ארכיון חודשי: פברואר 2010

אל תבהיל אותי, או צרור עצות ללוביסט המתחיל

הנה פוסט שכתבתי בבלוג העוזרים הפרלמנטריים, על הפחד שלי ממבקרים.

כנסת ישראל היא מקום ייחודי לעבודה. בכנסת, כאילו קפא הזמן מלכת. אין טלפונים, פקסים ומיילים הם שמועה רחוקה. לא ולא. בכנסת ממאמינים בעבודת רגליים. בכל יום שני (אז מתחיל כאן השבוע) מתמלא הבית בעשרות ומאות לוביסטים מטעם עצמם ומטעם אחרים. חלקם מקצועיים עד אימה, מסוגלים בטלפון אחד לסובב שלושה שרים ולהקפיץ על הרגל איזה יועמ"ש, וחלקם ירוקים עד טירוף, שאדם טבע ודין משפחת עופר לידם. להמשיך לקרוא