקטובר. ובכן, אם לא שמעתם, וסביר להניח שלא, יש בחירות נוספות. בחירות מוניציפליות. והן כבר מעבר לפינה.

אז כאקט של רצון טוב, וכדי לומר לכם, שאם לא התעסקתם בזה עדיין אז אתם כבר באיחור, הנה צרור עצות דיגיטל קצרות למקצוענים בתחום:

פייסבוק. קודם כל, פייסבוק

אין רשתות חברתיות, אין אינטרנט. הרוב המכריע של הטראפיק באינטרנט בישראל עובר היום דרך פייסבוק. לא פלא שאפילו Ynet מתנים קריאה של חלק מהתכנים שלהם בלייק לעמוד הפייסבוק. למה? כי גם הם הבינו שהקוראים מגיעים רק משם, וחוזרים לשם אחרי הקריאה. וגם אתם חייבים, אבל חייבים להיות שם.

לא, גם אם יש לכם עמוד, זה לא מספיק 

יצא לי בימים האחרונים לעשות רשימה בפייסבוק שמכילה את רוב המועמדים בבחירות המוניציפליות (קליק לרשימה). רואים שמישהו משקיע שם. אבל מה לעשות, גם 40 לייקים לא יובילו אתכם לשום מקום. רק לשם ההבנה, 40 לייקים אומרים שמשהו כמו 500-600 איש ראו את הפוסט. זה לא משהו.

אתם מבינים, פייסבוק, מאז ההנפקה, עברה שינוי מהותי. הם רוצים להרוויח. בגלל זה, מתברר, מי ששם כסף ולו מעט מאוד, יכול להגיע לתוצאות מדהימות. בעלות של מודעת עמוד אחת בידיעות תקשורת, אפשר לממן שבועיים של קמפיין אכזרי בפייסבוק, שיגיע למאות אלפי גולשים. יתרה מכך, במקום העמוד הזה, שמי כבר מגיע אליו, המודעות שלכם יגיעו אל קהל היעד בכל מקום- בסלולר, במחשב, באייפד. שם, הם כבר לא יוכלו לדלג על עמודים.

דואר אלקטרוני- זה קילר זה

מאז הימים הראשונים של האינטרנט, יש אפליקציה אחת בלבד ששרדה. לא, לא מדובר בוויז. מדובר בדבר הזה, שבזמן שאתם לא בפייסבוק, אתם איתו. הדואר האלקטרוני. דוא"ל, וכתובות אימייל מדויקות, הוא עדיין אחד הכלים השיווקיים הכי חזקים שקיימים בשוק. תחשבו כמה זמן ביום אתם מקדישים לתיבה שלכם- למחוק, לסדר, לרוקן אשפה. ועכשיו חישבו שוב על אסטרטגיית הדוא"ל שלכם בקמפיין. אתם חייבים לדוור.

אבל אין לי אימיילים של אף אחד!

נכון. ולכן, הגיע הזמן לאסוף. אימיילים אפשר לאסוף בכמה שיטות:

  • העבירו דף עם איסוף כתובות בכל חוג בית. נדוש, אבל עובד.
  • בכל דיוור, הוסיפו קישור להצטרפות לרשימת התפוצה. אתם אף פעם לא יודעים למי יגיע המייל.
  • אפשרו לאנשים להצטרף לרשימה בפייסבוק ובאתר: יש כמה חברות אינטרנט קטנות ומגניבות (זו למשל) שמאפשרות לעשות את זה בחיני-חינם.

ועוד דובדבן לסיום- רימרקטינג

משרדי פירסום נוהגים לעשות מידי פעם טריק נלוז במיוחד. הם בודקים מהו מסלול הנסיעה של מנכ"ל החברה אותה הם מפרסמים ומרצפים את הדרך בשלטי חוצות, על חשבון שאר הפריסה. ואז, כולם מרוצים- המנכ"ל, שרואה את הפרסומות בכל מקום, ומשרד הפירסום, שלקח את הכסף.

עכשיו חישבו מה היה קורה אם הדבר הזה היה קורה לכל אחד מהמתעניינים במועמד שלכם. זאת אומרת, מה היה קורה אם ברגע שמישהו היה מביע התעניינות במועמד, הוא היה מוצף בשלטי חוצות בכל מקום בו הוא היה נוסע? ובכן, יש דבר כזה. גוגל השיקה לא מזמן שירות שנקרא שיווק מחדש. במסגרת השירות, כל לקוח שנכנס לאתר של המועמד שלכם, כאשר יצא ממנו, המודעות של גוגל ישדרו אליו את הבאנרים של המועמד שלכם.

הקטע הנחמד במיוחד הוא שהמודעות הללו מופיעות באלפי אתרים וגם באתרים המרכזיים ביותר בישראל, כמו וואלה ו- Ynet. וכך, בעלות שווה לכל נפש, גם המתמודד לראשות חבל חצוצלת יכול לזכות במודעה באתר חדשות מוביל, שתופנה אך ורק לקהל היעד.

טוב, גם ככה הארכנו. אני חותך.

שאלות? צרו קשר!

 

בלעדי: מה קרה לרייטינג באינטרנט השנה

הנה, התפרסמו שוב נתוני הרייטינג באינטרנט. "שוק בשוקן" זעקה כותרת אחת, "וואלה מביס את Ynet" הדהימה כותרת נוספת, ורק אני, נותרתי, אעפס, בלי להבין כלום. אז הנה, כשירות לציבור, ובאופן מפתיע גם בלעדי, השוואה של 12 החודשים האחרונים במונחי גלישה לאתרים המרכזיים באינטרנט הישראלי. זהו ריכוז ראשון של נתוני הגמיוס החודשיים, כפי שאיש, במפתיע, עדיין לא עשה:

נענע 10 מדמם

לא צריך להיות סטטיסטיקן גדול כדי להבין את זה: חמשת האתרים הראשונים (פרט לתפוז) הם אתרי חדשות, הרלוונטיים אלינו, יחצנים מטריפים שכמונו. גם 10-15 הם אתרי חדשות, ואליהם נגיע תכף. אז מה באמת קורה? לעומת יציבות של האתרים הגדולים,נענע 10 (בסגול) מדמם, ללא כל סיבה נראית לעין, ובאופן עקבי ביותר. בקצב הזה, בשנה הבאה נענע יפלט לא רק מחוץ לחמישייה אלא גם מחוץ לעשירייה. למקו, לעומת זאת, יש למה לצפות. אם ישחזרו שם את ההשגים של העונה הקודמת של האח הגדול (איזור מרץ 2012) האתר הזה יכול אפילו לגרד את המעמד של ynet.

ועוד נקודה מעניינת: שימו לב מה קורה ל- ynet בנובמבר 2012. מבצע עמוד ענן, למי ששכח. שבוע של לחימה, שנותן לכולם עוד קצת גלישה, אבל את ynet הוא ממש מקפיץ.

שוקן, אני מקווה שאתה עושה מזה כסף

הדבר הראשון שמדהים כאן הוא שלוואלה יש יותר גולשים מלהארץ, xnet, כלכליסט, וגלובס ביחד. הדבר השני שעולה מייד הוא הירידה המשמעותית של הארץ. אבל זה פשוט. מה שמעניין הוא שהירידה הזו גוררת אחריה את דה מרקר, שלא נמצא מאחורי חומת התשלום.

ואחרון חביב: נרג' מתאושש. המנויים אולי עוזבים, אבל האתר מראה מגמת התאוששות ברורה בחודשים האחרונים. אז אולי יש עוד תקווה.

הנה אני

אם כבר מדברים על שנקלים, הסדנא לידע ציבורי מגייסת כסף למובייל, וגם אני, בהופעה אחרונה כיועץ שר, תורם שני משפטים.

והפעם, שיעור מיאיר לפיד

כדאי לשים לב לשינוי שיאיר לפיד ונפתלי בנט מנחילים לא רק לשיח הפוליטי אלא גם לשיח התקשורתי. רוצה לומר: בא לך לשמוע מה יאיר באמת חושב? תתחבר לפייסבוק.

למה הכוונה? יאיר לפיד, ונפתלי בנט, מוצאים את ההודעות לעיתונות שלהם קודם (או ליתר דיוק, במקביל) לפייסבוק. בכך, מי שמנוי על העמוד מקבל את האינפורמציה הטובה, המהירה והטרייה ביותר. יש כאן עקיפה של המנגנונים הישנים ויותר מזה, אפשרות לדבר עם התומכים מעל הראש של התקשורת.

lapid

 

מדוע זה חשוב?

דמויות פוליטיות, עסקיות וכיוב', נזקקות מידי פעם לחשיפה כזאת או אחרת. הפוליטיקאים רוצים את הבמה על מנת שיוכלו להסביר, לנמק ובעיקר לשכנע מדוע הצעדים שלהם נכונים ומדוע הם ראויים לתמיכת הציבור. עד עתה, על מנת לקבל את החשיפה הזו התנהלו יחסי סחר-מכר: אני, הבכיר, אתן לך ידיעה על מישהו אחר, ובתמורה, אתה תיתן לי חשיפה שאני אזדקק לה. כמובן, שהידיעה הראשונה לא יכולה להיות אייטם בסגנון של "החברה מימנה מחשבים לילדים נזקקים" אלא יותר בכיוון של "החברה מימנה מחשבים לילדים של המנכ"ל". אחרת, זה לא חדשות. ואם זה לא חדשות, אין סחורה. ואם אין סחורה, אין תמורה.

ופתאום, הכל מתהפך

בעבר, היו יועצי התקשורת שומרים את הידיעות לאתרי החדשות, ורק אז מעלים לאוויר באתר האישי. הבאז השולט היה שעורכי החדשות מגלגלים את הידיעה לפני שהם מעלים אותה לאוויר ואם האחרונה הופיעה במקום אחר, הידיעה מתה. ובכן, הזמנים השתנו. הדברים נכתבים בפייס והאתרים עושים פולו אפ (nrg, וואינט, מקו, נענע 10 ועוד).

שונה, אבל טוב יותר

אז עכשיו הדברים שונים. אבל השינוי הוא לאו דווקא לרעה. בסופו של עניין, אנחנו אנשי יחסי ציבור, ולא אנשי קשרי עיתונות. הרעיון הוא להביא את המסרים ישירות אל הציבור, וכעת, עדיין, הדרך הטובה ביותר היא דרך עיתונאים. אבל הדרך החדשה הזו מאפשר לנו למשוך קוראים אל תכנים עמוקים יותר, שקשה בדרך כלל להוציא אותם לתקשורת. נימוקים, הסברים, עידכונים, הדברים המעניינים, אבל לא אלה שנכנסים בדיוק לידיעה שתעלה עכשיו, אלה הדברים שיכולים לעלות כעת לפייס, וליצור את הבאז משם. ומה שטוב יותר הוא שכתוצר לוואי, העידכונים הללו יגיעו קודם כל אל התומכים, אלה שעשו לייק כבר קודם ורק אז לכל העולם.

אם ככה, לזרוק את רשימות הכתבים?

לא ממש. עדין, מרבית האנשים יקראו ב- Ynet שיאיר לפיד כתב דברים בפייסבוק, ולא יגלשו אליו לעמוד, או יגלו אותו בניוזפיד. להודעה שעולה בפייסבוק צריך להתייחס כמו אמירה בהרצאה: היו אנשים ששמעו, אבל עכשיו צריך לידע את הכתבים. הם לא תמיד שם, הם לא תמיד מחוברים, אבל בשביל זה אתם קיימים.

חכו לסבב ב': מוקדש ל- B

אני יודע שאתם טובים. מעולים. בליגה של היחצנים אתם מקום ראשון. מקסימום, שלישי. אתם רציניים, מוכשרים, טובים במה שאתם עושים, אבל אין מה לעשות, תאלצו לחכות לסבב ב', חלון ההעברות של הפוליטיקה הישראלית.

הכנסת. קצת קשה להיכנס

מי שמצוי בתחום מכיר את זה: הכנסת החדשה מתכנסת, וכל זב חוטם שאי פעם עבר ברחוב ליד פקולטה למדעי המדינה מציג עצמו כיועץ בכיר לחברי כנסת חדשים, או שרים בפוטנציה. בשבילכם זו הזדמנות מעולה, בשבילם זה נידנוד. וזה תופס הכי גרוע דווקא את המנוסים שבנינו. ממש שלב הכאפה המצלצלת.

כי אתם הכי יודעים איך זה. אתם מבינים כמה זה קשה להתחיל, להבין את הדינמיקה העדינה של המקום העוצמתי הזה- את מנהלי הסיעות, המכסות, המזנונים והמסדרונות. אתם יודעים שכל פניה יכולה להוביל לזינוק, אבל גם לכישלון, והכי חשוב, הייתם שם כבר קודם. אבל אם לכם זו הזדמנות, תחשבו איך זה נראה מהצד שלהם: טירוף ארוך ומתמשך של מתדפקים על הדלת שמציעים את עצמם ללא הרף במחירי סוף עונה.

מבאס? לא ממש. מכיוון שכמו בכדורגל, גם בפוליטיקה יש סבב ב'. משהו כמו חצי שנה- שמונה חודשים אחרי הגל הראשוני, חברי הכנסת מתחילים להבין איזה דבילים הם לקחו לעבודה. החיפושים בשלב השני לא ארוכים ומתישים כל כך. הם מבינים שמה שצריך זה מישהי/מישהו שהם יוכלו לסמוך עליו ושבפשטות, ידע לעשות את העבודה. לא כוכב נופל או מטאוריט, לא המקושר מספר 1, פשוט אדם שמבין. וזה יהיה השלב שלכם. בינתיים, תחזיקו את האוזניים פתוחות וספרו לכל החברים שזה מה שאתם רוצים לעשות. ומשהו יצוץ. הבטחה שלי.

ואם לא בא לי?

הנה הצעה קלילה למי שלא בא לו: למי שלא מכיר, כאן, באתר הצנועה הזה מתחבאת הרשימה המעודכנת ביותר והמקיפה ביותר של לשכות ועוזרים פרלמנטרים. הרשימה מתעדכנת מידי יום, אבל חיפוש קצר יוביל אתכם למי שעדיין מחפש. זה פשוט מאוד: לכל חבר כנסת אמורים להיות שני עוזרים. אם יש רק אחד, או שאין בכלל, הוא עדיין מחפש. כאשר יתמנו יו"רי ועדות ושרים, יתפנו תפקידים נוספים. אבל עד אז, זו הדרך הטובה ביותר.

כך תדעו ראשונים את תוצאות הבחירות: למי כדאי להקשיב הערב בטוויטר

לפני כמה שבועות התפוצץ רכב מחוץ לחלון המשרד שלי. שמעתי את הבום, ולא יחסתי לזה חשיבות. שהרמתי את הראש מהמחשב היתה השעה 13:12. בוואינט לא היתה מילה, בגל"צ דיווחו שהיה פיצוץ. אבל בטוויטר, יא קרועים, בטוויטר, כבר ב-13:07 הופיעה תמונה של הרכב בוער.
יותר מזה: בפריימריס של הליכוד ישבנו כולנו טרוטי עיניים מול המסכים, מחכים לאיזו מילה. "אנחנו בחוץ", מילמלה מישהי מירכתי החדר. עמית סגל צייץ בטוויטר שאנחנו בחוץ. כן, כן, לפני שעלה לשידור בערוץ 2, לפני שנתן דיווח רדיופוני, עמית סגל כבר חלק עם הברנז'ה בטוויטר את מה שההמונים עוד לא ידעו.

segal

אז זהו. זה נראה שהטוויטר עשה סוף סוף עלייה, וגם כאן הוא תופס את מקומו ככלי התקשור המיידי, המהיר ביותר, הארסי והנשכני ביותר שנראה אי פעם. אל תגידו, "יש לי נוטיפיקציות לפייס". לא, לא. הפייסבוק, במהותו, פחות זריז, פחות מיידי. הפייסבוק משדר אליכם בעיקר את החדשות שאתם אוהבים לשמוע: את אלה שעשיתם להם לייק, את אלה שהגבתם להם, לאו דווקא את אלה שדיווחו אחרונים. אבל הטוויטר, אוי הטוויטר, נותן לכם בראש את האחרון שצעק. אפילו סקר מיום הבחירות, לפני המדגמים, אפשר למצוא שם.

הטיפ שלי: אצל מי תדעו את התוצאות ראשונים

כנראה שאין שום ברירה, אם אתם רוצים לדעת ראשונים תצטרכו עוד היום להוריד את האפליקציה של טוויטר, ולעקוב אחר כמה דמויות מפתח מעולות, שמדווחות את החדשות הכי חמות שם. אז למי צריך להאזין החל מ- 21:30 היום?

המקושרים:

@amitsegal: כתב הכנסת- פוליטי של ערוץ 2, ה-איש שלנו בטוויטר. הסיבה די פשוטה: פרט להיותו כתב מעולה, סגל עובד בחדשות 2. ומי לא רוצה שההדלפה שלו תופיע בחדשות 2. לכן, הכל רץ מהר אל סגל שממהר להעלות לטוויטר.

@talschneider: התופעה מס' 1 של בחירות 2013 היא טל שניידר. שניידר היא עיתונאית שחזרה לפני כשנתיים מחו"ל, ופתחה בלוג פוליטי. מאז התברגה שניידר בצמרת הסיקור של התחום הפוליטי מפלגתי בישראל, תוך שהבלוג שלה הופך לאחד ממקורות המידע האמינים והטובים ביותר לאינפורמציה נטולת פניות על המערכת הפוליטית. שניידר זכתה להכרה נרחבת, הבלוג שלה אומץ ע"י אתר הארץ והיא משמשת כפרשנית ברשת ב' ובערוצי תקשורת אחרים. שווה להקשיב לשניידר היום בערב.

המצייצים:

@barakravid: הכתב המדיני של הארץ. נותן בלי חשבון לצייצן. במקרה הזה שווה גם להזכיר את @talshalev1, אותו תפקיד אבל בוואלה!. שניהם נוטים לפרסם לפני שהדברים עולים לאתרים, מה שהופך אותם למעניינים במיוחד. לדוברי האנגלית יש גם את @LahavHarkov המצוינת מהג׳רוזלם פוסט.
גורפות העניין:

כאן שווה להזכיר שתי אושיות טוויטר. אני לא בטוח שהן יביאו את המידע הראשוני, אבל בשל העניין האדיר שהן מרכזות, שווה להקשיב להן. סביר להניח שפיסות מידע מעניינות יצופו אליהן במהירות הערב: האחת, אשת שר ועיתונאית בפני עצמה, האישה ששכחה על צוויצר דברים שאנחנו עוד לא הספקנו ללמוד, 15,000 עוקבים ביום חם, נו, מה עוד תבקשי וגו'. תעשו פולואו ל- @JudyMozes

השניה, והאחרונה להיום, היא @kereneubach מגישת "סדר יום" ברשת ב', צייצנית על שמחוברת לכל מי שמדווח משהו.

שיהיה לכם מדגם שמח, ואל תשכחו: לכו להצביע. לכו להצביע. לכו להצביע!