ארכיון הקטגוריה: ניו מדיה

איך לראות אולימפיאדה בקודי, ומדוע ערוץ 5 לא יהיה מדורת השבט- מעודכן!

את סוף השבוע האחרון ביליתי בתסכול. התעוררתי אחרי חצות, החלפתי לאביב חיתול וניסיתי לראות את טקס הפתיחה של האולימפיאדה. ערוץ 1, 2, 10. אין שידור. ואז הבנתי. המנוולים גזלו לי את האולימפיאדה. חשוב להבין- אני מנותק כבר מכבלים די הרבה זמן. נראה לי שלשלם 3,600 ש"ח בשנה כדי לראות ערוץ 2 וסדרות באיחור של שנה מוגזם קצת, ויוקר המחייה לוחץ. אבל האולימפיאדה? ברצינות? לגזול אותה?

כעת, זה לא שלא יכולתם לעשות משהו. נכון, רשות השידור והתאגיד ואנאעארף. אבל אולי בערוץ הספורט, שכבר הצליח לשים את היד על השידורים, אולי שם אם היה טיפה מעוף יכלו לעשות משהו. תנו איזה סטרים, משהו, ב360P, כזה שאפשר לראות, אבל לא משהו, שיגרום לי לראות ולהתפלל לשלם לכם.

אבל לא. חסמתם לגמרי. אבל תודה לאל, אנחנו נמצאים בעידן המידע. והאימייל שהגיע בבוקר שאחרי הביא איתו את הפתרון. ובכן, מתברר שההגיון שולט בעולם. אז הנה הסבר קצר, למי שמעדיף עברית.

אם אין לכם עדיין קודי, תתקינו. לאחר מכן, הנה כמה הרחבות שיאפשרו לכם לראות את האולימפיאדה באמצעות חיבור אינטרנט מהיר בלבד:

  1. Castaway: הרחבה מעולה שמרכזת עשרות אתרי סטרים. מומלץ- Stream2watch- להעביר ל- live sports ולרוץ על הלינקים. עידכון 16/7: ההרחבה עובדת. שני מקומות אפשריים: שני לינקים ב- Atdhenet.tv– NBCSN, ו- BBC1. כמוכן, יש מקור נוסף שנקרא live.tv. שם ניתן להיכנס לבוגי הספורט. וכאן זה טיפה מסתבך- שידורים שמופיעים בצהוב הם כאלה שלא התרחשו עדיין. עם זאת, אלה הצבועים באדום זמינים והם עובדים מעולה.
  2. Phoenix:מאפשרת צפיה בשידורי HD ואפילו פותחת פרוקסי מקומי. די מבטיח אף על פי שמדובר שוב ב bbc1 ו nbcsn.
  3. cCloud tv: אותו הרעיון, קצת פחות הולך. חפשו את TRT שמעבירה שידורים.
  4. Sports Devil: הרחבת הספורט המופלאה מעבירה שידורי ספורט לייב מכל העולם. שווה לנסות, למרות שקצת קשה למצוא מהמגוון המטורף.
  5. האמת שיש מגוון נוסף לא קטן. הנה כמה נוספים עליהם המליצו ב- addons.ag. להרחבות הללו צריך להוריד את הריפו ולהתקין אותן מתוכו. טיפה מסובך, אבל שווה. המלצה שלי, תורידו ותראו מה עובד: channel PEAR, FilmOn.TV, .
  6. אגב, יש עוד. תגלשו לפוסט באתר ההרחבות ותנסו.

ועוד מילה אחת. לו היתה לערוץ הספורט ההזדמנות להפוך למדורת השבט האמיתית, כמו ערוץ 2 ב- 95', היא היתה עכשיו. ההזדמנות להושיב את עם ישראל מול המרקע ולהתנחל בלבבות. חבל שבחרו שם לעשות עוד סיבוב על הכיס של כולנו. חבל.

הקרב של שגיא מוקי בקודי שלי

איך להרוס קמפיין טוב

איזו הבלחה מקסימה מלפמ: סרטון ויראלי חזק, תסריט קולע, חרוזים, הקוליות נוטפת מכל עבר, ואפילו הריפרור לאולד ספייס לא מתאמץ. יתרה מזאת, הקמפיין רק עלה וכבר עשרות אלפי צפיות ותגובות מפרגנות מכל עבר. אבל מה, אחרי שלכדת את האמריקאי/ת היפה, הקול/ית והמלומד/ת, מופיעה הכתובת על המסך Click here, שמבקשת מהגולשים להמשיך לדף הרשמה. ואכן, לחיצה על המילים מביאה את הלוחץ ל… ובכן, לכלום.

על המסך מופיע סמליל של Pause, והסרט מפסיק ומתחיל חליפות, עד שהגולש מתייאש, והולך לחפש את העתיד שלו בקריביים, במקום בבאר שבע.

k

די ברור שבלפמ רצו להכניס לסרטון קישור של אדוורדס שמאפשר אחד משניים: או מעבר לסרטון אחר, או מעברלעמוד נחיתה. כעת, לא מדובר בהנדסת טילים. זוהי פעולה פשוטה שניתן לבצע אותה בשניים- שלושה קליקים. אז אחרי שזרקו למעלה מ- 22 אלף צפיות ויראליות וטובות לפח, נקווה שמישהו יתקן שם את המעוות ויפסיק לזרוק את הכסף של כולנו לפח.

אה, ואם זה מעניין אתכם, הנה הסרטון המלא:

 

לפייסבוק יש סרטן והוא אוכל לנו את הפרנסה

הכל התחיל מאיזה בחורצ'יק אחד בשם דרק מולר. לא. לא ממש. הכל התחיל מחמודי מוץ מוץ. חמודי, מוסלמי מטירה, שמאוד אוהב יהודים. הוא כל כך אוהב יהודים, שהוא החליט לעשות לייק על כל אחד ואחד מהפוסטים בדפי ההתחדשות היהודית שאני מנהל. כן, עמודי פייסבוק שמבקשים לקרב אותך למסורת ישראל, לאהבת העם והארץ, ולחבר בין דתיים וחילונים. בעולם מושלם הייתי מרים טלפון לחמודי, ומקשר אותו עם החברים בעיתים, או בכל אירגון גיור אחר. אבל הבעיה היא שככל שהמשכתי לעבוד ולקדם את העמודים הללו, גיליתי שלמר מוץ מוץ התווספו עשרות חברים מסוג "לב שבור", "פאדי עטאללה", ועוד רבים וטובים מבני המגזר. ומה שעוד מעניין, שכבר נכנסתי אל החברים הללו לעמוד, גיליתי שמתברר שהם אוהבים הכל. החברה האלה עשו לייק על אלפי עמודים שונים, מרשימת נץ ועד חד"ש, מגברים מפשקים באוטובוסים עד לאירגון להב"ה ולאלפי מותגים שונים ומשונים, בארץ ובחו"ל.

ואז הגיע דרק מולר.

הסרטון הזה, שצבר למעלה משתי מיליון צפיות, מסביר בשפה פשוטה את הסרטן של פייסבוק. מתברר, שאם אתה משווק רע לב, אתה יכול לקנות לייקים בפייסבוק. הם לא שווים כלום, והם רובם מזויפים, אבל זה עוזר למספרים. כעת, פייסבוק מנסה לצוד את אותם משתמשים שמאוגדים במה שמכונה "חוות לייקים" (Click farms). כעת, אם אותן חוות היו עושות לייק רק למי ששילם להם, פייסבוק היתה מזהה אותם וחוסמת אותם במקום. אז כדי לא להתגלות, הן מנדבות לייקים לכל דורש, ככה, מרצונן החופשי. ויתרה מכך, האלגוריתם של פייסבוק, בצר לו, מפנה דווקא אליהן תנועה, ואז יותר פרופילים מזוייפים שומעים עליך, ופחות משתמשים אמיתיים. אגב, חשוב להדגיש: אלה לא משתמשים ערבים. אלה לא משתמשים בכלל. אלה משתמשים מזוייפים. או בשפה שלנו: פייק.

אסון.

אז מה עושים?

הרעיון המרכזי בפתרון של הבעיה ההרסנית הזו היא להראות לפייסבוק מי הקהל שלכם, ולסנן החוצה את הקהלים הלא רלוונטיים. מהניסיון שלנו, מתברר שפייסבוק הולך לקהלי הפייק רק אחרי שניסה קהלים אחרים, איכותיים יותר. הסיפור עם הפייקים שהם עושים רק לייק, אין מהם תגובות, הם לא עושים שר. ולכן, גם האלגוריתם של הפייס מסתייג מהם, אבל בצר לו, הוא יקצור אצלם את המעורבות שהוא מבקש. אז הנה כמה טיפים כיצד מסננים את התועבה הזו ומחזירים את הסטטוס הממומן למקום הראוי לו:

  1. מיקוד אינטיליגנטי: כל קידום, חייב להתחיל עם מי שברור לכם שהוא קהל היעד שלכם. נכון. מי שעשה לייק על העמוד. תנו לו לרוץ 24 שעות על הקהל הזה בטרם תתחילו לפתוח קהלי יעד חדשים. הפעולה הזו תיתן לפייס את הכיוון הראשוני בו כדאי לו לחפש את מעורבות הגולשים. רק אחר כך רוצו אל ה- Freinds of fans ודומיהם.
  2. לסנן פייקים מהעמוד: חמודי וחבריו מזן ה"לב שבור דואב" הצהירו על אהבתם לעמוד? עיזבו את הסטטיסטיקות. הדבר הכי נכון הוא למחוק אותם מייד ולחסום אותם באמצעות כפתור ה- Ban permanently. אחרת, הרשימה המקורית שלכם תזדהם ואז, חבל על הזמן.
  3. הבונבון- רשימות דיוור: הטריק הכי יעיל בעסק הוא הקהלים הממוקדים של פייסבוק. קחו את רשימת הדיוור של העסק או האירגון אותו אתם מקדמים, וצרו ממנה קהל יעד בפייסבוק. ואז, התמקדו עליה בפרסום. ההצלחה מובטחת. אגב, על הדרך נסו את הריטרגטינג של פייסבוק. לנו אין עדיין מסקנות מבוססות על איך הוא עובד.
  4. יוצרים תוכן איכותי ורלוונטי: זה אולי הדבר הכי חשוב, והכי נכון. די לתמונות של קפה הפוך עם פרח, הרף לכם עם הסטטוסים מז'אנר ה"בוקר טוב" ו"שבת שלום". הם לא מעניינים אף אחד, זה מעצבן ואין אדם נורמלי שיעשה על זה לייק. היחידים שיתייחסו לתוכן הזה הם משתמשי פייק, שבתורם יהרסו לכם את העמוד. תכתבו משהו מעניין, מגניב, מושך. תעלו סטטוסים על אוכל בשעת הצהריים, תיצרו סרטונים מגניבים וממים מצחיקים. אם יש דבר אחד שיעשה אתכם כוכבים, זוהי היצירתיות שלכם.

 

הגדולים חוטפים בפייסבוק: אנחנו מתנדבים לעזור!

זה לא היה שבוע פשוט בשביל כמה מאושיות הסושיאל הישראליות. הפוליטיקאים דיברו, הגולשים היכו בחזרה, חטיפים נזרקו לכל עבר ונוצר סלט, שבטוח לא סייע לאף אחד מהצדדים. אז מה עושים?

במדיה חברתית, הגולשים מאמינים שיש בין האישיות לבינם חוזה בלתי כתוב. מצד אחד, הפוליטיקאי או החברה המסחרית קוראים להם לעמוד שלהם, שם הם שמים את המסרים שלהם. בתמורה להגעה שלהם לעמוד, הגולשים רוצים להביע דעה, לשאול שאלות וגם לקבל תשובות, ויש להם אפס סבלנות להתעלמות או ניפנוף, לא משנה מה הסגנון שלהם. אז איך מתמודדים עם זה? איך נותנים תשובה אישית לכל אחד מאלפי הפונים, לשאלות קשות, לאמירות מקוממות, ולפעמים גם להטרדות של ממש, כל זאת במגבלות העובדה שאין יותר מידי אנשים שיושבים יום- יום שעה שעה על הפייסבוק?

  • לכתוב את החוזה הבלתי כתוב: בפייסבוק חשוב להצהיר מראש מה קורה בדף: מי עונה, על מה, את מה מוחקים ולמה מתייחסים. הסיפור בפייסבוק הוא שהתנהלות שרירותית נתפסת מייד ככוחניות, והגולשים מגיבים אליה מאוד בחריפות. עם זאת, אם מצהירים מראש על כללי משחק פשוטים וקובעים מראש שמוחקים קללות, אמירות פוגעניות וספאם, גם אם לאדם ספציפי יש טענות, שאר הגולשים לא יצטרפו אליו ולא יפציצו את הדף בתגובות זועמות.
  • אם יש לך מה להסתיר, אל תיכנס לסושיאל: הנקודה השנייה היא הבעייתית יותר. מה עושים עם השאלות הקשות שעומדות על העמוד? מה קורה אם מישהו לא מקלל, אבל מעמיד אותנו בפני עובדות כואבות? קודם כל, הפייסבוק מקדש שקיפות. אם יש לחברה או פוליטיקאי עמדות להסתיר, שלא יכנס לפייסבוק.
  • שקיפות זו לא קללה: מצד שני, פוליטיקאים נבחרים על סמך העמדות שלהם במגוון נושאים. אם כך, דווקא החשיפה הזו עשויה לחדד עמדות ולאפשר לפוליטיקאי לענות לשאלות הקשות שהוא נשאל ואפילו לגייס תמיכה. במערכת הבחירות האחרונה למשל, הבוס שלי, מיכאל איתן הגביל את התרומות אליו לפריימריס לסף של 500 ₪ לתרומה, ופנה לציבור בבקשה לתת כתף. מהר מאוד הוא קיבל שאלה מגולש: "אם אתה מבקש מאיתנו כסף, אולי תספר גם מה אתה עושה איתו?". במקום להתעלם או למחוק מיקי העלה מאותו הרגע את כלל ההוצאות באופן קפדני לאתר, וכל מי שתרם יכול היה לראות עבור מה משמש הכסף. בצורה הזו הוא לקח שאלה קשה ששאל אדם אחד והפך אותה לתשובה טובה לכולם. אגב, לא עבדתי אצלו אז. את זה למדתי ממנו.

בעצם, הסיפור כאן קצת יותר רחב. המדיה החברתית מקדשת שקיפות, אבל היא גם מחייבת פתיחות. שפוליטיקאי נכנס לפייסבוק או לטוויטר הוא חייב לא רק להשמיע, אלא גם להקשיב, לתת תשובות וגם לקבל עצות או הצעות. ומכיוון שהיום אי אפשר בלי המדיה החברתית, אולי דווקא הפייסבוק והטוויטר יקחו אותנו לעידן פוליטי טוב יותר, שיתופי יותר, ומנוכר פחות.

2 מיליון סיבות טובות להפסיק מבצע

אני חייב להוריד את הכובע. טוב, אין לי כובע, ואולי טוב יותר שהיה לי, כי שיער כבר כמעט ואין לי, אבל לו היה לי, הייתי מוריד. בטוח. כי צריך ביצים אמיתיות להסתכל אחורה, לראות משהו שהשקעת בו המון, שנתת כל כך הרבה בשבילו, שבסך הכל הוא טוב, עם כוונות מצוינות, ולסגור אותו בלי היסוס כשהוא מתחיל להסב לך נזק. בלי להתבלבל, בלי להסתכל אחורה. לסגור וגמרנו. אני לא יודע מי בבנק לאומי החליט שנמאס, והגיע הזמן לסגור את מיזם "שתי מיליון סיבות טובות", אבל הוא (או סביר להניח היא, או היא), צדקו.

קיבה רגישה? אולי מעי רגיז

מיזם שתי מיליון סיבות טובות נולד בשנה שעברה. הרעיון היה פשוט: תחרות לייקים בפייסבוק שתחלק מיליון ש"ח בין עמותות על פי הצבעת הגולשים. הרעיון עבד כל כך טוב, שהשנה החליטו להכפיל את הסכום. הבעיה החלה כאשר "אם תרצו" נכנסו לתחרות, שלום עכשיו איימו בחרם והופ, לפני שהצליחו לומר "מארק צוקרברג" בלאומי, כבר קמה קבוצה בפייסבוק תחת הכותרת "2 מיליון סיבות לעזוב את לאומי", הרשת געשה ואפילו יוסי שריד כתב שהיה סוגר את החשבון בלאומי, לו רק היה לו אחד כזה.

אז תריבו לבד

לאסונו, מצא את עצמו לאומי במצב נטול מנצחים: אם הוא יוריד את "אם תרצו" מהתחרות, מסיבה כלשהי, ציבור הלקוחות הימני יראה זאת כאקט פוליטי, כוחני וכניעה ללחץ תקשורתי ומסעות הפחדה, אותם הדברים שיחשבו האקטיביסטים השמאליים מבין לקוחות הבנק אם "אם תרצו" תישאר שם. נומך הויכוח, וחוסר יכולת ההתעלות של מי מהצדדים, הביא את בנק לאומי לנקוט בפתרון ההגיוני היחיד, פתרון שכאילו נלקח מעולם החינוך לגיל הרך: אין מספיק בינבות לכולם, אז אם אתם לא מפסיקים לריב, ננעל את אותן במחסן. כואב, מעצבן, אבל לפחות תפסיקו ללכת מכות. להמשיך לקרוא

משולשים, טרכטנברג, וכמה מוצרים גרועים במיוחד

מה זה יחסי ציבור? מסתבר שלא רק לנו קשה עם המקצוע המשתנה שלנו, והאגודה האמריקנית ליחסי ציבור החליטה להגדיר מחדש את המושג, יחד עם הגולשים. כן, גם אתם יכולים להשתתף. והנה קצת הסברים על למה לנסות להגדיר מחדש יח"צ.

טרכטנברג חוזר: בשבוע שעבר יצא לי להרצות בכנס איגוד יחסי הציבור, ולספר על איך באמת משתפים את הציבור, ועל הדרך מרוויחים גם קצת יחסי ציבור טובים. אז למי שפספס, הנה המצגת:

מוצר איום: טל מנקס הוא קופירייטר. והמוצרים שלו ממש גרועים.

ולסיום, אני דווקא חשבתי שהמשולשים של ראש הממשלה היו סבבה. אז היתה קצת ביקורת, מה קרה?

לייקים בקבלת החלטות: ניצנים ראשונים של רומן בין הממשלה לסושיאל

אז ככה. אחרי תקופה ארוכה, אני מרגיש שבאמת יצא לי להיות חלק ממשהו חשוב. למי שלא יודע, כחלק מתפקידי אצל השר מיכאל איתן, עמדתי מאחורי אתר ההידברות של ועדת טרכטנברג, וכחלק מפרויקט שיתוף הציבור של השר, גייסנו צוות וביצענו עבודה שונה לחלוטין מהנהוג בעולם. רסמי. לא עשו קודם. אז כחלק ממדיניות הבלוג, להביא חשיפות בראש, תהיה כאן איזה סדרה של פוסטים שמסבירה איך, ואולי גם קצת למה. ואם צ'עמם לכם, הנה וידאו של חתולים.

בשנתיים וכמעט חצי האחרונות, אני משמש כיועץ התקשורת של השר מיכאל איתן. או כמו שהוא הגדיר את זה פעם: "הוא חשב שהוא בא להיות רק דובר, אבל מכיוון שאין משרד, הוא קיבל עוד כמה משימות…". אז איך בעצם, מהעוד כמה משימות, מצליחים להביא לטרכטנברג בשיא המחאה החברתית למעלה מ- 50 אלף מבקרים ו 186 אלף דפים נצפים לאתר ממשלתי, מושכים 3,336 הצעות ו- למעלה מ- 1,500 תגובות מהציבור ומוחקים בסך הכל 6 הצעות ו- 23 תגובות? ואיך, בשיא הביקורת והלהט, מצליחים דווקא לגזור מחמאות על פתיחות? על שקיפות? על רצון טוב?

הכל התחיל ברפורמה

הרפורמה בתכנון ובנייה הביאה איתה דבר חדש ביחסים בין הממשלה לבג"ץ. זו הפעם הראשונה שבג"ץ ביטל ישיבת ממשלה, בטענה שלא ניתן לציבור לומר את דברו, ומכאן נעשה מאמץ כן לפתוח צוהר של שיתוף ציבור. זה התחיל בקטן באתר של השר מיכאל איתן,

והגיע אפילו לכאן:

בפרק הבא, מה לזה ולטרכטנברג?