ארכיון הקטגוריה: כלים לתקציבאי המתחיל

מה יש ללמוד מ"חוסר האונים של נתניהו"

הכותרת של ישראל היום אמש, על "חוסר האונים של נתניהו", משכה את תשומת הלב שלי. אז מה אפשר ללמוד על התקשורת מהעניין הזה? הנה מה שהיה לי לומר על זה הבוקר:

התאגיד קם? שימו לב! (ולנו יש אתר חדש)

בלי קשר לתוצאות הויכוח הפוליטי רב העוצמה שמתחולל בימים אלה מעל הראש של אנשי התאגיד, "כאן" כבר עובד במרץ ואולי זה הזמן להתחיל לשים לב למה שמתחולל שם. ראשית, לתאגיד מהדורת חדשות יומית (עדכון 30/3/17- מי יודע כמה היא תחזיק מעמד…) היא אמנם לא משודרת בשום מקום ונעשית כפיילוטים יומיים, אבל התכנים עולים לאתר התאגיד ובעולם של טלוויזיה לא לינארית, כתבת וידאו מעולה כמו שמפיקים שם (או כאן) שווה הרבה מאוד.

עוד דבר שכדאי לשים לב אליו הוא הפודקאסטים שירכיבו (חלקם) את שידורי הרדיו העתידיים של התאגיד. חיות כיס, על כלכלה, אייכלר על פוליטיקה, גואל פינטו שמפרק את עולם התרבות ומנדי גרוזמן שחושף את מאחורי הקלעים של העולם החרדי, כנראה יככבו אצלנו בעתיד, בלי שום קשר לכיפופי הידיים במתנהלים להם מעל הראש. אז יאללה יועצי תקשורת, להסתער.

אה, ויש לנו אתר חדש. תיכנסו, הוא כיפי http://nirshman.com

יש לכם דקה? הטיפ מס' 1 ליועץ התקשורת

את הפוסט של נורית קנטי, עורכת "מה בוער" בגל"צ, קראתי בתחושות מעורבות. מצד אחד, צודקת. שתיים בצהריים. נוט קול מאן. מצד שני, אני גם יכול להבין את המצוקה של התקציבאי בצד השני. אין לו, פשוט אין לו מושג איך עושים את זה נכון. כי יש כל כך הרבה לחץ, וכל כך הרבה תוכניות ואלה סוגרים ב- 13:00, ואלה ב- 15:00, ולזה רק בסמסים ולהוא רק במייל ויא אללה, הכל נדפק. אז כדי לנסות לסדר לנו, עדת יועצי התקשורת את הראש, הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם לא לחטוף על הראש מעורכים, מפיקים, כתבים ושאר החברים מהתקשורת.

  1. תשאלו- יש לך דקה? זה הדבר הכי חשוב. מבחינתי, אחרי הטיפ הזה תפסיקו לקרוא. כי אין דבר חשוב יותר מלשאול אם לבנאדם מהצד השני יש קשב אליכם. נכון, זה בהחלט נותן פתח לנפנוף מהיר, אבל היי, אם מישהי רוצה לנפנף אתכם, היא תעשה את זה גם אם תתקעו לה את נאום הטלמרקטינג הכי משכנע שדפקתם בחיים. כי זה מכבד. כי זה עושה סדר. וכי זה מאפשר לצד השני לבוא ולהגיד, לא, עניתי לך בשירותים/עם הילדים/בסרט ובכל מקרה אין לי שום דרך בעולם להתייחס ברצינות לפנייה שלך. תתקשר אחר כך. ואגב, זה נותן לכם את מלוא הלגיטימציה להתקשר שוב.
  2. תאזינו לתוכנית שאתם מציעים לה אייטם: רגע לפני שאתם מחייגים, קחו חמש דקות כדי להאזין לאייטם אחד או שניים מהתוכנית. נכון, במרוצת לוח הזמנים הטרוף שלנו אין יכולת לעקוב כל יום, כל היום אחרי לוח המשדרים. אבל האזנה קלילה תאפשר לכם להבין מייד- האם האייטם שאתם מציעים טוב ומתאים. והעיקר, זה יראה לעיתונאי בצד השני שאתם מבינים עניין ולכן, גם אם האייטם הזה לא יכנס, לפחות בפעם הבאה יאזינו לכם.
  3. חטפתם על הראש? תתנצלו ותלמדו: אי אפשר להשתפר בלי ללמוד מטעויות. התבלבלתם? טעיתם? תבקשו סליחה ותתעדו לכם את הדרך הנכונה. אם אתם מצליחים, מתוך ים הצעקות שאתם חוטפים בשיחה, תנסו גם להבין מה בדיוק עשיתם לא בסדר, ואל תעשו אותו שוב. ולא נורא, זה קורה לכולם.
  4. תנסו שוב: כי אין מה לעשות. רק ככה לומדים. בהצלחה.

cap

איך הפכתי לניידת שידור

אחרי שסיימתי את השידור החי משדרות רוטשילד, שהועבר דרך ניידת השידור של הסלולרי שלי, התיישבתי לראות קצת נתונים. אני לא אושיית פייסבוק. ממש לא. אבל 2,200 צפיות בלייב גרמו לי להבין שיש כאן משהו אחר. לא, זו לא התחושה הפוסט מהפכת הנפל בטורקיה, אלא האסימון שנפל לי ברעש. אנחנו, יועצי התקשורת, מתחילים לדווח. מתברר שזה כבר לא מספיק להוציא הזמנה לסיקור או לכתוב הודעה לעיתונות. הגיע הזמן להפוך להיות מכונת קרוס מדיה שנותנת לכל עיתונאי, מה שהוא רוצה, בפורמט הנוח לו ביותר.

hands-smartphone-taking-photo-festival

אז מה בעצם צריך ללמוד מחדש? ואיך נצליח לעמוד בקצב? הנה כמה עצות שיסייעו:

  1. תלמדו לצלם: אין מה לעשות. הצלם, לא בטוח יגיע לאירוע שלכם. אבל אם תוציאו כמה תמונות סבירות, אין סיבה בעולם שלא יעלו אותן. אז על רגל אחת- הנה שלושה טיפים. תצלמו לרוחב, שימו את המצולמת בשליש העליון של התמונה, ותשימו לב שאם היא מסתכלת ימינה, היא צריכה להיות בצד השמאלי של התמונה. ולהיפך.
  2. גם בוידאו: אותם הכללים תופסים גם לגבי וידאו. אגב, טריק של אלופים- אם יש צלמים מקצועיים לידכם, תסתכלו על המסך שלהם, תתמקמו מאחוריהם ותצלמו בדיוק את השוט שהם לקחו. אני מבטיח לכם, הוא מצוין.
  3. לא לשכוח קרדיט: כלי תקשורת חייבים לדעת למי לתת קרדיט. האסון הוא, שאפילו אם לכם לא אכפת ממנו, יש סיכוי סביר שלא יעלו את התיעוד שלכם אם לא תשחררו את התמונות בכתב מזכויות. אז מה עושים? פשוט מאוד- אחרי התמונה תכתבו "התמונה חופשית לשימוש, צילום: יחצ". וכל המוסיף, גורע.
  4. להוציא בוואטסאפ: גם גדולי העורכים מתקשים לשלוף את הסרטון שהוצאתם בפורמט 3gpl או השם יודע מה הטלפון שלכם מצלם, מהמייל. וואטסאפ, לעומת זאת, הוא סטנדרטי. תשתמשו בו, למען השם. אגב, אם אתם משתמשים ברשימות תפוצה, דעו לכם שמי שלא שמר אתכם אצלו בטלפון, לא יקבל את ההודעה.
  5. ואל תשכחו את הבסיס: לכתוב הודעה. להוציא ציטוט. כותרת כמו שצריך. פולו-אפ. אחרי הכל, זה הלחם והחמאה שלנו.

 

חדשים ביחסי ציבור? אנחנו רוצים אתכם!

איזה עונג לספר שאנחנו שוב מתרחבים! ומחפשים אתכם- יועצי תקשורת חדשים, חמים מהתנור, שמוכנים ללמוד להכיר ולהשתפשף במקצוע הכי קול בעיר.

אז מה הסיפור שלנו?

אנחנו משרד יחסי ציבור די ייחודי בנוף. אנחנו מייצגים שורה של לקוחות חברתיים, טכנולוגיים, מאבקים ציבוריים שונים ושורה של חברות שנמצאות בקידמת הטכנולוגיה. אנחנו עושים דברים מעניינים ונמצאים המון. אבל המון בתקשורת. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאנחנו אוהבים ללמד. לכן, אנחנו מחפשים אתכם- את חסרי הניסיון והרעבים ללמידה, לבוא ולהיות בין הראשונים בהצלחה. אנחנו מחפשים עמודי תווך, כאלה שניתן יהיה לבנות יחד איתם את המשרד של העתיד. אנחנו מחפשים אנשים שרוצים לצמוח, כאלה שיהיה אפשר לצמוח איתם, ומהר.

אז אם גם אתם חושבים שאתם מוכנים לאתגר, אל תהססו ותשלחו קורות חיים. הכתובת היא nir@nirshman.com

מחפשים עבודה, מישהו?

דרושים ביחסי ציבור: אני מחפש עובדים

בפעם הראשונה, אני חושב, שהפוסט על דרושים ביחסי ציבור עוסק בחברה שלי. אז הנה, חם מהתנור, מה שאני מחפש:

למי שלא יודע, הקמתי חברה יחסי ציבור משל עצמי. Nirshman's הוא בוטיק יחסי ציבור ותוכן דיגיטלי, שעושה עבודה מחפשים עבודה, מישהו?כיפית ומדהימה למגוון לקוחות בתחום הטכנולוגיה ומאבקים ציבוריים. אני לוקח אירגונים קטנים, סטארטאפים שאיש לא שמע עליהם ונושאים קשים ומעצבנים שנותרו חבויים והופך אותם לכותבות. עשיתי את זה עם המאבק במאגר הביומטרי, עם אירגון מעש ועם עוד רבים אחרים. אבל, לשמחתיף העבודה התרבתה וכעת אני כבר לא יכול להחזיק את הממלכה לבד.

אז אני מחפש להתרחב ומגייס עובדים. אני מחפש אנשים חדשים למקצוע, הגונים וחרוצים, שבאים בעיקר בשביל ללמוד. אני מחפש מי שיבוא בהתחלה בצניעות כדי לגדול אחר כך עם העסק ולהפוך להיות אחד מעמודי התווך של משרד מתפתח ומוצלח, כפי שאני מקווה שיצמח כאן. אני מתחייב לעשות הכל כדי ללמד, להסביר, ולהיות הגון כמעסיק. וכן, יש כאן מעשה ציוני קליל- המשרה במודיעין. אז זה מחוץ לת"א.

איפה נרשמים?

מאוד פשוט. שולחים לי מייל ל- nir@nirshman.com . אני מבטיח לענות ולתאם ראיון במידה והדברים רלוונטיים. אז יאללה. תשלחו.

לשפוך או לא לשפוך?

הרשת מתמלאת בימים האחרונים במפורסמים שמורידים לעצמם דלי של מי קרח על הראש. המערכת מתגייסת לפתרון השאלה האלמותית: לשפוך או לא לשפוך?

מארק צוקרברג, ביל גייטס, אפילו ג'ימי פאלון, כולם התחילו לשפוך על עצמם דליים עם מי קרח כדי להעלות את המודעות למחלת ה- ALS. אפילו היחצן של המדינה נתן בראש, ועכשיו נשאלת השאלה- האם לרוץ ללקוח ולהציע לו לשפוך דלי מים על הראש?

ובכן, התשובה היא: תלוי.

למי כן? אם הלקוח הוא אירגון שוחר טוב, אמן, סלב או וואטאבר, אז שיתן בראש ויפה שעה אחת קודם. זה טרנד, זה מגניב, זה בכל העולם, ואין סיבה לא להצטרף למאבק נגד מחלה ארורה.

למי לא? אם הלקוח נושא באחריות, אם הוא פוליטיקאי, איש ציבור, או עומד בראש אירגון גדול במשק שקשור לטיפול במחלה, התשובה היא ממש- ממש לא. הסיבה די פשוטה: החשש במקרה הזה הוא שדבר כזה יתפס כהתחסדות. נניח, למשל, שמנכ"ל חברת תרופות ישפוך על עצמו דלי מים, ואפילו יתרום סכום גדול. מה יקרה אז? מה שיכתבו עליו יהיה בסגנון של "אל תנסה לעבוד עלינו, תוריד את מחירי התרופות שבאמצעותן אתה עושק את החולים ואל תתרום כסף". לפוליטיקאי, למשל, יחפרו את כל הצעות החוק חסרות האחריות שהוא הצביע נגדן ויאמרו לו: "אם היית מצביע בעד, לא היית צריך לשפוך דלי מים, כי כבר היה כסף לטיפול במחלה". בקיצור, אם הלקוח יכול היה לעשות משהו בקשר למודעות למחלה לפני כן, אז כדאי לוותר. אם אין לו קשר, יאללה, תוציאו את הדליים.

ולסיום, הנה רני:

 

 

להמשיך לקרוא