טיפ קטן: אוף דה רקורד

בתקופה האחרונה יוצא לי לשבת עם כתבים לכל מיני שיחות. מדברים, מעבירים, מפלברים, ולפעמים לא כל כך ברור לי מה עלול לצאת החוצה. והלא המטרה של כל השיחות הללו היא להכיר קצת יותר טוב, לחשוף קצת יותר חלקים ולתת לשני הצדדים- העיתונאי והלקוח, להבין שהשד מצידו השני של המתרס אינו נורא כל כך.

אבל הדברים אף פעם לא פשוטים. ומה קורה אם יחשפו דברים בשיחה ויווצרו כותרות ענק שאיש אינו רוצה בקיומן? מה אם הסיפור המוכמן ביותר יחשף בלהט השיחה? את הערמונים הוציא לי מהאש רביב דרוקר בפוסט מאלף שכתב בנושא.

"אני עושה לפחות 10 שיחות ביום אוף דה רקורד. לפחות. אבל מה זה אוף דה רקורד? אגב, אם תקשיבו לשיחות שלי לא תשמעו בדרך כלל מישהו שאומר שהן אוף דה רקורד. חוץ מנודניקים כפייתיים (כמו אהוד ברק וציפי לבני) רוב בני השיח שלך לא טורחים להגיד שזה אוף דה רקורד. זה ברור מאליו. זו הנורמה… אבל מה זה בדיוק אוף דה רקורד? לא להשתמש בכלל במה שנאמר בשיחה? להשתמש אבל לא לצטט את המקור? לצטט, אבל לא באופן מפורש ("שר בממשלה אמר לי")? …"

מה אפשר להבין מרביב? 1. אם אתה אומר "אוף דה רקורד" אתה נודניק כפייתי. 2. מכיוון שלא אמרת אוף דה רקורד וזוהי ה"נורמה" ההתלבטות נמצאת אצל הכתב. המשך להתלבטות הזו ניתן למצוא גם בהתכסחות שהיתה ליובל דרור עם יחצנית מסכנה מהמשרד של רני רהב. גם היא חשבה על "הנורמה" וקיבלה שיעור מאלף על איך זה שמדברים בעולם האמיתי. מבחינת יובל ההצעות של היחצנית היו קרובות מדי לטובות הנאה והוא פירסם אותן כלשונן. כשהבינה שהסתבכה ניסתה היחצנית לפנות ל"נורמה" של דרוקר אבל היא לא היתה שם, והשיחה התפרסמה כלשונה, תוך שהיא עולה ליחצנית בעבודתה בבעיות קשות בעבודה (תודה יובל).

אז מה עושים?

  1. לומר "אנחנו אוף רקורד": איש יחסי ציבור ודובר הוא נודניק מטבעו. אין לכם שום ברירה. בתחילת שיחת רקע חייבים להציב את כללי המשחק, להפריע בשיחה ולומר בפירוש: "אנחנו מדברים אוף רקורד, ואם רוצים לפרסם משהו, אין בעיה לדבר על זה". אמרתם קודם, אתם במשחק. לא אמרתם קודם, ויצא משהו חשוב- בעיה שלכם.
  2. תקלות קורות דווקא שלא מצפים להן: זה כל כך חשוב שכדאי לחזור על זה שוב- תגידו בהתחלה "אוף רקורד". אתם לא יודעים מה יפלט.
  3. להבהיר את כללי המשחק: אם הלקוח מדבר און רקורד (תודה יהונתן) לציטוט לומר לו בפירוש: "תדע, אתה מדבר עכשיו לציטוט".
  4. להבהיר את כללי המשחק (2): אם אתם ממש, ממש לא רוצים שהדברים יתפרסמו, ועדיין אתם רוצים לספר אותם, מוטב לצרף את המילים "לא לציטוט ולא לייחוס".

והנה כאלה שלקחו את האוף דה רקורד צעד אחד רחוק מידי. תודה לאמסטרדמסקי הבלתי נלאה.

8 תגובות בנושא “טיפ קטן: אוף דה רקורד

  1. יהונתן

    רק עניין אחד, זה לא "און דה רקורד" אלא "For the record", כלומר "לפרוטוקול".

    ואני חושש שהדרך הנכונה היא להניח שכל מה שאתה אומר לעיתונאי יפורסם ולכן הכלל הוא להשתמש ב"לא לציטוט או לייחוס" או לא להגיד כלל.

  2. נירשמן

    תודה על התיקון…

    ולעניין- בעולם מושלם אתה צודק לחלוטין, וגם עם אנשי תקשורת מיומנים אתה צודק לחלוטין.

    אך לפעמים חשוב לי לתת משהו לכתבים- רמזים, לידים, משהו שיעזור להם בעבודתם. בסופו של עניין הניסיון הוא להפוך את הדובר ואת הלקוח למקור איכותי עבור העיתונאי ולא לאבן שלא ניתן להוציא ממנה דבר, ותוך כדי כך להמשיך ולגונן על הלקוח ועל הדובר.

  3. יובל

    רק עניין אחד, היח"צנית לא איבדה את מקום עבודתה בגלל שדיברה איתי. אני בטוח שלא שלחו לה זר פרחים בבוקר אך היא לא פוטרה.

  4. פינגבאק: לפעמים עדיף לסתום | יחסי ציבור ואסטרטגיה

  5. פינגבאק: טיפ ששווה זהב: להיפגש עם כתב | יחסי ציבור ואסטרטגיה

השאר תגובה