ארכיון תגיות: אוף דה רקורד

זהירות: חושפי אוף דה רקורד או היבריס זה קקה

אחת הבעיות הקשות  שעומדות בפני אנשי יחסי ציבור היא חשיפת שיטות פעולה. בדומה דווקא לאירגוני ביון, עבודת יחסי הציבור הטובה ביותר היא זו שנראית כאילו נחתה מהירח או נבעה מכשרונו חסר הגבולות של הכתב. הסיבה לכך היא פשוטה: להבדיל מפרסום בו אתה מספר על עצמך, יחסי ציבור אמורים להיות אפקטיביים מכיוון שמישהו מספר עליך משהו. ברגע שמגלים שמאחורי הכתב עומדת מערכת יחסי ציבור משומנת, הסיפור נראה יותר כמו מניפולציה מרושעת ולא העברת דעות לגיטימית.

השבוע, מביאה ולווט חשיפה איכותית במיוחד של אוף דה רקורד שיצא מדעתו. מתברר שבמשרד הבטחון כתבו את האוף דה רקורד וסיפרו לכתבים, שחור על גבי מודפס, בדיוק הם חושבים על פקידי האוצר. להמשיך לקרוא

לפעמים עדיף לסתום

השבוע קיבלתי דוגמה חיה לטיפ על אוף דה רקורד, עליו כתבתי לפני שבועיים. מתברר שעיתונאי הארץ הצליח לחשוף בעיות בלשכתו של אחד השרים והחליט במהרה לכתוב על כך. הכתב הגיע למשרדו של השר וחילץ שורה של אמירות מביכות מפי הדובר. חדי הלשון שלנו יבקשו להצליף בדובר ולצחקק קלות, אבל חשוב לדעת: זה עלול לקרות לכולם, וכדאי ללמוד ממה שקרה.

  1. הגדרת משבר: ניהול נכון של משבר מתחיל בהגדרת מצב משבר. מצב משברי הוא זה שאתה יודע שקרתה תקלה, וברור לך שהולכים לחפש אותך.
  2. הגדרת משבר מחייבת את איש יחסי הציבור לחפש היכן יכולות להיווצר בעיות נוספות והיכן נמצאים הסדקים הנוספים. למשל, אם רכבת ההרים תתקע ביום א' בלונה פארק, צפו לכך שיגיע צוות של ערוץ 2 יום אחר כך לבדוק את כללי הבטיחות במקום. הגדרת המשבר תופסת גם לגבי התבטאויות איש יחסי הציבור וצריכה להפוך אותו לזהיר במיוחד בכל מילה.
  3. להשתמש ב"אוף דה רקורד" באופן פרנואידי: כל ציטוט בלתי מוצלח שלכם, עלול לחשוף אתכם לביקורת בלתי עניינית מצד הלקוח. למה הכוונה? הלקוח פישל באופן קולוסאלי, אבל הדבר היחיד שהוא יוכל לומר לכם שתדברו איתו זה "למה אמרת כך וכך". זו פסיכולוגיה פשוטה שעובדת בעיקר במשברים- בוא נמצא את האדם הקרוב ביותר ונאשים אותו על מנת להתחמק מרגשות האשם שלנו. על כן, ולמנגינת ליבם של הכתבים- השתמשו כמה שיותר ב"אוף דה רקורד", "לא לציטוט ולא לייחוס" וכו'.
  4. לחשוב לפני שמדברים: במצב משברי יש צורך לשים לב שבעתיים לכל מילה שיוצאת מהפה. צריך להבין את הצד השני: המשבר שלך הוא ההזדמנות הנהדרת של הכתב, המקום שלו להראות את רמתו העיתונאית ואת ירידתו לפרטים. זה הסקופ, זה הסיפור של הקריירה, זה הפוליצר המתקרב. זה המקום בו העיתונאי נלהב ביותר להעמיק את הסיפור ולגלות כמה שיותר על הדברים שלא עובדים אצלך. על כן, במצב משבר, ששואלים אותך שאלה שאין לך תשובה מנוסחת מראש עדיף פשוט, לסתום.
  5. להבין את משמעות המילים: כתב שיתקשר למטה בחירות אחרי הפגנה מאכזבת ישאל "נו אחי, מבואס?" אם תענה ב "אתה יודע, נשרוד" פתיחת הכתבה תראה כך: "אכזבה נרשמה במטה מפלגת ה…" והכתב ימשיך ויפליג בתיאוריו. אם תבין את הסיטואציה ותענה אחרת: "היתה הפגנה מצוינת, אנחנו ממשיכים קדימה לאתגר הבא", הכתב יחפש סיפור אחר בתוך העסק.
  6. ועדיין, לשתוק: הדבר אמור גם לגבי מצבים בהם נתפסת עם המכנסיים למטה: השניצלים של טבעול מזיעים בשמש, הלשכה של ברוורמן פרוצה, יחיאל חזן מחזיק את פאנל ההצבעה: בכל המקרים הללו עדיף היה פשוט לשתוק. המילים היחידות שיכולות לצאת לכם מהפה באותם הרגעים הם "אני אברר". כל תירוץ מגומגם אחר יראה נורא ברטרוספקטיבה, ועלול להותיר אותנו עם אמרות שפר בלתי נשכחות כגון זו של מיודענו יחיאל חזן: "השארתי את המוח במחסן".

טיפ קטן: אוף דה רקורד

בתקופה האחרונה יוצא לי לשבת עם כתבים לכל מיני שיחות. מדברים, מעבירים, מפלברים, ולפעמים לא כל כך ברור לי מה עלול לצאת החוצה. והלא המטרה של כל השיחות הללו היא להכיר קצת יותר טוב, לחשוף קצת יותר חלקים ולתת לשני הצדדים- העיתונאי והלקוח, להבין שהשד מצידו השני של המתרס אינו נורא כל כך.

אבל הדברים אף פעם לא פשוטים. ומה קורה אם יחשפו דברים בשיחה ויווצרו כותרות ענק שאיש אינו רוצה בקיומן? מה אם הסיפור המוכמן ביותר יחשף בלהט השיחה? להמשיך לקרוא