ארכיון הקטגוריה: יעוץ תקשורת למתקדמים

נפלתם קורבן למתקפת סייבר? כך תנהלו את התקשורת

את משחק המלחמה של ISACA, אליו הזמין אותי מנהל אבטחת המידע של הבנק הבינלאומי, שוקי פלג, התחלנו בקטסטרופה. הודעה תמימה על באג באנדרואיד הפכה לאסון מתגלגל עבור החברה הדמיונית שהוקמה לצורך הסימולציה. פרטי משתמשים דלפו, חשבונות בנק נפרצו ואפילו, היו בין המשתתפים בסימולציה שהציעו להנהלה המדומה לצאת החוצה ולחפש כרטיסי טיסה, מכיוון שבישראל לא יהיה להם עתיד.

40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת "זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?"

40 מיליון כרטיסי אשראי של טרגט דלפו לרשת "זה נותן משמעות חדשה למילה טרגט, הא?"

אז אחרי שניגבנו את אגלי הזיעה, ויצאנו החוצה אל מגשי הפוטיפורים, לא יכולתי שלא להמשיך ולחשוב על הנושא. מה באמת עושים מרגע הפריצה? מהם הצעדים שבהם יש לנקוט מהרגע שסייבר הופך מבאז וורד למפלצת שמאיימת לחסל את העסקים של הלקוח? אז הנה כמה נקודות שיוכלו לסייע לכם לנהל את משבר הסייבר הבא:

  1. להבין את מהות המשבר: משבר סייבר הוא בעיקר משבר אמון. המשתמשים מאמינים בכם שתוכלו לשמור על המידע שלהם- סיסמאות, כתובות אימייל, חשבונות בנק ועוד. משבר סייבר הוא כישלון ביכולת הזו. דליפה של נתונים, גניבה של כסף וביצוע פעולות אסורות הם המחשה לכך שאי אפשר לסמוך עליכם. התפקיד שלנו, כיועצי תקשורת הוא לא לפתור את הבעיה הטכנית או לסגור את הפירצה. התפקיד שלנו הוא לטפל בתחושת חוסר האמון שנוצרת ולחזק מחדש את מערכת היחסים בין המשתמשים לחברה שנפרצה. את כל הפעולות התקשורתיות שלנו נבצע לאור ההבנה הזו.
  2. לאמוד את גודל הפגיעה: על מנת להתחיל לטפל במשבר, חשוב להבין את גודל הפגיעה. כמה חשבונות נפרצו? כמה פרטים דלפו? האם הדליפה ממשיכה או התקלה הסתיימה? חשוב לנסות ולהבין את גודל והיקף הנזק, על מנת לשקף את תמונת המצב לתקשורת ולתת דיווח אמיתי וכן ככל האפשר. חשוב להבין: רוב השערוריות הגדולות מתרחשות לא בתקלה הראשונית אלא בשלב שלאחר מכן, כאשר חברה מנסה לחפות על מחדליה או לטייח כישלונות. לכן, כדאי לנקוט בגישה פתוחה, שקופה וכנה, שתאפשר לציבור לסלוח, ומאוחר יותר, לשכוח.
  3. הקמת צוות ניהול משברים: חשוב להבין כי כל התבטאות תקשורתית תשפיע מאוחר יותר לא רק על דעת הקהל אלא גם על סדרה של גורמים נוספים. כך למשל, אחרי סיום התקלה יכולים גורמים שונים לתבוע את החברה ולהשתמש בבהתבטאויות שלה כהוכחה לכך שהיא אחראית לנזקים שונים, מה שיכול לעלות ממון רב. לכן, מייד עם ההכרזה על מצב משברי, יש להקים צוות ניהול משברים אשר כולל את המנכ"ל, יועץ התקשורת, היועץ המשפטי והנציג הטכני הבכיר ביותר, הקשור לתיקון התקלה. הרעיון הוא לאפשר לכלל הגורמים הללו להביע את דעתם, כך שתוכלו לקבל את ההחלטה המושכלת ביותר לגבי ההתבטאויות שלכם בתקשורת.
  4. האחדת מערכת דוברותית: בניגוד למצב העניינים הרגיל, במשבר תקשורתי החברה שלכם תרכז עניין תקשורתי עצום, ולא מסיבה חיובית. עיתונאים יחלו לפנות לכל שדרת הארגון- מהמנכ"ל עד למנקה, מהמנמ"ר עד לנציגי שירות הלקוחות. מהרגע שהוכרז משבר תקשורתי, חשוב מאוד להעביר בע"פ לכל אנשי הארגון מסר שאינו משתמע לשני פנים: אין לדבר עם עיתונאים, בשום פנים ואופן, אלא באישור המנכ"ל בלבד. המסר הזה כולל גם שכבות הנהלה בכירה. הרעיון הוא ליצור נרטיב אחד, סיפור אחד, שיציג את השליטה המלאה ואת אחריות החברה ללקוחות.
  5. מענה לפניות- להבין את הזירה התקשורתית: במקרים רבים, התגובה שלכם היא שתקבע את גובה הלהבות מסביב לחברה. עקרונית, כלל האצבע למענה הוא כזה- פוטנציאל למשבר תקשורתי מתחיל כאשר מתפרסמות יותר משתי כתבות בשני כלי תקשורת שונים על אותו הנושא. כלומר. אם כלי תקשורת אחד עושה על התקלה שלכם כתבה, ואיש אינו עושה פולו- אפ עליו, אין צורך ללבות את הלהבות. ניתן לנסות לסגור את הסיםור בשיחות רקע, ולעבור הלאה. אבל אם הסיפור מתפשט, חייבים לטפל.
  6. מענה לפניות- שיחות רקע: במידה ואתם חייבים לטפל, התגובה הראשונית חייבת להיות כזו שמשאירה לכם את האופציות פתוחות. קחו אחריות, אבל אל תתחייבו. הבהירו שאתם עושים מאמצים גדולים, אבל אל תצאו בהכרזות שלאחר מכן יכולות להתבדות. תנו קצת זמן לתמונה להתבהר. עם זאת, חשוב מאוד להבהיר לכתבים כי המצב בשליטה מלאה. לכן, כדאי מאוד לחבר את המנכ"ל, או בכיר אחר בחברה, ששומר/ת על קור רוח, עם הכתבים השונים, כדי לתת סקירה על המתרחש. הרעיון הוא לתת את התחושה שאיש לא מתחמק וכי אתם שולטים במצב. חשוב להמשיך את הקשר עם כלי התקשורת לאורך כל המשבר ולא לנתק קשר, דבר שיכול להעיד על קריסה פנימית, בילבול או חוסר שליטה.
  7. הפסקת הנזק: הבעיה הראשונית של נפגעים הוא הנזק הישיר שנגרם להם. זה די פשוט- אם נגנב לאדם כסף, אם הפרטים שלו דלפו לרשת, זה מלחיץ. יתרה מכך, אם הפרטים של אדם נמצאים בסכנת דליפה ועדיין לא יצאו לרשת, זוהי סיטואציה קשה במיוחד. לכן, גם ברמה הפנימית של החברה, אבל גם כלפי חוץ- חייבים לשדר את המסר שהמטרה הראשונה במעלה היא הפסקת הנזק והגנה על כל מי שלא נפגע. הרעיון הוא לשקם את היחסים שנפגעו ולאפשר לציבור לחזור ולסמוך על החברה.
  8. לקחת אחריות ולפצות: אחרי שהכל הסתיים, לאחר שהאבק שקע והפרצות נסגרו, חשוב מאוד שלא לשכוח את מי שנפגע. מעבר למחויבות המשפטית, הציבור נוטה לסלוח למי שמתנהל בבגרות. דיברתם אמת במהלך המשבר? דברו אמת גם לאחריו. התנצלו, קחו אחריות על חלקכם בתקלה ופצו ככל האפשר את הלקוחות שנפגעו. משם, הדרך כבר תראה טוב הרבה יותר.
Anonymous_emblem.svg

אנונימוס. שלא יבואו עליכם בלילה.

 

להכניס סטארט אפ לתקשורת

מיליון דולר. מישהו פעם החזיק מיליון דולר ביד? מישהו חווה את החוויה של להסתכל על חשבון הבנק ולראות שם שלושה וחצי מיליון ש"ח, שיכולים לקנות לו דירה מדהימה במרכז ת"א, עם נוף לאנאעארף? ובכן, מתברר שמיליון דולר כבר לא מרגשים איש. אפילו לא שניים או שלושה עלובים כאלה. מכיוון שאם מסתכלים על הסיקור של תעשיית הסטארט אפים הישראלית, מיליון דולר הפכו כסף לפיסטוקים. משהו לבכות עליו אם לא הצלחת בגיוס. יותר מזה. אם לא גייסת לפחות חמישה או אפילו עשרה מיליון דולר, תוכל לחלום על לקבל כתבה, או איזכור בכלי תקשורת מרכזי- כזה שלא עוסק רק בתחום, כי למעשה, גם להם אין ברירה. יש כל כך הרבה גיוסים, כל כך הרבה אירועים, ורק הקצפת יכולה לקבל סיקור.

אז איך באמת אפשר לפצח את זה? איך נכנסים לתקשורת כשהזירה מוצפת בכסף גדול והחדשות על עוד אקזיט מוצלח רודפות אחת אחרי השנייה? ויותר מזה, איך מצליחים לקבל סיקור לפני שגייסתם אפילו שקל אחד?

go-daddy_0

אפילו את בר רפאלי גייסו כדי למכור שרתים

זה הסיפור, טמבל

אולי שכחנו, או התעצלנו, אבל הדבר הכי חשוב הוא הסיפור. מה חדש, מה אחר, מה שונה במה שאתם מספרים. מדוע הסטארט אפ שלכם  מגניב, למה הוא לוקח את הדימיון למקומות אחרים, מה מרגש בו, מה מעניין? מהו הדבר שהופך את המיזם שלכם לזה שיגרום לקורא אשכרה להפסיק לעבוד כדי לקרוא עליכם?

זו הזווית של הקורא

אפילו אם אתם מהפכניים, חדשניים ומרגשים לאין שיעור, אם המיזם שלכם נישתי, זו בעיה. צריך להבין- למרות הבום האדיר של התעשייה בישראל, מי שמסקר אותה הם עדיין כלי התקשורת. והם, מצידם, מצטמצמים והולכים. כן, גם מנכלי"ם של בתי השקעות, כמו מתכנתים ואפילו אנשי שיווק, כולם קוראים כלכליסט, גלובס ודה מרקר. ולשם צריך להגיע. ולכן, אם המוצר שלכם לא מדבר לקהל הרחב והדי מגוון של כלי התקשורת הללו, אתם בבעיה.

אז מה עושים?

מחפשים, ובדרך כלל, מוצאים. כשמושיקו חוגג הקים את מובלי, הוא החליט להטיס שלט מעל המשרדים של פייסבוק שקורא לעזוב את אינסטגראם, וכשחברת השרתים גו דדי ניסתה לקדם רכישת שטחי איחסון היא הביאה את בר רפאלי כדי שתתנשק עם בחור שמנמן בהפסקת הסופרבול. אבל זה לא חייב להיות טריק שיעלה מיליונים. הרעיון הוא למצוא בתוך החברה את הדברים המושכים והמרתקים- מי היזמים? איך זה הולך להשפיע על העולם? אולי משהו על תנאי העבודה בחברה? הכל הולך. הרעיון הוא למצוא את הזווית הייחודית שתאפשר לכם לחדור את המסך הסקפטי והציני לפעמים של כלי התקשורת. כי ברגע שזה יקרה, אתם על הגל.

חייבים להשתגע?

לא. אם תשאלו את רותם גז ששינה את שמו למארק צוקרברג, זה אפילו עלול לעשות נזק ארוך טווח. אבל אם אתם באמת מנסים להכיר את עצמכם ואת היכולות שלכם, סביר להניח שתוכלו לאתר משהו מבריק, מעניין ומושך, גם אצלכם. תשאלו למשל את Hola, חברה מנתניה, שפיתחה שירותי VPN לעסקים. איש לא התעניין בהם עד שהם השיקו תוסף שמאפשר לאנשים מכל העולם לצפות בנטפליקס, הולו ושאר שירותי ה- VOD שעד אז היו שמורים רק לאמריקאים. כעת, לא מדובר בעסק המרכזי שלהם, אבל יישום אחד קטן של הטכנולוגיה, איפשר להפוך אותם לסנסציה עולמית. המסקנה: הדבר המיוחד הזה כבר נמצא אצלכם. רק צריך למצוא אותו, ולצאת. בהצלחה.

חכו לסבב ב': מוקדש ל- B

אני יודע שאתם טובים. מעולים. בליגה של היחצנים אתם מקום ראשון. מקסימום, שלישי. אתם רציניים, מוכשרים, טובים במה שאתם עושים, אבל אין מה לעשות, תאלצו לחכות לסבב ב', חלון ההעברות של הפוליטיקה הישראלית.

הכנסת. קצת קשה להיכנס

מי שמצוי בתחום מכיר את זה: הכנסת החדשה מתכנסת, וכל זב חוטם שאי פעם עבר ברחוב ליד פקולטה למדעי המדינה מציג עצמו כיועץ בכיר לחברי כנסת חדשים, או שרים בפוטנציה. בשבילכם זו הזדמנות מעולה, בשבילם זה נידנוד. וזה תופס הכי גרוע דווקא את המנוסים שבנינו. ממש שלב הכאפה המצלצלת.

כי אתם הכי יודעים איך זה. אתם מבינים כמה זה קשה להתחיל, להבין את הדינמיקה העדינה של המקום העוצמתי הזה- את מנהלי הסיעות, המכסות, המזנונים והמסדרונות. אתם יודעים שכל פניה יכולה להוביל לזינוק, אבל גם לכישלון, והכי חשוב, הייתם שם כבר קודם. אבל אם לכם זו הזדמנות, תחשבו איך זה נראה מהצד שלהם: טירוף ארוך ומתמשך של מתדפקים על הדלת שמציעים את עצמם ללא הרף במחירי סוף עונה.

מבאס? לא ממש. מכיוון שכמו בכדורגל, גם בפוליטיקה יש סבב ב'. משהו כמו חצי שנה- שמונה חודשים אחרי הגל הראשוני, חברי הכנסת מתחילים להבין איזה דבילים הם לקחו לעבודה. החיפושים בשלב השני לא ארוכים ומתישים כל כך. הם מבינים שמה שצריך זה מישהי/מישהו שהם יוכלו לסמוך עליו ושבפשטות, ידע לעשות את העבודה. לא כוכב נופל או מטאוריט, לא המקושר מספר 1, פשוט אדם שמבין. וזה יהיה השלב שלכם. בינתיים, תחזיקו את האוזניים פתוחות וספרו לכל החברים שזה מה שאתם רוצים לעשות. ומשהו יצוץ. הבטחה שלי.

ואם לא בא לי?

הנה הצעה קלילה למי שלא בא לו: למי שלא מכיר, כאן, באתר הצנועה הזה מתחבאת הרשימה המעודכנת ביותר והמקיפה ביותר של לשכות ועוזרים פרלמנטרים. הרשימה מתעדכנת מידי יום, אבל חיפוש קצר יוביל אתכם למי שעדיין מחפש. זה פשוט מאוד: לכל חבר כנסת אמורים להיות שני עוזרים. אם יש רק אחד, או שאין בכלל, הוא עדיין מחפש. כאשר יתמנו יו"רי ועדות ושרים, יתפנו תפקידים נוספים. אבל עד אז, זו הדרך הטובה ביותר.

מישהו לא שכח לומר משהו?

זו היתה מערכת בחירות קטסטרופלית. גורדון בראון, האיש שקיבל את הממלכה המאוחדת במצב פחות או יותר סביר מטוני בלייר, הצליח בשנה אחת לרסק אותה. אבל היה לו עוד סיכוי, עד שהדובר שכח לומר לו: "אדוני ראש הממשלה, מקליטים אותך". טוב, הוא לא אמר, ובראון, בצ'ארם אופייני, התחיל לקלל את הגברת שהרגע שוחחה איתו:

אז מתברר שכששמים לך מיקרופון אלחוטי על דש הבגד, הוא נשאר אלחוטי. ושמצלמים אותך, זה נשאר מצולם. גם אם זה ממש לא מתאים. אבל אצלינו אין סיכוי שזה יקרה. הרי כאן, כאן כולם מקצוענים, לא?

על הביצים והקוטג' של רמי לוי: תשובה לאלה ברייר מאייס

כבר שעה שאני מתרגל את הדיאלוג הזה. איך אני יושב ומסביר לאלה ברייר, כתבת מאייס, שהיא לא הבינה נכון את מה שהיא קוראת. שלמרות הניסיון, כאן היא פיספסה.

כבר שעה שאני רוצה להגיד לה שיועצי תקשורת, כמו כל שכיר חרב אחר, לא ניגשים למלאכה לפני שמישהו שוכר אותם.כבר שעה, אולי שעה וחצי, אני רוצה לומר לאלה, שיש מיטות חולות שאפילו יועצי תקשורת לא רוצים להכניס את הראש המחוסן שלהם. כי במשבר הזה, אלה, לא צריך קוטג'. צריך ביצים.

רמי לוי עשה את זה מהיום הראשון, בשפה די פשוטה. "אתם רוצים הנחות?" הוא אמר, "תקבלו".  והוריד את המחיר. את מבינה, אלה, זה לא עניין של לצבוע את המציאות בצבעים אחרים או להתנצל על תקלה. המחירים הם מדיניות שלאיש אין עניין לשנות. ושרמי לוי מוריד את המחירים הוא מראה שאין כאן צורך בניהול משברים מתוחכם, אלא רק בקומון סנס. המחירים גבוהים? נוריד. עושקים אתכם? נילחם. את מבינה, אלה, רמי לוי עשה מזה קריירה. כשמגה ושופרסל שופכים מיליונים לפרסומות בערוץ 2 רמי לוי שופך את אותם המיליונים לתזרים המזומנים שלו ועושה מה שכולם מצפים ממנו: נשאר הכי זול.

רמי לוי, את מבינה, הוא אמן של יחסי ציבור. הוא לא קונה אף שלט, לא משלם על דקה פרסומת. רמי לוי עושה יחסי ציבור. רמי לוי מוציא הודעות לתקשורת על מהלכים אמיתיים, חסרי תקדים. רמי לוי הוא הפוליטיקאי של רשתות השיווק, רק שההבטחות שלו מתגשמות במזומן. שנשאר בכיס שלנו.
את מבינה, אלה, אין כאן משבר לנהל. תשובות שנונות לא יעזרו בפייסבוק שאין התייחסות אמיתית למהות המשבר, שאין ניסיון למנוע את המשך הנזק הנגרם לצרכנים ושאין התנצלות אמיתית ושינוי כיוון של החברות. ועד שזה יקרה, עשו בשכל יועצי התקשורת שהשאירו את הלפטופים בחנייה. מי שרוצה לנצח במשבר הזה חייב לגדל ביצים, לא יועצי תקשורת.

אפילוג: והנה, עברו יומיים או שלושה, עופרה שטראוס התנצלה, זהבית כהן דיברה ונושאים ביטחוניים יותר חטפו את החדשות. ואולי תסריטים דימיוניים טיבם להתגשם במציאות?

גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה באייס. וואי גדול!

חשוב לקום מוקדם

באחרונה נתבקשתי לבדוק סוגיה שלכאורה היא סוגיה מתבקשת. רייטינג. בהתחלה לא הבנתי בשבילך מה "הרי אנחנו יודעים את זה" טענתי "חדשות 2 מובילים אחריהם חדשות 10 ובערוץ 1 לא צופים". אך ההתעקשות של הבוס הובילה אותי לגלות שנתונים עדיפים על תחושות בטן.

אתר ועדת המידרוג. אכן, תמונות קשות

וכך, מצאתי את עצמי נודד אל אתר הוועדה הישראלית למדרוג, שבגרפיקה מזעזעת נותן מידע שכל איש יחסי ציבור חייב לקרוא.

קשה לקום בבוקר?

לא התעצלתי והחלטתי לבצע מדגם ארוך ומסודר- להשוות ימים, שבועות, חורף, קיץ קהלי יעד: זה יהיה מפואר! עם זאת, עד מהרה גיליתי שהנתונים כל כך מוגבלים, שאין מצב לדייק ולקחתי לי מדגם מייצג של שלושה שבועות, מסוף פברואר ועד תחילת מרץ השנה (2011). אז נכון, חדשות ערוץ 2 מסתובבות סביב ה- 23%, חדשות ערוץ 10 סביב ה- 9-10% ולמבט אין זכר. אבל מה שהיה מפתיע במיוחד היו תוכניות הבוקר.

יותר טוב מלונדון וקירשנבאום

אברי גלעד ומי שלא יהיה, ודן שילון וטלי מורנו מבקיעים את ה- 7% כמעט כל שבוע ואפילו נושקים ל- 8%. הנתון הזה מעניין אפילו יותר כאשר בודקים אותו מול לונדון וקירשנבאום היוקרתיים, שלא עוברים את ה- 5.6% באף יום בשבוע. מי שעוד נותן בראש הוא גיא פינס, שממריא ל- 7% עם מהדורת הלילה והווינרים הרגילים שש עם (כ- 8.5%) ותוכנית חסכון (כ- 13%). מתברר שיותר ויותר ישראלים פותחים טלוויזיה בבוקר ורואים את הלקוח שהתקשה לקום ב- 05:30 מספר על גזירי נייר או אנאעארף מה.

סימני חיים מרוממה

נקודה מעניינת נוספת היא התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון. פוליטיקה, תוכנית מלל ארוכה עם מספר מרואיינים שלא היה מבייש קבוצת פוטבול בינונית (הגנה והתקפה ביחד) ועודד שחר אחד, היא נציגה יחידה של הערוץ הראשון בטבלת 20 התוכניות המובילות מידי שבוע. עם 4.7% היא אפילו משתווה למהדורת חדשות ערוץ 9 (רוסית) שנדחקת אף היא מידי פעם לטבלה. אגב, חשוב לציין כי לערוץ 9 זהו נתון מעולה, מכיוון שחדשות ישראל פלוס משודרות ברוסית בלבד, ואם כמעט חמישה אחוז צופים בה, סימן שזהו אחוז אדיר מתוף דוברי הרוסית בישראל.

אז מה עושים?

  1. הולכים לתוכניות בוקר בערוץ 2: לתוכניות האלה יש פרדוקס נוראי- מצד אחד הן עמוסות ברייטינג (יחסית) אבל המרואיינים, אעפס, לא ממש ששים להגיע. מדוע? צריך לקום ממש מוקדם כדי להגיע לרמת החי"ל או לאולפני הרצליה, ואין, אין אולפן אחר. אגב, אם תבקשו יפה והם ממש ירצו את האייטם, הלקוח יכול לקבל מונית הלוך- חזור.
  2. לילה כלכלי, הצינור והיום שהיה נותנות עבודה: התוכניות הלכאורה שוליות האלה מביאות 6-7% רייטינג. נראה אתכם מביאים את זה.
  3. "ערב חדש" מתה. ללכת לשם לראיון זה באמת, באמת אם אין שום ברירה אחרת. אם כבר, אפשר ללכת ל"עושים סדר" עם בן כספית וגל גבאי, רק תשימו לב שלא שמים אתכם בחלק שמשודר רק בערוץ 23. שם, באמת, רק אתם והמשפחה תצפו באייטם.

טבלת הרייטינג המדגמית. אל תלכו עם זה לרב

 

תמימותם של משקיעי הגז הקטנים תגרום להם להפסיד הכל

בקרב הגדול של השבוע עומדים משני צידי המתרס כוחות לא שווים במשק הישראלי. מצד שמאל של הזירה, במכנסיים הכחולים, משרד האוצר. מצד ימין, חמושים בניצולת שואה ומשקיעים זועמים, אנשיו של מוטי מורל. והקרב? מסקנות ועדת שישנסקי, או בשפתינו- מי יעשה את המכה מהגז.

ועדת שישינסקי היא ועדת מומחים של משרד האוצר שהוקמה לאחר גילוי מאגרי גז הישראלים. הועדה באה לבדוק את רמת המיסוי על מחצבים טבעיים ולהחליט כמה כסף תרוויח המדינה מחומרים יקרי ערך שחופרים מאדמתה.  המסקנות של הוועדה היו נחרצות- המיסוי לא רק שיעלה, הוא כמעט יוכפל, מה שנתן את האות לקרב תקשורתי רווי כותרות. את הקרב הזה מנהלת בשבוע האחרון קבוצת משקיעים, המיוצגים ע"י אנשי משרדו של מוטי מורל, שגררה למסיבת עיתונאים קבוצה של ארבעה משקיעים וניצולת שואה, כדי להסביר מדוע כדאי למדינה לאפשר להם להתעשר בשקט, בעוד שאר אזרחי ישראל ממלמלים "נו טוב, בפעם הבאה נשקיע אחרת". להמשיך לקרוא