איך מתחילים ביחסי ציבור?

אחד הגולשים לאתר שאל אותי את השאלה שלי לקח המון זמן להבין איך לפצח: "למדתי יחסי ציבור, דוברות, תקשורת וכו', וכעת אני רוצה להכנס לתחום". אך אבוי:

"הבעיה היא שכולם דורשים שנה ומעלה ניסיון. מה עושים?"

 

אל תדאג שגיא, הנה באות התשובות

  1. תתנדב: מצא לך אגודה, עמותה, או אירגון שזקוק לדובר פרו-בונו ותתנדב להיות הדובר. זה אמנם קצת קשה, אבל בדרך כלל לא תובעני מידי. אגב, אם העבודה מתחילה להיות תובענית, זה רק טוב בשבילך, מכיוון שכנראה התקשורת מתעניינת בך, מה שמסייע לצבירת הניסיון שלך. אגב, ניתן גם לשלוח מייל לחברי כנסת ולבקש להתנדב אצלם, הם בדרך כלל יסכימו. הבעיה היא ששם תהיה, ככפי הנראה, רחוק מהתקשורת.
  2. תתמחה: ישנם מספר לא קטן של משרדי יחסי ציבור שמוכנים לקלוט מתמחים בשכר נמוך. כדאי לבדוק בקבוצות הפייס המצויינות של זאב ינאי או תמיר האס שמעלים מדי פעם משרות כאלה.
  3. תעבוד מהבית: הכי מבאס, אבל ככה גם אני התחלתי: הרעיון הוא למצוא יועץ תקשורת עצמאי, פרילאנס, שמחפש עובדים שיעבדו מהבית. לא, זה לא סימן ל"צורת העבודה החדשה" או "אתה אחראי על הזמן שלך" אלא זה קשור רק לעובדה שלזה שמעסיק אותך אין כסף לשכור משרד. ובכן, גם זה בדרך כלל בשכר רעב, אבל אין מה לעשות, זו הדרך להיכנס.
  4. תיעזר בחברים: הכי חשוב, תמיד, לעולם צריך להיעזר בחברים. לשאול, לבדוק, אם מישהו שמע, מישהו ראה וכיוב'. אגב, גם אחרי אסור לשכוח את החברים- הם אלה שישיגו לך את הכתבות המתוקות ביותר והאייטמים המפתיעים שישאירו את הלקוח עם פה פעור. אבל זה כבר לפוסט אחר.

8 תגובות בנושא “איך מתחילים ביחסי ציבור?”

  1. אהבתי, זה עובד מעולה, כל הכבוד!

    ממליצה להוסיף גם:

    5. תנסה לדברר וליחצן כל דבר הגיוני שאתה נתקל בו במהלך החיים. וועד הבית של הבניין שלך קיבל דוח מהעיירה בגלל שהעץ בולט החוצה 20 ס"מ, פנה לכתב המוניציפלי, הדודה שרה, פתחה חנות קטנה לבגדי ילדים יד שנייה במודיעין, פנה למקומון.

    6. במשך כל הזמן הזה שלח לפחות פעם בחודש קורות חיים למשרדים שלא מפרסמים מודעות דרושים. בכל משלוח תשבצר עוד טיפה את הנוסח, תשייף, תלטש, הוסף דוגמאות. יום אחד יגיע הטלפון המיוחל ואולי זה רק בגלל שיזמת כתבה על החבר הכבאי שלך מנס ציונה שהציל חתול שנתקע על בניין היסטורי נטוש.

    בהצלחה.

  2. צר ומאכזב שאפילו ה"טיפים" של מי שנחשב לאחד המומחים בתחום גובלים בעבירה על פני החוק ושחיקת העובד עד תום עוד טרם נכנס לעולם התקשורת.
    מצער שגם אתה, כמו כל התעשייה הזו (וגם אני בה, לא רוצה להתחסד) נכנעים לרמה הנמוכה ומשכורות הרעב שאנשים סובלים במשך שנים עד שהם מקבלים עבודה נחשקת בשכר גבוה. לא ידעתי שצריך להרוויח 4000 שקל בחודש במשך שנה-שנתיים, ואז להתקדם ל-5000 ורק אחרי שאתה בתחום 5 שנים לפחות, סובל וקורע את התחת, תוכל לנוח על כיסא הדובר של איזה ארגון גדול או בית חולים ולהרוויח כמו שצריך. כמו שצריך. לא שכר מטורף או משהו כזה, כמו שצריך. לא יותר מ-8000 שקלים ברוטו.
    עצוב ואבסורד עד כדי דמעות, הלוואי והייתי הולכת ללמוד ראיית חשבון.

  3. תגובת העיתונאית כל כך נכונה ומשקפת את תמונת הראי של המציאות .
    לאחר שנה של ראיונות במשרדים כל כך רבים ,כמעט יכול להגיד שניסיתי את כל הגדולים, האופנתיים, הייחודיים וכדומה , אני יכול להעיד כי אחרי כל כך הרבה שנות אקדמיה והתמקצעות בתחום התקשורת והפוליטיקה , מסתתרים מעסיקים , מאחורי המילה נסיון, נסיון כתקציבאי במשרד פרסום בכלל לא מהווים מדד ליכולות הנדרשות מיחצן .

    בקיצור חבל שזו פני התעשייה , פנים של ניצול , שחיתות ועולם חסר מעוף .

    מוקדש כחומר למחשבה

  4. עיתונאית יקרה,

    דבר ראשון, כעיתונאית את בטח יודעת שחשוב מאוד להיצמד לעובדות.
    כשאת כותבת ש"הדברים גובלים בעבירה על החוק", לאיזה חוק בדיוק את המתכוונת? חוק איסור כניסה למקצועות? חוק איסור הפילנתרופיה?

    חשוב לציין: פרט לנושא ההתנדבות בכל שאר המשרות חייבים לשלם לעובד על פי חוק. גם שעבדתי כמתמחה בכנסת, או כתקציבאי אצל יועץ פרילאנסר קיבלתי שכר על פי חוק. שכר מינימום, אבל על פי חוק.

    אין מה לעשות. זה התחום. קשה להיכנס אליו, הוא לא מתגמל ורבים רוצים להמריא בו כמה שיותר גבוה. מה שאני מנסה לתת כאן בבלוג הן עצות טובות, מגובות בניסיון, למי שרוצה להצליח בתחום לאורך זמן.

    נכון, אם במקום לטחון שלוש שנים בטנקים (כמוני), אבא היה מסדר לך להיות איזו קצינה בדובר צה"ל, כנראה שהכל היה הרבה יותר נוח, והתחום היה פרוש בפניך ללא צורך להתאמץ. אבל מה אומר לך, זה מה יש. יש לך עשר אצבעות מדהימות שבזכותן, ורק בזכותן, תצליחי, או תיכשלי.

    אני יכול רק לנסות ולסייע.

  5. ניר,
    אני חושבת שהמינוח שלי היה מדויק ויותר מפייר.
    וכשאני כותבת גובל בעבירה על החוק אני עומדת מאחורי כל מילה שלי ו"הדבר מגובה במסמכים" כפי שהעורך שלי תמיד מוודא איתי בלחץ כשיחצן או דובר מאיים עליי או על העיתון בו אני עובדת בתביעת דיבה.
    אני אמנם עיתונאית מתחילה אך כבר למדתי דבר או שניים בכמה חודשים שאני בתחום.
    אין טעם לפתח דיון בנושא השחוק והכאוב הזה. כפי שכתבת: אין מה לעשות זה התחום… אז בוא נמשיך וניתן לכך גיבוי, זה בטוח הדרך היותר קלה לבחור.

  6. תשמעי, עיתונאית,

    אין כאן שום דבר שגובל או אפילו מתקרב לעבירה על החוק. אם כבר, היחידה שהולכת לכיוון הזה זו את והחוק שאת כמעט עוברת עליו הוא חוק איסור לשון הרע. לא, אף אחד לא מתכוון לתבוע אותך, אבל יש גם גבול להשמצות. אם את חושבת שיש כאן עבירה, תתכבדי ותבהירי למה את מתכוונת, ותשלפי גם את המסמכים שיש לך, כדי שלפחות אוכל להשיב לך.

    אם לא, כדאי שתרגיעי. הבלוג הזה אמור להיות זירה נעימה של עצות טובות וגם של ביקורת, אם היא מבוססת ועניינית. לי, על כל פנים, אין שום כוונה להפוך אותן לכר להתנצחויות חסרות שחר.

  7. שלום לכם. !!!

    אף אחד לא צריך לעבוד בחינם גם אם הוא משווע לתעסוקה בתחום ואני יודעת שקשה להיכנס לתחום הזה ושאם כבר נכנסים אז כמו שהעיתונאית בתחילת דרכה אמרה שהשכר כל כך מחפיר שמה שבאמת מחזיק אותך זה הזרקור שיש על המקצוע הזה והסטטוס היוקרתי שנלווה אליו. ובל נשכח את ההטבות והפסיליטיס שהוא מביא עמו. זה משכר מפתה וממכר אבל להתפרנס תכל'ס נורא קשה. לכן אני אומרת מי שמאמין בעצמו ויש לו את זה שלא יפסיק לחפש לעולם כי בסופו של דבר הוא ימצא את שחשקה נפשו. רק לא לעבוד בחינם…..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *