איך מתחילים ביחסי ציבור?

אחד הגולשים לאתר שאל אותי את השאלה שלי לקח המון זמן להבין איך לפצח: "למדתי יחסי ציבור, דוברות, תקשורת וכו', וכעת אני רוצה להכנס לתחום". אך אבוי:

"הבעיה היא שכולם דורשים שנה ומעלה ניסיון. מה עושים?"

 

אל תדאג שגיא, הנה באות התשובות

  1. תתנדב: מצא לך אגודה, עמותה, או אירגון שזקוק לדובר פרו-בונו ותתנדב להיות הדובר. זה אמנם קצת קשה, אבל בדרך כלל לא תובעני מידי. אגב, אם העבודה מתחילה להיות תובענית, זה רק טוב בשבילך, מכיוון שכנראה התקשורת מתעניינת בך, מה שמסייע לצבירת הניסיון שלך. אגב, ניתן גם לשלוח מייל לחברי כנסת ולבקש להתנדב אצלם, הם בדרך כלל יסכימו. הבעיה היא ששם תהיה, ככפי הנראה, רחוק מהתקשורת.
  2. תתמחה: ישנם מספר לא קטן של משרדי יחסי ציבור שמוכנים לקלוט מתמחים בשכר נמוך. כדאי לבדוק בקבוצות הפייס המצויינות של זאב ינאי או תמיר האס שמעלים מדי פעם משרות כאלה.
  3. תעבוד מהבית: הכי מבאס, אבל ככה גם אני התחלתי: הרעיון הוא למצוא יועץ תקשורת עצמאי, פרילאנס, שמחפש עובדים שיעבדו מהבית. לא, זה לא סימן ל"צורת העבודה החדשה" או "אתה אחראי על הזמן שלך" אלא זה קשור רק לעובדה שלזה שמעסיק אותך אין כסף לשכור משרד. ובכן, גם זה בדרך כלל בשכר רעב, אבל אין מה לעשות, זו הדרך להיכנס.
  4. תיעזר בחברים: הכי חשוב, תמיד, לעולם צריך להיעזר בחברים. לשאול, לבדוק, אם מישהו שמע, מישהו ראה וכיוב'. אגב, גם אחרי אסור לשכוח את החברים- הם אלה שישיגו לך את הכתבות המתוקות ביותר והאייטמים המפתיעים שישאירו את הלקוח עם פה פעור. אבל זה כבר לפוסט אחר.

דרושים יחסי ציבור: הגלגל מתחיל שוב לזוז

בעסקי יחסי הציבור בפוליטיקה, כמו אצל עופות מסוגים אחרים, מתברר כי מתרחשת, כמעט כתופעת טבע, עונת נדידה. ואם בכנסת אנו מדברים על מספר חודשים לאחר הבחירות, כאשר חברי הכנסת מואסים אט-אט בעוזרים הלא מוצלחים ששכרו לעצמם ומשיגים אחרים, מתברר שבממשלה הטווח הוא בערך שנה. והנה, לאור תחילת הסבב, מערכת יחסי ציבור ואסטרטגיה מביאה שוב את המשרות החמות ביותר שמתפנות בשוק. אגב, כיאה למשרות פצצה כעין אלו, אין לי שמץ של מושג איך לפנות למבקשי המשרות. זו, מסתבר, תהיה עבודתם של המועמדים הפוטנציאליים:

  1. דוברת סיעת הליכוד בכנסת, נילי רייכמן, עזבה, וכעת היא משמשת כדוברת "פורום ראשי המשק". על כן, משרת דובר/ת הליכוד פנויה זהו, אויש. יש לציין כי התחילו לחפש שם כבר, אבל מי יודע, אולי אם תזדרזו…
  2. יועץ התקשורת של שר החינוך, שרון אחדות (שהחליף, אגב, את המחליף של נילי רייכמן) עזב אף הוא וכעת גדעון סער נותר אף הוא ללא דובר אויש. ברוכה השבה ליטל אפטר, הדוברת לשעבר של שרת החינוך יולי תמיר.
  3. יועצו המקצועי של השר ברוורמן, דוד, אשר שימש בעבר דובר השר עבר לשמש כמנהל קשרי הקהילה של מיקרוסופט ישראל (!!!). אי לכך, המשרה פנויה זהו, אויש.
  4. המשרד להגנת הסביבה פירסם מכרז לדובר/ת: רוצו להירשם, יש עוד חמישה ימים. תם הזמן. הנבחנים מתבקשים להניח את העפרונות.

ותודה לידיד הבלוג אלירן אוחיון על התיקונים!

דוברים פוליטיים: היזהרו מ"בדיקות הפסח"

חג הפסח ממשמש ובא ואני נדרש לבדוק יותר ויותר את תיבת האימייל שלי, ולבקש מחברי למשרד לעשות את אותו הדבר. מדוע? ובכן, על פי טריק ידוע ושחוק למדי נשלחת פניית ציבור לתיבות האימייל, הפקס והדואר בלשכות השונות. הפנייה, מרגשת בדרך כלל, פונה אל ליבו הרחום של איש הציבור ומבקשת אותו להושיע.

ובכן, זה לא שביום-יום אנחנו לא עונים ביעילות לפניות, רק שלכתבות הללו יש נטיה לצאת צדקניות ובדרך כלל פניות שיתעכבו טיפה יהפכו את הלקוח לאטום ויהיר. על כן, יעשה נכון איש יחסי הציבור אם ישים לב טוב יותר למה שקורה מסביבו בייחוד בתקופה הזו.

אגב, מתברר ששחיקה ברעיונות היא לא רק בעיה ישראלית:

דרושים אנשי יחסי ציבור: הכנסת רוצה אתכם

אחרי התמהמהות ארוכה (מדי) יצאו השבוע מכרזים לדוברי ועדות הכנסת השונות. דוברי הועדות, שלושה במספר, פוטרו ע"י מנכ"ל הכנסת הקודם עם ההודעה על פיזור הכנסת, כאקט של חיסכון בכספי ציבור. לצער כולם באופן לא מפתיע מאז שומעים פחות ופחות על הועדות. יחד עם זאת יש חדשות מצוינות, מעתה ימונו שמונה דוברים מקצועיים במקום שלושה עד כה.

אז קדימה, יש עד ה- 24/2/10 לשלוח קורות חיים וכו'.

רוצים את הפרטים? הנה הם:

"00311510
הכנסת
מינהל הכנסת
מודיע על משרה פנויה במנגנון הכנסת
מכרז עתודה (פומבי ) מס' 02/00/10

תואר משרה: דובר ועדה
שם המחלקה: אגף בכיר תקשורת דוברות הסברה וקשרי ציבור
להמשיך לקרוא דרושים אנשי יחסי ציבור: הכנסת רוצה אתכם

זהירות: דובר במאי

את הכותרות בחדשות החוץ השבוע סיפקה נזיפה לשגריר הטורקי שהסתבכה והפכה למשבר תקשורתי ואף בין לאומי. עם זאת, מכיוון שמערכת הבלוג לא מבינה דבר וחצי דבר בדיפלומטיה, כדאי אולי להפנות את הזרקור למהות הנפילה: הדובר כבמאי.

זה תמיד קורה, גם למנוסים שבמנוסים. רגע קטן של זחיחות, של ניסיון להשיג עוד גרם אחד של שליטה על סיטואציה. למי שלא היה בארץ בשבוע האחרון, עיקר ההשפלה נבעה מהעובדה שנאמר במפורש לצלמים: "תראו שאנחנו יושבים גבוה והוא נמוך, ואנחנו לא מחייכים". בעיני העיתונאים זהו רגע של אמת- רגע ללא מסכות, הקרביים של המכונה ללא הצגות, יחסי ציבור או קומוניקטים. להמשיך לקרוא זהירות: דובר במאי

דרושים: יחסי ציבור

גם מערכת "יחסי ציבור ואסטרטגיה" החליטה להיאבק בנגע האבטלה ועל כן אנו פורסים בפניכם מספר לינקים שימושיים למציאת עבודה בענף שאנחנו כל כך אוהבים: יחסי ציבור.

והנה כמה משרות חדשות- דנדשות.

1.אינדקס אייס לדרושים ביחסי ציבור: הכי מקיף, הכי מעמיק, הכי עדכני. אי אפשר לחפש עבודה ביחסי ציבור מבלי להכנס לדרושים של אייס.

2. עולם התקשורת- יחסי ציבור , עיתונאות ופרסום: איש יחסי הציבור תמיר האס מחזיק קבוצת פייסבוק מאסיבית בה הוא מעלה משרות, הגיגים וכיוב' מומלץ במיוחד לאנשי יחסי ציבור בתחילת דרכם.

3. PRGuru: גם איש יחסי הציבור זאב ינאי פתח לאחרונה קבוצת פייסבוק מעניינת בה הוא מחזיק משרות חמות מהתנור, לבכירים, אך גם למתמחים.

4. ג'וב מאסטר: ג'וב מאסטר הוא אתר הדרושים היחיד שנותן משרות אמיתיות ועדכניות ליחסי ציבור. ותרו מראש על נרג', ואללה, העיר,ווין-ווין וג'וב נט. גם לוח הדרושים של שתיל נותן תוצאות לא רלוונטיות בדרך כלל.

5. סקופר: המתחרה של יפעת נותן בראש גם בזירת הדרושים.

5. PRNET: במסגרת מתיחת הפנים שעבר חידש PRNET את לוח הדרושים שלו. כדאי לבדוק.

6. גוב ג'ובס: הוא אתר דרושים למשרות בשירות הציבורי. לצערינו, המודעות לא תמיד עדכניות. עם זאת, למה לא?

6. פורום יח"צ ב- ynet: לפעמים מבליחתו בפורום הזה משרות נאות למחפשים. ובכלל כדאי להתעדכן שם מידי פעם.

7. נציבות שירות המדינה: אל תשאלו, אבל לפעמים יש שם משרות בונבון.

יש גם משרדי יחסי ציבור שמציעים כתובות למשלוח קורות חיים והצעות עבודה משל עצמם (קליק לעמוד):

1. ארד תקשורת- יורו

2. GCS

3. עמירם פליישר

4. יאיר כחל

יש לכם עוד הצעות? כתבו לנו!

קוקה קולה- משבר בלייב

סוף השבוע המתרגש עלינו הביא עימו הסלמה נוספת במשבר שתוקף את ידידתינו רבת השנים, הקולה. ובכן, בתחילת השבוע התברר כי לקולה מסדרת יייצור אחת או אחרת יש ריח של ביצה, או בשפה מקצועית ומפחידה טיפה יותר, גופרית להמשיך לקרוא קוקה קולה- משבר בלייב

לפעמים עדיף לסתום

השבוע קיבלתי דוגמה חיה לטיפ על אוף דה רקורד, עליו כתבתי לפני שבועיים. מתברר שעיתונאי הארץ הצליח לחשוף בעיות בלשכתו של אחד השרים והחליט במהרה לכתוב על כך. הכתב הגיע למשרדו של השר וחילץ שורה של אמירות מביכות מפי הדובר. חדי הלשון שלנו יבקשו להצליף בדובר ולצחקק קלות, אבל חשוב לדעת: זה עלול לקרות לכולם, וכדאי ללמוד ממה שקרה.

  1. הגדרת משבר: ניהול נכון של משבר מתחיל בהגדרת מצב משבר. מצב משברי הוא זה שאתה יודע שקרתה תקלה, וברור לך שהולכים לחפש אותך.
  2. הגדרת משבר מחייבת את איש יחסי הציבור לחפש היכן יכולות להיווצר בעיות נוספות והיכן נמצאים הסדקים הנוספים. למשל, אם רכבת ההרים תתקע ביום א' בלונה פארק, צפו לכך שיגיע צוות של ערוץ 2 יום אחר כך לבדוק את כללי הבטיחות במקום. הגדרת המשבר תופסת גם לגבי התבטאויות איש יחסי הציבור וצריכה להפוך אותו לזהיר במיוחד בכל מילה.
  3. להשתמש ב"אוף דה רקורד" באופן פרנואידי: כל ציטוט בלתי מוצלח שלכם, עלול לחשוף אתכם לביקורת בלתי עניינית מצד הלקוח. למה הכוונה? הלקוח פישל באופן קולוסאלי, אבל הדבר היחיד שהוא יוכל לומר לכם שתדברו איתו זה "למה אמרת כך וכך". זו פסיכולוגיה פשוטה שעובדת בעיקר במשברים- בוא נמצא את האדם הקרוב ביותר ונאשים אותו על מנת להתחמק מרגשות האשם שלנו. על כן, ולמנגינת ליבם של הכתבים- השתמשו כמה שיותר ב"אוף דה רקורד", "לא לציטוט ולא לייחוס" וכו'.
  4. לחשוב לפני שמדברים: במצב משברי יש צורך לשים לב שבעתיים לכל מילה שיוצאת מהפה. צריך להבין את הצד השני: המשבר שלך הוא ההזדמנות הנהדרת של הכתב, המקום שלו להראות את רמתו העיתונאית ואת ירידתו לפרטים. זה הסקופ, זה הסיפור של הקריירה, זה הפוליצר המתקרב. זה המקום בו העיתונאי נלהב ביותר להעמיק את הסיפור ולגלות כמה שיותר על הדברים שלא עובדים אצלך. על כן, במצב משבר, ששואלים אותך שאלה שאין לך תשובה מנוסחת מראש עדיף פשוט, לסתום.
  5. להבין את משמעות המילים: כתב שיתקשר למטה בחירות אחרי הפגנה מאכזבת ישאל "נו אחי, מבואס?" אם תענה ב "אתה יודע, נשרוד" פתיחת הכתבה תראה כך: "אכזבה נרשמה במטה מפלגת ה…" והכתב ימשיך ויפליג בתיאוריו. אם תבין את הסיטואציה ותענה אחרת: "היתה הפגנה מצוינת, אנחנו ממשיכים קדימה לאתגר הבא", הכתב יחפש סיפור אחר בתוך העסק.
  6. ועדיין, לשתוק: הדבר אמור גם לגבי מצבים בהם נתפסת עם המכנסיים למטה: השניצלים של טבעול מזיעים בשמש, הלשכה של ברוורמן פרוצה, יחיאל חזן מחזיק את פאנל ההצבעה: בכל המקרים הללו עדיף היה פשוט לשתוק. המילים היחידות שיכולות לצאת לכם מהפה באותם הרגעים הם "אני אברר". כל תירוץ מגומגם אחר יראה נורא ברטרוספקטיבה, ועלול להותיר אותנו עם אמרות שפר בלתי נשכחות כגון זו של מיודענו יחיאל חזן: "השארתי את המוח במחסן".

טיפ קטן: אוף דה רקורד

בתקופה האחרונה יוצא לי לשבת עם כתבים לכל מיני שיחות. מדברים, מעבירים, מפלברים, ולפעמים לא כל כך ברור לי מה עלול לצאת החוצה. והלא המטרה של כל השיחות הללו היא להכיר קצת יותר טוב, לחשוף קצת יותר חלקים ולתת לשני הצדדים- העיתונאי והלקוח, להבין שהשד מצידו השני של המתרס אינו נורא כל כך.

אבל הדברים אף פעם לא פשוטים. ומה קורה אם יחשפו דברים בשיחה ויווצרו כותרות ענק שאיש אינו רוצה בקיומן? מה אם הסיפור המוכמן ביותר יחשף בלהט השיחה? להמשיך לקרוא טיפ קטן: אוף דה רקורד

צרור עצות לרבקה, שלא מצליחה בתקשורת

דבורית שרגל, מאושיות הבלוגספירה הישראלית, נתנה לפני מספר ימים את מפתחות הבלוג לאחת, רבקה פריסלר, ששטחה את טענותיה על כתבי הדרום הנעלמים. למי שלא מכיר את הפרקים הקודמים, רבקה עלתה על סיפור שערורייתי בדרום, שלחה מייל לתוכניות תחקירים, דיברה עם דרוקר, שהפנה אותה לכתב ערוץ 10 שהפנה אותה לכתב הארץ שלא חזר אליה וכו' וכו' וכו'.

אח רבקה רבקה, ברוכים הבאים לחיי איש יחסי הציבור. זהו בדיוק המצב שבו אנחנו נתקלים מדי יום. אבל, מכיוון שזה לא יום טוב לקיטורים, וגם לא בלוג טוב לקיטורים, אני מתנדב לתת כמה עצות מועילות:

  1. אל תיבהלי. אין לך מושג מה עומד אצלהם על הפרק. לפעמים התוכניות או הכתבים עמוסים עד הגג וכדאי לחפש מי מהם בדיוק מחפש חומרים, ולא לנצל את הזמן להתבאסות מיותרת על אלה שלא מפרסמים.
  2. תחשבי קצת יותר לעומק הסיפור. נכון, הוא מתרחש בדרום והאינסטינקט ללכת לכתבי דרום הוא מצוין, אבל תמיד כדאי לבדוק איזה אספקטים נוספים יש לו, ואז להגיע לכתבים אחרים שאולי יטפלו בסיפור. לדוגמה, האם זה קשור לעובדים זרים (כתבי עבודה ורווחה)? בתי ספר (כתבי חינוך)? בתי חולים (כתבי בריאות)? להמשיך לקרוא צרור עצות לרבקה, שלא מצליחה בתקשורת

איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

בימים האחרונים נדרשתי לצידו השני של כרטיס הביקור שלי, זה באותיות הלטיניות. כמתעניין בתחום, העדפתי שלא רק אני אבין את הכיתוב אלא גם אלה ששפת עבר אינה שגורה בפיהם, בייחוד האמריקנים שבהם.

התחלתי עם Communications consultant- ה"יועץ תקשורת" בתרגום מילולי. ואז התברר שמי שמשתמש בביטוי הזה מתכוון בעיקר לרשתות סלולריות ותקשורת מחשבים. לא ממש מה שרציתי. משם עברתי ל Public relations consultant, אבל מישהו העיר לי שלומר יועץ יחסי ציבור זה קצת מוזר ובמקום זה אומרים באמריקנית Publicist. להמשיך לקרוא איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

דובר פנימי או משרד יחסי ציבור- אז מה עושים?

אז מה בעצם עדיף לכם- דובר או משרד? לאחר שבדקנו מה טוב (ורע) בכל אחד מהם הגיע הזמן לתת כאן תשובות אמיתיות:

פרויקט זמני/ראשוני- קחו משרד: אם אין לכם דובר ויש לכם פרויקט זמני, או פרויקט שגדול עליכם בכמה מידות- זה הזמן לקחת משרד יחסי ציבור, ועדיף משרד בינוני- גדול עם התמחות בתחום שלכם או בתחומים משיקים לו. שימו לב שמי שמתעסק רק בצרכנות או רק בתרבות יתקשה בשלב ראשון לעשות את המעבר למדורי החדשות או הכלכלה. משרדים שמתמחים בעמודי חדשות יוכלו, בדרך כלל, לעשות את הדרך ההפוכה, מתוקף העובדה שמדורי החדשות הם השמנת של העיתונות, ומי שיודע לעשות שם עבודה יוכל לזרום גם לכל השאר.

דובר זה בשביל הילדים הגדולים: לדובר יש עלות די קבועה- משכורת, עיתונים, סלולרי ונסיעות. העלות הזו לא משתנה כמעט בין אם מדובר בדובר של תנובה, או בדובר של הועד למען פליטי דרפור. רק שלתנובה העלות הזו לא תזיז, בעוד שבדרפור בטח מוציאים על זה את רוב התקציב. להמשיך לקרוא דובר פנימי או משרד יחסי ציבור- אז מה עושים?

שיטפון של תקשורת- חלק א'

בעסקי יחסי ציבור, רוב הזמן עובר עלינו בניסיונות להשיג קצת פוקוס. אנחנו מנסים לזהות טרנדים, נושאים חשובים, ולחבר אליהם את הלקוחות. לזכות במעט סיקור מתוך הים האינסופי של ידיעות, מוספים, אתרי אינטרנט ועוד.

אבל פעם בכמה זמן נופל עלינו נושא שאנחנו או הלקוח, במוקד שלו. במקרה הזה הלקוח הוא הסיפור, הוא רלוונטי באופן מובהק לנושא ואין אפשרות לגעת בנושא כמעט מבלי לתת ציטוט שלו.

בעבור רוב אנשי יחסי הציבור שטפון הוא מתנה משמיים, והזבר היחידי שנותר זה לנוח על זרי הדפנה. אבל כמו במציאות, למרות ששיטפון מביא המון מים, ושיטפון תקשורתי מביא המון תקשורת, הים הזה של האייטמים עלול לגרום למתחים והתפוצצויות אם הוא לא מנוהל היטב ומצד שני הוא עשוי למלא את מאגרי המים שלכם לחודשים אם הוא מנותב כהלכה. אז איך עושים את זה?

להמשיך לקרוא שיטפון של תקשורת- חלק א'

מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

המערכת מתכבדת להביא בזאת פוסט אורח של יובל לידור!

למי שלא מכיר, יובל לידור הוא דובר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ולשעבר ראש דסק חינוך בעיתון מעריב. והפעם: מה זה ספין!

ספין הוא כינוי גנאי למהלך בו מסיט היחצן את תשומת הלב מסיפור שלילי על ידי הפצת סיפור חיובי או כל סיפור אחר אשר יגזול את זמן המסך והמרחב בעיתון מהסיפור השלילי.

כדי להסביר את המילים הגבוהות, ניקח לרגע את דמויות הסידרה פולישוק: בואו נניח ששר המשפטים, חומי שליט, הוזמן הבוקר לחקירה במטה היחידה לחקירות הונאה. השר ויו"ר מפלגת מל"ל נחקר במשך עשר שעות. לאחר מכן, ומכיוון שכל כתבי המשטרה/פוליטיקה/משפטים לוחצים חזק כדי להביא כותרת למהדורה מתחילות ההדלפות ומהם עולה שנגד השר מתנהלת חקירה על הונאה, מירמה והפרת אמונים.

בשלב הזה יש ליועץ התקשורת של השר, במקרה הזה מדובר בקוזו אביטל, בדיוק שתי ברירות – להיכנס למגננה או לעשות ספין. נניח שבשעה 18.00 לאחר שלשכת השר כבר הוציאה תגובה לאקונית על החקירה (משהו כמו "… השר משוכנע שצוות החקירה יפעל לחקר האמת והוא מתכוון לשתף פעולה בצורה מלאה …") משחרר היועץ אביטל לכלי התקשורת מידע על כך ששר המשפטים החליט שלא לבטל את סדר יומו והוא ינאם הערב בטקס ההסמכה של בוגרי לשכת עורכי הדין. כמובן שלצדו של השר שליט יהיו נוכחים באירוע בכירי המשפטנים, השופטים ואפילו נשיאת בית המשפט העליון. בקיצור, שום ערוץ חדשות לא ירשה לעצמה לפספס את הסיפור. להמשיך לקרוא מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

דובר ויחצן, זה לא אותו דבר?

יש אלף ואחד שמות אבל הפוסט הזה בא לעשות סדר: מה ההבדל בין דובר ליחצן וליועץ תקשורת

לא פלא שאצל אנשי התדמית יהיו אלף ואחד שמות שונים ומשונים לתפקיד. על כן התגייסה מערכת הבלוג לעשות פעם אחת ולתמיד סדר ולהסביר להדיוטות מה ההבדל בין יחצן, דובר ויועץ תקשורת:

היחצן

היחצן, או איש יחסי הציבור הוא האחרון בשרשרת המזון. זהו התקציבאי  שחוקר את הלקוח, מביא את הסיפורים, מוכר אותם לעיתונאים ורואה בעינים כלות כיצד אחרים גוזרים את הקרדיט, הקופונים והכסף. חוויות התקציבאי מגוונות עד מאוד: החל מצפייה במאמרים שכתב כשהם מתפרסמים תחת שם של מישהו אחר, המשך בשעות ללא שינה בניסיון לתפוס איזה תוכנית בוקר שעובדת בערב וכלה בצפיה בתלוש משכורת בן ארבע ספרות עם מס הכנסה שלילי.

הדובר

הדובר הוא יחצן שהתמזל מזלו לנחות בתפקיד רשמי של ניהול יחסי הציבור של גוף או אישיות כלשהי. לתפקיד יש שמות שונים- מנהל קשרי עיתונות, יחסי ציבור, דוברות,אסטרטגיה תקשורתית ועוד. הדוברים מתחלקים לשניים: היחצנים והפוליטיקאים. הדוברים הפוליטיקאים הם חיה חלקלקה, בעלת אג'נדה משל עצמה, שחיה מהדלפות ונהינת מפרסום עצמי. היחצנים הם תקציבאים לשעבר, שנשלפו באורח פלא מחיי שפל, מונו לתפקיד אחראי יחסי הציבור אצל הלקוח, מקבלים ממנו משכורת ויחס של בני אדם. הפוליטיקאים מתקשים לזהות כי בעיתון יש עמודים שאינם עמודי חדשות. היחצנים לעומתם מתעוורים משמחה מאייטם אצל צחי קומה ("אל תשאל- כולם קוראים את זה!!!!")

יועץ התקשורת

יועץ התקשורת, כפי שהוא מוגדר לרוב, הוא עצמאי, פרילנסר או בעל משרד משל עצמו שעוסק בדוברות ויחסי ציבור של מספר גופים שונים. היועץ הוא רב היחצנים, אלוף הדוברים, האיש/ה שיצא/ה מעבדות לעצמאות וכעת נהנה מכל העולמות: הוא זה שגוזר את הקופון, אוכל את הקצפת, מייעץ, מתדרך ומתחכך ואחר כך מספר לחבר'ה. אגב, יש משרדי יחסי ציבור שמגדירים את התקציבאים שלהם כ"יועצי תקשורת". מכובד ונעים, יש לציין וכולי תקווה שגם תלוש המשכורת שלהם גדל בהתאם.

עדכונים

ידיד הבלוג דן-דן מבקש לחלוק על דעת המערכת: "היחצן זה שם על של כל מי שעוסק בסיפור של יחסי ציבור, דוברות ויעוץ תקשורת, ובעצם מי שאתם קוראים לו יחצן הוא בעצם התקציבאי". אנחנו לא כל כך מסכימים עם דן-דן. כמו שמנהלי בתי החולים, מנתחי הלב והאורולוגים כולם רופאים, כמו ששופטים, מנהלי משרדים ויועצים משפטיים כולם עורכי דין, כך גם כל יועצי התקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, תקציבאים, מנהלי מחלקות ועוד הם יחצנים. וזה לא רע.

תוכניות אקטואליה: לסחוט את הלימון

בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

ההודעה לעיתונות יצאה, פולו-אפ לכתבים בוצע, ואפילו, שומו שמיים, יש מצב שהאייטם הולך להתפרסם. זה הזמן לפרוש ידיים, להתמתח, ולטפוח לעצמכם על השכם. ואולי לא?

את איש יחסי הציבור, בייחוד במציאות של ריבוי לקוחות, תמיד צריכה להטריד השאלה הבאה: מה אם מחר יבוא יובש? מה אם מחר, ללקוח לא יהיו את הכוחות המתאימים להרים אירוע שראוי ליחסי ציבור, ואז אתם, בושים ונכלמים, תגיעו אליו עם טבלת סיכום אייטמים צנועה וחסודה? מה תגידו- הרגשתי טוב עם עצמי?

ובכן, בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

הסוד הראשוני טמון בהפצה. הקפידו להפיץ את ההודעה גם לכתבי גלצ, רשת ב' והתחנות האזוריות (אם יש). במהלך הפולו-אפ תשאלו אם ניתן "למנף" את האייטם. כדי להמתיק את הסיפור כדאי מייד גם להציע מרואיין פוטנציאלי. הלך? יופי. בשרו למרואיין ורוצו לאייטם הבא. לא הלך? תשובות מתחמקות? בקשו רשות להציע בעצמכם את האייטם לתוכנית.

הסוד השני קשור ללו"ז תקשורת: אם לא הלך עם הכתב והפנו אתכם לתוכנית, תנו צילצול. הזמן להתקשר לרשת ב' יהיה ערב קודם עבור יומן הבוקר, ב- 06:30 עבור סדר יום ו07:30 עבור הכל דיבורים והציעו את האייטם. בתוכניות קול ישראל עורכים ומפיקים ותיקים ומנוסים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם ירצו יהיה אייטם. אם לא, יאמרו לכם מייד.

בגלצ המצב טריקי קצת יותר. בשל אופי התחנה מערכת החדשות כולה מורכבת מצעירים, דבר שיוצר שידורים חדשנים וקצביים אך מערכת מתוחה, עצבנית ונוטה ללחץ. על כן שם כדאי שבעתיים לעבוד דרך הכתבים. עם זאת בגלצ חובה להכיר את לוז המערכת: ניב רסקין ורזי ברקאי סוגרים כמעט לחלוטין את הליין אפ ערב קודם, ואז כדאי לשוחח איתם. התוכנית של יעל דן היא תוכנית לייפסטייל המכוונת לקו קליל יותר, וניתן לכוון אליה מאמצים. 1700 בערב היא תוכנית כתבות שבה ראיון הרד ניוז אחד או שניים. תעזבו. התוכנית הכלכלית מוקלטת בדרך כלל מראש. איך מגלים את הלו"ז? שואלים. מתקשרים למערכת, מבקשים את המפיק ואחרי עבודה סיזיפית שכרוכה בלתפוס אותו/ה תקבלו בדיוק מה הם רוצים, מתי ואיך.

תחנות הרדיו האזוריות, בייחוד אלה הפועלות באיזור גוש דן יכולות גם הן להיות כר פורה לאייטמים. גבי גזית בבוקר וגוני מרדור בערב ב- 103FM, תוכניות הצהריים של רדיו לב המדינה ורדיו חיפה, ובייחוד רדיו קול הים האדום ישמחו לקבל מכם אייטמים כלל ארציים או שיש להם נגיעה לאיזור הכיסוי הגיאוגרפי.

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה: שש עם, לונדון וקירשנבאום, ערב חדש פועלות על פי הגיון דומה. גלו את לו"ז המערכת והדרך סלולה. רפי רשף פועלת בצורה טיפה שונה בייחוד בשל הניסון של התוכנית להוות תוכנית יותר "רכה" וצבעונית.

הסוד השלישי טמון בהגינות: לא נותנים את אותו האייטם לתוכניות מתחרות במדיה זהה- סדר יום וניב רסקין, מה בוער והכל דיבורים. אם מתעקשים איתכם ניתן לתת את האייטם תוך שאתם מדווחים לכלי התקשורת השני כי הראשון ישדר גם אייטם ומוודאים כי השני משדר אחרי הראשון. איך יודעים מי ראשון? הראשון הוא מי שהבטחתם לו קודם, מי שסגרתם איתו קודם.

מה עושים אם כלי תקשורת חזק יותר רוצה את אותו האייטם? ובכן, אם הבטחתם, תעמדו במילה שלכם ותנו את האייטם לחלש. אגב, לא חייבים להבטיח ולא חובה לסגור. הבטחתם משהו שלא יכולתם לקיים? טעיתם? תתנצלו וקחו אחריות. אל תבלפו, ותקפידו שזה לא קורה לכם יותר.

thumb-up-icon-thumb3363545 אז מה למדנו?

  • אחרי הודעה מוצלחת חייבים לסחוט את הלימון, ולהציע אייטמים נוספים לתוכניות אקטואליה.
  • תוכניות אקטואליה תלויות בהעדפות ולו"ז המערכות. כדי להציע אייטמים חייבים להכיר אותן.
  • כדי להציע אייטמים חייבים להכיר את התוכנית. חייבים לראות אותה או לשמוע אותה, אחרת אתם יורים באפלה ועלולים לגרום לעצמכם נזק.
  • רדיו ארצי: ללכת דרך כתבים. רדיו איזורי ותוכניות טלוויזיה: ישירות למערכת.
  • הגינות: גם בנושא אייטמים יש לעמוד בהבטחות. לעומת זאת, לא חייבים להבטיח.

אהבתם? יש לכם הערה? תנו בטוקבק!

ניהול משברים למקצוענים

את צמד המילים "ניהול משברים" ניתן למצוא בפורטפוליו של כל משרד יחסי ציבור כיום. כדי למנוע בילבול התגייסה מערכת הבלוג כדי להסביר מהו ניהול משברים ואיך עושים את זה.

את צמד המילים "ניהול משברים" ניתן למצוא בפורטפוליו של כל משרד יחסי ציבור כיום. כדי למנוע בילבול התגייסה מערכת הבלוג כדי להסביר מהו ניהול משברים ואיך עושים את זה.

כדי לנהל משבר צריך להבין ולהגדיר, לפני הכל, מהו משבר. משבר תקשורתי הוא כתבה שלילית הגורמת נזק ללקוח והגוררת פולו-אפים מרובים מצד כלי תקשורת שונים. משבר תקשורתי הופך כתבה פשוטה לשיחה ציבורית שעלולה לייצר תוצאות הרסניות עבור המסוקר. כדי למנוע את המשבר חיוני לזהות אותו בשלב הפוטנציאל ולטפל בו מיידית.

איך מזהים פוטנציאל למשבר?

יועצי תקשורת ומשרדים שעוסקים במשברים נוטים להתייחס לכל כתבה גרועה כמשבר בהתפתחות, וליצור מחול שדים במהלכו מערבים צוות לניהול משברים, משביתים סופרוויזרים ממלאכתם ומפנים למנכ"ל את הלו"ז ובכך מרוקנים לכולם את הבטריות. על מנת למנוע לחצים מיותרים כדאי להשתמש בכלל אצבע פשוט שעשוי לעזור בזיהוי פוטנציאל למשבר:

thumb-up-icon-thumb3363545פוטנציאל למשבר נוצר מכתבה או אייטם הזוכים או עלולים לזכות לפולו-אפ באותו כלי תקשורת ולפחות בשני כלי תקשורת נוספים.

עם זאת, אין דרך לצפות את דרך ההתגלגלות של כל משבר ומשבר ועל כן איש יחסי הציבור חייב להשתמש בניסיונו האישי ולגשת לכל מקרה לגופו.

ניהול משבר

המפתח לניהול משבר תקשורתי הוא הכנה מוקדמת. יועץ התקשורת, או איש יחסי הציבור צריך למפות את האירגון התחילת העבודה עם הלקוח ולהבין מי יוכל לטפל במשבר במידה ויתרחש: מנכ"ל, יו"ר, יועץ משפטי, מנהל שיווק ועוד. באופן עקרוני כדאי לבצע את ההכנה הזו עם הלקוח, אך דומה כי עצם ההכנה עלול לייצר חרדות מיותרות  ועל כן אם לא ניתן לבצע במשותף יש צורך לעשות את זה לבד.

מהרגע שזוהה פוטנציאל למשבר יש צורך לשנות את כלל ההתייחסות:

  1. הגדרת מצב משבר: איש יחסי הציבור צריך להבהיר ללקוח כי הוא נמצא במשבר תקשורתי. אגב, זה עובד גם להיפך: אם התפרסמה כתבה גרועה שאין בה פוטנציאל משברי, איש יחסי הציבור צריך להרגיע את המערכת.
  2. תמונת מצב: כמו במבצע צבאי, יש צורך להבין את הזירה: מה פורסם, מתי פורסם ומה צפוי להתפרסם. איסוף המידע לתמונת המצב צריך גם להתבצע אצל הלקוח: מה קרה, מתי קרה, מי אחראי ומהם הצעדים האופרטיביים בהם יש לנקוט על מנת לתקן את התקלה.
  3. האחדת מערכת דוברותית: אם לא ביצעתם את זה קודם, זה הזמן. יש חשיבות עליונה לכך שהאירגון, הלקוח או הגוף הנמצא במשבר ידבר בקול אחד. לכן, במקביל לפתיחות תקשורתית מצד איש יחסי הציבור והדובר/ת המוסמכים יש להבהיר לכלל העובדים, המזכירות, עובדי הניקיון והמנהלים שאסור בתכלית האיסור לדבר עם עיתונאים. כל פנייה חייבת להיות מופנית לאדם אחד. טיפ לאיש יחסי הציבור: פרץ משבר תקשורתי, קח איתך מטען לסלולרי ותטען. בכל הזדמנות. אין סיכוי שהטלפון שלך ישרוד אחרת.
  4. תגובה: התגובה כוללת בדרך כלל שלושה חלקים: לקיחת אחריות, הכרזה וביצוע של פעולות לתיקון התקלה ובקשת סליחה. בשלב זה חיוני לצרף ייעוץ משפטי לצוות על מנת להבין את ההשלכות המשפטיות של הצעדים התקשורתיים. התגובה יכולה להיות במסיבת עיתונאים או בחשיפה חלקית בכלי התקשורת. הכל על מנת לנסות ולמזער את בסיקור התקשורתי של התקלה.
  5. ניהול דוברותי: חשוב להיות זמינים לשטף הבקשות לאייטמים שיגיע מאמצעי התקשורת. יש לדאוג לריכוז ומעקב אחרי האייטמים. יש לתת תשובה לכל בקשה ולהשאר זמינים למרות העומס. אם צריך להכניס עוד אדם ללופ של ניהול המשבר, תכניסו. מילת המפתח היא שירותיות כלי התקשורת צריכים אתכם עכשיו ואתם מחויבים לתת להם שירות טוב ואדיב. שירות טוב יצור סיקור הוגן. שירות רע יוביל לסיקור מרושע
  6. צפה פגיעה: כלי התקשורת ינסו להחמיר את המשבר ולהגדיל את הסיפור על מנת לשמור עליו בחיים. הדרך: מציאת תקלות ובעיות חדשות שטרם נחשפו. לדוגמה: את אסתרינה טרטמן תפסו קודם על התואר השני ורק אחר כך מצאו כי גם התואר הראשון לא היה קיים כפי שנטען. במקרה הזה צביקה ברוט, כתב ידיעות בכנסת, בדק אישית עם האוניברסיטה המדוברת לאחר שנתגלה כי התואר השני אינו אמיתי. החדשה היתה כל כך חמה עד כי ידיעות העלו אותה כאייטם ב YNET. המסקנה: מצאו אצלכם פרצה אחת, גדודים של כתבים יגיעו כדי לחפש את הפירצה הבאה. ולהדגשה: יש לצפות לכך שכתבים יציפו את הארגון וינסו למצוא בו פרצות ותקלות נוספות. יש להיערך לכך בהתאם.
  7. דפי מסרים: תמצית התגובה חייבת להיות מוקלדת ומודפסת בפונט גדול ומחולקת לכל מי שמתראיין בנושא.
  8. שיחות רקע: יש צורך מהותי לדבר ואף להיפגש עם העיתונאים המסקרים את המשבר. חשוב לתת לכתבים את התחושה שיש מישהו שמחזיק במושכות ושיש ניהול אמיתי של ההתרחשויות. הבסיס לשיחה יהיה תמיד דף המסרים. במשברים מתמשכים יש צורך לשקול קיום פגישות מערכת על מנת לייצר חיבור בלתי אמצעי בין הלקוח לכלל הכתבים והעורכים.
  9. לשמור כוחות: תשתו, תאכלו ותקפידו לתפוס שינה מידי פעם. אי הקפדה על הדברים הטריוויאליים האלה תפגע ביכולת שלכם לקבל החלטות טובות: במשברים יש נטייה להסחף לעבודה בלתי פוסקת. איש יחסי הציבור עלול למצוא את עצמו בישיבת בריינסטורמינג ב 04:00, או מתבקש להוציא תגובה ב 01:00. ובכן, הבריינסטורמינג היחידי שתקבלו בשעה כזו היא הניסיון לארגן את המחשבות למשהו קוהרנטי אחד, מה שלא יצליח. תירגעו, תישנו, תאכלו. ככה הכל יגמר מהר יותר ועל הצד הטוב ביותר.
  10. תחזיקו מעמד: הכל נגמר בסוף. גם מנכ"ל רמדיה לשעבר התמנה לסמנכ"ל בחברה אחרת. אופס, הוא פוטר.

אצלנו לא משקרים

אי אפשר לומר את זה אחרת, אי אפשר לסובב את זה. תפסיקו לשקר. תפסיקו לעוות את האמת, תפסיקו לנפח בלונים בלתי מציאותיים. שקר, כהנחת יסוד, יכול לשמש כל שחיין, שייט או נוסע במטוס המתרסק למים, מהסיבה הפשוטה שבדומה לחרא, הוא לעולם יצוף על פני המים.

כל פעם שתנפחו כותרת מעבר לגודלה האמיתי, כל פעם שתעוותו נתון, כל פעם שתמכרו בובה-מעייסס לכתב, שימכור את זה לעורך, שיזרוק לו את זה לפנים ויקרא לו אידיוט, תינזקו. לעולם עדיף לצאת טיפש, אידיוט או האדם שמחוץ ללופ ולא לצאת שקרן.

והרי ברור שתפשלו מתישהו. המידע שיעבירו לכם יהיה מוטעה, הנתונים עקומים, זה חייב לקרות וזה קורה לכולם. אבל לפחות יהיה לכם את היכולת לומר- טעיתי, עבדו עלי, לא התכוותי להטעות. האינטגריטי שלכם שווה הרבה יותר מכל כותרת, כל ציטוט וכל כתבה. אתם צריכים לדעת: אין חבר נאמן יותר מיושר פנימי.

לא תמיד חייבים לספר הכל. מטבע הדברים ישנם נושאים בהם לא צריך לדון. אבל אם הפתיעו אתכם עם שאלה ישירה, שלא היתם מוכנים אליה- אל תמציאו. אל תבלפו. אל תמכרו לוקשים.

אם שמים את השיקולים המוסריים בצד, ההכרעה האישית של היחצן על "לא לשקר" היא הכרעה מקצועית נטו. כאשר כתבים ידעו שהם יכולים לסמוך עליכם, הם לא יהססו להשתמש בכם כמקור מידע נוח וזמין וישמחו לעבוד איתכם ולקחת מכם סיפורים. יחצן שנוח לעבוד איתו הוא יחצן שמביא פירסומים ללקוחות.

אם תצאו שקרנים, לכל הודעה שתוציאו, ולכל משפט שתאמרו יתווסף מייד סימן שאלה. כל סיפור שתספרו יצטרך לעבור שבעה מדורי גיהנום של אימות ולכו תדעו מתי הוא יתפרסם. לשקר, כך מתברר, זה לא טוב לעסקים.

יש לנו, היחצנים, תדמית גרועה. אולי אנחנו לא יודעים לייעץ לעצמנו כפי שאנו יודעים לייעץ לאחרים. אך לפני תדמית כדאי קודם כל לאמץ הכרעה אישית, מקצועית, ערכית. אצלנו, לא משקרים.