אנחנו מכים שנית: משיקים את הקמפיין נגד המאגר הביומטרי

אז מה עשינו כאן? יצאנו בקמפיין מימון גולשים, הפקנו, יצאנו, והנה אנחנו:

והנה עדי גילת מצטרפת:

גם אתם רוצים? צרו קשר עכשיו ב- 050-6205384 או ב- nir.hirshman@gmail.com

מוניציפלי- מתחילים! (צילום- פייסבוק)

המוניציפלי כבר כאן: צרור עצות דיגיטל למקצוענים

רוב הקוראים לא יודעים, אבל בשעה שאנחנו סובלים מהחום, עשרות מתמודדים מענים את עצמם בישיבות אסטרטגיה וצופים בעיניים כלות בשעון ההולך ומתקצר לקראת יום הדין- ה- 22 לאוקטובר. ובכן, אם לא שמעתם, וסביר להניח שלא, יש בחירות נוספות. בחירות מוניציפליות. והן כבר מעבר לפינה.

אז כאקט של רצון טוב, וכדי לומר לכם, שאם לא התעסקתם בזה עדיין אז אתם כבר באיחור, הנה צרור עצות דיגיטל קצרות למקצוענים בתחום:

פייסבוק. קודם כל, פייסבוק

אין רשתות חברתיות, אין אינטרנט. הרוב המכריע של הטראפיק באינטרנט בישראל עובר היום דרך פייסבוק. לא פלא שאפילו Ynet מתנים קריאה של חלק מהתכנים שלהם בלייק לעמוד הפייסבוק. למה? כי גם הם הבינו שהקוראים מגיעים רק משם, וחוזרים לשם אחרי הקריאה. וגם אתם חייבים, אבל חייבים להיות שם.

לא, גם אם יש לכם עמוד, זה לא מספיק 

יצא לי בימים האחרונים לעשות רשימה בפייסבוק שמכילה את רוב המועמדים בבחירות המוניציפליות (קליק לרשימה). רואים שמישהו משקיע שם. אבל מה לעשות, גם 40 לייקים לא יובילו אתכם לשום מקום. רק לשם ההבנה, 40 לייקים אומרים שמשהו כמו 500-600 איש ראו את הפוסט. זה לא משהו.

אתם מבינים, פייסבוק, מאז ההנפקה, עברה שינוי מהותי. הם רוצים להרוויח. בגלל זה, מתברר, מי ששם כסף ולו מעט מאוד, יכול להגיע לתוצאות מדהימות. בעלות של מודעת עמוד אחת בידיעות תקשורת, אפשר לממן שבועיים של קמפיין אכזרי בפייסבוק, שיגיע למאות אלפי גולשים. יתרה מכך, במקום העמוד הזה, שמי כבר מגיע אליו, המודעות שלכם יגיעו אל קהל היעד בכל מקום- בסלולר, במחשב, באייפד. שם, הם כבר לא יוכלו לדלג על עמודים.

דואר אלקטרוני- זה קילר זה

מאז הימים הראשונים של האינטרנט, יש אפליקציה אחת בלבד ששרדה. לא, לא מדובר בוויז. מדובר בדבר הזה, שבזמן שאתם לא בפייסבוק, אתם איתו. הדואר האלקטרוני. דוא"ל, וכתובות אימייל מדויקות, הוא עדיין אחד הכלים השיווקיים הכי חזקים שקיימים בשוק. תחשבו כמה זמן ביום אתם מקדישים לתיבה שלכם- למחוק, לסדר, לרוקן אשפה. ועכשיו חישבו שוב על אסטרטגיית הדוא"ל שלכם בקמפיין. אתם חייבים לדוור.

אבל אין לי אימיילים של אף אחד!

נכון. ולכן, הגיע הזמן לאסוף. אימיילים אפשר לאסוף בכמה שיטות:

  • העבירו דף עם איסוף כתובות בכל חוג בית. נדוש, אבל עובד.
  • בכל דיוור, הוסיפו קישור להצטרפות לרשימת התפוצה. אתם אף פעם לא יודעים למי יגיע המייל.
  • אפשרו לאנשים להצטרף לרשימה בפייסבוק ובאתר: יש כמה חברות אינטרנט קטנות ומגניבות (זו למשל) שמאפשרות לעשות את זה בחיני-חינם.

ועוד דובדבן לסיום- רימרקטינג

משרדי פירסום נוהגים לעשות מידי פעם טריק נלוז במיוחד. הם בודקים מהו מסלול הנסיעה של מנכ"ל החברה אותה הם מפרסמים ומרצפים את הדרך בשלטי חוצות, על חשבון שאר הפריסה. ואז, כולם מרוצים- המנכ"ל, שרואה את הפרסומות בכל מקום, ומשרד הפירסום, שלקח את הכסף.

עכשיו חישבו מה היה קורה אם הדבר הזה היה קורה לכל אחד מהמתעניינים במועמד שלכם. זאת אומרת, מה היה קורה אם ברגע שמישהו היה מביע התעניינות במועמד, הוא היה מוצף בשלטי חוצות בכל מקום בו הוא היה נוסע? ובכן, יש דבר כזה. גוגל השיקה לא מזמן שירות שנקרא שיווק מחדש. במסגרת השירות, כל לקוח שנכנס לאתר של המועמד שלכם, כאשר יצא ממנו, המודעות של גוגל ישדרו אליו את הבאנרים של המועמד שלכם.

הקטע הנחמד במיוחד הוא שהמודעות הללו מופיעות באלפי אתרים וגם באתרים המרכזיים ביותר בישראל, כמו וואלה ו- Ynet. וכך, בעלות שווה לכל נפש, גם המתמודד לראשות חבל חצוצלת יכול לזכות במודעה באתר חדשות מוביל, שתופנה אך ורק לקהל היעד.

טוב, גם ככה הארכנו. אני חותך.

שאלות? צרו קשר!

 

בלעדי: מה קרה לרייטינג באינטרנט השנה

הנה, התפרסמו שוב נתוני הרייטינג באינטרנט. "שוק בשוקן" זעקה כותרת אחת, "וואלה מביס את Ynet" הדהימה כותרת נוספת, ורק אני, נותרתי, אעפס, בלי להבין כלום. אז הנה, כשירות לציבור, ובאופן מפתיע גם בלעדי, השוואה של 12 החודשים האחרונים במונחי גלישה לאתרים המרכזיים באינטרנט הישראלי. זהו ריכוז ראשון של נתוני הגמיוס החודשיים, כפי שאיש, במפתיע, עדיין לא עשה:

נענע 10 מדמם

לא צריך להיות סטטיסטיקן גדול כדי להבין את זה: חמשת האתרים הראשונים (פרט לתפוז) הם אתרי חדשות, הרלוונטיים אלינו, יחצנים מטריפים שכמונו. גם 10-15 הם אתרי חדשות, ואליהם נגיע תכף. אז מה באמת קורה? לעומת יציבות של האתרים הגדולים,נענע 10 (בסגול) מדמם, ללא כל סיבה נראית לעין, ובאופן עקבי ביותר. בקצב הזה, בשנה הבאה נענע יפלט לא רק מחוץ לחמישייה אלא גם מחוץ לעשירייה. למקו, לעומת זאת, יש למה לצפות. אם ישחזרו שם את ההשגים של העונה הקודמת של האח הגדול (איזור מרץ 2012) האתר הזה יכול אפילו לגרד את המעמד של ynet.

ועוד נקודה מעניינת: שימו לב מה קורה ל- ynet בנובמבר 2012. מבצע עמוד ענן, למי ששכח. שבוע של לחימה, שנותן לכולם עוד קצת גלישה, אבל את ynet הוא ממש מקפיץ.

שוקן, אני מקווה שאתה עושה מזה כסף

הדבר הראשון שמדהים כאן הוא שלוואלה יש יותר גולשים מלהארץ, xnet, כלכליסט, וגלובס ביחד. הדבר השני שעולה מייד הוא הירידה המשמעותית של הארץ. אבל זה פשוט. מה שמעניין הוא שהירידה הזו גוררת אחריה את דה מרקר, שלא נמצא מאחורי חומת התשלום.

ואחרון חביב: נרג' מתאושש. המנויים אולי עוזבים, אבל האתר מראה מגמת התאוששות ברורה בחודשים האחרונים. אז אולי יש עוד תקווה.

הנה אני

אם כבר מדברים על שנקלים, הסדנא לידע ציבורי מגייסת כסף למובייל, וגם אני, בהופעה אחרונה כיועץ שר, תורם שני משפטים.

והפעם, שיעור מיאיר לפיד

כדאי לשים לב לשינוי שיאיר לפיד ונפתלי בנט מנחילים לא רק לשיח הפוליטי אלא גם לשיח התקשורתי. רוצה לומר: בא לך לשמוע מה יאיר באמת חושב? תתחבר לפייסבוק.

למה הכוונה? יאיר לפיד, ונפתלי בנט, מוצאים את ההודעות לעיתונות שלהם קודם (או ליתר דיוק, במקביל) לפייסבוק. בכך, מי שמנוי על העמוד מקבל את האינפורמציה הטובה, המהירה והטרייה ביותר. יש כאן עקיפה של המנגנונים הישנים ויותר מזה, אפשרות לדבר עם התומכים מעל הראש של התקשורת.

lapid

 

מדוע זה חשוב?

דמויות פוליטיות, עסקיות וכיוב', נזקקות מידי פעם לחשיפה כזאת או אחרת. הפוליטיקאים רוצים את הבמה על מנת שיוכלו להסביר, לנמק ובעיקר לשכנע מדוע הצעדים שלהם נכונים ומדוע הם ראויים לתמיכת הציבור. עד עתה, על מנת לקבל את החשיפה הזו התנהלו יחסי סחר-מכר: אני, הבכיר, אתן לך ידיעה על מישהו אחר, ובתמורה, אתה תיתן לי חשיפה שאני אזדקק לה. כמובן, שהידיעה הראשונה לא יכולה להיות אייטם בסגנון של "החברה מימנה מחשבים לילדים נזקקים" אלא יותר בכיוון של "החברה מימנה מחשבים לילדים של המנכ"ל". אחרת, זה לא חדשות. ואם זה לא חדשות, אין סחורה. ואם אין סחורה, אין תמורה.

ופתאום, הכל מתהפך

בעבר, היו יועצי התקשורת שומרים את הידיעות לאתרי החדשות, ורק אז מעלים לאוויר באתר האישי. הבאז השולט היה שעורכי החדשות מגלגלים את הידיעה לפני שהם מעלים אותה לאוויר ואם האחרונה הופיעה במקום אחר, הידיעה מתה. ובכן, הזמנים השתנו. הדברים נכתבים בפייס והאתרים עושים פולו אפ (nrg, וואינט, מקו, נענע 10 ועוד).

שונה, אבל טוב יותר

אז עכשיו הדברים שונים. אבל השינוי הוא לאו דווקא לרעה. בסופו של עניין, אנחנו אנשי יחסי ציבור, ולא אנשי קשרי עיתונות. הרעיון הוא להביא את המסרים ישירות אל הציבור, וכעת, עדיין, הדרך הטובה ביותר היא דרך עיתונאים. אבל הדרך החדשה הזו מאפשר לנו למשוך קוראים אל תכנים עמוקים יותר, שקשה בדרך כלל להוציא אותם לתקשורת. נימוקים, הסברים, עידכונים, הדברים המעניינים, אבל לא אלה שנכנסים בדיוק לידיעה שתעלה עכשיו, אלה הדברים שיכולים לעלות כעת לפייס, וליצור את הבאז משם. ומה שטוב יותר הוא שכתוצר לוואי, העידכונים הללו יגיעו קודם כל אל התומכים, אלה שעשו לייק כבר קודם ורק אז לכל העולם.

אם ככה, לזרוק את רשימות הכתבים?

לא ממש. עדין, מרבית האנשים יקראו ב- Ynet שיאיר לפיד כתב דברים בפייסבוק, ולא יגלשו אליו לעמוד, או יגלו אותו בניוזפיד. להודעה שעולה בפייסבוק צריך להתייחס כמו אמירה בהרצאה: היו אנשים ששמעו, אבל עכשיו צריך לידע את הכתבים. הם לא תמיד שם, הם לא תמיד מחוברים, אבל בשביל זה אתם קיימים.

חכו לסבב ב': מוקדש ל- B

אני יודע שאתם טובים. מעולים. בליגה של היחצנים אתם מקום ראשון. מקסימום, שלישי. אתם רציניים, מוכשרים, טובים במה שאתם עושים, אבל אין מה לעשות, תאלצו לחכות לסבב ב', חלון ההעברות של הפוליטיקה הישראלית.

הכנסת. קצת קשה להיכנס

מי שמצוי בתחום מכיר את זה: הכנסת החדשה מתכנסת, וכל זב חוטם שאי פעם עבר ברחוב ליד פקולטה למדעי המדינה מציג עצמו כיועץ בכיר לחברי כנסת חדשים, או שרים בפוטנציה. בשבילכם זו הזדמנות מעולה, בשבילם זה נידנוד. וזה תופס הכי גרוע דווקא את המנוסים שבנינו. ממש שלב הכאפה המצלצלת.

כי אתם הכי יודעים איך זה. אתם מבינים כמה זה קשה להתחיל, להבין את הדינמיקה העדינה של המקום העוצמתי הזה- את מנהלי הסיעות, המכסות, המזנונים והמסדרונות. אתם יודעים שכל פניה יכולה להוביל לזינוק, אבל גם לכישלון, והכי חשוב, הייתם שם כבר קודם. אבל אם לכם זו הזדמנות, תחשבו איך זה נראה מהצד שלהם: טירוף ארוך ומתמשך של מתדפקים על הדלת שמציעים את עצמם ללא הרף במחירי סוף עונה.

מבאס? לא ממש. מכיוון שכמו בכדורגל, גם בפוליטיקה יש סבב ב'. משהו כמו חצי שנה- שמונה חודשים אחרי הגל הראשוני, חברי הכנסת מתחילים להבין איזה דבילים הם לקחו לעבודה. החיפושים בשלב השני לא ארוכים ומתישים כל כך. הם מבינים שמה שצריך זה מישהי/מישהו שהם יוכלו לסמוך עליו ושבפשטות, ידע לעשות את העבודה. לא כוכב נופל או מטאוריט, לא המקושר מספר 1, פשוט אדם שמבין. וזה יהיה השלב שלכם. בינתיים, תחזיקו את האוזניים פתוחות וספרו לכל החברים שזה מה שאתם רוצים לעשות. ומשהו יצוץ. הבטחה שלי.

ואם לא בא לי?

הנה הצעה קלילה למי שלא בא לו: למי שלא מכיר, כאן, באתר הצנועה הזה מתחבאת הרשימה המעודכנת ביותר והמקיפה ביותר של לשכות ועוזרים פרלמנטרים. הרשימה מתעדכנת מידי יום, אבל חיפוש קצר יוביל אתכם למי שעדיין מחפש. זה פשוט מאוד: לכל חבר כנסת אמורים להיות שני עוזרים. אם יש רק אחד, או שאין בכלל, הוא עדיין מחפש. כאשר יתמנו יו"רי ועדות ושרים, יתפנו תפקידים נוספים. אבל עד אז, זו הדרך הטובה ביותר.

כך תדעו ראשונים את תוצאות הבחירות: למי כדאי להקשיב הערב בטוויטר

לפני כמה שבועות התפוצץ רכב מחוץ לחלון המשרד שלי. שמעתי את הבום, ולא יחסתי לזה חשיבות. שהרמתי את הראש מהמחשב היתה השעה 13:12. בוואינט לא היתה מילה, בגל"צ דיווחו שהיה פיצוץ. אבל בטוויטר, יא קרועים, בטוויטר, כבר ב-13:07 הופיעה תמונה של הרכב בוער.
יותר מזה: בפריימריס של הליכוד ישבנו כולנו טרוטי עיניים מול המסכים, מחכים לאיזו מילה. "אנחנו בחוץ", מילמלה מישהי מירכתי החדר. עמית סגל צייץ בטוויטר שאנחנו בחוץ. כן, כן, לפני שעלה לשידור בערוץ 2, לפני שנתן דיווח רדיופוני, עמית סגל כבר חלק עם הברנז'ה בטוויטר את מה שההמונים עוד לא ידעו.

segal

אז זהו. זה נראה שהטוויטר עשה סוף סוף עלייה, וגם כאן הוא תופס את מקומו ככלי התקשור המיידי, המהיר ביותר, הארסי והנשכני ביותר שנראה אי פעם. אל תגידו, "יש לי נוטיפיקציות לפייס". לא, לא. הפייסבוק, במהותו, פחות זריז, פחות מיידי. הפייסבוק משדר אליכם בעיקר את החדשות שאתם אוהבים לשמוע: את אלה שעשיתם להם לייק, את אלה שהגבתם להם, לאו דווקא את אלה שדיווחו אחרונים. אבל הטוויטר, אוי הטוויטר, נותן לכם בראש את האחרון שצעק. אפילו סקר מיום הבחירות, לפני המדגמים, אפשר למצוא שם.

הטיפ שלי: אצל מי תדעו את התוצאות ראשונים

כנראה שאין שום ברירה, אם אתם רוצים לדעת ראשונים תצטרכו עוד היום להוריד את האפליקציה של טוויטר, ולעקוב אחר כמה דמויות מפתח מעולות, שמדווחות את החדשות הכי חמות שם. אז למי צריך להאזין החל מ- 21:30 היום?

המקושרים:

@amitsegal: כתב הכנסת- פוליטי של ערוץ 2, ה-איש שלנו בטוויטר. הסיבה די פשוטה: פרט להיותו כתב מעולה, סגל עובד בחדשות 2. ומי לא רוצה שההדלפה שלו תופיע בחדשות 2. לכן, הכל רץ מהר אל סגל שממהר להעלות לטוויטר.

@talschneider: התופעה מס' 1 של בחירות 2013 היא טל שניידר. שניידר היא עיתונאית שחזרה לפני כשנתיים מחו"ל, ופתחה בלוג פוליטי. מאז התברגה שניידר בצמרת הסיקור של התחום הפוליטי מפלגתי בישראל, תוך שהבלוג שלה הופך לאחד ממקורות המידע האמינים והטובים ביותר לאינפורמציה נטולת פניות על המערכת הפוליטית. שניידר זכתה להכרה נרחבת, הבלוג שלה אומץ ע"י אתר הארץ והיא משמשת כפרשנית ברשת ב' ובערוצי תקשורת אחרים. שווה להקשיב לשניידר היום בערב.

המצייצים:

@barakravid: הכתב המדיני של הארץ. נותן בלי חשבון לצייצן. במקרה הזה שווה גם להזכיר את @talshalev1, אותו תפקיד אבל בוואלה!. שניהם נוטים לפרסם לפני שהדברים עולים לאתרים, מה שהופך אותם למעניינים במיוחד. לדוברי האנגלית יש גם את @LahavHarkov המצוינת מהג׳רוזלם פוסט.
גורפות העניין:

כאן שווה להזכיר שתי אושיות טוויטר. אני לא בטוח שהן יביאו את המידע הראשוני, אבל בשל העניין האדיר שהן מרכזות, שווה להקשיב להן. סביר להניח שפיסות מידע מעניינות יצופו אליהן במהירות הערב: האחת, אשת שר ועיתונאית בפני עצמה, האישה ששכחה על צוויצר דברים שאנחנו עוד לא הספקנו ללמוד, 15,000 עוקבים ביום חם, נו, מה עוד תבקשי וגו'. תעשו פולואו ל- @JudyMozes

השניה, והאחרונה להיום, היא @kereneubach מגישת "סדר יום" ברשת ב', צייצנית על שמחוברת לכל מי שמדווח משהו.

שיהיה לכם מדגם שמח, ואל תשכחו: לכו להצביע. לכו להצביע. לכו להצביע!

הבחירות בסושיאל: הטוויסט הוא הפואנטה

מערכת הבחירות מתקרבת לסיומה, ורצף קלישאות הסושיאל מאיים להציף את המדינה. להקשיב, לענות, לשים סטטוס אישי? משעמם רצח. זה הטוויסט שעושה את הבלגן. אז הנה תעודת הגמר שלי, לחברים העושים במלאכה:

naftul

נפתלי בנט: האיש שמבין את העסק

עושה רושם שכולם כבר הבינו את כללי הבסיס של הסושיאל. נו טוף, תכתוב אישי, תקשיב, תעלה תמונה עם הילדים. אויש. שיעמום. זירקו את כל הכללים הללו לפח, ו קחו את נפתלי בנט, למשל.  בתחילת מערכת הבחירות, בכל פעם שפתחת וואינט בסמארטפון, או כמעט כל אתר חדשות אחר, קיבלת את הפרצוף המחייך של הבחורצ'יק מסיירת מטכ"ל בשלל פוזות.
לא פלא שהוא עשה מיליונים בהיי טק. הבחור פשוט זיהה את הנישה. כאן הטוויסט הוא קניית מדיה יעילה. ולמי שלא הבין: הבאנרים האלה לא יקרים כמו הבאנרים באתרי האינטרנט המסורתיים, אבל להבדיל מאלה שמופיעים במחשב, את הבאנרים באפליקציה אי אפשר לסנן. אתה רואה אותם בטוח. וחוץ מזה, הסיסמה של "משהו חדש מתחיל" מתכתבת כל כך יפה עם האייפון, שזה פשוט נעים- נעים- נעים.

יאללה, 4.5 רני. (מתוך 5!)

raniraniraniranihalf-rani

 #ארץחדשה: לא יעברו, אבל אחלה קמפיין

הנה מתכון לקמפיין קילר: 1 במאי, רצוי הכי טוב בישראל, 1 מספר סיפורים, עם ארומה של קונספירציה 3/4 כוס מוזיקה דרמטית ושוטים קופצניים, ותקבל פוטנציאל בלתי רגיל. אבל איך באמת מגיעות כל הצפיות לסרטונים של יניב? גם כאן יש עבודת קניית מדיה מדוקדקת:

erezhadasha

ולא לשכוח באנרים:

shita

אגב, למרות טענות הקיפוח וההשתקה, יניב כבר הצליח לקבל את מנת התקשורת המסורתית כאשר קיבל כתבה מפנקת מציון נאנוס וראיון ויראלי להפליא אצל גיא רולניק. בעצם, הטוויסט של יניב הם הסרטונים, שמבלי קשר למידת האמת של התוכן שלהם, מרתקים בצורה בלתי רגילה. והנה דוגמה מהשיטה, על פי יניב:

יאללה, 4 רני.

raniraniranirani

שלי יחימוביץ': דווקא היא מהסיירת

הטוויסט של שלי במדיה החברתית לא בא בצורה שכולנו יכולים לראות אותו. מסתבר ששלי יחימוביץ' מפעילה כבר כשנתיים "סיירת" אינטרנטית של מגיבים בהתנדבות. וכך היא מאפשרת לעצמה להיות יותר ויותר ויראלית, בעזרת התומכים שלה. מדוע זה חשוב? מתברר שפייסבוק מציג לכל אחד מהמשתמשים סדרה מצומצמת מאוד של חברים, בעידכונים שהוא מספק לנו. כך למשל, אדם שיש לו למעלה מ- 500 חברים, יראה לכל היותר עידכונים מ- 10-15 חברים שאותם הוא אוהב לקרוא במיוחד. כעת, כאשר שלי מפרסמת סטטוס, היא חייבת לשבור את המעגל הזה. ואיך שוברים אותו? על ידי הפצה יזומה שלו למתנדבים, אשר יפיצו כל אחד לחברים שלהם. הבעיה העיקרית באסטרטגיה של שלי היא שפייסבוק, בניסיון שלה להיות יותר ויותר רווחית, בולמת את הניסיונות הללו ומאפשרת ליצור הפצה אמיתית ונרחבת של סטטוסים ופירסומים רק באמצעות פירסום במזומן.

כנראה שגם צוקרברג חושב שאת רעה, רעה, רעה. 3.5 רני.

raniraniranihalf-rani

 לסיכום: זה הטוויסט שחשוב

כולם יכולים לקנות מדיה. כולם יכולים לענות, לדבר אישי ובלה בלה בלה. הדברים השחוקים, כללי היסוד, לא מביאים את המכה. כדי לבלוט, כמו תמיד, צריך להביא משהו חדש, בולט, מרענן. אחרת, אתם פשוט חושבים כמו סאחים.

 

 

 

 

 

 

מדריך יחסי הציבור של ניר הירשמן