ארכיון תגיות: טיפ

שטפון של תקשורת- חלק ב'

לאחר שקראנו על שיבוץ מרואיינים, האחדת המערכת הדוברותית ושירותיות, הגיע הזמן לדבר קצת על טיפים לשיטפון. אז הנה כמה פכים קטנים שיסייעו לאיש/ת יחסי ציבור לעמוד בפרץ:

טיפ מס' 1: לסגור את הטלפון

לשיטפון יש נטייה מוזרה להכנס מכל חור אפשרי. על כן, אם אפשר, כדאי לקחת, פיזית, את הטלפון ללקוח ולצייד אותו בסלולרי אחר- של אישתו, הבת שלו או המזכירה. להמשיך לקרוא

שיטפון של תקשורת- חלק א'

בעסקי יחסי ציבור, רוב הזמן עובר עלינו בניסיונות להשיג קצת פוקוס. אנחנו מנסים לזהות טרנדים, נושאים חשובים, ולחבר אליהם את הלקוחות. לזכות במעט סיקור מתוך הים האינסופי של ידיעות, מוספים, אתרי אינטרנט ועוד.

אבל פעם בכמה זמן נופל עלינו נושא שאנחנו או הלקוח, במוקד שלו. במקרה הזה הלקוח הוא הסיפור, הוא רלוונטי באופן מובהק לנושא ואין אפשרות לגעת בנושא כמעט מבלי לתת ציטוט שלו.

בעבור רוב אנשי יחסי הציבור שטפון הוא מתנה משמיים, והזבר היחידי שנותר זה לנוח על זרי הדפנה. אבל כמו במציאות, למרות ששיטפון מביא המון מים, ושיטפון תקשורתי מביא המון תקשורת, הים הזה של האייטמים עלול לגרום למתחים והתפוצצויות אם הוא לא מנוהל היטב ומצד שני הוא עשוי למלא את מאגרי המים שלכם לחודשים אם הוא מנותב כהלכה. אז איך עושים את זה?

להמשיך לקרוא

מי ומי בצלמי היח"צ

אז אחרי שהבנו למה צריך צלם בתשלום, ועל מה צריך להקפיד עם הצלמים, כדאי לספר קצת על צלמים שכיף לי לעבוד איתם:

סוס העבודה: ישראל הדרי

הדרי (לקח לי שנתיים לגלות שיש לו גם שם פרטי) הוא אחד מבכירי צלמי היח"צ בישראל. ממרומי גילו וניסיונו הוא עדיין צנוע, נטול מניירות ופוזה, מבין עניין ומקצוען מהדרגה הראשונה, למרות שגם ברק אובמה ואריק שרון כבר הספיקו לחייך אליו למצלמה. גילוי נאות: הדרי צילם בחתונה שלי. תירגעו. שילמתי.

היוקרתי: סיוון פרג'

סיוון פרג' הוא שם דבר בסצנת היח"צ המקומית. בפעם היחידה שיצא לי לעבוד במחיצתו, הגיע סיוון יחד עם שותפה למשימה ויחד תיקתקו את האירוע בסטייל ואפילו הספיקו לתת טאצ' פוטושופ פה ושם. התמונות, כצפוי, יצאו מעולות.

הרכילאי: אביב חופי

למרות שלא ברור לי אם אביב עשה עבודות פרילאנס, אין ספק שהוא לא יחמיץ אף פרצוף מוכר, אף סלב ואף כוכבנית לרגע שתפציע באירוע. אין ספק, בשביל יחצנים זהו נכס מדהים.

המקומי: רן אליהו

אם יש לכם אירוע באיזור השרון או המרכז, רן אליהו הוא אופציה נהדרת. יש על מי לסמוך, אין פוזות ואין עניינים. לקחת.

שתי הערות לסדר:

  1. צלמים שלא הכנסתי מוזמנים (בחפץ לב) להוסיף את עצמם בתגובות, עם אימייל ולינק לאתר. תבורכו.
  2. אין פרסומות או תוכן שיווקי בפוסטים. אף אחד לא שילם לי ולא ישלם עבור פוסט אוהד.

היחצן וצלמו: פוסט שני בסדרה

אז הבנו למה צריך להזמין צלם ואפילו שכנענו את מי שצריך והאירוע מתקרב. אז איך עובדים עם צלמי יח"צ? הנה כמה טיפים שיעזרו.

  • סיקור מהשטח: ודאו שהצלם מגיע עם ציוד משלו להוצאת התמונות מייד בתום האירוע למייל. לא מהבית, לא דרך המחשבים של הלקוח. אין דבר מתסכל מלהסתובב חסר אונים עם כרטיס SD ולגלות שלאף אחד אין מעביר מתאים, ואז לחכות חמש שעות עד שהצלם יגיע לבאר שבע וישלח את התמונות.
  • תעשו הכרות: תגידו שלום לצלם ותציגו את עצמכם. חשוב: תדאגו שהלקוח מבהיר לצלם כי אתם אלה שנותנים לו הוראות. למה? בדרך הטבע, פרילאנסרים נוטים להיענות למי שמשלם להם את הכסף. על כן חשוב להבהיר כבר בתחילת האירוע שאתם אלה שנותנים את ההוראות בכל מה שקשור למי מצלמים ומתי. זה נשמע קשוח אבל זה חשוב.
  • הכירו לצלם את השטח: ספרו לו מי הדמויות החשובות, את מי ואת מה צריך לצלם ומה האירוע המרכזי של הערב מבחינתכם.
  • קחו את מספר הסלולר של הצלם ותוודאו שהוא זמין. אם מנהל המתנס לא יקבל תמונה של רוה"מ מנשק אותו רק בגלל שהצלם יצא לסיגריה והטלפון שלו לא היה זמין, אבוד לכם.
  • תדאגו להם: אוכל, שתייה, כיסא- הצלם הוא עובד שלכם. אם אתם לא תדאגו לו לדברים שעושים טוב על הלב אף אחד לא יעשה את זה.
  • תנו לו חופש פעולה- אבל אל תשחררו לחלוטין: לא צריך להסביר לצלמים איך עושים פוקוס, אבל עדיין מותר להסתכל איך יצאה התמונה. חשוב: כל כך קל לעשות תמונה מחדש בזמן האירוע. בלתי אפשרי לחלוטין לשחזר תמונות אחר כך.

דבר אחרון: לפעמים, ממש לעיתים רחוקות, קורה שנופלים על צלם שעושה בעיות. לא מקשיב, מצלם מה שבא לו או מתנהג בניגוד לסיכומים. מה עושים? התשובה ברורה וקשה. תספגו. אין לכם ברירה. סיימו את האירוע בצורה טובה ככל האפשר וסמנו לעצמכם לא לשכור את הצלם הזה יותר לעולם.

תוכניות אקטואליה: לסחוט את הלימון

ההודעה לעיתונות יצאה, פולו-אפ לכתבים בוצע, ואפילו, שומו שמיים, יש מצב שהאייטם הולך להתפרסם. זה הזמן לפרוש ידיים, להתמתח, ולטפוח לעצמכם על השכם. ואולי לא?

את איש יחסי הציבור, בייחוד במציאות של ריבוי לקוחות, תמיד צריכה להטריד השאלה הבאה: מה אם מחר יבוא יובש? מה אם מחר, ללקוח לא יהיו את הכוחות המתאימים להרים אירוע שראוי ליחסי ציבור, ואז אתם, בושים ונכלמים, תגיעו אליו עם טבלת סיכום אייטמים צנועה וחסודה? מה תגידו- הרגשתי טוב עם עצמי?

ובכן, בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

הסוד הראשוני טמון בהפצה. הקפידו להפיץ את ההודעה גם לכתבי גלצ, רשת ב' והתחנות האזוריות (אם יש). במהלך הפולו-אפ תשאלו אם ניתן "למנף" את האייטם. כדי להמתיק את הסיפור כדאי מייד גם להציע מרואיין פוטנציאלי. הלך? יופי. בשרו למרואיין ורוצו לאייטם הבא. לא הלך? תשובות מתחמקות? בקשו רשות להציע בעצמכם את האייטם לתוכנית.

הסוד השני קשור ללו"ז תקשורת: אם לא הלך עם הכתב והפנו אתכם לתוכנית, תנו צילצול. הזמן להתקשר לרשת ב' יהיה ערב קודם עבור יומן הבוקר, ב- 06:30 עבור סדר יום ו07:30 עבור הכל דיבורים והציעו את האייטם. בתוכניות קול ישראל עורכים ומפיקים ותיקים ומנוסים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם ירצו יהיה אייטם. אם לא, יאמרו לכם מייד.

בגלצ המצב טריקי קצת יותר. בשל אופי התחנה מערכת החדשות כולה מורכבת מצעירים, דבר שיוצר שידורים חדשנים וקצביים אך מערכת מתוחה, עצבנית ונוטה ללחץ. על כן שם כדאי שבעתיים לעבוד דרך הכתבים. עם זאת בגלצ חובה להכיר את לוז המערכת: ניב רסקין ורזי ברקאי סוגרים כמעט לחלוטין את הליין אפ ערב קודם, ואז כדאי לשוחח איתם. התוכנית של יעל דן היא תוכנית לייפסטייל המכוונת לקו קליל יותר, וניתן לכוון אליה מאמצים. 1700 בערב היא תוכנית כתבות שבה ראיון הרד ניוז אחד או שניים. תעזבו. התוכנית הכלכלית מוקלטת בדרך כלל מראש. איך מגלים את הלו"ז? שואלים. מתקשרים למערכת, מבקשים את המפיק ואחרי עבודה סיזיפית שכרוכה בלתפוס אותו/ה תקבלו בדיוק מה הם רוצים, מתי ואיך.

תחנות הרדיו האזוריות, בייחוד אלה הפועלות באיזור גוש דן יכולות גם הן להיות כר פורה לאייטמים. גבי גזית בבוקר וגוני מרדור בערב ב- 103FM, תוכניות הצהריים של רדיו לב המדינה ורדיו חיפה, ובייחוד רדיו קול הים האדום ישמחו לקבל מכם אייטמים כלל ארציים או שיש להם נגיעה לאיזור הכיסוי הגיאוגרפי.

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה: שש עם, לונדון וקירשנבאום, ערב חדש פועלות על פי הגיון דומה. גלו את לו"ז המערכת והדרך סלולה. רפי רשף פועלת בצורה טיפה שונה בייחוד בשל הניסון של התוכנית להוות תוכנית יותר "רכה" וצבעונית.

הסוד השלישי טמון בהגינות: לא נותנים את אותו האייטם לתוכניות מתחרות במדיה זהה- סדר יום וניב רסקין, מה בוער והכל דיבורים. אם מתעקשים איתכם ניתן לתת את האייטם תוך שאתם מדווחים לכלי התקשורת השני כי הראשון ישדר גם אייטם ומוודאים כי השני משדר אחרי הראשון. איך יודעים מי ראשון? הראשון הוא מי שהבטחתם לו קודם, מי שסגרתם איתו קודם.

מה עושים אם כלי תקשורת חזק יותר רוצה את אותו האייטם? ובכן, אם הבטחתם, תעמדו במילה שלכם ותנו את האייטם לחלש. אגב, לא חייבים להבטיח ולא חובה לסגור. הבטחתם משהו שלא יכולתם לקיים? טעיתם? תתנצלו וקחו אחריות. אל תבלפו, ותקפידו שזה לא קורה לכם יותר.

thumb-up-icon-thumb3363545 אז מה למדנו?

  • אחרי הודעה מוצלחת חייבים לסחוט את הלימון, ולהציע אייטמים נוספים לתוכניות אקטואליה.
  • תוכניות אקטואליה תלויות בהעדפות ולו"ז המערכות. כדי להציע אייטמים חייבים להכיר אותן.
  • כדי להציע אייטמים חייבים להכיר את התוכנית. חייבים לראות אותה או לשמוע אותה, אחרת אתם יורים באפלה ועלולים לגרום לעצמכם נזק.
  • רדיו ארצי: ללכת דרך כתבים. רדיו איזורי ותוכניות טלוויזיה: ישירות למערכת.
  • הגינות: גם בנושא אייטמים יש לעמוד בהבטחות. לעומת זאת, לא חייבים להבטיח.

אהבתם? יש לכם הערה? תנו בטוקבק!

ניהול משברים למקצוענים

את צמד המילים "ניהול משברים" ניתן למצוא בפורטפוליו של כל משרד יחסי ציבור כיום. כדי למנוע בילבול התגייסה מערכת הבלוג כדי להסביר מהו ניהול משברים ואיך עושים את זה.

כדי לנהל משבר צריך להבין ולהגדיר, לפני הכל, מהו משבר. משבר תקשורתי הוא כתבה שלילית הגורמת נזק ללקוח והגוררת פולו-אפים מרובים מצד כלי תקשורת שונים. משבר תקשורתי הופך כתבה פשוטה לשיחה ציבורית שעלולה לייצר תוצאות הרסניות עבור המסוקר. כדי למנוע את המשבר חיוני לזהות אותו בשלב הפוטנציאל ולטפל בו מיידית.

איך מזהים פוטנציאל למשבר?

יועצי תקשורת ומשרדים שעוסקים במשברים נוטים להתייחס לכל כתבה גרועה כמשבר בהתפתחות, וליצור מחול שדים במהלכו מערבים צוות לניהול משברים, משביתים סופרוויזרים ממלאכתם ומפנים למנכ"ל את הלו"ז ובכך מרוקנים לכולם את הבטריות. על מנת למנוע לחצים מיותרים כדאי להשתמש בכלל אצבע פשוט שעשוי לעזור בזיהוי פוטנציאל למשבר:

thumb-up-icon-thumb3363545פוטנציאל למשבר נוצר מכתבה או אייטם הזוכים או עלולים לזכות לפולו-אפ באותו כלי תקשורת ולפחות בשני כלי תקשורת נוספים.

עם זאת, אין דרך לצפות את דרך ההתגלגלות של כל משבר ומשבר ועל כן איש יחסי הציבור חייב להשתמש בניסיונו האישי ולגשת לכל מקרה לגופו.

ניהול משבר

המפתח לניהול משבר תקשורתי הוא הכנה מוקדמת. יועץ התקשורת, או איש יחסי הציבור צריך למפות את האירגון התחילת העבודה עם הלקוח ולהבין מי יוכל לטפל במשבר במידה ויתרחש: מנכ"ל, יו"ר, יועץ משפטי, מנהל שיווק ועוד. באופן עקרוני כדאי לבצע את ההכנה הזו עם הלקוח, אך דומה כי עצם ההכנה עלול לייצר חרדות מיותרות  ועל כן אם לא ניתן לבצע במשותף יש צורך לעשות את זה לבד.

מהרגע שזוהה פוטנציאל למשבר יש צורך לשנות את כלל ההתייחסות:

  1. הגדרת מצב משבר: איש יחסי הציבור צריך להבהיר ללקוח כי הוא נמצא במשבר תקשורתי. אגב, זה עובד גם להיפך: אם התפרסמה כתבה גרועה שאין בה פוטנציאל משברי, איש יחסי הציבור צריך להרגיע את המערכת.
  2. תמונת מצב: כמו במבצע צבאי, יש צורך להבין את הזירה: מה פורסם, מתי פורסם ומה צפוי להתפרסם. איסוף המידע לתמונת המצב צריך גם להתבצע אצל הלקוח: מה קרה, מתי קרה, מי אחראי ומהם הצעדים האופרטיביים בהם יש לנקוט על מנת לתקן את התקלה.
  3. האחדת מערכת דוברותית: אם לא ביצעתם את זה קודם, זה הזמן. יש חשיבות עליונה לכך שהאירגון, הלקוח או הגוף הנמצא במשבר ידבר בקול אחד. לכן, במקביל לפתיחות תקשורתית מצד איש יחסי הציבור והדובר/ת המוסמכים יש להבהיר לכלל העובדים, המזכירות, עובדי הניקיון והמנהלים שאסור בתכלית האיסור לדבר עם עיתונאים. כל פנייה חייבת להיות מופנית לאדם אחד. טיפ לאיש יחסי הציבור: פרץ משבר תקשורתי, קח איתך מטען לסלולרי ותטען. בכל הזדמנות. אין סיכוי שהטלפון שלך ישרוד אחרת.
  4. תגובה: התגובה כוללת בדרך כלל שלושה חלקים: לקיחת אחריות, הכרזה וביצוע של פעולות לתיקון התקלה ובקשת סליחה. בשלב זה חיוני לצרף ייעוץ משפטי לצוות על מנת להבין את ההשלכות המשפטיות של הצעדים התקשורתיים. התגובה יכולה להיות במסיבת עיתונאים או בחשיפה חלקית בכלי התקשורת. הכל על מנת לנסות ולמזער את בסיקור התקשורתי של התקלה.
  5. ניהול דוברותי: חשוב להיות זמינים לשטף הבקשות לאייטמים שיגיע מאמצעי התקשורת. יש לדאוג לריכוז ומעקב אחרי האייטמים. יש לתת תשובה לכל בקשה ולהשאר זמינים למרות העומס. אם צריך להכניס עוד אדם ללופ של ניהול המשבר, תכניסו. מילת המפתח היא שירותיות כלי התקשורת צריכים אתכם עכשיו ואתם מחויבים לתת להם שירות טוב ואדיב. שירות טוב יצור סיקור הוגן. שירות רע יוביל לסיקור מרושע
  6. צפה פגיעה: כלי התקשורת ינסו להחמיר את המשבר ולהגדיל את הסיפור על מנת לשמור עליו בחיים. הדרך: מציאת תקלות ובעיות חדשות שטרם נחשפו. לדוגמה: את אסתרינה טרטמן תפסו קודם על התואר השני ורק אחר כך מצאו כי גם התואר הראשון לא היה קיים כפי שנטען. במקרה הזה צביקה ברוט, כתב ידיעות בכנסת, בדק אישית עם האוניברסיטה המדוברת לאחר שנתגלה כי התואר השני אינו אמיתי. החדשה היתה כל כך חמה עד כי ידיעות העלו אותה כאייטם ב YNET. המסקנה: מצאו אצלכם פרצה אחת, גדודים של כתבים יגיעו כדי לחפש את הפירצה הבאה. ולהדגשה: יש לצפות לכך שכתבים יציפו את הארגון וינסו למצוא בו פרצות ותקלות נוספות. יש להיערך לכך בהתאם.
  7. דפי מסרים: תמצית התגובה חייבת להיות מוקלדת ומודפסת בפונט גדול ומחולקת לכל מי שמתראיין בנושא.
  8. שיחות רקע: יש צורך מהותי לדבר ואף להיפגש עם העיתונאים המסקרים את המשבר. חשוב לתת לכתבים את התחושה שיש מישהו שמחזיק במושכות ושיש ניהול אמיתי של ההתרחשויות. הבסיס לשיחה יהיה תמיד דף המסרים. במשברים מתמשכים יש צורך לשקול קיום פגישות מערכת על מנת לייצר חיבור בלתי אמצעי בין הלקוח לכלל הכתבים והעורכים.
  9. לשמור כוחות: תשתו, תאכלו ותקפידו לתפוס שינה מידי פעם. אי הקפדה על הדברים הטריוויאליים האלה תפגע ביכולת שלכם לקבל החלטות טובות: במשברים יש נטייה להסחף לעבודה בלתי פוסקת. איש יחסי הציבור עלול למצוא את עצמו בישיבת בריינסטורמינג ב 04:00, או מתבקש להוציא תגובה ב 01:00. ובכן, הבריינסטורמינג היחידי שתקבלו בשעה כזו היא הניסיון לארגן את המחשבות למשהו קוהרנטי אחד, מה שלא יצליח. תירגעו, תישנו, תאכלו. ככה הכל יגמר מהר יותר ועל הצד הטוב ביותר.
  10. תחזיקו מעמד: הכל נגמר בסוף. גם מנכ"ל רמדיה לשעבר התמנה לסמנכ"ל בחברה אחרת. אופס, הוא פוטר.

איך כותבים הודעה לעיתונות?

בארגז הכלים של היחצן ההודעה לעיתונות היא הפטיש- הכלי הראשון שקונים, שמשתמשים, ששולפים. להודעה טובה יש ארבע חלקים עיקריים: כותרת, גוף, ציטוט ואמצעי יצירת קשר. כלל אצבע חשוב: הודעה לעיתונות לעולם לא תעבור אורך של עמוד אחד.


הכותרת: החלק החשוב ביותר בהודעה לעיתונות. הכותרת היא תמצית הידיעה בחמש- שש מילים: בלי התחכמויות, בלי משחקי מילים. מי שקורא את הכותרת צריך להבין על מה מדברת הידיעה. מדוע? מכיוון שהעיתונאים מופצצים בים אדיר של הודעות מייל, פקס, ספאם ושטויות נוספות. בקשו פעם מעיתונאי להראות לכם את תיבת המייל שלו ותגלו מאות הודעות שלא נפתחו ולא יפתחו לעולם.  ולכן, אתם חייבים להבהיר מה אתם רוצים מייד. משחק המילים המוצלח ביותר לא יסייע כאן.היחצן צריך לומר בדיוק את מה שיש לו להגיד, ובקיצור נמרץ. אם יחצן היה צריך להוציא הודעה על מותם הטרגי בטרם עת של רומיאו ויוליה, הכותרת היתה נראית ככה: "זוג נמצא מת בוורונה, חשד להתאבדות על רקע רומנטי", ולא "הנאהבים והאמיצים כבר לא בחיים" למשל.

מתחת לכותרת הראשית ניתן להוסיף כותרת משנה שתרחיב קצת את הכותרת. מטרת כותרת המשנה היא לתת לעיתונאי כלים לשכנע את העורך להכניס את הידיעה. זה גם המשפט שתאמרו לכתב כשתתקשרו לפולו-אפ. אם לא הצלחתם הכניס את הלקוח בכותרת, זה המקום להכניס אותו.

גוף ההודעה: כאן חייב היחצן להכנס לעורו של העיתונאי: המטרה לכתוב את הידיעה בשפה עיתונאית על מנת להקל ככל הניתן על עבודתו של העיתונאי. כאן (ורק כאן) זונחים לרגע את הלקוח, מתמסרים לסיפור ומנסחים ידיעה עיתונאית על פי חמשת הממי"ם וכיוב'. המטרה הינה לאפשר לכתב להשתמש בחלקים נרחבים ככל האפשר מהטקסט במינימום עריכה.

ציטוט: הסיבה העיקרית שהיחצן כותב את ההודעה היא הלקוח. הוא המטרה, הוא הסיבה והוא משלם את הכסף. על כן, אם הלקוח לא נכנס לידיעה ועדיף לכותרת המשנה של הידיעה, לא עשיתם כלום. הציטוט חייב להתייחס לידיעה, לפרש אותה ולהרחיב לגביה, ולא לספר מחדש את הסיפור. אם נחזור לרומיאו ויוליה, ובהנחה שהלקוח הוא מפכ"ל המשטרה הציטוט יראה כך:

במהלך ביקור במקום אמר מפכ"ל המשטרה ג'יאני פרנקו כי: "זוהי טרגדיה אנושית מכמירת לב. עוד הערב יוקם צוות חקירה מיוחד לבחינת נסיבות המקרה". חשוב לציין שכדאי להאריך מעט את הציטוט של הלקוח: ציטוט יותר גדול, יותר חשיפה ללקוח.

פרטי יצירת קשר: בסיומה של כל הודעה לעיתונות יש לרשום שם וטלפון סלולרי. שם המשחק הוא להקל על העיתונאי. טלפונים קווים, ביפרים או חו"ח הודעה שאין יודעים מהיכן הגיעה עושה לעיתונאי חיים קשים, ומונעת פירסום.