טיפ ששווה זהב: להיפגש עם כתב

היום חוויתי חוויה מעולם אחר. בעודי צועד במסדרון הכנסת ניגש אלי בחור אחד וסיפר לי שהוא קורא את הבלוג. "זה אתה?" שאלתי בשמחה, תוך כדי שאני מחבק אותו ומייבב חליפות "ידעתי שמישהו קורא את זה, אני אני…" קינחתי את האף בשרוול של הבחור הנדהם "אני קיוויתי, אבל לא ידעתי!!!" איבדתי את עשתונותי ונפלתי פרקדן על הרצפה תוך שאני בוטש בקרקע ומכה בחוזקה בשטיח העתיק, שענני האבק שעלו ממנו גילו שאולי כדאי שמישהו יטאטא את הכנסת מדי פעם.

מייד החלתי לתחקר אותו, כדי להבין את נפש הקוראים. "אז אתה קורא את הבלוג באינטרנט?" "לא" הוא ענה, "אני קורא את הפרינט". "ו…ו… איך הולך בדוברות?" "תשמע", סיפר בחביבות "אני די חדש, אבל יוצא לי להכיר כתבים". "ופגישות עשית?" "פגישות?" הוא ענה "מה?"

להיפגש עם כתב שווה זהב

הרעיון המרכזי בפגישות עם כתבים הוא לתת לכולם להרוויח. לא, הכוונה לא לפגישה סוליקו על כוס קפה. שתהיו משה דבי או רני רהב, תזמינו כתבים לארוחה איתכם. כרגע, יש להם כמה דברים יותר מעניינים לעשות. הכוונה היא להפגיש את הלקוח עם הכתב, כאשר אתם אירגנתם את הפגישה ואתם נוכחים בה.

 

זה טוב לכולם

  • זה טוב ללקוח: הוא זוכה לזמן איכות עם הכתב, נוצרים יחסים אישיים, נוצר אמון ויש הזדמנות לדבר על נושאים שלא במרכז החדשות או שמטבעם הם אוף דה רקורד. דבר נוסף הוא, שגם אם אותו כתב ירצה לבקר את הלקוח, עדיין הביקורת תהיה ממותנת במעט. דמות שטוחה שמכירים רק מכתבות וסיפורים, אפשר להצמיד ללוח מטרה ולזרוק עליה אינדיקים. לבקר אדם שמכירים זה משהו מורכב הרבה יותר.
  • זה טוב לכתב: גישה בלתי אמצעית לאישיות, לסיפור ולאחורי הקלעים שווה המון לכתבים ויכולה להניב כמה וכמה סיפורים, חלקם אפילו בלעדיים. בסופו של עניין, כל כתב חייב להביא סיפורים. פגישה כזו יכולה לעשות פלאים בעניין.
  • זה טוב לדובר: בבית הספר לתקשורת מלמדים את הכתבים שדוברים ואנשי יחסי ציבור הם השטן, או לפחות האחיינים שלו. מספרים להם שהם ינסו להרחיק אותם ממושא הסיפור, למדר אותם מאינפורמציה ולבסוף גם להרעיל את כוס הקפה שלהם. דובר שמתנהג הפוך והופך להיות קיצור הדרך לאישיות במקום מחסום דרכים, הופך את היוצרות ועשוי להיות אשכרה מועיל לכתב. נקודה נוספת הינה ייצור הפעילות התקשורתית שפגישות כאלה יוצרות. פתאום מתגלה שדברים שאתם לאו דווקא מצאתם מעניינים דווקא מתאימים לכתב או למדור שלו, או שפעילות שלא עניינה את הכתב קודם, עכשיו, משהוצגה כראוי, פתאום נראית מגניבה במיוחד.

על מה צריך להקפיד?

  • בלי לחץ: הרעיון המרכזי בפגישות הוא לעשות אותם בזמן שכולם רגועים- הרבה לפני הדד ליין, ביום לא עמוס. תקבעו את הפגישות חודש מראש, ואל תשכחו לוודא יום קודם את קיומן.
  • תקדישו זמן: פגישה צריכה לקחת בין שעה לשעה וחצי. מספיק זמן כדי קצת לפטפט, קצת לרכל וקצת להגיע לתכלס.
  • אוף דה רקורד: בפגישות יוצא הרבה מידע, חלקו מידע מוכמן. חשוב להדגיש לפני הפגישה כי היא אוף דה רקורד ולסכם כי אם הכתב רוצה לצטט הוא חייב לבקש אישור מפורש. המהדרין מוסיפים את המילים "לא לציטוט ולא לייחוס".
  • תהיו שם: לעולם אל תתנו ללקוח להיפגש לבד עם כתב. העניינים נוטים להסתבך ולצאת משליטה בדרך הזו. פגישות אישיות ללא דובר מערערות את המסר של הפגישה, את מעמד הדובר והופכות את הלקוח לפגיע במיוחד.
  • פולו- אפ: לא לשכוח לרשום את סיכום הפגישה ואת הדברים שאתם צריכים לעשות אחריה. חבל לפספס כתבה סתם בגלל שלא הבאתם פנקס.

4 תגובות בנושא “טיפ ששווה זהב: להיפגש עם כתב

  1. ישראל הדרי

    מת על הכתיבה שלך, ישר ולעניין כמו תמיד.
    בתחום הצרכנות, לא לשכוח לרחרח האם הכתב אוהב מתנות או לא, לנסות ולגלות יום ההולדת שלו לצורך העניין גם

  2. נורית

    ישראל הדרי, בדיוק בגלל התנהלות שמתוארת בתגובה שלך, מלמדים את הכתבים שיח"צ הם מינימום האחיינים של השטן. זה ברור שעבודה מול יחסי ציבור היא בעייתית ועדיף כמה שפחות. במקרים מסוימים שני הצדדים יכולים לצאת נשכרים ולכאן מכוון הישרמן. איש מקצוע טוב יעשה בזה שימוש נכון וחכם. כל החבר'ה שמחפשים קיצורי דרך בדרכים דוחות כמו התחנפות לכתבים בצורה כל כך שקופה, שלא לומר ניסיון לשחד אותם – זוכים בעיקר לאנטיגוניזם. (למעט בקרב כמה כתבים ירודים שישתפו פעולה ברמה זו או אחרת, וכולי תקווה שיעלמו במהרה מנוף התקשורת)..

  3. הדרי

    את שכתבתי, מתוך ציניות כתבתי ובטח לא כהמלצה..
    אך ידוע לכולם על גדולים במשרדים שנהגו כך בעבר הלא רחוק כל כך.
    לגבי מה שקורה היום ???

השאר תגובה