פשוט לומר לא

מסיבת העיתונאים ההיא נפתחה בחשש גדול. החדר היה מלא בעובדים, מוזמנים, צלם הבית ועיתונאי אחד. דקה לפני פתיחת מסיבת העיתונאים התגנב לחדר עיתונאי נוסף ושניהם ישבו, מכונסים בעצמם, בתוך עדר של מקורבים, חברים וסתם כאלה שעברו בסביבה. באותו הרגע ידעתי, היה שווה לומר לא.

הסיפור החל שבוע קודם לכן. הלקוח, חברה הקשורה בתחום הספורט, מכונס בעצמו ומפוחד ממהלך מרשים שעומד לבצע המתחרה העיקרי שלו, החליט כי הגיע הזמן לצעד תגובה מרשים. הוא גייס כספים, חסויות והחליט לצאת בהכרזה בומבסטית. הטלפון הבא היה אלי, לאיש יחסי הציבור. "אני רוצה מסיבת עיתונאים" הכריז "תארגן לי בעוד שלושה ימים ככה עשר-עשרים עיתונאים ונכריז". להמשיך לקרוא פשוט לומר לא

דוברים פוליטיים: היזהרו מ"בדיקות הפסח"

חג הפסח ממשמש ובא ואני נדרש לבדוק יותר ויותר את תיבת האימייל שלי, ולבקש מחברי למשרד לעשות את אותו הדבר. מדוע? ובכן, על פי טריק ידוע ושחוק למדי נשלחת פניית ציבור לתיבות האימייל, הפקס והדואר בלשכות השונות. הפנייה, מרגשת בדרך כלל, פונה אל ליבו הרחום של איש הציבור ומבקשת אותו להושיע.

ובכן, זה לא שביום-יום אנחנו לא עונים ביעילות לפניות, רק שלכתבות הללו יש נטיה לצאת צדקניות ובדרך כלל פניות שיתעכבו טיפה יהפכו את הלקוח לאטום ויהיר. על כן, יעשה נכון איש יחסי הציבור אם ישים לב טוב יותר למה שקורה מסביבו בייחוד בתקופה הזו.

אגב, מתברר ששחיקה ברעיונות היא לא רק בעיה ישראלית: