ארכיון חודשי: מרץ 2011

טיפ ששווה זהב: להיפגש עם כתב

היום חוויתי חוויה מעולם אחר. בעודי צועד במסדרון הכנסת ניגש אלי בחור אחד וסיפר לי שהוא קורא את הבלוג. "זה אתה?" שאלתי בשמחה, תוך כדי שאני מחבק אותו ומייבב חליפות "ידעתי שמישהו קורא את זה, אני אני…" קינחתי את האף בשרוול של הבחור הנדהם "אני קיוויתי, אבל לא ידעתי!!!" איבדתי את עשתונותי ונפלתי פרקדן על הרצפה תוך שאני בוטש בקרקע ומכה בחוזקה בשטיח העתיק, שענני האבק שעלו ממנו גילו שאולי כדאי שמישהו יטאטא את הכנסת מדי פעם.

מייד החלתי לתחקר אותו, כדי להבין את נפש הקוראים. "אז אתה קורא את הבלוג באינטרנט?" "לא" הוא ענה, "אני קורא את הפרינט". "ו…ו… איך הולך בדוברות?" "תשמע", סיפר בחביבות "אני די חדש, אבל יוצא לי להכיר כתבים". "ופגישות עשית?" "פגישות?" הוא ענה "מה?"

להיפגש עם כתב שווה זהב

הרעיון המרכזי בפגישות עם כתבים הוא לתת לכולם להרוויח. לא, הכוונה לא לפגישה סוליקו על כוס קפה. שתהיו משה דבי או רני רהב, תזמינו כתבים לארוחה איתכם. כרגע, יש להם כמה דברים יותר מעניינים לעשות. הכוונה היא להפגיש את הלקוח עם הכתב, כאשר אתם אירגנתם את הפגישה ואתם נוכחים בה.

 

זה טוב לכולם

  • זה טוב ללקוח: הוא זוכה לזמן איכות עם הכתב, נוצרים יחסים אישיים, נוצר אמון ויש הזדמנות לדבר על נושאים שלא במרכז החדשות או שמטבעם הם אוף דה רקורד. דבר נוסף הוא, שגם אם אותו כתב ירצה לבקר את הלקוח, עדיין הביקורת תהיה ממותנת במעט. דמות שטוחה שמכירים רק מכתבות וסיפורים, אפשר להצמיד ללוח מטרה ולזרוק עליה אינדיקים. לבקר אדם שמכירים זה משהו מורכב הרבה יותר.
  • זה טוב לכתב: גישה בלתי אמצעית לאישיות, לסיפור ולאחורי הקלעים שווה המון לכתבים ויכולה להניב כמה וכמה סיפורים, חלקם אפילו בלעדיים. בסופו של עניין, כל כתב חייב להביא סיפורים. פגישה כזו יכולה לעשות פלאים בעניין.
  • זה טוב לדובר: בבית הספר לתקשורת מלמדים את הכתבים שדוברים ואנשי יחסי ציבור הם השטן, או לפחות האחיינים שלו. מספרים להם שהם ינסו להרחיק אותם ממושא הסיפור, למדר אותם מאינפורמציה ולבסוף גם להרעיל את כוס הקפה שלהם. דובר שמתנהג הפוך והופך להיות קיצור הדרך לאישיות במקום מחסום דרכים, הופך את היוצרות ועשוי להיות אשכרה מועיל לכתב. נקודה נוספת הינה ייצור הפעילות התקשורתית שפגישות כאלה יוצרות. פתאום מתגלה שדברים שאתם לאו דווקא מצאתם מעניינים דווקא מתאימים לכתב או למדור שלו, או שפעילות שלא עניינה את הכתב קודם, עכשיו, משהוצגה כראוי, פתאום נראית מגניבה במיוחד.

על מה צריך להקפיד?

  • בלי לחץ: הרעיון המרכזי בפגישות הוא לעשות אותם בזמן שכולם רגועים- הרבה לפני הדד ליין, ביום לא עמוס. תקבעו את הפגישות חודש מראש, ואל תשכחו לוודא יום קודם את קיומן.
  • תקדישו זמן: פגישה צריכה לקחת בין שעה לשעה וחצי. מספיק זמן כדי קצת לפטפט, קצת לרכל וקצת להגיע לתכלס.
  • אוף דה רקורד: בפגישות יוצא הרבה מידע, חלקו מידע מוכמן. חשוב להדגיש לפני הפגישה כי היא אוף דה רקורד ולסכם כי אם הכתב רוצה לצטט הוא חייב לבקש אישור מפורש. המהדרין מוסיפים את המילים "לא לציטוט ולא לייחוס".
  • תהיו שם: לעולם אל תתנו ללקוח להיפגש לבד עם כתב. העניינים נוטים להסתבך ולצאת משליטה בדרך הזו. פגישות אישיות ללא דובר מערערות את המסר של הפגישה, את מעמד הדובר והופכות את הלקוח לפגיע במיוחד.
  • פולו- אפ: לא לשכוח לרשום את סיכום הפגישה ואת הדברים שאתם צריכים לעשות אחריה. חבל לפספס כתבה סתם בגלל שלא הבאתם פנקס.

כבוד לניסים דואק

אני לא מכיר את ניסים דואק. פעם הייתי אצלו במשרד, אבל זה לא נחשב. כי היום צריך לתת לו כבוד. ניסים דואק הוא יועץ התקשורת שליווה את א' מבית הנשיא לאורך המדבר התקשורתי, תחת התקפות וכנגד כוחות אדירים שאיימו למחוץ את המתלוננת. מול המקורבים, באי כוחו, עורכי הדין והטוענים מטעם, ניסים דואק התייצב לצד החלשה ונלחם.

ולא, אי אפשר לומר "זה משתלם", "ברור שהוא עשה את זה" וכיוב'. ניסים דואק לא היה צריך את המתלוננת כדי להתפרסם. ברוך השם, הוא היה די מוצלח גם לפני. ובעיקר, הנזק הכלכלי שעלול היה להיגרם לו ולמשרד יחסי הציבור שבבעלותו, בעיקר בשל ההתייצבות כנגד העוצמות הכל כך גדולות שהיו מעורבות במאבק, הזה הופך כל רווח אפשרי לאפס: כי איזו חברה כלכלית, או משרד עורכי דין ירצו שזה שמסוכסך עם בכירים ומתייצב מולם בכל זירה אפשרית, ייצג אותם?

אז מה שנשאר זה לתת כבוד. אז הנה. כבוד.

חשוב לקום מוקדם

באחרונה נתבקשתי לבדוק סוגיה שלכאורה היא סוגיה מתבקשת. רייטינג. בהתחלה לא הבנתי בשבילך מה "הרי אנחנו יודעים את זה" טענתי "חדשות 2 מובילים אחריהם חדשות 10 ובערוץ 1 לא צופים". אך ההתעקשות של הבוס הובילה אותי לגלות שנתונים עדיפים על תחושות בטן.

אתר ועדת המידרוג. אכן, תמונות קשות

וכך, מצאתי את עצמי נודד אל אתר הוועדה הישראלית למדרוג, שבגרפיקה מזעזעת נותן מידע שכל איש יחסי ציבור חייב לקרוא.

קשה לקום בבוקר?

לא התעצלתי והחלטתי לבצע מדגם ארוך ומסודר- להשוות ימים, שבועות, חורף, קיץ קהלי יעד: זה יהיה מפואר! עם זאת, עד מהרה גיליתי שהנתונים כל כך מוגבלים, שאין מצב לדייק ולקחתי לי מדגם מייצג של שלושה שבועות, מסוף פברואר ועד תחילת מרץ השנה (2011). אז נכון, חדשות ערוץ 2 מסתובבות סביב ה- 23%, חדשות ערוץ 10 סביב ה- 9-10% ולמבט אין זכר. אבל מה שהיה מפתיע במיוחד היו תוכניות הבוקר.

יותר טוב מלונדון וקירשנבאום

אברי גלעד ומי שלא יהיה, ודן שילון וטלי מורנו מבקיעים את ה- 7% כמעט כל שבוע ואפילו נושקים ל- 8%. הנתון הזה מעניין אפילו יותר כאשר בודקים אותו מול לונדון וקירשנבאום היוקרתיים, שלא עוברים את ה- 5.6% באף יום בשבוע. מי שעוד נותן בראש הוא גיא פינס, שממריא ל- 7% עם מהדורת הלילה והווינרים הרגילים שש עם (כ- 8.5%) ותוכנית חסכון (כ- 13%). מתברר שיותר ויותר ישראלים פותחים טלוויזיה בבוקר ורואים את הלקוח שהתקשה לקום ב- 05:30 מספר על גזירי נייר או אנאעארף מה.

סימני חיים מרוממה

נקודה מעניינת נוספת היא התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון. פוליטיקה, תוכנית מלל ארוכה עם מספר מרואיינים שלא היה מבייש קבוצת פוטבול בינונית (הגנה והתקפה ביחד) ועודד שחר אחד, היא נציגה יחידה של הערוץ הראשון בטבלת 20 התוכניות המובילות מידי שבוע. עם 4.7% היא אפילו משתווה למהדורת חדשות ערוץ 9 (רוסית) שנדחקת אף היא מידי פעם לטבלה. אגב, חשוב לציין כי לערוץ 9 זהו נתון מעולה, מכיוון שחדשות ישראל פלוס משודרות ברוסית בלבד, ואם כמעט חמישה אחוז צופים בה, סימן שזהו אחוז אדיר מתוף דוברי הרוסית בישראל.

אז מה עושים?

  1. הולכים לתוכניות בוקר בערוץ 2: לתוכניות האלה יש פרדוקס נוראי- מצד אחד הן עמוסות ברייטינג (יחסית) אבל המרואיינים, אעפס, לא ממש ששים להגיע. מדוע? צריך לקום ממש מוקדם כדי להגיע לרמת החי"ל או לאולפני הרצליה, ואין, אין אולפן אחר. אגב, אם תבקשו יפה והם ממש ירצו את האייטם, הלקוח יכול לקבל מונית הלוך- חזור.
  2. לילה כלכלי, הצינור והיום שהיה נותנות עבודה: התוכניות הלכאורה שוליות האלה מביאות 6-7% רייטינג. נראה אתכם מביאים את זה.
  3. "ערב חדש" מתה. ללכת לשם לראיון זה באמת, באמת אם אין שום ברירה אחרת. אם כבר, אפשר ללכת ל"עושים סדר" עם בן כספית וגל גבאי, רק תשימו לב שלא שמים אתכם בחלק שמשודר רק בערוץ 23. שם, באמת, רק אתם והמשפחה תצפו באייטם.

טבלת הרייטינג המדגמית. אל תלכו עם זה לרב