יחסי ציבור או עבודה בעיניים? רן ליאור לא מרוצה מבנק ישראל

הקומוניקט של בנק ישראל הרס לרן ליאור את חג השבועות. מעשה בקישקוש יחצני

מספר ימים לפני חג השבועות בנק ישראל שיבש לי את התוכניות. בשעות הצהריים המוקדמות הודיעו בבנק כי בישראל יש "תעסוקה מלאה". למעשה, כ-5.8% מובטלים בלבד שזה מהווה סוג של "אבטלה טבעית". לפי הודעת הבנק שהועתקה במלואה בעיתונים במסווה של כתבה, מהשיעור הזה כבר כמעט בלתי אפשרי לרדת. מייד החלטתי לבטל את כל התכנונים שהיו לי לאותו יום שמשי. 

 

ניגשתי לבוידעם במטרה למצוא את תוף המרים שלי ולצאת במחולות במרכז העיר. הרי מה זה כבר 5.8% בין חברים? "תעסוקה מלאה" זו סיבה למסיבה.

יחסי הציבור של בנק ישראל נתנו את ההוראה לפתוח בחגיגות וחלק מהעיתונים כבר עמדו בתור לבר, אחרי שברכו כמובן את חתן השמחה. אז למה לעזאזל הבורסה ירדה באותו יום? המשקיעים האלה לא יודעים לפרגן? ככה בין נכבה לנכסה, ניצחנו את האבטלה והם מושכים את הכסף? משהו פה לא מסתדר.

כרגיל במקרים כאלה צריך לבדוק את האותיות הקטנות. כך מגלים ש"מובטל" הוא מי שחיפש עבודה במשך שעה לפחות בארבעת השבועות האחרונים ולא מצא. בישראל, כך מתברר, לא כולם מחפשים עבודה. הרבה אנשים כבר התייאשו מזה. לפי מכון טאוב, בשנת 2008 לא פחות מ-18.8% מהגברים בגילאי 35-54 בישראל לא עבדו. זהו שיעור הלא-מועסקים הגבוה ביותר באותה שנה בקרב מדינות הOECD-, כמעט פי שניים מממוצע המדינות הללו. שיעור האבטלה, אז כמו היום, היה נמוך להפליא: 7.7%, מתחת לממוצע ה-OECD. המשמעות: יש לא מעט אירופאים שלא עובדים, אבל מחפשים עבודה. כאן כבר התייאשו, אבל את המיואשים לא סופרים. כולם מרוצים: האירופאים מחפשים מקומות עבודה ואנחנו מרוויחים נתונים יפים.

בבנק ישראל, אגב, יודעים את החומר מצוין. הם לא טרחו להדפיס את האותיות הקטנות הללו. ההיגיון: הכתבים המסקרים אותם אמורים להבין בכלכלה, הם אמורים לדעת את החומר בעל-פה. אבל לכל כתב, יש עורך שלא בהכרח למד כלכלה. כך הצליחו בבנק להפוך את החיסרון ליתרון בשבילם. הטריק הזה עובד בכל תחום. הפעם הוא שרת את הבנק, מחר את משרד החינוך ומחרתיים את סלון כלות מזל בבקעת אונו.

אז יהיה מי שיאשים את החרדים ויהיה מי שיאשים את הערבים. זו האשמה בעייתית בפני עצמה שכן קצבאות הביטוח הלאומי מגיעות במקרים רבים לפי מפתח הכנסה ולא לפי אמונה. ובכל זאת כשחופרים בנתונים של מכון טאוב מ-2008 מגלים שכמעט 15% מהגברים היהודים הלא חרדים אינם עובדים, רבע יותר מממוצע ה-OECD. בקרב נשים הנתונים שלנו דווקא טובים בהרבה ממדינות אירופה.

המבחנים הבינלאומיים במדעים ובמתמטיקה שמראים כל שנה כיצד תלמידי ישראל שוב התברגו למקום ה-41 מסבירים לא רע איך זה שבמדינה שמבוססת לא מעט על היי-טק, יש לא מעט אנשים שנותרו מאחור. כל כך מאחור שאפילו כבר לא סופרים אותם כשמדברים על "תעסוקה מלאה". אם בהישגי המתמטיקה שלנו אנחנו נלחמים ראש בראש מול קירגיסטן, למה שבתעסוקה ננסה בכלל להשתוות לאיחוד האירופי? לא גם אם החדשות האחרונות מתחום החינוך והרפורמה שנחתמה עם המורים יישאו תוצאות, זה לא יפתור נתון אחר שמספק לא מעט חשש: בעוד 29 שנים, מגלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 14% בלבד מהתלמידים ילמדו בכיתה א' בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים, בעוד ש-78% ילמדו במסלול החרדי והערבי. המדינה בעצמה נתנה פטור מלימודי מתמטיקה ואנגלית למוסדות החינוך החרדיים. כשזה המצב אז מה הפלא שהבורסה מסרבת ליישר קו עם העיתונים ולהתפעל מנתוני בנק ישראל?

תוף המרים, בכל אופן, נשאר בינתיים בבוידעם.

רן ליאור הוא סטודנט ועורך בעיתון ישראל היום. בעבר שימש ככתב החינוך של ערוץ 10 ודובר השרה לימור לבנת. וחוצמזה הוא הלך את שביל ישראל. בשביל מה?!

 

7 תגובות בנושא “יחסי ציבור או עבודה בעיניים? רן ליאור לא מרוצה מבנק ישראל”

  1. חוץ מהנבואות הכל מצויין.
    איך בלמ"ס יודעים שבדיוק בעוד 29 שנים יהיו כאן14% תלמידים בבתי ספר חילוניים? הם לוקחים את הנתונים על מספר הילדים בכל המגזרים עושים חשבון והופ! מצאו.
    איזה שטויות במיץ, ממתי העבר או ההווה מראה מה יהיו ההתפתחויות העתידיות? אם יוצאים מהבית שלי בגובה 414 מ' מעל פני הים ונוסעים לחרמון מרחק 50 ק"מ אחרי 15 ק"מ כשמגיעים לגובה 70 מ' מעל פני הים ניתן לחזות כי החרמון נמוך מהבית שלי.
    איזה מזל שמישהו הלך (בטח איזה בריטי שלא רוצה להשאר בבית מטעמי אוכל/מזג אויר/משפחה) ומדד את החרמון.

  2. שלום עמית,
    אני חייב להודות שמעולם לא עבדתי בלמ"ס ובאקונומטריקה קיבלתי ציון נמוך במיוחד. עם זאת, לפי מה שהבנתי נתוני הלמ"ס נשענים על קצב הילודה מצד אחד ומגמת התחזקות בתי הספר במגזר החרדי מהעבר השני.
    קצב הילודה בישראל הינו יחסית קבוע לאורך שנים בקרב המגזרים השונים (חרדי, ערבי ויהודי שאינו חרדי). היוצא מן הכלל הוא הורדת גובה קצבאות הילדים בקדנציה של נתניהו כשר אוצר שהביא לירידה בקצב הילודה הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי (נוצרי ומוסלמי).
    כמובן שנתוני הלמ"ס טובים לחיזוי במידה והמגמה הנוכחית תשמר וזו גם הנחת העבודה שלה.
    זה גם מה שיפה פה: אם המגמה תשתנה, לא בטוח שבעוד 29 שנים יהיה כאן רק 14% בבתי ספר ממלכתיים (לא כתבתי חילוניים, כי זה כולל גם את הדתיים). זו לא גזירת גורל. קצב הילודה כבר ירד פעם אחת (אבל מאז שוב העלו את הקצבאות), פיקוח הדוק על תקציבי החינוך החרדי יביא בהכרח להנמכת הסכומים המועברים ובכך להפחתת האטרקטיביות של בתי הספר במגזר החרדי לעומת החילוני (כיום לא מעט הורים חילוניים/דתיים שולחים את ילדיהם לבתי ספר של החינוך החרדי בשל התנאים המתקבלים שם).

  3. רן
    אתה צודק בדברים שאתה אומר אבל זה פשוט לא שייך לעתיד. לכן נתתי את הדוגמא הפשוטה של נסיעה לחרמון.
    הדבר הכי טוב/נכון שאפשר להגיד על העתיד זה שאני רוצה להיות בו למרות שאין לי שום מושג כיצד יראה.
    סתם בשביל להשתמש בראש בלי להגיע למענה מבוסס, תחשוב שלפני 1000 שנים האשכנזים היו בקושי 20% מהעם היהודי.
    תחשוב שלפני 150-200 שנים לא היה דבר כזה חילוני. תחשוב על כל אלו שהתפקרו בשנות ה-60/70 כשהיה נדמה שעוד מעט יהיה כאן עולם מושלם רציונלי חופשי (בעיקר בנושא המין) שיוויוני, והיום חזרו בתשובה כי הם אפילו לא מצליחים להתפרנס.

  4. הדוגמאות שאתה נותן הן מצויינות כי הן מראות מה קרה כשמגמה שנמשכה שנים רבות החלה פתאום להשתנות. כמו שאתה אומר, העובדה שלפני 200 שנה לא היו כמעט חילוניים לא תופסת היום כי הדברים השתנו ואנשים החלו לשנות. לכן גם התחזית של הלמ"ס (ושוב: מעולם לא עבדתי שם, אבל גם אין לי מספיק כלים כדי לתקוף את הנתונים שלהם) לא בהכרח תתממש בעתיד. או שהיא תהיה "רעה" יותר (המגמות הנוכחיות יחריפו, או שתהיה "טובה" יותר (המגמות ישתנו). אלו נושאים שחייבים למצוא להם פתרון. חייבים.

  5. את הפתרון שאימצתי מצאתי גם אצל פיט סיגר בראיון ליום הולדתו ה- 90 שאלו אותו איך קורה שהוא אופטימי.
    הוא ענה שאפשר לשנות את העולם על ידי דברים קטנים ובלתי צפויים, אתה נוקט עמדה עושה פעולה בכדי לשנות את העולם, ולפעולה הזאת יש תגובה והתגובות האלו לאט לאט מצטרפות עד שבסוף יש שינוי.
    http://www.democracynow.org/2009/5/4/legendary_folk_singer_activist_pete_seeger
    אתה יכול לאמץ את השיר של אריק איינשטין טיפה עוד טיפה, או ממקורותינו להתנחם בעובדה שאנחנו לא נגמור לתן את העולם אבל אנחנו צריכים לנסות – "לא עליך המלאכה לגמור " "לא אתה בן חורין להבטל ממנה" (מסכת אבות).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *