המדיה החברתית- לא מה שחשבנו

הברנז'ה הווב 2.0יימית מתחילה לקרוע בשבועות האחרונים את המסכה מסביב לטוויטר, פייסבוק ואולי גם לעמעם קצת את הילת הבלוגספירה כמשפיעה החדשה של סדר היום הישראלי. מתברר שיחסי ציבור טובים עדיין לא איבדו את מגע הקסם והזמן עד שנצטרך לעשות כולנו הסבה לשיווק ברשת מתברר כארוך, ואפילו ארוך מאוד:

יובל דרור כותב על איך להשיג 100,000 עוקבים בטוויטר, שלא שווים כלום.

שוקי גלילי מספר מדוע שיווק בטוויטר הוא ביזבוז זמן.

וארד אקיקוס, שעושה קמפיינים וויראליים למחייתו, מספר למה הויראליות לא ממש עובדת:

ופעת קריסת המידע בעצם מסבירה שאין דבר כזה 'ויראליות בין גולשים' מכיוון שלא משנה כמה חברים יש לך, המידע תמיד יקרוס לתוך הקהילה.
זאת אומרת שכלל בסיס בהפצה במדיה חברתית אומר שהמידע מופץ בתוך מרחבים וירטואליים סגורים שיש להם פוטנציאל להתחבר למרחבים וירטואלים סגורים אחרים, וכך להמשיך להתפשט. המידע מתנהל אך ורק בדרך הזאת, כאשר היוצאים מן הכלל הם סוגי המידע שהושפעו מהתנהגות חיצונית (פרסום בטלוויזיה, עיתונות, אפילו פרסום בבלוג עם השפעה רחבה")

המסקנה המתבקשת היא אחת: אנשי יחסי ציבור, דוברים- Don't quit your day job. אגב, בוער לי באצבעות לכתוב פוסט על למה "יחסי ציבור באינטרנט" זה שרלטנות, אבל זה עוד יחכה.

4 תגובות בנושא “המדיה החברתית- לא מה שחשבנו

  1. איתי

    ניר בוקר טוב וסחתיין על הבלוג הנהדר.

    אני לא חושב שאי פעם היתה כאן הילה לגבי השפעת הבלוגוספירה על סדר היום, ולכן אין מה לדבר על התפוגגות ההילה, או על ניתוץ מוסכמות.

    הפוליטיקאים ככלל, ממש לא האמינו בבלוגוספירה ככלי ששווה להשקיע בו ולכן לא טרחו ללמוד את כללי המשחק
    (להיות שם, להיות אישי, לדבר עם הקוראים ולא רק לשדר).
    ראה מאמר מעולה של אורי קציר http://www.aplaton.co.il/story_444

    יש לי הרבה השגות על אורי קציר, אך הוא טוען בצדק
    שהבלוגוספירה הישראלית היום משמיעה קולות של שוליים ומדברת לשוליים ולכן יכולות ההשפעה שלה קטנות.

    מי חיבק את הבלוגרים? האאוטסיידרים – דב חנין הקומוניסט, הרב מלכיאור "הדוס השמאלני" ומיקי איתן הבוס החדש שלך שהוא בפירוש אאוטסיידר ליברלי בתוך מפלגה שמרנית.

    במי בחרו הבלוגרים ב-2009? בתי"מ ובחד"ש…

    כמעט כל החוקרים של הבלוגוספירה באקדמיה הישראלית
    טוענים שההשפעה הפוליטית של הבלוגים בישראל כיום היא קטנה מאוד. יש לכך כל מיני סיבות, אני חושב שהעיקרית בהן אינה דווקא שזה "מעוז סמולנים" אלא שאין מספיק כותבים שיכולים לספק מידע ולא רק דעות.
    לכן הבלוגים מגיבים על האירועים וכמעט ולא מייצרים אירועים (יוצא מן הכלל – חשיפת תנאי ההעסקה המזויעים של קלדניות הדואר אצלנו ב-2006, שהתגלגלה לתחקיר עובדה ולכנסת).

    לגבי פייסבוק וטוויטר ככלי השפעה פוליטית אינני יודע מספיק, אך תחושתי היא שגם שם העניין הוא דומה. יש "באזז" בקרב קהילה קטנה מאוד שעוסקת בתפר שבין האזרח לפוליטיקאי (גם אתה נמנה עליה), אבל הבאזז הזה לא ממש מגיע לפוליטיקאים או לציבור הרחב.

  2. נירשמן

    הי איתי,

    מעבר לנושא הבלוגרים, שאין ספק שמדובר בקבוצה קטנה, אני מנסה לומר כאן שגם טוויטר ופייסבוק הם אמצעים שאל לו לאיש יחסי הציבור להשקיע בהם זמן רב מידי.

    מי שקורא אתרים מחו"ל יכול לראות שהיחס לבלוגים הולך וגדל, והם תופסים מקום חזק יותר ויותר בסיקור התקשורתי.

    החשיבות העיקרית בפוסט הזה, לאנשים העוסקים ביחסי ציבור באופן מקצועי, היא האמירה החד משמעית- אל תשליכו את זמנכם לריק על עוקבים בטוויטר או חברים בפייסבוק. בלוגרים יכולים להיות מנוף נהדר לכל מיני דברים אבל גם איתם צריך לדעת איך לעבוד.

    ובעיקר- לא להספיד את העיתונות. לא את הטלוויזיה, לא את אתרי החדשות באינטרנט ובעיקר לא את העיתונות המודפסת, שתילי תילים של קינות נכתבו עליה. עבור אנשי יחסי ציבור זוהי עדיין הזירה החשובה והמשמעותית ביותר.

  3. יוסי

    קצת קשה להקיש מהמתרחש בארה"ב על מאות מליוני תושביה לכפר הקטנטן הלא גלובאלי שלנו.
    גם קשה להקיש ממקום משמים כמו ניו-מקסיקו למקום הכי מעניין בעולם, חולון, שם יש מלחמה פעם בשנתיים ובשנה האי זוגית מחליפים ראש ממשלה. בחולון אין זמן לאנשים להתרגש משטויות ולעשות RT.
    ככה אנחנו, כנראה יותר שפויים, לפחות בינתיים.

  4. נירשמן

    אני לא בטוח שזה עניין של שפיות אלא של אימוץ טכנולוגיות. ואצלנו הידע על מה שקורה שם מגיע מהר מהר, אבל ההתקדמות הטכנולוגית והיישום שלה בציבור המשתמשים מגיעה לאט לאט.

השאר תגובה