להילחם בעולם האמיתי- מוקדש ליונית

את השישי האחרון התחלתי בריב מרגיז עם חברה טובה, על התוצאות של מהלכי יחסי ציבור בעולם האמיתי. הטענה, מסביב לשולחן הפרלמנט שאליו הגעתי כאורח, היתה שהמאבק בנושא הביומטרי, בו היתה לי נגיעה מסוימת, נחל כישלון חרוץ ואסון מתרגש על ראשינו. אני, לאור העייפות הרבה המתלווה ללידת בתי הבכורה, הגבתי בחריפות, אבל לא הצלחתי באמת להסביר את עצמי. נו, אז בשביל זה יש בלוג.

להילחם בעולם האמיתי

שהסתיים מאבק המרצים האחרון, ביליתי את השעות מתום המו"מ ועד כניסת השבת בטלפונים לכתבים בניסיון להסביר את עוצמת ההישג. "24.7% תוספת שכר בשנתיים" זעקתי, אך איש לא הקשיב. "מאבק המורים היה מוצלח יותר, הציבור נסחף איתם" אמרו לי. והנה, ברטרוספקטיבה של שנתיים התוצאה ברורה- מצב המורים נותר זהה, בעוד שהמרצים נמצאים במקום אחר לחלוטין. אפילו נציגי האוצר מודים- היה כאן הסכם חסר תקדים, תוספת שכר אדירה, וכן, אפשר ללחוש, ניצחון.

מילואימניקים

היה לי קשה יותר אפילו להסביר את ההישג של מאבק המילואימניקים של קיץ 2006. ההפגנות, המחאה, והעוצמה האדירה שהצלחנו לרכז לתקופה קצרה של כחודשיים ירדו, והממשלה לא נפלה. אך מאבק המילואימניקים, ששם לעצמו שתי מטרות מרכזיות- אולמרט, פרץ וחלוץ הביתה, וועדת חקירה ממלכתית עכשיו, לא נעלם בלי להותיר חותם. למי שהספיק לשכוח, בלחץ המחאה הציבורית הוחלט לחקור את מלחמת לבנון השניה. בתחילה הכריז רה"מ על שלוש ועדות: אזרחית, בטחונית ומבקר המדינה. לאור העיסוק התקשורתי המוגבר, שלובה ע"י המחאה הציבורית (ולהפך), נשלחו עיתונאים חרוצים שחשפו את הקשרים בין חברי הועדות לרה"מ דאז ויצרו מהלך שהוביל להקמת ועדה נוספת, אחרת. וכשהלחץ גבר נוספו לאותה הועדה עוד ועוד סמכויות עד שזו הפכה להיות ועדה אמיתית, עם שיניים, רק ללא הכותרת "ועדת חקירה ממלכתית". ניחא. לפחות חקרו.

ועכשיו יש צורך רק לעשות את החשבון. מה היו המטרות? ועדת חקירה, אחריות אישית של בכירים. ומה קרה? נו, אפשר לחשוב לבד.

ובחזרה לביומטרי

אז מה היה לנו בביומטרי? הינו אמורים לקבל מאגר ביומטרי מלא, לכל האזרחים, שאי לקיחת חלק בו תהווה עבירה פלילית. קיבלנו פיילוט מוגבל לשנתיים, עם אפשרות להארכה לעוד שנה, שלאחריו יצטרך השר הממונה להתייעץ עם שר המשפטים ולעשות הליך כמעט זהה לאישור החוק מחדש: דיון והחלטת ועדה מיוחדת, ודיון והחלטה של מליאת הכנסת. ובמקום שהסיפור יגמר, יחתם והמאבק יעבור לפסים לא חוקיים קיבלנו הפסקה של שנתים- שלוש, שמי יודע מה יקרה לאורכה, ושלוש זירות שונות לקרב נוסף. ממעמקי התבוסה, הדיל הזה נראה לא רע בכלל.

הטענה שלי היא שהמאבק במאגר הביומטרי זהה לחלוטין. גם כאן, החוק עבר ומתחיל פיילוט, ולך תדע מה יהיה. אך כאן בדיוק טמונה ההבנה של מאבקים ציבוריים. לעולם לא ניתן להשיג את כל מה שאתה רוצה. אפשר להשיג חלק, טיפה, להזיז במילימטר ולחיות כדי להילחם עוד יום. אני מאמין שימים יגידו, וגם כאן לא הפסדנו. ומי יודע, אולי גם ננצח.

5 תגובות בנושא “להילחם בעולם האמיתי- מוקדש ליונית

  1. שוקי

    נוכחתי רק בחלק מהויכוח, אבל התרשמתי שנושא הויכוח לא היה האם מאבק זה או אחר הצליח או לא אלא מהו האיזון הנכון בין אידיאליזם לפרגמטיזם.

    לגבי מקרה הבוחן של המאגר הביומטרי – בסופו של דבר ח"כ איתן, למרות היותו מתנגד מובהק של החוק, הצביע בעדו. אמנם הוא עשה את זה אחרי שהחוק סורס – בעיקר בזכות העבודה שלו, שלך ושל מיודענו מר"ן קלינגר – אבל מה שנחרט בתודעה הוא שמיקי איתן התנגד למאגר ובסופו של דבר הצביע בעדו.

    פרקטית, לפי הדוגמא, הפרגטיזם קודם כל עלול להזיק למי שנוקט בו מול המחנה האידיאולוגי שלו. מעבר לזה, הפתרון הפרגמטי שהושג הוא הימור שאיננו יודעים את תוצאותיו. לכן, עם כל אמונתי בכך שאיתן באמת מתנגד להקמת המאגר בכל לבו, אני לא בטוח שזו הייתה הדרך הנכונה.

  2. ניר הירשמן

    אני חושב שזה היה מקור הקושי שלי באותו הערב. אני ניסיתי לטעון שיש כאן סיכוי להצליח, לעומת מצב של תבוסה מלאה ואז גם ניסיתי להסביר למה.

    מתברר שלא הצלחתי ובגלל זה כתבתי. אותי מעניין מה קורה בשורה התחתונה וכיצד ניתן להשפיע על עולם המציאות ולא רק לכאוב את הקורה בו.

  3. שוקי

    לפחות במקרה של המאגר הביומטרי, אני חושב שבעיני רבים ההתנגדות הגורפת לחוק היא העיקר, בגלל החשיבות הדקלרטיבית ואפילו המוסרית שלה. בשביל אנשים שזו ההשקפה שלהם, תמיכה בחוק כדי שאפשר יהיה לשנות אותו היא לא בהכרח עדיפה.

    באופן כללי יותר – ולא שאני חס וחלילה משווה – אני קורא בימים האלה את הביוגרפיה של הרמן גרינג (מאת גידו קנופ). חומר די מדהים באופן כללי, אבל מה שאולי הכי מדהים זה להבין שהאיש הזה היה נגד המלחמה וניסה כל הזמן למזער נזקים, אבל בסופו של דבר היה לו תפקיד מרכזי בכל מעשי המשטר הנאצי.

  4. ניר הירשמן

    שוקי,

    הנה משהו שלא אמרתי ביום שישי- ההשוואה שלך מקוממת ואני מציע שתיקח אותה בחזרה. אני לא מתכוון להתייחס לאמירות שמשוות אותי או את מי שאני מייצג לנאצי.

  5. שוקי

    ניר, אני מחבב אותך ובטח שלא הייתה לי כוונה לפגוע בך, לכן אני "לוקח בחזרה" (ואתה יכול למחוק את התגובות האחרונות אם זה מאד מציק לך).

    כאמור: לא השוויתי – לכן אמרתי בפירוש "לא שאני חס וחלילה משווה". למען הסר ספק אני אוסיף שלדעתי ח"כ מיקי איתן הוא פרלמנטר מוכשר ומסור ואיש הגון. אני לא מטיל ספק במניעיו ומטרותיו רק לא בטוח שאני מסכים עם האמצעים.

    השאלה בעינה עומדת: מתי מי שמנסה להשפיע מבפנים מפסיק להיות חלק מהפתרון ומתחיל להיות חלק מהבעיה? מתי הוא הופך שותף לדבר עבירה?

השאר תגובה