ארכיון חודשי: אפריל 2011

טיפ קטן: שבועות (!) בפתח

אין מצב שאתם לא מכירים את הסיטואציה הזו: היום, יום לפני ערב פסח, יתקשר אחד הלקוחות ויגיד: "וואי! יש לי אטרקציה מה זה מדהימה לפסח, את יכולה להכניס לי את זה למוספים של החג?" עכשיו לכי תספרי לו שהמוספים סגורים מראש, שכל הכתבים מסרו את החומרים ורחמנא ליצלן, חלק מהמוספים של סוף החג אפילו כבר ירדו לדפוס.

אז מה עושים?

חברים, אל דאגה, שבועות בפתח. אין שום בעיה לומר ללקוח שהוא איחר את הרכבת, רק אם באותה נשימה נותנים אופציה נוספת ומנסים לעשות מזה קצת יחסי ציבור:

  1. גבינות: כל דבר שקשור לגבינות, שמן זית ובעיקר אוכל ישראלי שורשי, תופס לפני שבועות. כרם זיתים? סבבה. מטע אפרסקים? הולך. קטיף עצמי? וואי וואי וואי, שיחקתם אותה.
  2. קיבוצים: אפילו אם הלקוח הוא רשת צימרים בצפון, כדאי מאוד לחפש איזו תהלוכת שבועות בקיבוץ קרוב- משהו בסגנון של "לאחר לינה אצל יבשושית ב"תענוגון הצפון", תוכלו לבקר בתהלוכת השבועות המאלפת של קיבוץ תל עניים, בה יוכלו הילדים ללטף עיזים, לחלוב גדיים ולהימנע מדריסה ע"י טרקטור הנהוג בידי זקן חברי הקיבוץ והפיליפיני שלו".
  3. סיורים: מכיוון שמדובר בשבועות, כל דבר (כמעט) יכול להחשב כביכורים: יין שיוצר השנה, תפוח אדמה שזה עתה נקטף, או חומוס שיוצר ממש הרגע. כל עוד אתם עוטפים את זה באריזת הצלופן של "ביכורים" יש מצב להכניס את זה לתקשורת.
  4. אתרי אינטרנט: כמוכן, אם יש לכם אתר אינטרנט העוסק בטיולים, צימרים או אפילו גני ילדים, זה הזמן להרים ריכוז אירועי שבועות וללכת על זה מול הפרינט.

זה קילר מדיה חברתית זה

בשבוע שעבר הפסקתי לנשום. וגם לעבוד. כי קצת קשה לעבוד שלא נושמים, ותוחבים את הראש בכרית בניסיון להבין למה העולם מסתובב כל כך מהר, שאתה דווקא תקוע במקום. אז נו, ביום שלישי זה הסתיים, כמעט באותה הפתאומיות שזה התחיל, וישר הוטלתי לתוך מחזה סוראליסטי לא פחות. פאנל בלוגרים של איגוד האינטרנט.

פאנל בלוגרים הוא האולד ניוז של הניו מדיה. מספר כתבני רשת משופשפים, יושבים על במה ומספרים לכמה עוברי אורח תמימים על ייסורי הכתיבה הלוהטים, בסצנת הבלוגספירה ההולכת ונכחדת. אך דווקא מתוך מעמקי היאוש, הקרקרים והבוריקטס הקטנים-קטנים האלה עם הקצח ומילוי גבינה, תפו"א, תרד וסמסומונים יפניים (סחה!) צפה ועלתה אמירה די מוצלחת מהפאנל: "יאללה,  מה 'תם עושים עניין? תיכנסו לעסק וקדימה, לפרסם!"

אנשי יחסי ציבור חייבים להכיר ניו מדיה

תשאלו את עצמכם, דוברים שבעי קרבות, יועצי תקשורת ממולחים ושועלי קונטרולים, כמה אתם מבינים בניו מדיה. הרבה? עכשיו תסתכלו במראה ותגידו לא. ל-א. לא. אתם לא מבינים כלום. מכיוון שעד שמשפטים כמו "גוגל מאנדקס גבוה על פי קצב הריפרשמט של האתר" או "פייסבוק הורידו את הFBML" לא מובנים לכם, סימן שאתם לא יותר מגולשים, קוראי עיתונים פשוטים. ואתם, חברים, חייבים להיות מקצוענים.

תיכנסו לזה בעצמכם

אנשי יחסי ציבור חייבים להכיר את הז'רגון של הניו מדיה בדיוק כמו שהם מכירים את הז'רגון של הטלוויזיה, הרדיו והפירסום. כי בדיוק כמו שלא הכרת את המשפטים מקודם, אין מי שלא יודע מה זה סינק, ומה ההבדל בינו לבין אינסרט, איפה הקונטרול,  ומה הקשר בין בריף לסלוגן ולקופירייטר המעושן ששוב פעם קם בחמש (לא בבוקר). מה שאוסף הכשרונות הנדיר הזה שישב שם על הבמה סיפר, שהניו מדיה היא בעיקר הדרך להעיף את הכשרון שלהם החוצה, אל העולם. לא שהם מתכנתי על או מפתחי ווב בחסד. ממש לא. וגם אתם לא צריכים להיות.

ללמוד את זה. וגם אנחנו נעזור.

כדי להבין את המדיה החברתית אי אפשר סתם להחזיק פרופיל בפייסבוק. אתם צריכים להיכנס לעומק- לניהול של האתר, לתשובות בדף הפייסבוק של הלקוח, לראות מה אחרים עושים- האם הם פוזלים לטוויטר? אולי הם מציעים מבצעים בפורסקוור? האם האתר שלם נגיש לאנדרואיד? כל אלה כבר מזמן לא שאלות לגיקים, מכיוון שהפקצה עם האייפון, שרוצה לצאת לקניון שרונים והיא רוצה לדעת עכשיו, אם המבצע של אפריל עם אסתי גינצבורג בולסת זה שם, אין מצב שהיא תדע את זה מהטלפון הנייד, מהמונית, אם לא עניתם "כן" לשאלה הקודמת.

אז מה עושים?

בשלב הראשון, מתחילים לשים לב, למה אחרים עושים במדיה החברתית. בשלב השני, מחכים לפוסט הבא בסדרה, שיקרא בישראל "למה פייסבוק הוא רשע מרושע שגונב סוכריות מילדים?"

נ.ב. היה ממש מפגש מגניב. אני מזמין בפעם הבאה.

איך מתחילים ביחסי ציבור?

אחד הגולשים לאתר שאל אותי את השאלה שלי לקח המון זמן להבין איך לפצח: "למדתי יחסי ציבור, דוברות, תקשורת וכו', וכעת אני רוצה להכנס לתחום". אך אבוי:

"הבעיה היא שכולם דורשים שנה ומעלה ניסיון. מה עושים?"

 

אל תדאג שגיא, הנה באות התשובות

  1. תתנדב: מצא לך אגודה, עמותה, או אירגון שזקוק לדובר פרו-בונו ותתנדב להיות הדובר. זה אמנם קצת קשה, אבל בדרך כלל לא תובעני מידי. אגב, אם העבודה מתחילה להיות תובענית, זה רק טוב בשבילך, מכיוון שכנראה התקשורת מתעניינת בך, מה שמסייע לצבירת הניסיון שלך. אגב, ניתן גם לשלוח מייל לחברי כנסת ולבקש להתנדב אצלם, הם בדרך כלל יסכימו. הבעיה היא ששם תהיה, ככפי הנראה, רחוק מהתקשורת.
  2. תתמחה: ישנם מספר לא קטן של משרדי יחסי ציבור שמוכנים לקלוט מתמחים בשכר נמוך. כדאי לבדוק בקבוצות הפייס המצויינות של זאב ינאי או תמיר האס שמעלים מדי פעם משרות כאלה.
  3. תעבוד מהבית: הכי מבאס, אבל ככה גם אני התחלתי: הרעיון הוא למצוא יועץ תקשורת עצמאי, פרילאנס, שמחפש עובדים שיעבדו מהבית. לא, זה לא סימן ל"צורת העבודה החדשה" או "אתה אחראי על הזמן שלך" אלא זה קשור רק לעובדה שלזה שמעסיק אותך אין כסף לשכור משרד. ובכן, גם זה בדרך כלל בשכר רעב, אבל אין מה לעשות, זו הדרך להיכנס.
  4. תיעזר בחברים: הכי חשוב, תמיד, לעולם צריך להיעזר בחברים. לשאול, לבדוק, אם מישהו שמע, מישהו ראה וכיוב'. אגב, גם אחרי אסור לשכוח את החברים- הם אלה שישיגו לך את הכתבות המתוקות ביותר והאייטמים המפתיעים שישאירו את הלקוח עם פה פעור. אבל זה כבר לפוסט אחר.

מסלונה ועד xnet: זירת הלייפסטייל מתעוררת לחיים

עם השקת xnet, פורטל הלייפסטייל החדש מבית Ynet התגייסה מערכת הבלוג לעשות סדר בזירת הלייפסטייל האינטרנטית המתעוררת בשאגה לחיים, בעיקר עבורה אבל גם בשבילכן, יחצניות ניו מדיה שכמותכן…

Saloona

ראשונה היתה הגברת סלונה, יפיפיה אקזוטית ועצמאית שייסדה אימי עירון. עירון, פירסומאית לשעבר, גילתה חוסר בתחום הנשים והלייפסטייל בישראל: מעבר למגזיני הכרומו הכבדים וקישקושי המספרות, אין אף אתר תוכן עמוק באמת שעוסק בנשים כפי שהן תופסות את עצמן כיום- עצמאיות, משוחררות ובעיקר, בדיכאון. סלונה מבוססת על בלוגים שנכתבים במסגרת האתר סטייל האפינגטון פוסט. אגב, מי שקורא את הפוטר של האתר מתרשם מכתבותיו המרשימות של האתר בהן דנה וייס, בילי מוסקונה לרמן ואפילו עינת שרוף, שמתפעלות כולן בלוג (חי, בדקנו) באתר.

OnLife

אך חגיגת הראשוניות של סלונה היתה מוקדמת. למרות הכותבים המרשימים, כאמור, סלונה לא נתמכת על ידי אף גוף תוכן אמיתי ומשמעותי. ב"הארץ" זיהו את הנישה וכך חברה לה קבוצת שוקן ובכירתה לשעבר, הדס גולשטיין לחברת KCS ויצרה אתר מרהיב בשם Onlife. מפוצץ בשיק ותוכן שיווקי, Onlife מביא חוויה מגוונת במיוחד לגולשת ואפילו מקודם מהראשי של אתר הארץ. אך עם זאת, גם ל onlife היו אספירציות להקים איזה בלוגייה משגשגת ואכן כיום מכבבות בה אושיות הרשת אלינור למפל (?) סאלי תדמור (?!) ומקס שפקס מהישרדות (?!#$%!!!) אגב, באותה הרוח, כמעט בכל מקום באתר יש באנר שמציע לגולשת לפתוח בלוג חדש. הבאנר, כצפוי, מוביל לדף שלא קיים.

Xnet

ההבטחה הגדולה של הרשת, מגובה בכוח האינסופי של קבוצת מוזס (ynet, ידיעות, כלכליסט ועוד), סמקאץבםץןך נותן בראש בחזית שכולם נכשלו עד כה: שורה ענקית של כותבים, ים של תוכן ובעיקר עיצוב מוקפד שנתפר בדיוק למידותיו של אייפד ממוצע. עם זאת, חובת ההוכחה מוטלת עדיין על Xnet: האם הכותבים ימשיכו לכתוב או שהתוכן ידלדל והאתר ישמש בימה לבלוגרים אנונימיים כמו באון לייף או בסלונה.

ולמה אנחנו צריכים לדעת מזה?

כל אתר תוכן ועיתון חדש פותח זירה חדשה של יחסי ציבור. נכון, יש מצב שמדיה חדשה תאבד את עולמה, די מהר, ויעידו על זה רשימות הכתבים של עיתון "ישראלי" שמשום מה עדיין נמצאות אצלי איפשהו במחשב. אבל אף פעם, לעולם, אסור להתעלם ממה שמתרחש. לכו תדעו מתי יפציע ה"ישראל היום" הבא, זה שיהפוך לנו שוב את המפה התקשורתית על הראש.

ואם לא נרגעתם, אז תנו לויטני להרגיע: