חדשים ביחסי ציבור? אנחנו רוצים אתכם!

איזה עונג לספר שאנחנו שוב מתרחבים! ומחפשים אתכם- יועצי תקשורת חדשים, חמים מהתנור, שמוכנים ללמוד להכיר ולהשתפשף במקצוע הכי קול בעיר.

אז מה הסיפור שלנו?

אנחנו משרד יחסי ציבור די ייחודי בנוף. אנחנו מייצגים שורה של לקוחות חברתיים, טכנולוגיים, מאבקים ציבוריים שונים ושורה של חברות שנמצאות בקידמת הטכנולוגיה. אנחנו עושים דברים מעניינים ונמצאים המון. אבל המון בתקשורת. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאנחנו אוהבים ללמד. לכן, אנחנו מחפשים אתכם- את חסרי הניסיון והרעבים ללמידה, לבוא ולהיות בין הראשונים בהצלחה. אנחנו מחפשים עמודי תווך, כאלה שניתן יהיה לבנות יחד איתם את המשרד של העתיד. אנחנו מחפשים אנשים שרוצים לצמוח, כאלה שיהיה אפשר לצמוח איתם, ומהר.

אז אם גם אתם חושבים שאתם מוכנים לאתגר, אל תהססו ותשלחו קורות חיים. הכתובת היא nir@nirshman.com

מחפשים עבודה, מישהו?

נפלתם קורבן למתקפת סייבר? כך תנהלו את התקשורת

את משחק המלחמה של ISACA, אליו הזמין אותי מנהל אבטחת המידע של הבנק הבינלאומי, שוקי פלג, התחלנו בקטסטרופה. הודעה תמימה על באג באנדרואיד הפכה לאסון מתגלגל עבור החברה הדמיונית שהוקמה לצורך הסימולציה. פרטי משתמשים דלפו, חשבונות בנק נפרצו ואפילו, היו בין המשתתפים בסימולציה שהציעו להנהלה המדומה לצאת החוצה ולחפש כרטיסי טיסה, מכיוון שבישראל לא יהיה להם עתיד.

40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת "זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?"

40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת “זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?”

אז אחרי שניגבנו את אגלי הזיעה, ויצאנו החוצה אל מגשי הפוטיפורים, לא יכולתי שלא להמשיך ולחשוב על הנושא. מה באמת עושים מרגע הפריצה? מהם הצעדים שבהם יש לנקוט מהרגע שסייבר הופך מבאז וורד למפלצת שמאיימת לחסל את העסקים של הלקוח? אז הנה כמה נקודות שיוכלו לסייע לכם לנהל את משבר הסייבר הבא:

  1. להבין את מהות המשבר: משבר סייבר הוא בעיקר משבר אמון. המשתמשים מאמינים בכם שתוכלו לשמור על המידע שלהם- סיסמאות, כתובות אימייל, חשבונות בנק ועוד. משבר סייבר הוא כישלון ביכולת הזו. דליפה של נתונים, גניבה של כסף וביצוע פעולות אסורות הם המחשה לכך שאי אפשר לסמוך עליכם. התפקיד שלנו, כיועצי תקשורת הוא לא לפתור את הבעיה הטכנית או לסגור את הפירצה. התפקיד שלנו הוא לטפל בתחושת חוסר האמון שנוצרת ולחזק מחדש את מערכת היחסים בין המשתמשים לחברה שנפרצה. את כל הפעולות התקשורתיות שלנו נבצע לאור ההבנה הזו.
  2. לאמוד את גודל הפגיעה: על מנת להתחיל לטפל במשבר, חשוב להבין את גודל הפגיעה. כמה חשבונות נפרצו? כמה פרטים דלפו? האם הדליפה ממשיכה או התקלה הסתיימה? חשוב לנסות ולהבין את גודל והיקף הנזק, על מנת לשקף את תמונת המצב לתקשורת ולתת דיווח אמיתי וכן ככל האפשר. חשוב להבין: רוב השערוריות הגדולות מתרחשות לא בתקלה הראשונית אלא בשלב שלאחר מכן, כאשר חברה מנסה לחפות על מחדליה או לטייח כישלונות. לכן, כדאי לנקוט בגישה פתוחה, שקופה וכנה, שתאפשר לציבור לסלוח, ומאוחר יותר, לשכוח.
  3. הקמת צוות ניהול משברים: חשוב להבין כי כל התבטאות תקשורתית תשפיע מאוחר יותר לא רק על דעת הקהל אלא גם על סדרה של גורמים נוספים. כך למשל, אחרי סיום התקלה יכולים גורמים שונים לתבוע את החברה ולהשתמש בבהתבטאויות שלה כהוכחה לכך שהיא אחראית לנזקים שונים, מה שיכול לעלות ממון רב. לכן, מייד עם ההכרזה על מצב משברי, יש להקים צוות ניהול משברים אשר כולל את המנכ”ל, יועץ התקשורת, היועץ המשפטי והנציג הטכני הבכיר ביותר, הקשור לתיקון התקלה. הרעיון הוא לאפשר לכלל הגורמים הללו להביע את דעתם, כך שתוכלו לקבל את ההחלטה המושכלת ביותר לגבי ההתבטאויות שלכם בתקשורת.
  4. האחדת מערכת דוברותית: בניגוד למצב העניינים הרגיל, במשבר תקשורתי החברה שלכם תרכז עניין תקשורתי עצום, ולא מסיבה חיובית. עיתונאים יחלו לפנות לכל שדרת הארגון- מהמנכ”ל עד למנקה, מהמנמ”ר עד לנציגי שירות הלקוחות. מהרגע שהוכרז משבר תקשורתי, חשוב מאוד להעביר בע”פ לכל אנשי הארגון מסר שאינו משתמע לשני פנים: אין לדבר עם עיתונאים, בשום פנים ואופן, אלא באישור המנכ”ל בלבד. המסר הזה כולל גם שכבות הנהלה בכירה. הרעיון הוא ליצור נרטיב אחד, סיפור אחד, שיציג את השליטה המלאה ואת אחריות החברה ללקוחות.
  5. מענה לפניות- להבין את הזירה התקשורתית: במקרים רבים, התגובה שלכם היא שתקבע את גובה הלהבות מסביב לחברה. עקרונית, כלל האצבע למענה הוא כזה- פוטנציאל למשבר תקשורתי מתחיל כאשר מתפרסמות יותר משתי כתבות בשני כלי תקשורת שונים על אותו הנושא. כלומר. אם כלי תקשורת אחד עושה על התקלה שלכם כתבה, ואיש אינו עושה פולו- אפ עליו, אין צורך ללבות את הלהבות. ניתן לנסות לסגור את הסיםור בשיחות רקע, ולעבור הלאה. אבל אם הסיפור מתפשט, חייבים לטפל.
  6. מענה לפניות- שיחות רקע: במידה ואתם חייבים לטפל, התגובה הראשונית חייבת להיות כזו שמשאירה לכם את האופציות פתוחות. קחו אחריות, אבל אל תתחייבו. הבהירו שאתם עושים מאמצים גדולים, אבל אל תצאו בהכרזות שלאחר מכן יכולות להתבדות. תנו קצת זמן לתמונה להתבהר. עם זאת, חשוב מאוד להבהיר לכתבים כי המצב בשליטה מלאה. לכן, כדאי מאוד לחבר את המנכ”ל, או בכיר אחר בחברה, ששומר/ת על קור רוח, עם הכתבים השונים, כדי לתת סקירה על המתרחש. הרעיון הוא לתת את התחושה שאיש לא מתחמק וכי אתם שולטים במצב. חשוב להמשיך את הקשר עם כלי התקשורת לאורך כל המשבר ולא לנתק קשר, דבר שיכול להעיד על קריסה פנימית, בילבול או חוסר שליטה.
  7. הפסקת הנזק: הבעיה הראשונית של נפגעים הוא הנזק הישיר שנגרם להם. זה די פשוט- אם נגנב לאדם כסף, אם הפרטים שלו דלפו לרשת, זה מלחיץ. יתרה מכך, אם הפרטים של אדם נמצאים בסכנת דליפה ועדיין לא יצאו לרשת, זוהי סיטואציה קשה במיוחד. לכן, גם ברמה הפנימית של החברה, אבל גם כלפי חוץ- חייבים לשדר את המסר שהמטרה הראשונה במעלה היא הפסקת הנזק והגנה על כל מי שלא נפגע. הרעיון הוא לשקם את היחסים שנפגעו ולאפשר לציבור לחזור ולסמוך על החברה.
  8. לקחת אחריות ולפצות: אחרי שהכל הסתיים, לאחר שהאבק שקע והפרצות נסגרו, חשוב מאוד שלא לשכוח את מי שנפגע. מעבר למחויבות המשפטית, הציבור נוטה לסלוח למי שמתנהל בבגרות. דיברתם אמת במהלך המשבר? דברו אמת גם לאחריו. התנצלו, קחו אחריות על חלקכם בתקלה ופצו ככל האפשר את הלקוחות שנפגעו. משם, הדרך כבר תראה טוב הרבה יותר.
Anonymous_emblem.svg

אנונימוס. שלא יבואו עליכם בלילה.

 

להכניס סטארט אפ לתקשורת

מיליון דולר. מישהו פעם החזיק מיליון דולר ביד? מישהו חווה את החוויה של להסתכל על חשבון הבנק ולראות שם שלושה וחצי מיליון ש”ח, שיכולים לקנות לו דירה מדהימה במרכז ת”א, עם נוף לאנאעארף? ובכן, מתברר שמיליון דולר כבר לא מרגשים איש. אפילו לא שניים או שלושה עלובים כאלה. מכיוון שאם מסתכלים על הסיקור של תעשיית הסטארט אפים הישראלית, מיליון דולר הפכו כסף לפיסטוקים. משהו לבכות עליו אם לא הצלחת בגיוס. יותר מזה. אם לא גייסת לפחות חמישה או אפילו עשרה מיליון דולר, תוכל לחלום על לקבל כתבה, או איזכור בכלי תקשורת מרכזי- כזה שלא עוסק רק בתחום, כי למעשה, גם להם אין ברירה. יש כל כך הרבה גיוסים, כל כך הרבה אירועים, ורק הקצפת יכולה לקבל סיקור.

אז איך באמת אפשר לפצח את זה? איך נכנסים לתקשורת כשהזירה מוצפת בכסף גדול והחדשות על עוד אקזיט מוצלח רודפות אחת אחרי השנייה? ויותר מזה, איך מצליחים לקבל סיקור לפני שגייסתם אפילו שקל אחד?

go-daddy_0

אפילו את בר רפאלי גייסו כדי למכור שרתים

זה הסיפור, טמבל

אולי שכחנו, או התעצלנו, אבל הדבר הכי חשוב הוא הסיפור. מה חדש, מה אחר, מה שונה במה שאתם מספרים. מדוע הסטארט אפ שלכם  מגניב, למה הוא לוקח את הדימיון למקומות אחרים, מה מרגש בו, מה מעניין? מהו הדבר שהופך את המיזם שלכם לזה שיגרום לקורא אשכרה להפסיק לעבוד כדי לקרוא עליכם?

זו הזווית של הקורא

אפילו אם אתם מהפכניים, חדשניים ומרגשים לאין שיעור, אם המיזם שלכם נישתי, זו בעיה. צריך להבין- למרות הבום האדיר של התעשייה בישראל, מי שמסקר אותה הם עדיין כלי התקשורת. והם, מצידם, מצטמצמים והולכים. כן, גם מנכלי”ם של בתי השקעות, כמו מתכנתים ואפילו אנשי שיווק, כולם קוראים כלכליסט, גלובס ודה מרקר. ולשם צריך להגיע. ולכן, אם המוצר שלכם לא מדבר לקהל הרחב והדי מגוון של כלי התקשורת הללו, אתם בבעיה.

אז מה עושים?

מחפשים, ובדרך כלל, מוצאים. כשמושיקו חוגג הקים את מובלי, הוא החליט להטיס שלט מעל המשרדים של פייסבוק שקורא לעזוב את אינסטגראם, וכשחברת השרתים גו דדי ניסתה לקדם רכישת שטחי איחסון היא הביאה את בר רפאלי כדי שתתנשק עם בחור שמנמן בהפסקת הסופרבול. אבל זה לא חייב להיות טריק שיעלה מיליונים. הרעיון הוא למצוא בתוך החברה את הדברים המושכים והמרתקים- מי היזמים? איך זה הולך להשפיע על העולם? אולי משהו על תנאי העבודה בחברה? הכל הולך. הרעיון הוא למצוא את הזווית הייחודית שתאפשר לכם לחדור את המסך הסקפטי והציני לפעמים של כלי התקשורת. כי ברגע שזה יקרה, אתם על הגל.

חייבים להשתגע?

לא. אם תשאלו את רותם גז ששינה את שמו למארק צוקרברג, זה אפילו עלול לעשות נזק ארוך טווח. אבל אם אתם באמת מנסים להכיר את עצמכם ואת היכולות שלכם, סביר להניח שתוכלו לאתר משהו מבריק, מעניין ומושך, גם אצלכם. תשאלו למשל את Hola, חברה מנתניה, שפיתחה שירותי VPN לעסקים. איש לא התעניין בהם עד שהם השיקו תוסף שמאפשר לאנשים מכל העולם לצפות בנטפליקס, הולו ושאר שירותי ה- VOD שעד אז היו שמורים רק לאמריקאים. כעת, לא מדובר בעסק המרכזי שלהם, אבל יישום אחד קטן של הטכנולוגיה, איפשר להפוך אותם לסנסציה עולמית. המסקנה: הדבר המיוחד הזה כבר נמצא אצלכם. רק צריך למצוא אותו, ולצאת. בהצלחה.

דרושים ביחסי ציבור: אני מחפש עובדים

בפעם הראשונה, אני חושב, שהפוסט על דרושים ביחסי ציבור עוסק בחברה שלי. אז הנה, חם מהתנור, מה שאני מחפש:

למי שלא יודע, הקמתי חברה יחסי ציבור משל עצמי. Nirshman’s הוא בוטיק יחסי ציבור ותוכן דיגיטלי, שעושה עבודה מחפשים עבודה, מישהו?כיפית ומדהימה למגוון לקוחות בתחום הטכנולוגיה ומאבקים ציבוריים. אני לוקח אירגונים קטנים, סטארטאפים שאיש לא שמע עליהם ונושאים קשים ומעצבנים שנותרו חבויים והופך אותם לכותבות. עשיתי את זה עם המאבק במאגר הביומטרי, עם אירגון מעש ועם עוד רבים אחרים. אבל, לשמחתיף העבודה התרבתה וכעת אני כבר לא יכול להחזיק את הממלכה לבד.

אז אני מחפש להתרחב ומגייס עובדים. אני מחפש אנשים חדשים למקצוע, הגונים וחרוצים, שבאים בעיקר בשביל ללמוד. אני מחפש מי שיבוא בהתחלה בצניעות כדי לגדול אחר כך עם העסק ולהפוך להיות אחד מעמודי התווך של משרד מתפתח ומוצלח, כפי שאני מקווה שיצמח כאן. אני מתחייב לעשות הכל כדי ללמד, להסביר, ולהיות הגון כמעסיק. וכן, יש כאן מעשה ציוני קליל- המשרה במודיעין. אז זה מחוץ לת”א.

איפה נרשמים?

מאוד פשוט. שולחים לי מייל ל- nir@nirshman.com . אני מבטיח לענות ולתאם ראיון במידה והדברים רלוונטיים. אז יאללה. תשלחו.

איך להרוס קמפיין טוב

איזו הבלחה מקסימה מלפמ: סרטון ויראלי חזק, תסריט קולע, חרוזים, הקוליות נוטפת מכל עבר, ואפילו הריפרור לאולד ספייס לא מתאמץ. יתרה מזאת, הקמפיין רק עלה וכבר עשרות אלפי צפיות ותגובות מפרגנות מכל עבר. אבל מה, אחרי שלכדת את האמריקאי/ת היפה, הקול/ית והמלומד/ת, מופיעה הכתובת על המסך Click here, שמבקשת מהגולשים להמשיך לדף הרשמה. ואכן, לחיצה על המילים מביאה את הלוחץ ל… ובכן, לכלום.

על המסך מופיע סמליל של Pause, והסרט מפסיק ומתחיל חליפות, עד שהגולש מתייאש, והולך לחפש את העתיד שלו בקריביים, במקום בבאר שבע.

k

די ברור שבלפמ רצו להכניס לסרטון קישור של אדוורדס שמאפשר אחד משניים: או מעבר לסרטון אחר, או מעברלעמוד נחיתה. כעת, לא מדובר בהנדסת טילים. זוהי פעולה פשוטה שניתן לבצע אותה בשניים- שלושה קליקים. אז אחרי שזרקו למעלה מ- 22 אלף צפיות ויראליות וטובות לפח, נקווה שמישהו יתקן שם את המעוות ויפסיק לזרוק את הכסף של כולנו לפח.

אה, ואם זה מעניין אתכם, הנה הסרטון המלא:

 

ביל גייטס חוטף את הדלי

לשפוך או לא לשפוך?

הרשת מתמלאת בימים האחרונים במפורסמים שמורידים לעצמם דלי של מי קרח על הראש. המערכת מתגייסת לפתרון השאלה האלמותית: לשפוך או לא לשפוך?

מארק צוקרברג, ביל גייטס, אפילו ג’ימי פאלון, כולם התחילו לשפוך על עצמם דליים עם מי קרח כדי להעלות את המודעות למחלת ה- ALS. אפילו היחצן של המדינה נתן בראש, ועכשיו נשאלת השאלה- האם לרוץ ללקוח ולהציע לו לשפוך דלי מים על הראש?

ובכן, התשובה היא: תלוי.

למי כן? אם הלקוח הוא אירגון שוחר טוב, אמן, סלב או וואטאבר, אז שיתן בראש ויפה שעה אחת קודם. זה טרנד, זה מגניב, זה בכל העולם, ואין סיבה לא להצטרף למאבק נגד מחלה ארורה.

למי לא? אם הלקוח נושא באחריות, אם הוא פוליטיקאי, איש ציבור, או עומד בראש אירגון גדול במשק שקשור לטיפול במחלה, התשובה היא ממש- ממש לא. הסיבה די פשוטה: החשש במקרה הזה הוא שדבר כזה יתפס כהתחסדות. נניח, למשל, שמנכ”ל חברת תרופות ישפוך על עצמו דלי מים, ואפילו יתרום סכום גדול. מה יקרה אז? מה שיכתבו עליו יהיה בסגנון של “אל תנסה לעבוד עלינו, תוריד את מחירי התרופות שבאמצעותן אתה עושק את החולים ואל תתרום כסף”. לפוליטיקאי, למשל, יחפרו את כל הצעות החוק חסרות האחריות שהוא הצביע נגדן ויאמרו לו: “אם היית מצביע בעד, לא היית צריך לשפוך דלי מים, כי כבר היה כסף לטיפול במחלה”. בקיצור, אם הלקוח יכול היה לעשות משהו בקשר למודעות למחלה לפני כן, אז כדאי לוותר. אם אין לו קשר, יאללה, תוציאו את הדליים.

ולסיום, הנה רני:

 

 

להמשיך לקרוא

צוק איתן

חותרים למגע באולפנים הפתוחים

מלחמה זה עסק מסריח. אם כבר נקלענו אליה, אפשר להציל משהו בעזרת האולפנים הפתוחים. כך תעשו את זה.

אולפן חדשות ערוץ 2 הוא כמעט קרקע בלתי מושגת לרוב רובם של הלקוחות. הקונטרול בקומה השניה, הכניסה המהוססת לצד התפאורה, לכל זה מתלווה איזושהיא תחושה מיוחדת מהסיבה הפשוטה. אם אתה לא דובר שר, כמה כבר תגיע לשם.

עד המבצע התורן.

צוק איתן, עופרת יצוקה, עמוד ענן, והמבצע הבא שבטח יגיע בעוד שנתיים פחות או יותר, יצרו אצלנו מציאות של שידורים בלתי פוסקים, עם רייטינג בשמיים. מתי בפעם האחרונה, קיבל הספוט של חמש אחה”צ  17.7% צפייה? מתי קיבל הספוט של 10:00 17.1% צפיה? נכון. ביום שישי שעבר.

ולכל הבלאגן הזה מצטרפות שתי עובדות חשובות: הראשונה, אין פרסומות, כך שיש יותר זמן שידור, והשניה, אין שום חדשות פרט למבצע. כלום לא מעניין.

אז מה עושים?

ראשית, מבינים את המצב. לקוחות שאין להם נגיעה למצב חייבים לעבור להקפאה. כל הצעה שלכם לאייטם שאין לה נגיעה ישירה ללחימה, תתקל בבוז או גילגול עיניים צדקני. זה נכון שאתם חייבים להרוויח כסף, אבל חייבים להסתכל לאמת בפרצוף: לאף אחד לא אכפת. שנית, צריך לנסות למצוא את הלקוחות שלהם יש נגיעה למצב, ולתת להם סוג כזה של חשיפה שיכולה, בניהול נכון, לעשות שינוי מהותי בתדמית שלהם.

אז איך נכנסים לאולפנים הפתוחים?

  1. מוצאים את הסיפור הנכון: מצוקת המרואיינים שהאולפנים הפתוחים סובלים מהם לא צריכה לעניין אתכם. לפני שמרימים טלפון חייבים לברר עם הלקוח את הסיפור ולראות שהוא מתאים: אם זה בעל עסק בדרום, מומחה צבאי, או פרופ’ העוסק ביחסי חוץ, אתם חייבים לגבש לעצמכם מה האיש/ה שלכם יכולים לומר ורק אז להציע.
  2. בודקים מה קרה בעשר דקות האחרונות: המערכות, להבדיל מכם, יודעות בדיוק מה קרה בכל רגע. אל תתנו לעצמכם לצאת טמבלים ולהציע אייטם על יום כיף לילדי הדרום דקה אחרי שחס וחלילה אירע אירוע טראגי כלשהו. כולם מאוד רגישים במצבים כאלה, וחשוב לבדוק את החדשות שניה לפני שאתם מתקשרים.
  3. בודקים מי במערכת: להבדיל מתוכניות רגילות, באולפנים הפתוחים לעולם אין לדעת מי עורך. הצוותים כל כך שחוקים, שהם מוחלפים בלי התראה ואי אפשר באמת לצפות מי ינהל את השידור. לכן, מומלץ פשוט להרים טלפון למערכת ולשאול מי עורך את השעה הבאה, ולדבר איתם. אין דרך אחרת.
  4. מציעים עוד פעם: זה לא משנה שדחו אתכם, זה לא משנה אם המרואיין כבר הופיע. הערוצים זקוקים למרואיינים, והרבה, ואין סיבה שלא לספק להם אותם. לכן אל תתביישו ותרימו טלפון, שוב ושוב ושוב.
  5. מתפללים שיגמר המבצע: כי לא משנה כמות האייטמים שתשיגו, מלחמה זה חרא.

ובמעבר חד: הנה האתר החדש שלנו. יאללה, תיכנסו.

להמשיך לקרוא