ארכיון חודשי: מאי 2011

לא לומר מילה

20110509-101901.jpg

עכשיו 10:10 ואני בדרך להר הרצל. זה טקס כמעט ידוע בשבילי, האיחור הזה לצפירה. תמיד אני מוצא את עצמי באוטובוס, שומע את הצפירות של השיירות וצופה בעיינים כלות בפקק המתארך. כאילו שמשנים את השעה של זה מידי שנה. אעלק.

הגעתי לשערי צדק. מבט זריז בשעון, יש מצב להספיק. צריך לרדת בתחנה, לרוץ לעמדת החיילים בכניסה, לשאול, שוב, איפה ניר קבור ולרוץ. לעבור נחילים של חיילים המומים, בחלקות הולכות ומתמלאות מידי שנה. ולהסתכל על הדשא ולשאול מי ימלא אותו בשנה הבאה. מי ישכב מתחתיו ומי יבכה מעליו.

להגיע. לראות שיש יותר מדי אנשים. לסמן שלום עם הראש לחברים מהסדיר, לנסות לתפוס את המבט של המשפחה, שאני בקושי מכיר. חם. מישהו מתעלף במעבר. ערוגות הפרחים נרמסות. נאום ברמקולים עייפים. נגמר.

ועדיין, קצת יחסי ציבור

יש ימים בשנה שבהם עדיף פשוט לשתוק. יום הזכרון, הוא יום כזה. לא, שום יוזמה בעלת מעוף לא תתקבל בברכה היום. שום טוויסט בעלילה,שום הברקה של רגע. הכל יתפס ציני, מרוחק וחסר רגישות, או סתם לא אותנטי, במקרה הטוב. עדיף לנוח, לכאוב ולחזור ביום רביעי בכוחות מחודשים. חג עצמאות שמח.