ארכיון תגיות: לקוח

להתחיל מהתחלה

אז יצאתי למילואים, וחזרתי, וכל הסיפור לקח כמעט חודש. חודש שלם. 1/12 של השנה ללא פירסומים, כתבות, איזכורים וציטוטים. ואוו.

אז איך מתחילים מהתחלה? איך עושים יחסי ציבור כמו שצריך, אבל לא כחלק מעבודה שוטפת אלא מההתחלה, מאפס? איך מתחילים מחדש עם לקוח ועושים שוב את הכל מההתחלה?

  1. קודם כל, תירגעו: אם עשית עבודה טובה עד עכשיו, אין סיבה שלא ילך בהמשך. מה גם שאם בניתם קצת תדמית תקשורתית היא לא הולכת לאיבוד אלא רק קצת שוקעת.
  2. לחזור ליסודות: מהו תא הכתבים שלכם? מהם הנושאים של הלקוח? להמשיך לקרוא

קוקה קולה- משבר בלייב

סוף השבוע המתרגש עלינו הביא עימו הסלמה נוספת במשבר שתוקף את ידידתינו רבת השנים, הקולה. ובכן, בתחילת השבוע התברר כי לקולה מסדרת יייצור אחת או אחרת יש ריח של ביצה, או בשפה מקצועית ומפחידה טיפה יותר, גופרית להמשיך לקרוא

דובר ויחצן, זה לא אותו דבר?

לא פלא שאצל אנשי התדמית יהיו אלף ואחד שמות שונים ומשונים לתפקיד. על כן התגייסה מערכת הבלוג לעשות פעם אחת ולתמיד סדר ולהסביר להדיוטות מה ההבדל בין יחצן, דובר ויועץ תקשורת:

היחצן

היחצן, או איש יחסי הציבור הוא האחרון בשרשרת המזון. זהו התקציבאי  שחוקר את הלקוח, מביא את הסיפורים, מוכר אותם לעיתונאים ורואה בעינים כלות כיצד אחרים גוזרים את הקרדיט, הקופונים והכסף. חוויות התקציבאי מגוונות עד מאוד: החל מצפייה במאמרים שכתב כשהם מתפרסמים תחת שם של מישהו אחר, המשך בשעות ללא שינה בניסיון לתפוס איזה תוכנית בוקר שעובדת בערב וכלה בצפיה בתלוש משכורת בן ארבע ספרות עם מס הכנסה שלילי.

הדובר

הדובר הוא יחצן שהתמזל מזלו לנחות בתפקיד רשמי של ניהול יחסי הציבור של גוף או אישיות כלשהי. לתפקיד יש שמות שונים- מנהל קשרי עיתונות, יחסי ציבור, דוברות,אסטרטגיה תקשורתית ועוד. הדוברים מתחלקים לשניים: היחצנים והפוליטיקאים. הדוברים הפוליטיקאים הם חיה חלקלקה, בעלת אג'נדה משל עצמה, שחיה מהדלפות ונהינת מפרסום עצמי. היחצנים הם תקציבאים לשעבר, שנשלפו באורח פלא מחיי שפל, מונו לתפקיד אחראי יחסי הציבור אצל הלקוח, מקבלים ממנו משכורת ויחס של בני אדם. הפוליטיקאים מתקשים לזהות כי בעיתון יש עמודים שאינם עמודי חדשות. היחצנים לעומתם מתעוורים משמחה מאייטם אצל צחי קומה ("אל תשאל- כולם קוראים את זה!!!!")

יועץ התקשורת

יועץ התקשורת, כפי שהוא מוגדר לרוב, הוא עצמאי, פרילנסר או בעל משרד משל עצמו שעוסק בדוברות ויחסי ציבור של מספר גופים שונים. היועץ הוא רב היחצנים, אלוף הדוברים, האיש/ה שיצא/ה מעבדות לעצמאות וכעת נהנה מכל העולמות: הוא זה שגוזר את הקופון, אוכל את הקצפת, מייעץ, מתדרך ומתחכך ואחר כך מספר לחבר'ה. אגב, יש משרדי יחסי ציבור שמגדירים את התקציבאים שלהם כ"יועצי תקשורת". מכובד ונעים, יש לציין וכולי תקווה שגם תלוש המשכורת שלהם גדל בהתאם.

עדכונים

ידיד הבלוג דן-דן מבקש לחלוק על דעת המערכת: "היחצן זה שם על של כל מי שעוסק בסיפור של יחסי ציבור, דוברות ויעוץ תקשורת, ובעצם מי שאתם קוראים לו יחצן הוא בעצם התקציבאי". אנחנו לא כל כך מסכימים עם דן-דן. כמו שמנהלי בתי החולים, מנתחי הלב והאורולוגים כולם רופאים, כמו ששופטים, מנהלי משרדים ויועצים משפטיים כולם עורכי דין, כך גם כל יועצי התקשורת, יועצים אסטרטגיים, דוברים, תקציבאים, מנהלי מחלקות ועוד הם יחצנים. וזה לא רע.

לינקים רבותי, לינקים

באזילה מספרים איך עושים באמת קמפיין בלוגרים

האיראנים מלמדים אותנו משהו על אומץ לב ואיך צוברים אהדה ציבורית אמיתית, בצעד פשוט.

האם מיר חוסיין מוסאווי ישחרר את חוסיין דרחשאן?

והאם אחמדיניג'אד שוב משתמש יותר מידי בפוטושופ?

עוד משבר מתחיל- excellnet D.M.O חוטפים חזק משושנה חן וגם מהיו"ר

אם הלקוח מקסים, גם זבוב טורדני יהפוך אותו לגדול:

להזמין צלם?

המשפט שמכניס אותי לחרדות הקשות ביותר לפני אירוע עם לקוח הוא זה על ורדה. "ורדה" ממתיק הלקוח סוד "עברה קורס צילום. על חשבוננו. וגם יש לה מצלמה ממש מקצועית, גדולה כזאת". התוצאות ברורות מיד. את התמונות אני אקבל באיחור של שלושה ימים, הם יצאו מטושטשות עם ים של שמים ברקע וזאת מכיוון שורדה היא בכלל מנהלת חשבונות וכמו שלא הייתם נותנים לצלם לחתום על משכורות, כך עדיף שורדה תמשיך לצלם באירועים משפחתיים ותחסוך לכולנו את הטרחה.

אז למה בעצם להזמין צלם בתשלום?

באופן עקרוני, לאירועים שמעניינים את כלי התקשורת לא תהיה בעיית צילום. הבעיה היא שהרוב המכריע של האירועים אותם אנו נשכרים ליחצן אינם מעניינים עד כדי כך. ומכיוון שצלם עולה כסף, גם לעיתון או אתר האינטרנט, הם מעדיפים לחסוך. אז מה הסיבות שאנחנו נשלם?

  • תמונה טובה מאירוע דינה להתפרסם. לא תמיד בכל מקום, ולאו דווקא בעמוד הראשון, אבל היא תתפרסם.
  • לצלמים טובים יש עין לבחירת תמונות. במקום להיות מוצפים בים של אלפי מגהבייטים תוכלו פשוט לבקש את התמונות הטובות מייד.
  • השקעתם כל כך באירוע, הזמנתם, פירסמתם, ניקיתם וקניתם כיבוד, לא מגיעות לכם תמונות איכותיות?
  • לכלי התקשורת יש דרישות ייחודיות: דד ליין בהול עד אימה, זוויות עיתונאיות, סיפור שהתמונה מספרת. תמונות לא טובות לא יכנסו. תמונות שיגיעו אחרי שבוע לא יכנסו. צלמים מקצועיים מכירים בדרך כלל את הביזנס ויכולים לעמוד בלו"ז.

אז איך בוחרים צלם ועל מה צריך לעמוד? על זה בפוסט הבא!

יחסי ציבור בכנסת

אז זהו, הזמינו את הלקוח לכנסת. הוא עומד להעיד כמומחה בוועדה כלשהי, עניינו נידון במליאה או עולה כהצעת חוק- ואתם קורנים מאושר. הראש עובד שעות נוספות וחלומות על כתבות, כותרות ואייטמים לרוב ממלאים אתכם בשמחה ואושר. אתם מתקשרים אחד-אחד לכתבים הפרלמנטריים, מתא הכתבים שהוצאתם מיפעת, והנה, הסיפור המדהים שלכם זוכה לתגובות, אעפס, צוננות. אז איך מונעים את הדיזסטר ומחזירים את הצבע ללחיים? הנה כמה נקודות שיסייעו לכם.

  • כדי לעשות יחסי ציבור אפקטיביים בכנסת צריך להכיר בראש ובראשונה את כתבי הכנסת. הכתבים הללו הם שועלי המסדרונות, ומלכי הכיתה של הפוליטיקה הפרלמנטרית. אצלם, העומס לא נובע מפניות של יחצנים ודוברים. הקודקודים האמיתיים מחכים אצלם בתור. כתבי הכנסת יגיעו לסקר נושא אך ורק אם לא יהיה באותה השעה בדיוק אייטם חשוב יותר, שתמיד יהיה. עם זאת, אי ההגעה לא תמנע מהם לכתוב אם ההתרחשויות בדיון יעניינו אותם. אגב, אם נקבעה הישיבה לימי ראשון או חמישי, או בזמן פגרת הכנסת, המצב יהיה קשה שבעתיים.
  • כתבי תחום: אסור בשום פנים ואופן להחמיץ את כתבי התחום. פנקו אותם, תדאגו להם לטרמפ, סדרו להם אישורי כניסה, ספרו להם שיש וויירלס רק במזנון החלבי רק אם הולכים קודם לתמיכה הטכנית בכל מקום. למה? מכיוון שדיון בכנסת כמעט תמיד שווה כתבה. כתבי התחום הם הבייבי שלכם ביחסי ציבור בכנסת: הם ירוקים בדיוק כמוכם בבית וזקוקים לסיוע רב על מנת לסקר כהלכה את המתרחש במקום. אגב, וכפי שהעירו ליבי ואופיר, לפני הפנייה לכתבי התחום צריך לתאם עם כתבי הכנסת כדי למנוע תסבוכות מיותרות.
  • תזמון ההודעה לעיתונות: הודעה לעיתונות מהכנסת חייבת לצאת בטווח של עד שעה מתום הישיבה. עברה שעה ולא שלחתם את המייל? פיספסתם. קצב ההתרחשיות בכנסת כל-כך גבוה, וכמות הסיפורים המתרחשים במקום כה גבוהה שהודעה שאינה חדשה לגמרי לא תיכנס.
  • יעד ההודעה לעיתונות: ההודעה צריכה להישלח לשלושה גורמים: כתבי כנסת, כתבי תחום וריכוזי מערכות. פולו אפ צריך לעשות רק לכתבי התחום. אם הם יפנו אתכם הלאה, תמשיכו.
  • להתחבר לדובר: דוברת הוועדה (כל וועדה) יכולה להיות השותפה הטובה ביותר שלכם. בקשו ממנה לכלול אתכם בהודעה שלה לעיתונות ואף כיתבו בשבילה את ההודעה. את ההפצה תעשו יחד. לה תהיה פחות עבודה בכתיבת ההודעה לעיתונות ואתם תהנו מרשת קשרים ענפה שמחזיקים הדוברים בבניין. חשוב להבין: הקשר בין הדוברים לכתבי הכנסת הוא אינטימי הרבה יותר מקשר של כל יחצן לכתב. להבדיל מתחומים אחרים בכנסת עובדים הכתבים והדוברים באותו הבניין בדיוק, והם נפגשים לפחות שלוש פעמים בשבוע.
  • הסתייעו בלוביסטים: אם יש לוביסט שעובד עבור הלקוח, בקשו ממנו עזרה. הלוביסטים מכירים בדרך כלל את כל מי שיש להכיר ויוכלו לסייע לכם לנווט בין המסדרונות והקשיים שהבית מעמיד בפניכם.
  • אמינות: אל תחשבו על לשקר או להטעות את כתבי הכנסת. הם מכירים יותר מדי טוב את הבית ויגלו אתכם מקילומטר. חוץ מזה שלשקר זו תמיד אסטרטגיה גרועה מאוד.
  • תהנו: פרגנו לעצמכם חצי שעה להסתובב בין הוועדות, דיוני המליאה, מזנוני הכנסת והעתיקות. פרט לוועדת חוץ ובטחון כל הדיונים בבית פתוחים לקהל, ואין ספק, זה כיף אמיתי.