אל נקמות הוא ידיעות

את התקציבולטור גיליתי אמש. מדובר בקובץ אקסל "קטן ושרירי", של תנועת עיר לכולנו התל אביבית, המאפשר לכל אחד להבין איך עובד תקציב עיריית תל אביב. אך הגילוי היה מוזר- קודם ראיתי כתבה גדולה בידיעות אחרונות, עם תמונה והכל ואחר כך ראיתי את אותה הכתבה בהארץ, וכדי להוסיף חטא על פשע, אותה הכתבה ממש חיכתה לי ב- Ynet. וואו, אמרתי לעצמי. כיצד ידיעות אחרונות, שדורשים בלעדיות על כל דבר שזז, יגיבו על כך שידיעה גדולה שפורסמה אצלהם פורסמה גם אצל המתחרים? האם הם הסכימו לכך, או שמישהו שבר את ההבטחה שניתנה לידיעות? והאם גם "התקציבולטור" ועיר לכולנו יזכו לנקמה קשה וקרירה ויצטרפו לטניסאית לגלות נצחית מדפיו של ידיעות אחרונות?

הטניסאית, למי שלא יודע, היא שחקנית טניס מקצועית שעד לא מזמן היתה בין המאה הראשונות בעולם. התמזל מזלה והיא ובת זוגה בחרו להביא ילדה לעולם. ברור שצעד מסיבי שכזה היה חייב להיות מלווה ביציאה מתוקשרת מהארון וידיעות אחרונות קפצו על כך כמוצאי שלל רב. אז שבע ימים כותב, הצלם מצלם ומגיע יום רביעי והמדפיס- מדפיס, כי ככה עובד שבע ימים. להמשיך לקרוא אל נקמות הוא ידיעות

איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

בימים האחרונים נדרשתי לצידו השני של כרטיס הביקור שלי, זה באותיות הלטיניות. כמתעניין בתחום, העדפתי שלא רק אני אבין את הכיתוב אלא גם אלה ששפת עבר אינה שגורה בפיהם, בייחוד האמריקנים שבהם.

התחלתי עם Communications consultant- ה"יועץ תקשורת" בתרגום מילולי. ואז התברר שמי שמשתמש בביטוי הזה מתכוון בעיקר לרשתות סלולריות ותקשורת מחשבים. לא ממש מה שרציתי. משם עברתי ל Public relations consultant, אבל מישהו העיר לי שלומר יועץ יחסי ציבור זה קצת מוזר ובמקום זה אומרים באמריקנית Publicist. להמשיך לקרוא איך אומרים יועץ תקשורת באנגלית?

שיטפון של תקשורת- חלק א'

בעסקי יחסי ציבור, רוב הזמן עובר עלינו בניסיונות להשיג קצת פוקוס. אנחנו מנסים לזהות טרנדים, נושאים חשובים, ולחבר אליהם את הלקוחות. לזכות במעט סיקור מתוך הים האינסופי של ידיעות, מוספים, אתרי אינטרנט ועוד.

אבל פעם בכמה זמן נופל עלינו נושא שאנחנו או הלקוח, במוקד שלו. במקרה הזה הלקוח הוא הסיפור, הוא רלוונטי באופן מובהק לנושא ואין אפשרות לגעת בנושא כמעט מבלי לתת ציטוט שלו.

בעבור רוב אנשי יחסי הציבור שטפון הוא מתנה משמיים, והזבר היחידי שנותר זה לנוח על זרי הדפנה. אבל כמו במציאות, למרות ששיטפון מביא המון מים, ושיטפון תקשורתי מביא המון תקשורת, הים הזה של האייטמים עלול לגרום למתחים והתפוצצויות אם הוא לא מנוהל היטב ומצד שני הוא עשוי למלא את מאגרי המים שלכם לחודשים אם הוא מנותב כהלכה. אז איך עושים את זה?

להמשיך לקרוא שיטפון של תקשורת- חלק א'

דילמת הבלעדיות

יש לכם סיפור חם ביד. לא משהו מפוצץ, אבל בהחלט שווה פירסום. האצבעות מרפרפות על המקלדת, ההודעה לעיתונות מוכנה, רשימת הכתבים כבר בסטנד ביי והלקוח אישר. ופתאום, חולפת מחשבה בראש: בלעדי או לא?

ככלל, לעיתונאים יש יחסי אהבה-שנאה עם סיפורים בלעדיים. הם מאוהבים בסיפורים בלעדיים שעוברים אליהם עד מעל לראש, אבל כאשר קולגה קיבלה סיפור בלעדי, הם עלולים לרתוח מזעם, לכעוס ולפעמים אפילו להחרים.אז איך מתמודדים עם תפוח האדמה הלוהט של הבלעדיות?

מה התועלת בבלעדיות?

כאמור, עיתונאי שיקבל בלעדיות ישמח מאוד, ויזכור אתכם לטובה. זה תמיד עוזר לפתח קשרים טובים עם עיתונאים, ובלעדיות היא אחת מהדרכים לייצר קשרים שכאלה. כמוכן, לידיעה בלעדית, בהנחה שהיא טובה מספיק, יש סיכוי להכנס בגדול יותר או סיכוי להכנס לידיעות אחרונות, אשר ממעטים להכניס סיפורי כרוניקה לעמודי החדשות (ההודעה שהוצאתם אמש בנאטו- אלא אם אתם דובר האוצר- לא תיכנס לעיתון). כדי להבין את שרשרת המזון של כלי התקשורת כדאי לפנות לולווט.

מה הסכנות בבלעדיות?

  1. שבירת בלעדיות: הבטחתם בלעדיות? תקיימו. הסיכון הכי גדול שלכם הוא להבטיח ידיעה בלעדית ולראות אותה מתפרסמת בכמה מקומות גם יחד. צריך להבין את הפוזיציה של העיתונאי: הוא הלך למערכת והבטיח סיפור בלעדי, שריין מקום מיוחד ושם את האמינות שלו מול המערכת על הכף ואז הוא קם בבוקר כדי לגלות אותה בעוד עיתון. עבור הכתב, ובעקבות כך גם עבורכם, זה אסון. על כן, מחובתכם לברר עם הלקוח ולהבהיר לעיתונאי מה מידת השליטה שלכם במידע. כלומר, אם למשל חוק מסוים עולה לדיון, אתם לא יכולים להבטיח בלעדיות על הידיעה אלא רק לומר: "תשמע/י, אני אומר את זה רק לך, אבל שתדע שזה מופיע באינטרנט/בבלוגים/בהודעות מייל שמפיצה האגודה לזכויות הכלב הפומרני…". כמוכן, אם אין לכם שליטה מלאה על הלקוח, אתם חייבים או להבהיר את זה לעיתונאי, או להתפטר. לבחירתכם. ככלל, גילוי נאות יציל אתכם מפדיחות. עשיתם תקלה? קחו אחריות, תתנצלו ותעשו את כל מה שאתם יכולים שזה לא יקרה שוב. קרה שוב? יש מצב לנזק בלתי הפיך לאמינות שלכם. מודעות הדרושים מחכות גם לכם.
  2. עיתונאים כועסים: כל המטרה של בלעדיות היא לשפר את הפרסום ואת היחסים עם הכתבים. קחו בחשבון תגובות קשות מצד הקולגות לתא הכתבים, בתלוי בגודל הסיפור- ככל שהסיפור גדול יותר, התגובות יהיו קשות יותר.
  3. אי פרסום: סיפור בלעדי עלול להתקל ביום לא טוב, או במצוקת מקום בעיתון. מעבר שלכם עם הסיפור בין העיתונאים עלול ליצור לו סטיגמה של סיפור משומש שאף אחד לא רוצה, או לגרום לכם לפספס את הטיימינג היחודי לסיפור, מה שעלול לגרום לאי פרסום מלא של הסיפור.

אז מה עושים?

דילמה היא הכרעה בין שתי אופציות שבצידן סיכויים וסיכונים שווים. החלטת על בלעדיות- יש סיכונים ויש סיכויים. החלטת על נאטו? סיים סיים.העצה שלי היא לשמור בכל מקרה על מספר כללים:

  • אמינות, אמינות ושוב אמינות. הבטחתם, תקיימו. לא יכולים להבטיח? אל תבטיחו. טעיתם? קחו אחריות ותתנצלו. שקר תמיד צף על פני המים.
  • תשקלו את כל הסיכונים והסיכויים, כולל את האופציה שלא יפרסמו את הסיפור כלל.
  • זיכרו: אם הכתב עלה לבד על סיפור, ואתם אישרתם לו את נכונותו, זה לא שנתתם לו בלעדיות. זה מצב שונה.

ובסופו של עניין, צריך לשקול כל מקרה לגופו. כמו שהאורקל אומרת לניו במטריקס: It's a pickle, no doubt about it

מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

המערכת מתכבדת להביא בזאת פוסט אורח של יובל לידור!

למי שלא מכיר, יובל לידור הוא דובר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ולשעבר ראש דסק חינוך בעיתון מעריב. והפעם: מה זה ספין!

ספין הוא כינוי גנאי למהלך בו מסיט היחצן את תשומת הלב מסיפור שלילי על ידי הפצת סיפור חיובי או כל סיפור אחר אשר יגזול את זמן המסך והמרחב בעיתון מהסיפור השלילי.

כדי להסביר את המילים הגבוהות, ניקח לרגע את דמויות הסידרה פולישוק: בואו נניח ששר המשפטים, חומי שליט, הוזמן הבוקר לחקירה במטה היחידה לחקירות הונאה. השר ויו"ר מפלגת מל"ל נחקר במשך עשר שעות. לאחר מכן, ומכיוון שכל כתבי המשטרה/פוליטיקה/משפטים לוחצים חזק כדי להביא כותרת למהדורה מתחילות ההדלפות ומהם עולה שנגד השר מתנהלת חקירה על הונאה, מירמה והפרת אמונים.

בשלב הזה יש ליועץ התקשורת של השר, במקרה הזה מדובר בקוזו אביטל, בדיוק שתי ברירות – להיכנס למגננה או לעשות ספין. נניח שבשעה 18.00 לאחר שלשכת השר כבר הוציאה תגובה לאקונית על החקירה (משהו כמו "… השר משוכנע שצוות החקירה יפעל לחקר האמת והוא מתכוון לשתף פעולה בצורה מלאה …") משחרר היועץ אביטל לכלי התקשורת מידע על כך ששר המשפטים החליט שלא לבטל את סדר יומו והוא ינאם הערב בטקס ההסמכה של בוגרי לשכת עורכי הדין. כמובן שלצדו של השר שליט יהיו נוכחים באירוע בכירי המשפטנים, השופטים ואפילו נשיאת בית המשפט העליון. בקיצור, שום ערוץ חדשות לא ירשה לעצמה לפספס את הסיפור. להמשיך לקרוא מה זה ספין- פוסטאורח של יובל לידור

דובר ויחצן, זה לא אותו דבר?

יש אלף ואחד שמות אבל הפוסט הזה בא לעשות סדר: מה ההבדל בין דובר ליחצן וליועץ תקשורת

לא פלא שאצל אנשי התדמית יהיו אלף ואחד שמות שונים ומשונים לתפקיד. על כן התגייסה מערכת הבלוג לעשות פעם אחת ולתמיד סדר ולהסביר להדיוטות מה ההבדל בין יחצן, דובר ויועץ תקשורת:

היחצן

היחצן, או איש יחסי הציבור הוא האחרון בשרשרת המזון. זהו התקציבאי  שחוקר את הלקוח, מביא את הסיפורים, מוכר אותם לעיתונאים ורואה בעינים כלות כיצד אחרים גוזרים את הקרדיט, הקופונים והכסף. חוויות התקציבאי מגוונות עד מאוד: החל מצפייה במאמרים שכתב כשהם מתפרסמים תחת שם של מישהו אחר, המשך בשעות ללא שינה בניסיון לתפוס איזה תוכנית בוקר שעובדת בערב וכלה בצפיה בתלוש משכורת בן ארבע ספרות עם מס הכנסה שלילי.

הדובר

הדובר הוא יחצן שהתמזל מזלו לנחות בתפקיד רשמי של ניהול יחסי הציבור של גוף או אישיות כלשהי. לתפקיד יש שמות שונים- מנהל קשרי עיתונות, יחסי ציבור, דוברות,אסטרטגיה תקשורתית ועוד. הדוברים מתחלקים לשניים: היחצנים והפוליטיקאים. הדוברים הפוליטיקאים הם חיה חלקלקה, בעלת אג'נדה משל עצמה, שחיה מהדלפות ונהינת מפרסום עצמי. היחצנים הם תקציבאים לשעבר, שנשלפו באורח פלא מחיי שפל, מונו לתפקיד אחראי יחסי הציבור אצל הלקוח, מקבלים ממנו משכורת ויחס של בני אדם. הפוליטיקאים מתקשים לזהות כי בעיתון יש עמודים שאינם עמודי חדשות. היחצנים לעומתם מתעוורים משמחה מאייטם אצל צחי קומה ("אל תשאל- כולם קוראים את זה!!!!")

יועץ התקשורת

יועץ התקשורת, כפי שהוא מוגדר לרוב, הוא עצמאי, פרילנסר או בעל משרד משל עצמו שעוסק בדוברות ויחסי ציבור של מספר גופים שונים. היועץ הוא רב היחצנים, אלוף הדוברים, האיש/ה שיצא/ה מעבדות לעצמאות וכעת נהנה מכל העולמות: הוא זה שגוזר את הקופון, אוכל את הקצפת, מייעץ, מתדרך ומתחכך ואחר כך מספר לחבר'ה. אגב, יש משרדי יחסי ציבור שמגדירים את התקציבאים שלהם כ"יועצי תקשורת". מכובד ונעים, יש לציין וכולי תקווה שגם תלוש המשכורת שלהם גדל בהתאם.

עדכונים

ידיד הבלוג דן-דן מבקש לחלוק על דעת המערכת: "היחצן זה שם על של כל מי שעוסק בסיפור של יחסי ציבור, דוברות ויעוץ תקשורת, ובעצם מי שאתם קוראים לו יחצן הוא בעצם התקציבאי". אנחנו לא כל כך מסכימים עם דן-דן. כמו שמנהלי בתי החולים, מנתחי הלב והאורולוגים כולם רופאים, כמו ששופטים, מנהלי משרדים ויועצים משפטיים כולם עורכי דין, כך גם כל יועצי התקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, תקציבאים, מנהלי מחלקות ועוד הם יחצנים. וזה לא רע.

מי ומי בצלמי היח"צ

אז אחרי שהבנו למה צריך צלם בתשלום, ועל מה צריך להקפיד עם הצלמים, כדאי לספר קצת על צלמים שכיף לי לעבוד איתם:

סוס העבודה: ישראל הדרי

הדרי (לקח לי שנתיים לגלות שיש לו גם שם פרטי) הוא אחד מבכירי צלמי היח"צ בישראל. ממרומי גילו וניסיונו הוא עדיין צנוע, נטול מניירות ופוזה, מבין עניין ומקצוען מהדרגה הראשונה, למרות שגם ברק אובמה ואריק שרון כבר הספיקו לחייך אליו למצלמה. גילוי נאות: הדרי צילם בחתונה שלי. תירגעו. שילמתי.

היוקרתי: סיוון פרג'

סיוון פרג' הוא שם דבר בסצנת היח"צ המקומית. בפעם היחידה שיצא לי לעבוד במחיצתו, הגיע סיוון יחד עם שותפה למשימה ויחד תיקתקו את האירוע בסטייל ואפילו הספיקו לתת טאצ' פוטושופ פה ושם. התמונות, כצפוי, יצאו מעולות.

הרכילאי: אביב חופי

למרות שלא ברור לי אם אביב עשה עבודות פרילאנס, אין ספק שהוא לא יחמיץ אף פרצוף מוכר, אף סלב ואף כוכבנית לרגע שתפציע באירוע. אין ספק, בשביל יחצנים זהו נכס מדהים.

המקומי: רן אליהו

אם יש לכם אירוע באיזור השרון או המרכז, רן אליהו הוא אופציה נהדרת. יש על מי לסמוך, אין פוזות ואין עניינים. לקחת.

שתי הערות לסדר:

  1. צלמים שלא הכנסתי מוזמנים (בחפץ לב) להוסיף את עצמם בתגובות, עם אימייל ולינק לאתר. תבורכו.
  2. אין פרסומות או תוכן שיווקי בפוסטים. אף אחד לא שילם לי ולא ישלם עבור פוסט אוהד.

היחצן וצלמו: פוסט שני בסדרה

אז הבנו למה צריך להזמין צלם ואפילו שכנענו את מי שצריך והאירוע מתקרב. אז איך עובדים עם צלמי יח"צ? הנה כמה טיפים שיעזרו.

  • סיקור מהשטח: ודאו שהצלם מגיע עם ציוד משלו להוצאת התמונות מייד בתום האירוע למייל. לא מהבית, לא דרך המחשבים של הלקוח. אין דבר מתסכל מלהסתובב חסר אונים עם כרטיס SD ולגלות שלאף אחד אין מעביר מתאים, ואז לחכות חמש שעות עד שהצלם יגיע לבאר שבע וישלח את התמונות.
  • תעשו הכרות: תגידו שלום לצלם ותציגו את עצמכם. חשוב: תדאגו שהלקוח מבהיר לצלם כי אתם אלה שנותנים לו הוראות. למה? בדרך הטבע, פרילאנסרים נוטים להיענות למי שמשלם להם את הכסף. על כן חשוב להבהיר כבר בתחילת האירוע שאתם אלה שנותנים את ההוראות בכל מה שקשור למי מצלמים ומתי. זה נשמע קשוח אבל זה חשוב.
  • הכירו לצלם את השטח: ספרו לו מי הדמויות החשובות, את מי ואת מה צריך לצלם ומה האירוע המרכזי של הערב מבחינתכם.
  • קחו את מספר הסלולר של הצלם ותוודאו שהוא זמין. אם מנהל המתנס לא יקבל תמונה של רוה"מ מנשק אותו רק בגלל שהצלם יצא לסיגריה והטלפון שלו לא היה זמין, אבוד לכם.
  • תדאגו להם: אוכל, שתייה, כיסא- הצלם הוא עובד שלכם. אם אתם לא תדאגו לו לדברים שעושים טוב על הלב אף אחד לא יעשה את זה.
  • תנו לו חופש פעולה- אבל אל תשחררו לחלוטין: לא צריך להסביר לצלמים איך עושים פוקוס, אבל עדיין מותר להסתכל איך יצאה התמונה. חשוב: כל כך קל לעשות תמונה מחדש בזמן האירוע. בלתי אפשרי לחלוטין לשחזר תמונות אחר כך.

דבר אחרון: לפעמים, ממש לעיתים רחוקות, קורה שנופלים על צלם שעושה בעיות. לא מקשיב, מצלם מה שבא לו או מתנהג בניגוד לסיכומים. מה עושים? התשובה ברורה וקשה. תספגו. אין לכם ברירה. סיימו את האירוע בצורה טובה ככל האפשר וסמנו לעצמכם לא לשכור את הצלם הזה יותר לעולם.

להזמין צלם?

משפט שמכניס אותי לחרדות הקשות ביותר לפני אירוע עם לקוח הוא זה על ורדה. "ורדה" ממתיק הלקוח סוד "עברה קורס צילום. על חשבוננו. וגם יש לה מצלמה ממש מקצועית, גדולה כזאת". התוצאות ברורות מיד. את התמונות אני אקבל באיחור של שלושה ימים, הם יצאו מטושטשות עם ים של שמים ברקע וזאת מכיוון שורדה היא בכלל מנהלת חשבונות וכמו שלא הייתם נותנים לצלם לחתום על משכורות, כך עדיף שורדה תמשיך לצלם באירועים משפחתיים ותחסוך לכולנו את הטרחה.

אז למה בעצם להזמין צלם בתשלום?

באופן עקרוני, לאירועים שמעניינים את כלי התקשורת לא תהיה בעיית צילום. הבעיה היא שהרוב המכריע של האירועים אותם אנו נשכרים ליחצן אינם מעניינים עד כדי כך. ומכיוון שצלם עולה כסף, גם לעיתון או אתר האינטרנט, הם מעדיפים לחסוך. אז מה הסיבות שאנחנו נשלם?

* תמונה טובה מאירוע דינה להתפרסם. לא תמיד בכל מקום, ולאו דווקא בעמוד הראשון, אבל היא תתפרסם.
* לצלמים טובים יש עין לבחירת תמונות. במקום להיות מוצפים בים של אלפי מגהבייטים תוכלו פשוט לבקש את התמונות הטובות מייד.
* השקעתם כל כך באירוע, הזמנתם, פירסמתם, ניקיתם וקניתם כיבוד, לא מגיעות לכם תמונות איכותיות?
* לכלי התקשורת יש דרישות ייחודיות: דד ליין בהול עד אימה, זוויות עיתונאיות, סיפור שהתמונה מספרת. תמונות לא טובות לא יכנסו. תמונות שיגיעו אחרי שבוע לא יכנסו. צלמים מקצועיים מכירים בדרך כלל את הביזנס ויכולים לעמוד בלו"ז.

אז איך בוחרים צלם ועל מה צריך לעמוד? על זה בפוסט הבא!

המשפט שמכניס אותי לחרדות הקשות ביותר לפני אירוע עם לקוח הוא זה על ורדה. "ורדה" ממתיק הלקוח סוד "עברה קורס צילום. על חשבוננו. וגם יש לה מצלמה ממש מקצועית, גדולה כזאת". התוצאות ברורות מיד. את התמונות אני אקבל באיחור של שלושה ימים, הם יצאו מטושטשות עם ים של שמים ברקע וזאת מכיוון שורדה היא בכלל מנהלת חשבונות וכמו שלא הייתם נותנים לצלם לחתום על משכורות, כך עדיף שורדה תמשיך לצלם באירועים משפחתיים ותחסוך לכולנו את הטרחה.

אז למה בעצם להזמין צלם בתשלום?

באופן עקרוני, לאירועים שמעניינים את כלי התקשורת לא תהיה בעיית צילום. הבעיה היא שהרוב המכריע של האירועים אותם אנו נשכרים ליחצן אינם מעניינים עד כדי כך. ומכיוון שצלם עולה כסף, גם לעיתון או אתר האינטרנט, הם מעדיפים לחסוך. אז מה הסיבות שאנחנו נשלם?

  • תמונה טובה מאירוע דינה להתפרסם. לא תמיד בכל מקום, ולאו דווקא בעמוד הראשון, אבל היא תתפרסם.
  • לצלמים טובים יש עין לבחירת תמונות. במקום להיות מוצפים בים של אלפי מגהבייטים תוכלו פשוט לבקש את התמונות הטובות מייד.
  • השקעתם כל כך באירוע, הזמנתם, פירסמתם, ניקיתם וקניתם כיבוד, לא מגיעות לכם תמונות איכותיות?
  • לכלי התקשורת יש דרישות ייחודיות: דד ליין בהול עד אימה, זוויות עיתונאיות, סיפור שהתמונה מספרת. תמונות לא טובות לא יכנסו. תמונות שיגיעו אחרי שבוע לא יכנסו. צלמים מקצועיים מכירים בדרך כלל את הביזנס ויכולים לעמוד בלו"ז.

אז איך בוחרים צלם ועל מה צריך לעמוד? על זה בפוסט הבא!

תוכניות אקטואליה: לסחוט את הלימון

בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

ההודעה לעיתונות יצאה, פולו-אפ לכתבים בוצע, ואפילו, שומו שמיים, יש מצב שהאייטם הולך להתפרסם. זה הזמן לפרוש ידיים, להתמתח, ולטפוח לעצמכם על השכם. ואולי לא?

את איש יחסי הציבור, בייחוד במציאות של ריבוי לקוחות, תמיד צריכה להטריד השאלה הבאה: מה אם מחר יבוא יובש? מה אם מחר, ללקוח לא יהיו את הכוחות המתאימים להרים אירוע שראוי ליחסי ציבור, ואז אתם, בושים ונכלמים, תגיעו אליו עם טבלת סיכום אייטמים צנועה וחסודה? מה תגידו- הרגשתי טוב עם עצמי?

ובכן, בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

הסוד הראשוני טמון בהפצה. הקפידו להפיץ את ההודעה גם לכתבי גלצ, רשת ב' והתחנות האזוריות (אם יש). במהלך הפולו-אפ תשאלו אם ניתן "למנף" את האייטם. כדי להמתיק את הסיפור כדאי מייד גם להציע מרואיין פוטנציאלי. הלך? יופי. בשרו למרואיין ורוצו לאייטם הבא. לא הלך? תשובות מתחמקות? בקשו רשות להציע בעצמכם את האייטם לתוכנית.

הסוד השני קשור ללו"ז תקשורת: אם לא הלך עם הכתב והפנו אתכם לתוכנית, תנו צילצול. הזמן להתקשר לרשת ב' יהיה ערב קודם עבור יומן הבוקר, ב- 06:30 עבור סדר יום ו07:30 עבור הכל דיבורים והציעו את האייטם. בתוכניות קול ישראל עורכים ומפיקים ותיקים ומנוסים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם ירצו יהיה אייטם. אם לא, יאמרו לכם מייד.

בגלצ המצב טריקי קצת יותר. בשל אופי התחנה מערכת החדשות כולה מורכבת מצעירים, דבר שיוצר שידורים חדשנים וקצביים אך מערכת מתוחה, עצבנית ונוטה ללחץ. על כן שם כדאי שבעתיים לעבוד דרך הכתבים. עם זאת בגלצ חובה להכיר את לוז המערכת: ניב רסקין ורזי ברקאי סוגרים כמעט לחלוטין את הליין אפ ערב קודם, ואז כדאי לשוחח איתם. התוכנית של יעל דן היא תוכנית לייפסטייל המכוונת לקו קליל יותר, וניתן לכוון אליה מאמצים. 1700 בערב היא תוכנית כתבות שבה ראיון הרד ניוז אחד או שניים. תעזבו. התוכנית הכלכלית מוקלטת בדרך כלל מראש. איך מגלים את הלו"ז? שואלים. מתקשרים למערכת, מבקשים את המפיק ואחרי עבודה סיזיפית שכרוכה בלתפוס אותו/ה תקבלו בדיוק מה הם רוצים, מתי ואיך.

תחנות הרדיו האזוריות, בייחוד אלה הפועלות באיזור גוש דן יכולות גם הן להיות כר פורה לאייטמים. גבי גזית בבוקר וגוני מרדור בערב ב- 103FM, תוכניות הצהריים של רדיו לב המדינה ורדיו חיפה, ובייחוד רדיו קול הים האדום ישמחו לקבל מכם אייטמים כלל ארציים או שיש להם נגיעה לאיזור הכיסוי הגיאוגרפי.

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה: שש עם, לונדון וקירשנבאום, ערב חדש פועלות על פי הגיון דומה. גלו את לו"ז המערכת והדרך סלולה. רפי רשף פועלת בצורה טיפה שונה בייחוד בשל הניסון של התוכנית להוות תוכנית יותר "רכה" וצבעונית.

הסוד השלישי טמון בהגינות: לא נותנים את אותו האייטם לתוכניות מתחרות במדיה זהה- סדר יום וניב רסקין, מה בוער והכל דיבורים. אם מתעקשים איתכם ניתן לתת את האייטם תוך שאתם מדווחים לכלי התקשורת השני כי הראשון ישדר גם אייטם ומוודאים כי השני משדר אחרי הראשון. איך יודעים מי ראשון? הראשון הוא מי שהבטחתם לו קודם, מי שסגרתם איתו קודם.

מה עושים אם כלי תקשורת חזק יותר רוצה את אותו האייטם? ובכן, אם הבטחתם, תעמדו במילה שלכם ותנו את האייטם לחלש. אגב, לא חייבים להבטיח ולא חובה לסגור. הבטחתם משהו שלא יכולתם לקיים? טעיתם? תתנצלו וקחו אחריות. אל תבלפו, ותקפידו שזה לא קורה לכם יותר.

thumb-up-icon-thumb3363545 אז מה למדנו?

  • אחרי הודעה מוצלחת חייבים לסחוט את הלימון, ולהציע אייטמים נוספים לתוכניות אקטואליה.
  • תוכניות אקטואליה תלויות בהעדפות ולו"ז המערכות. כדי להציע אייטמים חייבים להכיר אותן.
  • כדי להציע אייטמים חייבים להכיר את התוכנית. חייבים לראות אותה או לשמוע אותה, אחרת אתם יורים באפלה ועלולים לגרום לעצמכם נזק.
  • רדיו ארצי: ללכת דרך כתבים. רדיו איזורי ותוכניות טלוויזיה: ישירות למערכת.
  • הגינות: גם בנושא אייטמים יש לעמוד בהבטחות. לעומת זאת, לא חייבים להבטיח.

אהבתם? יש לכם הערה? תנו בטוקבק!