מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- הפינאלה של הביומטרי

זה כבר פוסט שלישי. אם לא קראתם, תתחילו כאן, ואז תעברו לכאן.

את הדוגמה האחרונה לנושא קיבלתי מהמאבק על חוק המאגר הביומטרי, שאיים לקחת את תביעות האצבע ותצלומי הפנים של כל אזרח בישראל, לאגור אותם, ולאפשר לממשלה לבלוש אחרי האזרחים תוך איום מהותי על הפרטיות.

ובכן, הבלוגספירה הישראלית געשה בנושא הזה מדצמבר 2008, התקופה בה עבר החוק בקריאה ראשונה. אפי פוקס כתב על זה, בתנועה לזכויות האזרח שמו פוסט, קלינגר הבעיר את האש, ואפילו בישרא-בלוג היגגו על זה. גם לתקשורת הסיפור החל לחלחל אך רק למדורי המחשבים והאינטרנט. הסוגיה הבעייתית כל כך, שעלולה היתה לגרום לכולנו ללבוש כפפות לנצח, בכדי לשמור על הפרטיות, היתה נחלתם של הגיקים בלבד.

אז מה הביא את השינוי?

כמו במספר רב של מקרים בעבר, היחיד שהצליח לראות את הנולד ולהבין את המשמעויות היה השר מיכאל איתן. כחלק מהאסטרטגיה התקשורתית פנה השר לעורכי העיתונים והסביר את הסוגיה והרלוונטיות שלה לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו ולא רק לגיקי ארצינו. עבודת יחסי הציבור המשמעותית הזו הביאה את הגרף הבא:

גרף גוגל טרנדס למילת החיפוש "ביומטרי" מחודש מאי 2009-מאי 2010

ב- 22 ליולי 2010 ידיעות אחרונות מרים את הכפפה. סטריפ תחתון בעמוד הראשי ועמוד שלם בעמוד 14 בחדשות. בועז אוקון כותב "אני לא נותן את האצבע". והציבור רותח.

הנתונים הסטטיסטיים מספרים שני סיפורים מקבילים: האחד, המדיה החברתית לא עשתה כלום ברמה הציבורית לפני מכת יחסי הציבור. אתרי החדשות באינטרנט, גם הם סיקרו קצת יותר, אבל כחלק ממגמה. מה שהביא את השינוי היה דבר אחד. עמוד בידיעות אחרונות. הדבר מביא לאותה מסקנה: בלי מדיה מסורתית אין שינוי חברתי.

כעת, ניתן לומר שזה לא רק ידיעות, מכיוון שכלל כלי התקשורת המסורתיים- רדיו, טלוויזיה, תוכניות בוקר וערב, עסקו באותו היום בביומטרי, ושלחו את הציבור לחפש בגוגל את המילה הקטנה הזו. אבל הכתבה בידיעות עשתה משהו אחר: היא נתנה לגיטימציה לעורכים, תחקירנים וכתבים לעסוק בנושא. היא איפשרה לסיפור לצאת והופ – שינוי חברתי אמיתי.

על המסקנות- בפוסט הבא.


תגובה אחת בנושא “מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- הפינאלה של הביומטרי”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *