ארכיון חודשי: יוני 2009

מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

המערכת מתכבדת להביא בזאת פוסט אורח של יובל לידור!

למי שלא מכיר, יובל לידור הוא דובר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ולשעבר ראש דסק חינוך בעיתון מעריב. והפעם: מה זה ספין!

ספין הוא כינוי גנאי למהלך בו מסיט היחצן את תשומת הלב מסיפור שלילי על ידי הפצת סיפור חיובי או כל סיפור אחר אשר יגזול את זמן המסך והמרחב בעיתון מהסיפור השלילי.

כדי להסביר את המילים הגבוהות, ניקח לרגע את דמויות הסידרה פולישוק: בואו נניח ששר המשפטים, חומי שליט, הוזמן הבוקר לחקירה במטה היחידה לחקירות הונאה. השר ויו"ר מפלגת מל"ל נחקר במשך עשר שעות. לאחר מכן, ומכיוון שכל כתבי המשטרה/פוליטיקה/משפטים לוחצים חזק כדי להביא כותרת למהדורה מתחילות ההדלפות ומהם עולה שנגד השר מתנהלת חקירה על הונאה, מירמה והפרת אמונים.

בשלב הזה יש ליועץ התקשורת של השר, במקרה הזה מדובר בקוזו אביטל, בדיוק שתי ברירות – להיכנס למגננה או לעשות ספין. נניח שבשעה 18.00 לאחר שלשכת השר כבר הוציאה תגובה לאקונית על החקירה (משהו כמו "… השר משוכנע שצוות החקירה יפעל לחקר האמת והוא מתכוון לשתף פעולה בצורה מלאה …") משחרר היועץ אביטל לכלי התקשורת מידע על כך ששר המשפטים החליט שלא לבטל את סדר יומו והוא ינאם הערב בטקס ההסמכה של בוגרי לשכת עורכי הדין. כמובן שלצדו של השר שליט יהיו נוכחים באירוע בכירי המשפטנים, השופטים ואפילו נשיאת בית המשפט העליון. בקיצור, שום ערוץ חדשות לא ירשה לעצמה לפספס את הסיפור. להמשיך לקרוא

חגיגת הלידה של שרי אריסון

לאור המסיבה התקשורתית שממאנת להסתיים, החליטה גם מערכת הבלוג להתגייס לחגיגת הלידה של שרי אריסון.

1. סיגל אביטן מגוננת

2. תני גולדשטיין מצנן

3. הדר חורש וליאת שלזינגר מתלבטים

4. דן מרגלית מכסח

5. ושוקי טאוסיג של העין השביעית חותך בבשר החי:
"רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם ראש הממשלה – או אפילו סגן שר הבריאות – היה אומר שנגלים אליו יצורים שמיימיים המייעצים לו בענייני סל הבריאות. המחאה הציבורית שהיתה קמה היתה מעיפה אותו למקום משכנם של אותם יצורים. הסטיריקנים היו רוקדים על התם, מגישי החדשות היו פותחים את המהדורה בקריצה וחיוך מבודח, עורכי העיתונים היו נשארים ערים כל הלילה כדי למצוא את המכתם שישמש הכותרת הראשית המושלמת (הכותרת הזוכה, שתופיע בשלושה מארבעת היומונים: "נפל על הראש")… אבל כשמדובר באריסון, העיתונים בחרו להדגיש דברים שאמרה על פרשת בנק הפועלים (שבזמן-עיתונים היא סיפור מהעבר הרחוק), על מי שהיה בן זוגה עופר גלזר, ואפילו לצטט בכותרות את משנתה הרוחנית בלא מלת ביקורת. ההצהרות שלה בדבר מפגשים מהסוג השלישי, הרביעי והחמישי – הוצנעו, הוחלקו, ובעיקר – לא נחגגו בראש שערים".

ולמי שפיספס, הנה אריסון חושפת

pxa2fm6nbh

דובר ויחצן, זה לא אותו דבר?

לא פלא שאצל אנשי התדמית יהיו אלף ואחד שמות שונים ומשונים לתפקיד. על כן התגייסה מערכת הבלוג לעשות פעם אחת ולתמיד סדר ולהסביר להדיוטות מה ההבדל בין יחצן, דובר ויועץ תקשורת:

היחצן

היחצן, או איש יחסי הציבור הוא האחרון בשרשרת המזון. זהו התקציבאי  שחוקר את הלקוח, מביא את הסיפורים, מוכר אותם לעיתונאים ורואה בעינים כלות כיצד אחרים גוזרים את הקרדיט, הקופונים והכסף. חוויות התקציבאי מגוונות עד מאוד: החל מצפייה במאמרים שכתב כשהם מתפרסמים תחת שם של מישהו אחר, המשך בשעות ללא שינה בניסיון לתפוס איזה תוכנית בוקר שעובדת בערב וכלה בצפיה בתלוש משכורת בן ארבע ספרות עם מס הכנסה שלילי.

הדובר

הדובר הוא יחצן שהתמזל מזלו לנחות בתפקיד רשמי של ניהול יחסי הציבור של גוף או אישיות כלשהי. לתפקיד יש שמות שונים- מנהל קשרי עיתונות, יחסי ציבור, דוברות,אסטרטגיה תקשורתית ועוד. הדוברים מתחלקים לשניים: היחצנים והפוליטיקאים. הדוברים הפוליטיקאים הם חיה חלקלקה, בעלת אג'נדה משל עצמה, שחיה מהדלפות ונהינת מפרסום עצמי. היחצנים הם תקציבאים לשעבר, שנשלפו באורח פלא מחיי שפל, מונו לתפקיד אחראי יחסי הציבור אצל הלקוח, מקבלים ממנו משכורת ויחס של בני אדם. הפוליטיקאים מתקשים לזהות כי בעיתון יש עמודים שאינם עמודי חדשות. היחצנים לעומתם מתעוורים משמחה מאייטם אצל צחי קומה ("אל תשאל- כולם קוראים את זה!!!!")

יועץ התקשורת

יועץ התקשורת, כפי שהוא מוגדר לרוב, הוא עצמאי, פרילנסר או בעל משרד משל עצמו שעוסק בדוברות ויחסי ציבור של מספר גופים שונים. היועץ הוא רב היחצנים, אלוף הדוברים, האיש/ה שיצא/ה מעבדות לעצמאות וכעת נהנה מכל העולמות: הוא זה שגוזר את הקופון, אוכל את הקצפת, מייעץ, מתדרך ומתחכך ואחר כך מספר לחבר'ה. אגב, יש משרדי יחסי ציבור שמגדירים את התקציבאים שלהם כ"יועצי תקשורת". מכובד ונעים, יש לציין וכולי תקווה שגם תלוש המשכורת שלהם גדל בהתאם.

עדכונים

ידיד הבלוג דן-דן מבקש לחלוק על דעת המערכת: "היחצן זה שם על של כל מי שעוסק בסיפור של יחסי ציבור, דוברות ויעוץ תקשורת, ובעצם מי שאתם קוראים לו יחצן הוא בעצם התקציבאי". אנחנו לא כל כך מסכימים עם דן-דן. כמו שמנהלי בתי החולים, מנתחי הלב והאורולוגים כולם רופאים, כמו ששופטים, מנהלי משרדים ויועצים משפטיים כולם עורכי דין, כך גם כל יועצי התקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, תקציבאים, מנהלי מחלקות ועוד הם יחצנים. וזה לא רע.

לינקים רבותי, לינקים

באזילה מספרים איך עושים באמת קמפיין בלוגרים

האיראנים מלמדים אותנו משהו על אומץ לב ואיך צוברים אהדה ציבורית אמיתית, בצעד פשוט.

האם מיר חוסיין מוסאווי ישחרר את חוסיין דרחשאן?

והאם אחמדיניג'אד שוב משתמש יותר מידי בפוטושופ?

עוד משבר מתחיל- excellnet D.M.O חוטפים חזק משושנה חן וגם מהיו"ר

אם הלקוח מקסים, גם זבוב טורדני יהפוך אותו לגדול:

מי ומי בצלמי היח"צ

אז אחרי שהבנו למה צריך צלם בתשלום, ועל מה צריך להקפיד עם הצלמים, כדאי לספר קצת על צלמים שכיף לי לעבוד איתם:

סוס העבודה: ישראל הדרי

הדרי (לקח לי שנתיים לגלות שיש לו גם שם פרטי) הוא אחד מבכירי צלמי היח"צ בישראל. ממרומי גילו וניסיונו הוא עדיין צנוע, נטול מניירות ופוזה, מבין עניין ומקצוען מהדרגה הראשונה, למרות שגם ברק אובמה ואריק שרון כבר הספיקו לחייך אליו למצלמה. גילוי נאות: הדרי צילם בחתונה שלי. תירגעו. שילמתי.

היוקרתי: סיוון פרג'

סיוון פרג' הוא שם דבר בסצנת היח"צ המקומית. בפעם היחידה שיצא לי לעבוד במחיצתו, הגיע סיוון יחד עם שותפה למשימה ויחד תיקתקו את האירוע בסטייל ואפילו הספיקו לתת טאצ' פוטושופ פה ושם. התמונות, כצפוי, יצאו מעולות.

הרכילאי: אביב חופי

למרות שלא ברור לי אם אביב עשה עבודות פרילאנס, אין ספק שהוא לא יחמיץ אף פרצוף מוכר, אף סלב ואף כוכבנית לרגע שתפציע באירוע. אין ספק, בשביל יחצנים זהו נכס מדהים.

המקומי: רן אליהו

אם יש לכם אירוע באיזור השרון או המרכז, רן אליהו הוא אופציה נהדרת. יש על מי לסמוך, אין פוזות ואין עניינים. לקחת.

שתי הערות לסדר:

  1. צלמים שלא הכנסתי מוזמנים (בחפץ לב) להוסיף את עצמם בתגובות, עם אימייל ולינק לאתר. תבורכו.
  2. אין פרסומות או תוכן שיווקי בפוסטים. אף אחד לא שילם לי ולא ישלם עבור פוסט אוהד.

היחצן וצלמו: פוסט שני בסדרה

אז הבנו למה צריך להזמין צלם ואפילו שכנענו את מי שצריך והאירוע מתקרב. אז איך עובדים עם צלמי יח"צ? הנה כמה טיפים שיעזרו.

  • סיקור מהשטח: ודאו שהצלם מגיע עם ציוד משלו להוצאת התמונות מייד בתום האירוע למייל. לא מהבית, לא דרך המחשבים של הלקוח. אין דבר מתסכל מלהסתובב חסר אונים עם כרטיס SD ולגלות שלאף אחד אין מעביר מתאים, ואז לחכות חמש שעות עד שהצלם יגיע לבאר שבע וישלח את התמונות.
  • תעשו הכרות: תגידו שלום לצלם ותציגו את עצמכם. חשוב: תדאגו שהלקוח מבהיר לצלם כי אתם אלה שנותנים לו הוראות. למה? בדרך הטבע, פרילאנסרים נוטים להיענות למי שמשלם להם את הכסף. על כן חשוב להבהיר כבר בתחילת האירוע שאתם אלה שנותנים את ההוראות בכל מה שקשור למי מצלמים ומתי. זה נשמע קשוח אבל זה חשוב.
  • הכירו לצלם את השטח: ספרו לו מי הדמויות החשובות, את מי ואת מה צריך לצלם ומה האירוע המרכזי של הערב מבחינתכם.
  • קחו את מספר הסלולר של הצלם ותוודאו שהוא זמין. אם מנהל המתנס לא יקבל תמונה של רוה"מ מנשק אותו רק בגלל שהצלם יצא לסיגריה והטלפון שלו לא היה זמין, אבוד לכם.
  • תדאגו להם: אוכל, שתייה, כיסא- הצלם הוא עובד שלכם. אם אתם לא תדאגו לו לדברים שעושים טוב על הלב אף אחד לא יעשה את זה.
  • תנו לו חופש פעולה- אבל אל תשחררו לחלוטין: לא צריך להסביר לצלמים איך עושים פוקוס, אבל עדיין מותר להסתכל איך יצאה התמונה. חשוב: כל כך קל לעשות תמונה מחדש בזמן האירוע. בלתי אפשרי לחלוטין לשחזר תמונות אחר כך.

דבר אחרון: לפעמים, ממש לעיתים רחוקות, קורה שנופלים על צלם שעושה בעיות. לא מקשיב, מצלם מה שבא לו או מתנהג בניגוד לסיכומים. מה עושים? התשובה ברורה וקשה. תספגו. אין לכם ברירה. סיימו את האירוע בצורה טובה ככל האפשר וסמנו לעצמכם לא לשכור את הצלם הזה יותר לעולם.

לינקים רבותי: אובמה נותן שיעור

גם בחו"ל זה עובד ככה:  The bad pitch blog (ההצעה הגרועה לכתבה) מפרט את הכללים לאיך להפוך ליקיר התקשורת.

יחצן טוב חייב גם קצת שיק. הגרסונייר (דירת רווקים בצרפתית) הוא בלוג עיצוב מקסים שישאיר אתכם מעודכנים בטרנדים. בינתיים כדאי שתקראו על חזרתו של הכובע.

יואב לרמן מ"עוד בלוג תל אביבי" נותן מידי שבוע מקבץ לינקים שעלול לחסל לקורא הממוצע את כל שעות הפנאי. זה המקום להודות ליואב על הרעיון 🙂

שמדברים על אסטרטגיה תקשורתית כדאי לשים לב לשיעור האדיר שברק אובמה עשה לעולם כולו בנושא "עיצוב דעת קהל". האיש הזה הצליח לעמוד על במה בקהיר ולומר למוסלמים את מה שכל העולם מפחד לומר להם כבר שנים: שדמוקרטיה זה טוב, והטבח בדארפור, שנעשה ע"י מוסלמים זה רע, שצריך לתת זכויות לנשים וששואת היהודים התקיימה. אין ספק שהחדשות הללו, על האירוע שהתרחש לפני למעלה מ-62 שנים היכו בהלם חלקים נרחבים בעולם הערבי, שמעולם לא שמעו אפילו ברמז על הסיפור הזה.

מתברר שנאום אובמה היה כל כך חזק עד שהוא הצליח להזיז אפילו את אחד הכותבים הרפובליקאים החריפים ביותר בעיתונות הישראלית, בן דרור ימיני, שבבוקר הנאום הבטיח בשידור ברשת ב' כי ברק אובמה לא יאמר שום דבר חדש. וכך הוא כותב: "מתברר שאובמה מסוגל. הוא לפחות מנסה. הוא אפילו דיבר על חשיבות הדמוקרטיה ומעמד האשה. הוא לא ילחץ, והם רשאים להתנהל בדמוקרטיה מהסוג שיבחרו לעצמם, כי הוא הרי לא בוש.
אובמה הוכיח שהוא מסוגל לומר את האמת בפנים. כשמדובר בישראלים. כך בעניין ההתנחלויות. זו אמירה הוגנת. בגובה העיניים. אמירה שמכבדת את הישראלים, גם אם היא מרגיזה חלק מהם. כשמדובר במוסלמים, זה קצת יותר מסובך. ולכן, צריך פרק ארוך של טיוח, של מריחות, של תקינות, כדי להגיע למשהו קצת יותר רציני. במחשבה שנייה, אם זה המחיר כדי לומר למוסלמים שהם צריכים להפסיק את הטרור ולהכיר בישראל כמדינה יהודית, אז אולי זה מחיר כדאי".

אגב, במאמר לאחר מכן בן דרור הופך נלהב אף יותר.

ולמי שהפסיד את הנאום, הנה תקציר. ההנאה מובטחת.