ארכיון תגיות: פולו-אפ

תוכניות אקטואליה: לסחוט את הלימון

ההודעה לעיתונות יצאה, פולו-אפ לכתבים בוצע, ואפילו, שומו שמיים, יש מצב שהאייטם הולך להתפרסם. זה הזמן לפרוש ידיים, להתמתח, ולטפוח לעצמכם על השכם. ואולי לא?

את איש יחסי הציבור, בייחוד במציאות של ריבוי לקוחות, תמיד צריכה להטריד השאלה הבאה: מה אם מחר יבוא יובש? מה אם מחר, ללקוח לא יהיו את הכוחות המתאימים להרים אירוע שראוי ליחסי ציבור, ואז אתם, בושים ונכלמים, תגיעו אליו עם טבלת סיכום אייטמים צנועה וחסודה? מה תגידו- הרגשתי טוב עם עצמי?

ובכן, בכל הודעה מוצלחת לעיתונות היחצן חייב "לסחוט את הלימון". הודעה מוצלחת יכולה להביא לשורה של פולו אפים בכלי תקשורת שונים, במינימום מאמץ מצדכם. אז מה עושים בעצם?

הסוד הראשוני טמון בהפצה. הקפידו להפיץ את ההודעה גם לכתבי גלצ, רשת ב' והתחנות האזוריות (אם יש). במהלך הפולו-אפ תשאלו אם ניתן "למנף" את האייטם. כדי להמתיק את הסיפור כדאי מייד גם להציע מרואיין פוטנציאלי. הלך? יופי. בשרו למרואיין ורוצו לאייטם הבא. לא הלך? תשובות מתחמקות? בקשו רשות להציע בעצמכם את האייטם לתוכנית.

הסוד השני קשור ללו"ז תקשורת: אם לא הלך עם הכתב והפנו אתכם לתוכנית, תנו צילצול. הזמן להתקשר לרשת ב' יהיה ערב קודם עבור יומן הבוקר, ב- 06:30 עבור סדר יום ו07:30 עבור הכל דיבורים והציעו את האייטם. בתוכניות קול ישראל עורכים ומפיקים ותיקים ומנוסים שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אם הם ירצו יהיה אייטם. אם לא, יאמרו לכם מייד.

בגלצ המצב טריקי קצת יותר. בשל אופי התחנה מערכת החדשות כולה מורכבת מצעירים, דבר שיוצר שידורים חדשנים וקצביים אך מערכת מתוחה, עצבנית ונוטה ללחץ. על כן שם כדאי שבעתיים לעבוד דרך הכתבים. עם זאת בגלצ חובה להכיר את לוז המערכת: ניב רסקין ורזי ברקאי סוגרים כמעט לחלוטין את הליין אפ ערב קודם, ואז כדאי לשוחח איתם. התוכנית של יעל דן היא תוכנית לייפסטייל המכוונת לקו קליל יותר, וניתן לכוון אליה מאמצים. 1700 בערב היא תוכנית כתבות שבה ראיון הרד ניוז אחד או שניים. תעזבו. התוכנית הכלכלית מוקלטת בדרך כלל מראש. איך מגלים את הלו"ז? שואלים. מתקשרים למערכת, מבקשים את המפיק ואחרי עבודה סיזיפית שכרוכה בלתפוס אותו/ה תקבלו בדיוק מה הם רוצים, מתי ואיך.

תחנות הרדיו האזוריות, בייחוד אלה הפועלות באיזור גוש דן יכולות גם הן להיות כר פורה לאייטמים. גבי גזית בבוקר וגוני מרדור בערב ב- 103FM, תוכניות הצהריים של רדיו לב המדינה ורדיו חיפה, ובייחוד רדיו קול הים האדום ישמחו לקבל מכם אייטמים כלל ארציים או שיש להם נגיעה לאיזור הכיסוי הגיאוגרפי.

תוכניות האקטואליה בטלוויזיה: שש עם, לונדון וקירשנבאום, ערב חדש פועלות על פי הגיון דומה. גלו את לו"ז המערכת והדרך סלולה. רפי רשף פועלת בצורה טיפה שונה בייחוד בשל הניסון של התוכנית להוות תוכנית יותר "רכה" וצבעונית.

הסוד השלישי טמון בהגינות: לא נותנים את אותו האייטם לתוכניות מתחרות במדיה זהה- סדר יום וניב רסקין, מה בוער והכל דיבורים. אם מתעקשים איתכם ניתן לתת את האייטם תוך שאתם מדווחים לכלי התקשורת השני כי הראשון ישדר גם אייטם ומוודאים כי השני משדר אחרי הראשון. איך יודעים מי ראשון? הראשון הוא מי שהבטחתם לו קודם, מי שסגרתם איתו קודם.

מה עושים אם כלי תקשורת חזק יותר רוצה את אותו האייטם? ובכן, אם הבטחתם, תעמדו במילה שלכם ותנו את האייטם לחלש. אגב, לא חייבים להבטיח ולא חובה לסגור. הבטחתם משהו שלא יכולתם לקיים? טעיתם? תתנצלו וקחו אחריות. אל תבלפו, ותקפידו שזה לא קורה לכם יותר.

thumb-up-icon-thumb3363545 אז מה למדנו?

  • אחרי הודעה מוצלחת חייבים לסחוט את הלימון, ולהציע אייטמים נוספים לתוכניות אקטואליה.
  • תוכניות אקטואליה תלויות בהעדפות ולו"ז המערכות. כדי להציע אייטמים חייבים להכיר אותן.
  • כדי להציע אייטמים חייבים להכיר את התוכנית. חייבים לראות אותה או לשמוע אותה, אחרת אתם יורים באפלה ועלולים לגרום לעצמכם נזק.
  • רדיו ארצי: ללכת דרך כתבים. רדיו איזורי ותוכניות טלוויזיה: ישירות למערכת.
  • הגינות: גם בנושא אייטמים יש לעמוד בהבטחות. לעומת זאת, לא חייבים להבטיח.

אהבתם? יש לכם הערה? תנו בטוקבק!

יחסי ציבור בכנסת

אז זהו, הזמינו את הלקוח לכנסת. הוא עומד להעיד כמומחה בוועדה כלשהי, עניינו נידון במליאה או עולה כהצעת חוק- ואתם קורנים מאושר. הראש עובד שעות נוספות וחלומות על כתבות, כותרות ואייטמים לרוב ממלאים אתכם בשמחה ואושר. אתם מתקשרים אחד-אחד לכתבים הפרלמנטריים, מתא הכתבים שהוצאתם מיפעת, והנה, הסיפור המדהים שלכם זוכה לתגובות, אעפס, צוננות. אז איך מונעים את הדיזסטר ומחזירים את הצבע ללחיים? הנה כמה נקודות שיסייעו לכם.

  • כדי לעשות יחסי ציבור אפקטיביים בכנסת צריך להכיר בראש ובראשונה את כתבי הכנסת. הכתבים הללו הם שועלי המסדרונות, ומלכי הכיתה של הפוליטיקה הפרלמנטרית. אצלם, העומס לא נובע מפניות של יחצנים ודוברים. הקודקודים האמיתיים מחכים אצלם בתור. כתבי הכנסת יגיעו לסקר נושא אך ורק אם לא יהיה באותה השעה בדיוק אייטם חשוב יותר, שתמיד יהיה. עם זאת, אי ההגעה לא תמנע מהם לכתוב אם ההתרחשויות בדיון יעניינו אותם. אגב, אם נקבעה הישיבה לימי ראשון או חמישי, או בזמן פגרת הכנסת, המצב יהיה קשה שבעתיים.
  • כתבי תחום: אסור בשום פנים ואופן להחמיץ את כתבי התחום. פנקו אותם, תדאגו להם לטרמפ, סדרו להם אישורי כניסה, ספרו להם שיש וויירלס רק במזנון החלבי רק אם הולכים קודם לתמיכה הטכנית בכל מקום. למה? מכיוון שדיון בכנסת כמעט תמיד שווה כתבה. כתבי התחום הם הבייבי שלכם ביחסי ציבור בכנסת: הם ירוקים בדיוק כמוכם בבית וזקוקים לסיוע רב על מנת לסקר כהלכה את המתרחש במקום. אגב, וכפי שהעירו ליבי ואופיר, לפני הפנייה לכתבי התחום צריך לתאם עם כתבי הכנסת כדי למנוע תסבוכות מיותרות.
  • תזמון ההודעה לעיתונות: הודעה לעיתונות מהכנסת חייבת לצאת בטווח של עד שעה מתום הישיבה. עברה שעה ולא שלחתם את המייל? פיספסתם. קצב ההתרחשיות בכנסת כל-כך גבוה, וכמות הסיפורים המתרחשים במקום כה גבוהה שהודעה שאינה חדשה לגמרי לא תיכנס.
  • יעד ההודעה לעיתונות: ההודעה צריכה להישלח לשלושה גורמים: כתבי כנסת, כתבי תחום וריכוזי מערכות. פולו אפ צריך לעשות רק לכתבי התחום. אם הם יפנו אתכם הלאה, תמשיכו.
  • להתחבר לדובר: דוברת הוועדה (כל וועדה) יכולה להיות השותפה הטובה ביותר שלכם. בקשו ממנה לכלול אתכם בהודעה שלה לעיתונות ואף כיתבו בשבילה את ההודעה. את ההפצה תעשו יחד. לה תהיה פחות עבודה בכתיבת ההודעה לעיתונות ואתם תהנו מרשת קשרים ענפה שמחזיקים הדוברים בבניין. חשוב להבין: הקשר בין הדוברים לכתבי הכנסת הוא אינטימי הרבה יותר מקשר של כל יחצן לכתב. להבדיל מתחומים אחרים בכנסת עובדים הכתבים והדוברים באותו הבניין בדיוק, והם נפגשים לפחות שלוש פעמים בשבוע.
  • הסתייעו בלוביסטים: אם יש לוביסט שעובד עבור הלקוח, בקשו ממנו עזרה. הלוביסטים מכירים בדרך כלל את כל מי שיש להכיר ויוכלו לסייע לכם לנווט בין המסדרונות והקשיים שהבית מעמיד בפניכם.
  • אמינות: אל תחשבו על לשקר או להטעות את כתבי הכנסת. הם מכירים יותר מדי טוב את הבית ויגלו אתכם מקילומטר. חוץ מזה שלשקר זו תמיד אסטרטגיה גרועה מאוד.
  • תהנו: פרגנו לעצמכם חצי שעה להסתובב בין הוועדות, דיוני המליאה, מזנוני הכנסת והעתיקות. פרט לוועדת חוץ ובטחון כל הדיונים בבית פתוחים לקהל, ואין ספק, זה כיף אמיתי.

הדלפות

הדלפה היא המינוח הספרותי-עיתונאי לסיפור שהועבר לכלי תקשורת אחד, כאשר זהות המעביר אינה נאמרת בפירוש בסיפור. הדלפה היא סיפור הגורם נזק: לאדם, לחברה או לגוף ציבורי ומשום כך היא מעוררת עניין בקרב כלי התקשורת. זהו כלי מסוכן אך יעיל, שיכול לייצר ליחצן קשרים מועילים עם עיתונאים, להביא לפרסום רב ועיסוק גדול בלקוח אך גם עלול להרוס קשרים עם עיתונאים מאוכזבים או לייצר סיקור תקשורתי שלילי, שיזיק ללקוח. פקיד בכיר שמלכלך על רעהו, דו"ח שיוצא לקשורת לפני המועד המסוכם, כולן הדלפות וכולן גורמות נזק למישהו.

איך מדליפים?

אי אפשר להדליף סיפור לא מעניין. העובדה שנינט יצאה אמש למכולת לא יכולה להיות מודלפת, למרות שהיא עשויה להתפרסם. לעומת זאת, מקורב לנינט יכול בהחלט להדליף כי היא יצאה למכולת לאחר ריב קולוסאלי עם יודה. מעניין: שווה דליפה. לא מעניין: לא שווה.

להדליף זה די פשוט. לוקחים את רשימת הכתבים וניגשים לכתב שאצלו מתקיים השילוב הבא: הסיפור מעניין את הכתב וסביר להניח כי הוא יוכל לפרסם אותו. למשל, הדלפה לכתב הפוליטי של ערוץ 2 על קרע במפלגת הירוקים לא תועיל. מדוע? מכיוון שאין סיכוי כי הידיעה תכנס למהדורה. הדלפה כזו תועיל אם תגיע ל YNET או גלי צה"ל, שם תשודר ויש סיכוי לפולו אפ. (אפשר לקרוא עוד קצת על שרשרת המזון ליחצן אצל ולווט).

מלחמת בוץ

אסור, בשום פנים ואופן, לגרום נזק ללקוח. איזה נזק יכול להגרם? העיתונאים שלא קיבלו את ההדלפה עלולים להתנקם, לחפש זוויות שליליות או להמנע מפולו-אפים. תוצאה לא רצויה נוספת של הדלפה היא יצירת תדמית של "מלחמת בוץ" בה כל הגורמים מטילים רפש האחד בשני.

דליפה לא מתוכננת

לעיתים, עלול היחצן למצוא עצמו בצד השני של ההדלפה ולקרוא על עצמו או על הלקוח בעיתון, או באתר החדשות החביב עליו. הבעיה העיקרית במקרה זה היא שהיחצן עלול להפסיד מכל הכיוונים: מצד אחד העיתונאים שלא קיבלו את הידיעה כועסים, ומצד שני היחצן לא מרוויח את הקשר הטוב עם עיתונאי שקיבל סיפור בלעדי. במקרה של דליפה חשוב לפעול מהר: להבין מה התפרסם ולהוציא מייד הודעה מרחיבה לכלל העיתונאים בכדי לייתר את הסיפור הבלעדי שהודלף. אם אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים, או אירוע גדול בו היתה אמורה להחשף הידיעה, כדאי לשקול מחדש את אופן קיום האירוע והדברים שיאמרו בו.

מייד לאחר מכן, במסגרת הפולו-אפ להודעה המרחיבה, חשוב מאוד לשוחח עם כלל הכתבים ולשקם את האמון שנפגע בשל ההדלפה.

החובה הראשונה של היחצן: פולו-אפ

ככלל, קשה מאוד להכניס הודעות לעיתונות לתקשורת, אך מתברר שרבות מההודעות לא נכנסות רק משום שהכתב לא ראה את ההודעה, ולא היה לו מושג שההודעה התקבלה. על כן החובה הראשונה במעלה של היחצן היא הפולו-אפ. אחרי ששלחנו את ההודעה לתא הכתבים הספציפי, חייבים להתקשר אחד אחד לכתבים ולוודא שהם קיבלו את ההודעה. השימוש בשיטת שגר ושכח, האהובה כל כך על יורי טילים למיניהם לא תעבוד על כתבים.

thumb-up-icon-thumb33635451כללים לפולו-אפ מוצלח:

  1. לכו על הגבול הדק בין וידוא לנודניקיות. ככל שההודעה בעלת ערך חדשותי גבוה יותר, ניתן להציק יותר. אם אתם עוסקים בתחומי לייפסטייל או כל דבר אחר שיכול לחכות, תרגיעו.
  2. לו"ז תקשורת: לא יעשה פולו-אפ לאחר מועד סגירת הגיליון/התוכנית: טלפון לכתב מוסף עסקים ב- 18:00 יוביל לטריקת טלפון נזעמת. טלפון לתחקירניות של ניב רסקין ב- 07:00 יתפוס אותן בלחץ היסטרי באמצע הקלטה, ולא יוביל לאייטם. איך יודעים את הלו"ז? פשוט- שואלים את הכתבים מתי ואיך נוח להם לקבל את ההודעות. זה תמיד עוזר.
  3. מתקשרים לכולם: הכינו לעצמכם מראש רשימת כתבים. עיברו אחד אחד וודאו שהם קיבלו.
  4. ביפרים וSMS: אם יש לכתב ביפר כדאי לשלוח הודעה הכוללת את הכותרת עם המילים "הודעה במייל" ופרטי הקשר. גם SMS לא יזיק. אם זאת חובה לזכור את הכלל: לא יותר משני מסכים- לא בSMS ולא בביפר, ואם אפשר מסך אחד, עדיף.

איך כותבים הודעה לעיתונות?

בארגז הכלים של היחצן ההודעה לעיתונות היא הפטיש- הכלי הראשון שקונים, שמשתמשים, ששולפים. להודעה טובה יש ארבע חלקים עיקריים: כותרת, גוף, ציטוט ואמצעי יצירת קשר. כלל אצבע חשוב: הודעה לעיתונות לעולם לא תעבור אורך של עמוד אחד.


הכותרת: החלק החשוב ביותר בהודעה לעיתונות. הכותרת היא תמצית הידיעה בחמש- שש מילים: בלי התחכמויות, בלי משחקי מילים. מי שקורא את הכותרת צריך להבין על מה מדברת הידיעה. מדוע? מכיוון שהעיתונאים מופצצים בים אדיר של הודעות מייל, פקס, ספאם ושטויות נוספות. בקשו פעם מעיתונאי להראות לכם את תיבת המייל שלו ותגלו מאות הודעות שלא נפתחו ולא יפתחו לעולם.  ולכן, אתם חייבים להבהיר מה אתם רוצים מייד. משחק המילים המוצלח ביותר לא יסייע כאן.היחצן צריך לומר בדיוק את מה שיש לו להגיד, ובקיצור נמרץ. אם יחצן היה צריך להוציא הודעה על מותם הטרגי בטרם עת של רומיאו ויוליה, הכותרת היתה נראית ככה: "זוג נמצא מת בוורונה, חשד להתאבדות על רקע רומנטי", ולא "הנאהבים והאמיצים כבר לא בחיים" למשל.

מתחת לכותרת הראשית ניתן להוסיף כותרת משנה שתרחיב קצת את הכותרת. מטרת כותרת המשנה היא לתת לעיתונאי כלים לשכנע את העורך להכניס את הידיעה. זה גם המשפט שתאמרו לכתב כשתתקשרו לפולו-אפ. אם לא הצלחתם הכניס את הלקוח בכותרת, זה המקום להכניס אותו.

גוף ההודעה: כאן חייב היחצן להכנס לעורו של העיתונאי: המטרה לכתוב את הידיעה בשפה עיתונאית על מנת להקל ככל הניתן על עבודתו של העיתונאי. כאן (ורק כאן) זונחים לרגע את הלקוח, מתמסרים לסיפור ומנסחים ידיעה עיתונאית על פי חמשת הממי"ם וכיוב'. המטרה הינה לאפשר לכתב להשתמש בחלקים נרחבים ככל האפשר מהטקסט במינימום עריכה.

ציטוט: הסיבה העיקרית שהיחצן כותב את ההודעה היא הלקוח. הוא המטרה, הוא הסיבה והוא משלם את הכסף. על כן, אם הלקוח לא נכנס לידיעה ועדיף לכותרת המשנה של הידיעה, לא עשיתם כלום. הציטוט חייב להתייחס לידיעה, לפרש אותה ולהרחיב לגביה, ולא לספר מחדש את הסיפור. אם נחזור לרומיאו ויוליה, ובהנחה שהלקוח הוא מפכ"ל המשטרה הציטוט יראה כך:

במהלך ביקור במקום אמר מפכ"ל המשטרה ג'יאני פרנקו כי: "זוהי טרגדיה אנושית מכמירת לב. עוד הערב יוקם צוות חקירה מיוחד לבחינת נסיבות המקרה". חשוב לציין שכדאי להאריך מעט את הציטוט של הלקוח: ציטוט יותר גדול, יותר חשיפה ללקוח.

פרטי יצירת קשר: בסיומה של כל הודעה לעיתונות יש לרשום שם וטלפון סלולרי. שם המשחק הוא להקל על העיתונאי. טלפונים קווים, ביפרים או חו"ח הודעה שאין יודעים מהיכן הגיעה עושה לעיתונאי חיים קשים, ומונעת פירסום.