ארכיון תגיות: יחסי ציבור

יש לכם דקה? הטיפ מס' 1 ליועץ התקשורת

את הפוסט של נורית קנטי, עורכת "מה בוער" בגל"צ, קראתי בתחושות מעורבות. מצד אחד, צודקת. שתיים בצהריים. נוט קול מאן. מצד שני, אני גם יכול להבין את המצוקה של התקציבאי בצד השני. אין לו, פשוט אין לו מושג איך עושים את זה נכון. כי יש כל כך הרבה לחץ, וכל כך הרבה תוכניות ואלה סוגרים ב- 13:00, ואלה ב- 15:00, ולזה רק בסמסים ולהוא רק במייל ויא אללה, הכל נדפק. אז כדי לנסות לסדר לנו, עדת יועצי התקשורת את הראש, הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם לא לחטוף על הראש מעורכים, מפיקים, כתבים ושאר החברים מהתקשורת.

  1. תשאלו- יש לך דקה? זה הדבר הכי חשוב. מבחינתי, אחרי הטיפ הזה תפסיקו לקרוא. כי אין דבר חשוב יותר מלשאול אם לבנאדם מהצד השני יש קשב אליכם. נכון, זה בהחלט נותן פתח לנפנוף מהיר, אבל היי, אם מישהי רוצה לנפנף אתכם, היא תעשה את זה גם אם תתקעו לה את נאום הטלמרקטינג הכי משכנע שדפקתם בחיים. כי זה מכבד. כי זה עושה סדר. וכי זה מאפשר לצד השני לבוא ולהגיד, לא, עניתי לך בשירותים/עם הילדים/בסרט ובכל מקרה אין לי שום דרך בעולם להתייחס ברצינות לפנייה שלך. תתקשר אחר כך. ואגב, זה נותן לכם את מלוא הלגיטימציה להתקשר שוב.
  2. תאזינו לתוכנית שאתם מציעים לה אייטם: רגע לפני שאתם מחייגים, קחו חמש דקות כדי להאזין לאייטם אחד או שניים מהתוכנית. נכון, במרוצת לוח הזמנים הטרוף שלנו אין יכולת לעקוב כל יום, כל היום אחרי לוח המשדרים. אבל האזנה קלילה תאפשר לכם להבין מייד- האם האייטם שאתם מציעים טוב ומתאים. והעיקר, זה יראה לעיתונאי בצד השני שאתם מבינים עניין ולכן, גם אם האייטם הזה לא יכנס, לפחות בפעם הבאה יאזינו לכם.
  3. חטפתם על הראש? תתנצלו ותלמדו: אי אפשר להשתפר בלי ללמוד מטעויות. התבלבלתם? טעיתם? תבקשו סליחה ותתעדו לכם את הדרך הנכונה. אם אתם מצליחים, מתוך ים הצעקות שאתם חוטפים בשיחה, תנסו גם להבין מה בדיוק עשיתם לא בסדר, ואל תעשו אותו שוב. ולא נורא, זה קורה לכולם.
  4. תנסו שוב: כי אין מה לעשות. רק ככה לומדים. בהצלחה.

cap

חשוב לקום מוקדם

באחרונה נתבקשתי לבדוק סוגיה שלכאורה היא סוגיה מתבקשת. רייטינג. בהתחלה לא הבנתי בשבילך מה "הרי אנחנו יודעים את זה" טענתי "חדשות 2 מובילים אחריהם חדשות 10 ובערוץ 1 לא צופים". אך ההתעקשות של הבוס הובילה אותי לגלות שנתונים עדיפים על תחושות בטן.

אתר ועדת המידרוג. אכן, תמונות קשות

וכך, מצאתי את עצמי נודד אל אתר הוועדה הישראלית למדרוג, שבגרפיקה מזעזעת נותן מידע שכל איש יחסי ציבור חייב לקרוא.

קשה לקום בבוקר?

לא התעצלתי והחלטתי לבצע מדגם ארוך ומסודר- להשוות ימים, שבועות, חורף, קיץ קהלי יעד: זה יהיה מפואר! עם זאת, עד מהרה גיליתי שהנתונים כל כך מוגבלים, שאין מצב לדייק ולקחתי לי מדגם מייצג של שלושה שבועות, מסוף פברואר ועד תחילת מרץ השנה (2011). אז נכון, חדשות ערוץ 2 מסתובבות סביב ה- 23%, חדשות ערוץ 10 סביב ה- 9-10% ולמבט אין זכר. אבל מה שהיה מפתיע במיוחד היו תוכניות הבוקר.

יותר טוב מלונדון וקירשנבאום

אברי גלעד ומי שלא יהיה, ודן שילון וטלי מורנו מבקיעים את ה- 7% כמעט כל שבוע ואפילו נושקים ל- 8%. הנתון הזה מעניין אפילו יותר כאשר בודקים אותו מול לונדון וקירשנבאום היוקרתיים, שלא עוברים את ה- 5.6% באף יום בשבוע. מי שעוד נותן בראש הוא גיא פינס, שממריא ל- 7% עם מהדורת הלילה והווינרים הרגילים שש עם (כ- 8.5%) ותוכנית חסכון (כ- 13%). מתברר שיותר ויותר ישראלים פותחים טלוויזיה בבוקר ורואים את הלקוח שהתקשה לקום ב- 05:30 מספר על גזירי נייר או אנאעארף מה.

סימני חיים מרוממה

נקודה מעניינת נוספת היא התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון. פוליטיקה, תוכנית מלל ארוכה עם מספר מרואיינים שלא היה מבייש קבוצת פוטבול בינונית (הגנה והתקפה ביחד) ועודד שחר אחד, היא נציגה יחידה של הערוץ הראשון בטבלת 20 התוכניות המובילות מידי שבוע. עם 4.7% היא אפילו משתווה למהדורת חדשות ערוץ 9 (רוסית) שנדחקת אף היא מידי פעם לטבלה. אגב, חשוב לציין כי לערוץ 9 זהו נתון מעולה, מכיוון שחדשות ישראל פלוס משודרות ברוסית בלבד, ואם כמעט חמישה אחוז צופים בה, סימן שזהו אחוז אדיר מתוף דוברי הרוסית בישראל.

אז מה עושים?

  1. הולכים לתוכניות בוקר בערוץ 2: לתוכניות האלה יש פרדוקס נוראי- מצד אחד הן עמוסות ברייטינג (יחסית) אבל המרואיינים, אעפס, לא ממש ששים להגיע. מדוע? צריך לקום ממש מוקדם כדי להגיע לרמת החי"ל או לאולפני הרצליה, ואין, אין אולפן אחר. אגב, אם תבקשו יפה והם ממש ירצו את האייטם, הלקוח יכול לקבל מונית הלוך- חזור.
  2. לילה כלכלי, הצינור והיום שהיה נותנות עבודה: התוכניות הלכאורה שוליות האלה מביאות 6-7% רייטינג. נראה אתכם מביאים את זה.
  3. "ערב חדש" מתה. ללכת לשם לראיון זה באמת, באמת אם אין שום ברירה אחרת. אם כבר, אפשר ללכת ל"עושים סדר" עם בן כספית וגל גבאי, רק תשימו לב שלא שמים אתכם בחלק שמשודר רק בערוץ 23. שם, באמת, רק אתם והמשפחה תצפו באייטם.

טבלת הרייטינג המדגמית. אל תלכו עם זה לרב

 

דרושים יחסי ציבור: הפינה של הגורו

זאב ינאי, בעל האוזניים ששומעות, אוסף ברחבי שוק התעסוקה והרשת משרות פתוחות בתחום שלנו. את כולן הוא מרכז בקבוצת הפייסבוק prguru (לייק!) אז מה חדש?

  • דרוש דובר/ת לעיריית ערד – ראש העירייה החדשה של ערד, טלי פלוסקוב, עורכת את החלפת הדובר הראשונה שלה. הדרישות: תואר ראשון במדעי החברה ו/או בתקשורת, התמחות ביחסי ציבור ופרסום, ניסיון מקצועי מוכח של שלוש שנים לפחות בתחום תקשורת ו/או הדוברות, בתיאום ובריכוז פרוייקטים. להמשיך לקרוא

אל תאייתו לי את השם ואל תעשו טובות

את השבוע שעבר סיימתי בניסיון הנואל להבין מה עבר בראש לאלה ששלחו מכתבי איום לאנשי תקשורת במטרה לקדם איזה חטיף שוקולד. מתברר שבמשרד יחסי ציבור כלשהו החליטו למתוח את גבולות האתיקה השברירית משהו של מקצוע יחסי הציבור ושלחו עשרות מכתבי איום כתובים בכתב יד במטרה לזכות בקצת תהילה, פירסום חינם ולינקים לרוב. את המטרה לא הצליחו להשיג, אבל הסירחון עדיין מרחף. מתברר שבמקצוע שלנו יש עדיין כאלה שחושבים שכל עוד מאייתים את השם שלך נכון, זה לא ממש משנה מה אומרים עלייך. להמשיך לקרוא

אמברגו מיי לאב

אמברגו הוא התאום הסיאמי של דילמת הבלעדיות. המכסה של הסיר, הסמרטוט של הדלי. אמברגו הוא מכשיר ארור שאומר ככה: אני נותן את הסיפור לכל הכתבים, אבל לא מאפשר להם לפרסם עד זמן שקבעתי. לאחר מכן, הסיפור של כולם.

בשביל מה צריך את זה?

אמברגו הוא כלי של הילדים הגדולים. שמבקר המדינה מפרסם את הדו"ח השנתי, הוא יודע שיש בו המון חומר לחדשות, ושהעיתונאים חייבים זמן לעכל אותו לפני הפרסום. עם זאת, כמעט לא בא בחשבון לתת בלעדיות לכלי תקשורת אחד בשל כובד הניוז והעובדה שמבחינת המבקר זה לא מעניין- בכל מקרה כולם יתעסקו עם זה.

אמברגו נועד לתת לכולם את הזמן לקרוא וללמוד את החומר, ולפרסם בבת אחת, מבלי שאיש יעלב או יופתע. אמברגו חשוב במיוחד כאשר הניוז ענק, וכתבי הטלוויזיה חייבים לברבר עליו מייד אחרי החשיפה, ולכן עדיף שבמקום הגמגום המוזר הזה וה-"אני אבדוק, תחזרו אלי מיד, יונית" כדאי שיהיה להם מה לומר. בשביל זה צריך זמן, וזמן קונים עם אמברגו. אגב, אמברגו יכול לסייע במיתון ציפיות מסביב למסיבת עיתונאים בהולה, ולאפשר לאנשי יחסי ציבור לחוש את השטח ואת תגובת העיתונאים עוד לפני האירוע.

לצאת דביל

הבעיה העיקרית היא, שכמו בנושא הבלעדיות, גם כאן הסיפור עלול להיות קטן מדי, עד לא מורגש כלל, והעיתונאים אכן יכבדו את האמברגו כל כך, עד שלא יכתבו על הנושא כלל. להמשיך לקרוא

לקפוץ ראש לרדודים: סיכום זמני על מדיה חברתית

זה פוסט אחרון בסדרה. אתם יכולים להתחיל כאן, להמשיך כאן ולקרוא גם כאן. בכל מקרה אתם יכולים גם סתם לקרוא…

  1. מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור: אם רוצים שכל המדינה תרעש, תבער ותדבר על נושא אחד ויחיד, שתי השיטות היחידות שקיימות הן פרסום מאסיבי ויחסי ציבור מעולים. וגם יחסי ציבור מעולים לא עוזרים אלא אם כן הגעתם למדיה מרכזית- עמודי החדשות של ידיעות אחרונות או המהדורה המרכזית של ערוץ 2.
  2. המדיה החברתית היא בור ללא תחתית של זמן: כל מי שערך תוכן באתר אינטרנט או ניהל בלוג באופן קבוע יודע: הסיפור הזה של ניהול תדמית ברשת אוכל לך את הזמן בלי מלח, וקל מאוד להסחף ולהזניח דברים חשובים אחרים. מדיה חברתית היא כמו הבריכה של המים הרדודים: כדי ללמוד לשחות חייבים להיכנס אליה, אבל אם תקפצו אליה ראש, תסיימו רע. להמשיך לקרוא

מדיה חברתית זה לא יחסי ציבור- פוסט ראשון בסדרה

נכון, לכולם יש חשבון בפייסבוק, וחלקנו אפילו פתחנו יוזר בטוויטר והספקנו לנטוש את הבלוג בדה מרקר. אבל מה שמטריד אותי, כמי שמנסה להתייחס לכל הסיפור הזה של יחסי ציבור ברצינות תהומית, זה האם הטרנד הזה באמת עוזר ליחסי ציבור. להמשיך לקרוא